לכבוד העיתונות


לכבוד העיתונות



חיים יואבי רבינוביץ – אזרח פשוט
19.11.2008 19:40


לכבוד העיתונות


זה פשוט מדהים! למשטרת ישראל אין שוטר לשלוח כאשר מתבצעת פריצה לבית או כאשר נגנבת מכונית, אבל, התברר, כי המשטרה היא עתירת כוח אדם, כדי למנוע הרצאה של פרופ’ זריצקי ואחרים. במדינה מתוקנת, קיימת המשטרה, כדי לאפשר חופש ביטוי לכל, ואילו אצלנו, היא פועלת באגרסיביות, כדי למנוע מאזרחים את חופש הביטוי.




       חיים יואבי – רבינוביץ HAIM YOAVI – RABINOVICH   

תל – אביב, רחוב עמינדב 23 Tel – Aviv, 23 Aminadav St.

טל.    03-5615353  :Tel          פקס. 03-5611556 Fax.

דואר   אלקטרוני  :yoavi@yoavicpa.co.il E-Mail:            

                                                                                                                              4  בנובמבר  2008               124 / חר

 

לכבוד

עיתונות 

ג. א. נ.,

                                    הנדון:   ערב עיון – רבין ז”ל – מורשתו והירצחו

 

רצח רבין ז”ל, גרם לנזק אדיר למדינת ישראל. מלבד האובדן האישי, הוא היה המנהיג השפוי ביותר בשמאל הישראלי. הרצח גרם לשסע עצום בלכידות החברתית בישראל.

 

כאשר רבין נתמנה לרמטכ”ל, הייתי אני צוער בקורס קציני חי”ר, והפלוגה שלנו היה משמר הכבוד בעת שקיבל את נס הרמטכ”ל. רבין ז”ל אישית, נתן לי את דרגת הקצונה.

כך שיש לי יחס אישי חם אל מר רבין ולאחר הסכמי אוסלו החלפתי עימו מכתבים, שהעיתונות סרבה לפרסם.

 

לי אישית אין ספק, אילולא נרצח רבין,  הוא היה חוזר בו, מהסכמי אוסלו, לאחר כל ההפרות ע”י ערפאת. חיזוק לעמדתי זאת, קבלתי מבוגי יעלון בספרו החדש ומדברי עייזר וייצמן לחברי חוג הפרופסורים: “פרס נותן גז ורבין נותן ברקס” לתהליך  מול עראפת.

 

אני מבכה את הרצחו באמת ומעומק הלב, כיוון שמותו הביא את המשך אסון אוסלו שבגינו נרצחו עד כה כ-1,500 יהודים, ועוד רבים יירצחו בעתיד, כתוצאה מהבאתם ארצה מטוניס, של 60,000 רוצחים וחימושם בנשק, על ידי ממשלת ישראל.

 

מעולם לא באו ימי אושר לשמאל הישראלי, כימי פסטיבל רצח רבין ז”ל. החל מיום הזכרון העברי, עבור ליום הזכרון הנוצרי וכלה ביום הזכרון המוסלמי. בימי פסטיבל אלה, התקשורת השמאלנית, לא יכולה להסתיר את שביעות הרצון העצמית שלה.

מלכתחילה, היה ברור לי, כי רצח רבין לא נחקר כהלכה, מהסיבה הפשוטה, שכל החקירה בוצעה ע”י החשוד העיקרי  שהוא “השב”כ”.

 

השב”כ חשוד לפחות בשתי עבירות:

1.                        במחדל-  שלא הגן על רבין.

2.                        במעשה האקטיבי-שאבישי רביב סוכן השב”כ, הוא שהסית את יגאל עמיר.

 

לי אישית, אין ספק שיגאל עמיר אכן ירה על רבין והוא בחזקת הרוצח, אלא, אם יתגלה מעבר לכל ספק סביר, שגם מישהו אחר ירה בראש הממשלה.

 

אבל בליבי התעוררו שאלות רבות, ללא מענה, כגון:

 

1.                        יגאל עמיר ירה 3 יריות. מדוע אנשי השב”כ לא חיסלו מייד את יגאל עמיר, אחרי כדור ראשון ?

2.                 המרחק בין כיכר רבין לבית החולים איכילוב. הוא כ-800 מטרים, מרחק זה ניתן לעבור בהליכה במשך 8 דקות, עם רכב רגיל במשך 2 דקות, עם פנס מהבהב במשך דקה אחת. כיצד יתכן שהנסיעה עם פצוע אנוש נמשכה לפחות 22 דקות?

3.                    כיצד יתכן שרבין ז”ל הובא לחדר הטראומה, מבלי שהודיעו והכינו, את בית החולים לקבלת ראש הממשלה? מי אחראי למחדל זה? ומי נענש על כך ?

4.               אחת הנקודות המהותיות – ועדת שמגר קבעה את השעה בה נורה הכדור הקטלני כ-21:47 או  21:48     כארבע עד חמש דקות לפני ההגעה לבית החולים-21:52 זאת בעוד שיגאל עמיר היה כבר עצור בשעה 21:30 כעולה מדו”ח המעצר המשטרתי וכן מצילום תקריב של שעון יד על זרועו של שוטר הלופת את יגאל עמיר מיד לאחר תפיסתו.

5.                 בנוסף קבעה ועדת שמגר כי רבין הגיע לבית החולים עם נהגו דמתי. הדבר עומד בסתירה לתיעוד הרפואי שם מצויין במפורש שרבין הגיע לבית החולים בניידת טיפול נמרץ (נט”ן) כשהוא מונשם במכשיר  “טובוס.

6.                        כיצד ניתן להסביר, שקיימים צילומים ומסמכים שרבין ז”ל נורה מלפנים ולא מאחור?

7.                        כיצד יתכן שאף אחד בשב”כ, לא נתן את הדין על הרצח ואיש לא ישב בכלא?

8.                        יש עוד כ-50 שאלות, ללא תשובה הגיונית, ותמיהות ללא הסבר אנטליגנטי.

 

לתומי חשבתי, שלכל השאלות והתמיהות, יש אולי תשובות והסברים מניחים את הדעת, אם הרצח אכן יחקר כהלכה.

 

השנה, במלאת 13 שנה לרצח, החלטנו ללבן את הבעיות, ע”י סימפוזיון, שבו יציגו את עמדותיהם, בין השאר:

 

פרופ’ זריצקי

ד”ר אורי מילשטיין

ד”ר יצחק קליין

 

בקשנו גם להציג את ה”היפכא מסתברא”.

פנינו אל מרכז מורשת רבין, לשלוח את אנשיו, להציג עמדה הפוכה או לתקן את העובדות הידועות לנו. מרכז רבין סירב לשלוח אנשים!!! פנינו גם לאישי שמאל נוספים, ביניהם: ד”ר אפרים סנה, פרופ’ גיחון, ח”כ בן ישראל, ארי שביט, מר חיים אסא ועוד… מתגובתם הבנו שהם אינם מוכנים לשתף פעולה, אלא אם ינתן לאנשיהם המונופול על הצגת העמדות. 

 

לא נותרה לנו הברירה, אלא ליזום ערב, שבו תוצג רק עמדתם של פרופ’ זריצקי, ד”ר מילשטיין, ד”ר קליין  ואחרים.

 

ביום 8.10.08 שכרנו את האודיטוריום בכפר הנוער ע”ש דוד רזיאל בהרצליה, לערב עיון שנקבע ליום 2.11.08. ביום 23.10.08 שילמנו את מלא דמי השכירות. שלחנו הזמנות לערב עיון זה לרבבות אנשים.

ביום ה’ 30.10.08, קבלנו טלפון מכפר הנוער רזיאל, שהאירוע מבוטל, כיוון שהוא “פוליטי”? בקשנו את ההסברים בכתב, רק ביום ו’ בשעה 12:53 בצהריים הגיע מכתב רשמי על הביטול והוא נומק ב:

 

1.                        האירוע פוליטי והמוסד הוא חינוכי.

2.                        הוסתר מאיתנו מידע על תוכנו של הערב.

 

ביום א’ 2.11.08 עניתי בין השאר:

המכתב שלכם כולל כמה עובדות, שניתן להגדירם, כלא מדייקות בלשון המעטה.

 

האומנם אינכם משכירים את האולם לצרכים פוליטיים?

 

אני עצמי השתתפתי באירוע פוליטי, שנערך אצלכם ביום 20.8.08. האירוע אורגן ע”י סניף המפד”ל בהרצליה, בהשתתפות ח”כ פרופ’ אריה אלדד, ובו הוקרן הסרט התעודי על הישוב חומש, לקראת ובעת ביצוע עקירת תושביו. האם זה אינו ערב פוליטי?

 

טענתך כאילו הוסתר מכם מידע בקשר לתוכנו של הערב, היא ממש ההפך מהאמת. אני אישית אמרתי לך במה מדובר, וגם גב’ קטי כהן עשתה זאת [בשיחה עם גב’ רינה]. גב’ רותי איזיקוביץ ראתה על שולחנה של רינה ממשרדך, העתק ההזמנה ובו פירוט התוכנית. רינה שלכם אפילו אמרה לרותי, שהתוכנית נראית מעניינת  ורותי השיבה: “את מוזמנת לבוא ולהקשיב למרצים”. 

 

נראה לנו בוודאות, כי היוזמה לביטול חד צדדי של הערב, לא באה מכם, אלא כנראה מגוף או גורם חיצוני. הציבור הרחב, ודאי זכאי לדעת, מיהו אותו גוף/גורם, שיש לו אינטרס לבטל את ערב העיון על רבין – מורשתו והירצחו.

 

האם זה היה:

 

1.      השב”כ, שאולי חושש מגילוי כל האמת בפרשת רצח רבין?

2.      שמא היתה זאת התקשורת השמאלנית, שמטיפה לחופש דיבור, אבל  רק לעצמה?

 

3.      או אולי, היה זה משרד החינוך בראשות אבירת חופש הביטוי, פרופ’ יולי תמיר?

4.      אולי מישהו אחר?

 

רוב המבנים בכפר שלכם, נבנו בתרומות של אנשי מחנה ז’בוטינסקי, האצ”ל ובית”ר, אשר חופש הביטוי היה נר לרגליהם.

אני מצפה שתגלו לציבור, את כל האמת, מי הפעיל עליכם לחץ?

 

במקביל פנה עו”ד אביעד ויסולי לבית המשפט בהרצליה, בבקשה לצו זמני. בית המשפט החליט שלא להתערב והשאיר את האפשרות לתביעה אזרחית, שאכן תבוא.

 

הואיל וההזמנות שהופצו היו בחזקת פגז שכבר נורה ואי אפשר להחזירו, בהתאם למס’ הפונים היה ברור לנו, שמאות אנשים וודאי יגיע להרצליה. אי לכך, ביקשנו לקבל את פני המגיעים ברחבת החניה זאת, בכדי לא לאכזב אנשים שהגיעו ממרחקים, ליידעם על מה שקרה,  ובתקוה שנוכל לקיים שם “כנס מאולתר קצרצר”.

 

בליל האירוע 2.11.08 כבר לפני הגיענו למגרש החניה האמור [שהינו ציבורי!] מצאנו הן ברח’ רבי עקיבא והן ברח’ רזיאל ובסמוכים להם:

1.                        עשרות שוטרים במדים.

2.                        כעשר ניידות משטרה.

 

3.                        4 מכוניות של שוטרים מוסווים לבושים אזרחי.

4.                        עשרות אנשי יס”מ.

5.                        צלמים של השב”כ.

 

זה פשוט מדהים! למשטרת ישראל אין שוטר לשלוח כאשר מתבצעת פריצה לבית או כאשר נגנבת מכונית, אבל, התברר, כי המשטרה היא עתירת כוח אדם, כדי למנוע הרצאה של פרופ’ זריצקי ואחרים. במדינה מתוקנת, קיימת המשטרה, כדי לאפשר חופש ביטוי לכל, ואילו אצלנו, היא פועלת באגרסיביות, כדי למנוע מאזרחים את חופש הביטוי.

 

מימי הבלשביקים של סטאלין, עד שלטון הטרור בארגנטינה, עוד לא הייתה סתימת פיות שכזאת.

 

השוטרים הגדילו לעשות, כאשר החרימו ללא סכמות חוקית, את המחשב של פרופ’ זריצקי ואת כל ציוד ההקרנה של קטי כהן, אף ללא מתן אישור כלשהו על הציוד שנלקח. אנו מניחים שהציוד נלקח לבדיקת השב”כ וטרם הוחזר. לא נופתע אם המחשב אכן יוחזר ללא החומרים שבו.

 

מפקד משטרת הרצליה אמר לנו, כי לאור פרופיל האנשים שבמקום, ועל פי מה שהוא מתרשם, אין חשש להפרת הסדר הציבורי. לאור אמירתו בקשנו שיפעיל שיקול דעת ויאפשר קיום הארוע החלופי בלא הפרעה. כאן הוא זע באי נוחות ואמר שאיננו יכול כי קיבל הוראה ממפקד המחוז, ניצב פרנקו, למנוע את קיום ההרצאות המאולתרות. כידוע ניצב פרנקו, כבר פתר את בעיות הפשע המאורגן, כבר חיסל את תאונות הדרכים, כבר שם קץ לאלימות ולפשיעה, כך שיש לו פנאי, לעסוק גם בחיסול חופש הביטוי.

 

צלמי השב”כ צילמו את האנשים, ואני מקווה שיצאתי פוטוגני בתמונות. אני מאמין שבעוד 50 שנה, כאשר ייפתחו לציבור, תיקי השב”כ, (כמו שנפתחו תיקי השטאזי בגרמניה המזרחית) ומשפחתי תוכל לעיין בתיק שלי, אני מסופק אם נכדיי, אכן ימצאו שהסבא שלהם היה פוטוגני, אבל וודאי יהיו גאים בו, על פעולותיו למען העם והארץ.

 

כן אחי ורעי, כסדום היינו ולעמורה דמינו.

 

אם עד לערב זה, לא האמנתי לתיאוריות השונות והמשונות בעניין רצח רבין ז”ל. בערב זה, ליל ה’ בחשון תשס”ט 2.11.08, התחלתי להבין שלמשטר הבולשביקי, בארצי האהובה, יש חשש כבד, שתתגלה כל האמת בפרשת רצח רבין.

 

אם מפקד המחוז בכבודו ובעצמו, עוסק בסתימת פיות, אם אפשר היה להקצות, כל כך הרבה אמצעים וכוח אדם כדי למנוע את חופש הביטוי, כנראה שמישהו שם למעלה מפחד מהאמת וחושש שתתגלה תיבת הפנדורה.

 

החל מהיום, אני לא דוחה על הסף, שום תאוריה ואפילו הדמיונית ביותר בקשר לרצח ראש הממשלה. מהיום, אם תשמעו שלמשטרת ישראל אין מספיק כוח אדם, כדי להלחם בפשע המאורגן, בגניבות, בפריצות וכו’, תדעו שהם עסוקים בדיכוי חופש הביטוי.

 

בכבוד רב,

                                                                                     חיים יואבי רבינוביץ –

אזרח פשוט

          

          


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר