עוד על מחדל הגנת העורף, ועל פתרון הלייזר (נאוטילוס/ סקייגארד) שנזנח לטובת “כיפת ברזל”

עוד על מחדל הגנת העורף, ועל פתרון הלייזר (נאוטילוס/ סקייגארד) שנזנח לטובת “כיפת ברזל”

אל”מ (מיל’) יוסי ארזי, אל”מ (מיל’) עפר לביא, ד”ר עודד עמיחי ו
16.11.2008 23:37
לא רואים

לא רואים


המכתב המתפרסם כאן לראשונה נשלח לשר הביטחון, אהוד ברק, אבל מחבריו לא רצו לפרסם את את הדבר בזמנו, כדי לתת לברק הזדמנות לטפל בה.



למאמרו של ד”ר עודד עמיחי:

מחדל הגנת העורף: מדוע נזנח פתרון הלייזר (נאוטילוס/ סקייגארד) לטובת “כיפת ברזל”?

 

10 ביוני 2008

 

הגנת יישובי עוטף עזה – עתירה לשר הביטחון

 

לכבוד,

שר הביטחון, מר אהוד ברק,

 

מכובדנו,

אנו הח”מ מייצגים מגוון מאזרחי ישראל להם רקע וניסיון במדע, בתעשייה, בכלכלה, בביטחון ובתחומים אחרים. חלקנו היה מעורב בפרויקטים ביטחוניים רבים, בהם כאלו שזכו בפרסי ביטחון ישראל ושקידמו את חזית הידע הכללי, ובכאלו שהיוו פריצות דרך מדעיות / טכנולוגיות / מבצעיות בקנה מידה עולמי.

לאף אחד מהח”מ אין שום נגיעה עסקית לנשוא פנייתנו אליך.

אנו פונים אליך עקב חרדתנו העולה וגוברת כאשר אנו בוחנים את אשר קורה בתהליכי קבלת ההחלטות במערכת הביטחון בנושא ההתגוננות מפני איומים בליסטיים קצרי טווח בפרט ומפני משפחת כל יתר האיומים הבליסטיים בכלל.

לא עברו אלא חודשים ספורים מקבלת ההחלטה לפתח את מערכת “כיפת ברזל” כמענה עיקרי לבעיית האיומים קצרי הטווח, וכבר החלו להתגלות בקיעים משמעותיים בטיב ההחלטה:

          אין כל סיכוי לעמידה בלוחות הזמנים עליהם הוצהר – שנתיים מחודש ינואר 2007, וזאת על פי דברי מערכת הביטחון עצמה!

          לכיפת ברזל יש קושי להגן מפני רקטות (קסאם, גראד) ופצצות מרגמה שנורים על יישובי עוטף עזה מטווחים קצרים יחסית, מתחת ל 4 עד 6 ק”מ. בעקבות “גילוי” זה החליטה הממשלה למגן את כל הבתים הנמצאים במרחק קטן מ 4.5 ק”מ מגבול הרצועה, בעלות של מאות מיליוני שקלים. ומה יקרה אם יגבירו הרקטות את מהירותן, דיוקן וראש הנפץ שלהן? נוסיף מיגון? זה תהליך מתבדר  ויקר, שיעילותו יורדת עם  הזמן.

          מיגון הוא גם פתרון מוגבל, שהרי מרבית האנשים שנפגעו שהו מחוץ לבתיהם, והוא מתעלם מנפגעי החרדה! דעתנו שניתן לצמצם השקעה זו אם המלצותינו תתקבלנה. מספיק יהיה למגן מבנים ציבוריים, כמו בתי ספר, גני ילדים ומרפאות.

          הרהור חדש על החלטתה מביא את מערכת הביטחון לשקול הצבת תותחי נ”מ להגנת היישובים. לתותחים אלה טווח יעיל של מספר מאות מטרים בלבד, ולכן תתחייב כמות גדולה מהם להגנת עיר כמו שדרות, וסביר שנזקם לשגרת חיי התושבים יתחרה בתועלת שהם יביאו.

          העלות הגבוהה של כל טיל כיפת ברזל – עשרות אלפי דולר ומעלה – מביאה כבר כיום להחלטה להצטייד אך במספר אלפים מוגבל של טילים אלו (כדברי מנכ”ל משהב”ט). זאת בעוד שבידי החיזבאללה נמצאת כיום כמות של עשרות אלפי טילים מאיימים. הכוונה המוצהרת היא ליירט רק את האיומים היותר מסוכנים. הרלוונטיות של כוונה זו תלך ותישחק ככל שדיוק הטילים שבידי האויב ילך וישתפר. הלחימה כנגד האיומים תהיה לכן חלקית מאד ומוגבלת ביעילותה, כאשר מרבית הנזקים העקיפים (לסביבה, אפקטים פסיכולוגיים, ועוד) לא יימנעו כלל ועיקר.

כל זאת כאשר קיים כבר פתרון המבוסס על מערכת הנאוטילוס, שהוכיחה עצמה ברמה גבוהה ביותר בניסויים שבוצעו איתה כנגד כל משפחת האיומים הרלוונטיים, בה הושקעו ע”י ממשלות ארה”ב וישראל כ-400 מיליון דולר במהלך 8 שנות עבודה. הדגם המבצעי שלה, הסקייגארד, היה יכול להיות מוצב באזור שדרות כבר ביולי 2008 (!), אם הצעת חברת נורתרופ-גרומן האמריקאית (מ- 16.1.2007) לא הייתה נפסלת ע”י מפא”ת (הצעה במחיר קבוע עם קנסות פיגורים!). עלות יירוט איומים באמצעות מערכת הסקייגארד הוא כ 1,000 עד 2,000 דולר בלבד.

אנו מייחסים חשיבות רבה לתוכנו של הריאיון שקיים מר בן כספית במעריב, ב- 4 לאפריל 2008, עם מר בוכריס, מנכ”ל משהב”ט ועם מר נגל, העוזר המדעי של ראש מפא”ת, עם שובם מארה”ב, לאחר בחינת האפשרות להבאת הנאוטילוס לארץ. זאת באשר נימוקי מערכת הביטחון לפסילת מערכת הלייזר (נאוטילוס / סקייגארד) מוצגים שם ישירות ע”י דובריה הרשמיים. הנימוקים בהם משתמשים שני האישים לשלילת הבאת המערכת נראים על פניהם כל כך לא אמינים, וברשותך – לא מקצועיים, עד כדי חשש להצגת מידע מוטה בפני דעת הציבור ודעתם של מקבלי ההחלטות. התייחסותנו המפורטת לכל טענה נמצאת בנספח המצורף לפנייתנו זו.

לאור זאת אנו פונים אליך בבקשה לקיים דיון מקצועי מסווג, ע”י צוות מומחים בלתי תלויים, בנושא: חלופות אפקטיביות ליירוט פצצות מרגמה, רקטות וטילים קצרי טווח על מדינת ישראל. בפני צוות מומחים זה יוצגו כל הדעות המגוונות, רצוי בהשתתפות מלאה של כל הטוענים. ממצאי הדיון יוצגו בפניך לצורך בחינה מחדש של ההחלטות שהתקבלו בנושא עד כה.

אנו מציעים לבחון פתרון משולב כדלהלן:

          שילוב מערכת כיפת ברזל עם מערכת הסקייגארד.

o       שתי המערכות תישענה על אותם מכלולי גילוי, תקשורת, בקרה ושליטה.

o       שילוב זה יציג את המענה האופטימאלי ליירוט בעת המעוף של מירב האיומים, וזאת בעלות הנמוכה ביותר ובכל תנאי מזג האוויר.

          למתן הגנה מוקדם ככל שניתן ולבחינת יעילותו של שילוב זה יש להציב בזמן הקצר ביותר האפשרי מערכות מבצעיות בשטח. מערכת הנאוטילוס ניתנת להצבה בשטח עד סוף 2008. מערכות סקייגארד ראשונות תוכלנה להגיע עד סוף שנת 2009. אז תתאפשר בחינה אמיתית של כל מערכת, בעת תפעול מבצעי, במקום השוואה תיאורטית בלבד. אז ניתן יהיה לקבוע גם את ה”תמהיל” הנכון בין המערכות, לקראת הצטיידות כוללת ברמה הארצית.

לפיתרון המוצע יהיו יתרונות ויישומים אסטרטגיים נוספים, אליהן ניתן יהיה להתייחס בנפרד.

בשל חשיבות ההגנה על העורף ונטרול האיומים הקיימים והצפויים גם מטווחים של מספר ק”מ אנו מבקשים שתענה לבקשתנו ותקצה מזמנך היקר לקיום מפגש מקדים בנושא בו נבהיר שאלות, אם תהיינה כאלה, בנוגע לתהליך עצמו ולשיקולים בדבר בחירת צוות מומחים.

תשובה לפנייתנו זו נא הפנה אל:

אל”מ (מיל.) יוסי ארזי

אל”מ (מיל.) עפר לביא

ד”ר עודד עמיחי

 

לפנייתנו זו מצורפים הנספחים הבאים:

          פירוט מקצועי: “חורים בהגנת העורף”, הכולל מענה לטיעוני מפא”ת.

          מכתב ההתחייבות של חברת נורתרופ-גרומן האמריקאית, מפתחת הנאוטילוס והסקייגארד, לאספקת מערכות סקייגארד בזמן ומחיר קבועים (16.1.2007).

          ריאיון עם האלוף במיל’, פרופ’ יצחק בן ישראל, המשווה בין מערכת הנאוטילוס למערכת “טיל נגד טילים” ליירוט איומים בליסטיים בכלל ואיומים קצרי טווח בפרט.

 

בכבוד רב, (לפי סדר הא”ב):

 

אל”מ (מיל’) יעקב אגסי

ד”ר יואל אדיר, מדען בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

רפי אדרי, א.א. יועצים

פרופ’ אורי אופנהיים, הפקולטה לפיסיקה, הטכניון

עמי אטינגר, עיתונאי

בתיה ואיציק איבו, ניר עם

ד”ר יעקב איציקוביץ, א.א. יועצים

יעקב איש שלום, כלכלן

חזי אספיס, תעשיין

ד”ר אלי אפרתי, מהנדס בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

ד”ר משה (מויה) אפשטיין, מהנדס בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

אל”מ (מיל’) יוסי ארזי, לשעבר רמ”ח מערכות בח”א

גדליהו בורן, גימלאי, משרד ראש הממשלה

ד”ר שמואל ברנר, מדען, יועץ סביבתי

אייל גורן, מהנדס תוכנה בכיר

רוני גירון, מהנדס, איש עסקים

ישראל דימנט, לשעבר ראש מחלקת הבינוי בטכניון

ד”ר ניסים-נג’ט דנון, אוניברסיטת ת”א

ד”ר יעקב הלוי-פוליץ – מהנדס בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

ד”ר אברהם ונציה, מדען בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

סא”ל (מיל’) עמנואל זוסמן, מהנדס בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

אהרון זיו, תעשיין ואיש עסקים

ד”ר חיים זקלד, מהנדס, יזם ומנכ”ל חברה

פרופ’ אבנר טריינין, האוניברסיטה העברית

ד”ר מאיר יוגב, מהנדס בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

חנוך יוקב, מהנדס מערכות בכיר

אל”מ (מיל’) עפר לביא, לשעבר רמ”ח תכנון וכלכלה במשרד הביטחון (מפא”ת)

עודד ליפשיץ, עיתונאי, ניר עוז

אל”מ (מיל’) יוסי לנגוצקי, מפקד היחידה הטכנולוגית-מבצעית של אמ”ן (לשעבר)

יוסי מעוז, תעשיין

תא”ל (מיל’) יוסף מעיין, לשעבר מנכ”ל משרד הביטחון

פרופ’ ישעיה נבנצל, האוניברסיטה העברית

סא”ל (מיל’) דב נרדימון, איש עסקים

ד”ר דן ספקטור, מדען בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

ד”ר עודד עמיחי, מומחה למערכות לייזר

ניצב (בדימוס) משולם עמית

אהרון פלדמן, תעשיין

רפי קוריאט, יזם, מנכ”ל ויו”ר חברות

עודד קורן, מהנדס בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

בתיה קטר, יו”ר ועד ההורים בשדרות

ד”ר יהושע קליסקי, מדען בכיר (לשעבר) במערכת הביטחון

צחי רביב, איש עסקים ותעשיה

אלי שבילי, לשעבר סמנכ”ל רפא”ל לפיתוח

תא”ל (מיל’) צבי שור

ד”ר אביגדור שחראי, מנכ”ל חברה, בעל ניסיון בלייזרים רבי עוצמה

פרופ’ גדעון שפסקי, האוניברסיטה העברית, לשעבר רקטור האוניברסיטה

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר