ה”ציונות” ו”ארצו” של עבדאללה

ה”ציונות” ו”ארצו” של עבדאללה

חנה אייזנמן
20.11.2008 17:11
ה"ציונות" ו"ארצו" של עבדאללה


התיקשורת: “מלך ירדן הזעיק השבוע את אולמרט וברק ודרש מהם שלא לפתוח במבצע צבאי רחב היקף ברצועת עזה בעקבות ירי הקסאם “הפעולה תפגע בארצי”. לאיזו מדינה עוד בעולם היו מעיזים לפנות בדרישה להפקיר את חיי אזרחיה לטובת צד שלישי, שגם הוא אויב? להזכיר בכמה קטעים איך הפכה ארצנו ל”ארצם” של בידואי החג’אז, ומה חשיבותם של חיי יהודים בעיני ה”ציונים”.



 ב”ה

דברים שהבאתי בעבר, החשובים מאד לידיעה, במיוחד לאלה שעדיין מאמינים, שמטרות ה”ציונות” היו הדאגה לעם היהודי והתנחלותו בארצו. אלו, בדיוק, היו הדברים שמעולם לא היו חשובים ל”ציונות הסוציאליסטית”. 

שימו לב לתמונה – ויצמן, כמובן, חבוש כאפיה, כי אין גבול להתבטלות העצמית של היהודונים. תארו לעצמכם שהאמיר פייסל היה חובש כיפה…. ולמה שיעשה זאת? גם ויצמן לא חבש כיפה, וגם לא כל החברים הפושעים שלו.

כמה מלים על חיים ויצמן וה”סוכנות היהודית”

וכך הגיב ויצמן בשם ה”הסתדרות הציונית”, במכתב למשרד המושבות הבריטי, ביום – 18.6.1922:

“ההנהלה הציונית רשמה לפניה את גילוי-הדעת על המדיניות הבריטית בארץ-ישראל, מיום 3 ביוני 1922, ומבטיחה לממשלת הוד מלכותו, שפעולות ההסתדרות הציונית יתנהלו בהתאם למדיניות שנקבעה בו” (“מערכות הארגון הצבאי הלאומי”, דוד ניב)

ב-24 ביולי, 1922 אושר נוסח המנדט הבריטי על ידי מועצת חבר הלאומים. ב-16 בספטמבר החליטה המועצה, על פי בקשתה של ממשלת בריטניה, שהוראות המנדט בענין הקמתו של בית לאומי יהודי שוב אינן חלות על הטריטוריה הידועה בשם ‘עבר הירדן’. כך נקרעו 77% (90,000 קמ”ר מכלל 117,000 קמ”ר) מן הטריטוריה המיועדת להקמת הבית הלאומי. עבדאללה, בן חוסיין מלך חג’אז, ששיתף פעולה עם הבריטים במדיניותם במזרח התיכון, נתמנה ל’אמיר של עבר הירדן’, ולו יועץ בריטי והקצבה שנתית ניכרת מאת ממשלת בריטניה …..(שם).

שלטון המנדט האנטישמי סיפק לציונים את התירוץ של “כושר הקליטה”, והם ניתלו בתירוץ הזה, כמוצאי שלל רב, בעוד זרימת הערבים לארץ ישראל אינה נתקלת במכשולים, ואף זוכה לעידוד ותמריץ מצד אדוני-הציונים – הנאצים הבריטים, שויצמן הוא יועצם לענייני “פלשתינא”.

כבר ב – 19.12.1919 (הארץ, מס’ 146) אמר חיים ויצמן:

“בכאב לב עלינו לציין תמיד, כי אין הציונות יכולה לענות על קטאסטרופה..”.
לשון חלקות, המשמשת עלה תאנה לתורת הסלקציה הויצמנית. דווקא הרצל, “אבי הציונות המדינית”, ראה ב”ציונות”, אמצעי להצלת היהודים מפני האנטישמיות.

בשנת 1937 לא ניתן עוד להתעלם מן השואה המתרחשת על יהדות אירופה. ז’בוטינסקי עובר ממקום למקום להזעיק מפני הסכנה. הוא מעיד שרק היהודים ה”חרדים”, התייחסו אליו ברצינות. אלה לא השלו את עצמם בתורות שווא של “אחוות עמים”.

גם חיים ויצמן לא יכל עוד להתעלם (NEW JUDEA, סתו 1937 [“בן המאה העשרים”, בן הכט]):

“.. ארץ ישראל אינה יכולה לפתור את בעיית יהודי אירופה…. מליוני יהודים אלה אבק-אדם הם על גלגלי ההסטוריה ואפשר שיצטרך להיזרות ברוח, אין אנו רוצים שינהרו לארץ ישראל, אין אנו רוצים שתל-אביב שלנו תיהפך לעוד גיטו בזוי” .

בעל הבית אינו רוצה לטנף את הבית באבק אדם! אילו אמר לו מישהו שהוא אבק אדם, ואפילו אשפת אדם, שאינו ראוי להתאבק בעפר רגליהם של היהודים שהוא זורה לרוח, הוא היה נדהם! הוא, שבכל רפת בנהלל מושקע דמו…

ואיך קבל פרופ’ קלאוזנר את האסון

“ומכה חזקה היתה בשבילי קריעת עבר-הירדן מעל ארץ-ישראל וגזילתו מעם ישראל, שהכריז עליהם סיר הרברט סמואל בעשרה בסיון, תרפ”א (1921). בכל כח הכרתי עמדה לפני סכנת הצימצום של הארץ הקטנה; צימצום השטח לעליה, לחקלאות, לתעשיה, שהרי עבר הירדן גדול כמעט פי שלושה ומחצה מארץ ישראל המערבית, והוא אף פורה יותר ממנה…” (פרופ’ יוסף קלוזנר, אבטוביוגרפיה).

 דברים שהסתירו מכם
“… הציבור לא זע, קול ענות של בודדים לא גורר אפילו הד. שאגת חמס על שוד-עם לא נשמעה… זהו פרי פעולתה החינוכית של ההסתדרות הציונית במשך השנים האחרונות. החינוך המרדים, המלמד תמיד זכות, המצדיק כל עוול, מקהה כל רגש ומרפא כל פצע בדברי מתיקה ובתנחומות שווא – זוהי השיטה אשר השכילה לעשות את התנועה העממית המדינית לחסרת אונים וחסרת ערך, לכתחילה – בעיני עצמה, ואחר כך – בעיני אחרים” (ברל כצנלסון, מ.א.צ.ל)

הבריטים יכלו לסמוך מראש על הסכמה פבלובית כנועה, מצד המימסד הציוני, לכל גזירה אנטישמית שלהם, ואפילו בתודה.

ב-16.9.1919, נתפרסמה ב”טיימס” הלונדוני (מ.א.צ.ל) כתבה מאת סופרו במזרח הקרוב, ובה נאמר:

“…. הציונים האחראיים ביותר מטרותיהם הנוכחיות הן תרבותיות וכלכליות יותר מאשר מדיניות… בענין העליה התשובה הציונית היא: על הכניסה צריך יהיה להשגיח השגחה מעולה ולהרשות לבוא רק לעולים נבחרים, בה במידה שיהיו לנו עבודה או אדמה. אנחנו צריכים להתנגד לכל לחץ הדוחף אותנו לצד תכניות גדולות של עליה מיד”.

ואכן, כה דבריו של חיים ויצמן באגרת ביום 18.6.1922, לאחר החלטת בריטניה למעול במנדט שניתן לה ולקרוע מארץ ישראל = הבית הלאומי לעם היהודי – 77% (90,000 קמ”ר, מכלל 117,000 קמ”ר):

“…. תהיינה אשר תהיינה התקנות, שיותקנו לשם הסדר עליה זו, ההנהלה הציונית סומכת באמונה על ממשלת הוד מלכותו ועל הנהלת ארץ ישראל, ששתיהן תנהגנה בענין זה על פי העקרון הנ”ל…”

אבל איך ייגדל כושר הקליטה באמצעות “עבודה או אדמה”, כשהאדמה מופקרת? הפרופ’ קלאוזנר מספר על כאב הלב העצום שלו ועל מפח הנפש באומה כולה עם קריעת חלק הארי מארץ ישראל ומסירתו לערבים, בהסכמת המימסד הציוני, ואילו המימסד מרוצה ומתבדח –

“….פגשתי במקרה אחד מעסקני הפועלים המפורסמים…. הוא העמידני ואמר – ‘קראתי את מאמרך על עבר הירדן. מאמר חריף וכתוב יפה. אבל למה אתה מתרגש כל כך? כלום, כבר יישבנו את עבר הירדן המערבי'”? –

ב-1.2.1918 (התורן מס’ 46, מ.א.צ.ל) מבטיח נחום סוקולוב:

“אנחנו מצידנו נתאמץ לעצור בעד זרמי אמיגרציה פתאומית לארץ ישראל… היהודים בחו”ל ישארו, כמקודם, אזרחים נאמנים לארצות מולדתם ומגוריהם – אולם ליהודי ארץ ישראל הרי זה יהיה בית נאמן ממש. התנועה הציונית אינה חברה לעזרת נודדים. אין מגמתנו למלא את הארץ בהמוני יהודים, סתם, מכל הבא ליד…”



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר