עו”ד עמנואל זלצמן, אב-בית-דין בלשכת עורכי-הדין – אידיוט או מושחת?

עו”ד עמנואל זלצמן, אב-בית-דין בלשכת עורכי-הדין – אידיוט או מושחת?

שמחה ניר, עו”ד
10.11.2008 01:15
סמכות מקומית

סמכות מקומית


מה עושה בית משפט כאשר טוענים לפניו שאין לו סמכות? הוא דן בטענה – ומחליט *** לא כך אצל עמנואל זלצמן



הדבר הכי בסיסי בניהול משפט הוא שבית המשפט יהיה מוסמך לדון בעניין שלפניו.

כשם שהרמטכ”ל לא מוסמך לתת רשיונות נהיגה, וכשם שרשות הרישוי אינה מוסמכת להחליט על יציאה למלחמה, ומנכ”ל משרד התיירות אינו מוסמך לתת רישיון לעסוק ברפואה, כך גם לבתי המשפט השונים ישנם תחומי סמכות – כל בימ”ש לפי מה שהמחוקק קבע לו.

ישנה סמכות עניינית: בית משפט השלום אינו מוסמך לדון בעבירות רצח, ובית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בעבירות תעבורה.

וישנה סמכות מקומית: לבית משפט הדן בפלילים ישנה סמכות מקומית לפי מקום העבירה, או לפי מקום מגוריו של הנאשם, ולבית משפט הדן בעניין אזרחי ישנם כמה תנאי סמכות המפורטים בתקנות, ודי בקיום אחד מהם כדי להקנות לבית המשפט את הסמכות המקומית.

אם הנתבע או הנאשם רוצה לטעון לחוסר סמכות מקומית, עליו לטעון זאת בהזדמנות הראשונה, ולא – איחר את המועד, וחוסר-הסמכות נרפא מאליו.

מאידך, חוסר סמכות עניינית לא נרפא לעולם (לאחרונה מסתמן שינוי-הלכה בעניין הזה), ואפשר לטעון אותו גם בהזדמנות הראשונה, אלא לא רק בה אלא גם בשלב מאוחר יותר של המשפט – אפילו בערעור.

מה עושה בית משפט כאשר טוענים לפניו שאין לו סמכות?

הוא דן בטענה – ומחליט.

אם הוא לא יחליט, וימשיך בדיון, ובסופו של דבר ערכאת הערעור תקבע שאין לו סמכות, כל הזמן השיפוטי שהושקע במשפט, בוזבז לריק.

הוא יכול, כמובן, לטעות – errare humanum est – וזה מצער, אבל הוא חייב להחליט.

סעיף “העברת הדיון”

אתה נתבע וטוען לחוסר סמכות מקומית.

התובע טוען כי יש להעלות את הטענה הזאת בפני נשיא ביהמ”ש העליון, לפי סע’ 78 לחוק בתיהמ”ש. האמנם?

סעיף 78, זה לשונו:

78. העברת דיון

עניין שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר; ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו.

סעיף זה לא נועד לטפל בחוסר הסמכות המקומית, אלא במקרים בהם יש לבית המשפט סמכות מקומית, אבל שיקולי-הנוחיות מחייבים או מצדיקים אחרת.

כך, למשל, אם אירעה תאונת-דרכים במטולה, הנתבע גר באשדוד, והתובע את נזקו גר באילת: הסמכות המקומית נתונה לכל בית משפט במחוז הצפון, ממטולה ועד עפולה (לאור מקום התאונה), ולכל בית משפט במחוז הדרום, מאשדוד ועד אילת (לאור מקום מגוריו של הנתבע). לכל בתיהמ”ש בשני המחוזות האלה ישנה “סמכות מקבילה”.

כאשר לכמה בתי משפט ישנה סמכות מקבילה, לתובע הזכות לבחור איכן יגיש את תביעתו, ולכן, בנסיבות האלה, לא ייפלא אם התובע יגיש את תביעתו במקום מגוריו-הוא, דהיינו באילת.

אבל מה לעשות אם כל העדים גרים במטולה, וסביר מאוד שבית המשפט יזקק גם לביקור במקום התאונה, ולכן מאזן הנוחות מצדיק לנהל את המשפט בבית המשפט הקרוב ביותר למטולה, הוא בימ”ש השלום בקרית שמונה.

כדי לפתור את הבעייה הזאת נחקק סעיף 78 הנ”ל, המסמיך את נשיא ביהמ”ש העליון להורות על העברת הדיון מבית משפט מוסמך אחד לבית משפט מוסמך אחר, או אפילו מבית משפט מוסמך לבית משפט לא-מוסמך (אשר, בעקבות ההעברה, “קונה” לעצמו את הסמכות המקומית).

אגב אורחא כדאי לשים לב לסייג שבסיפא של הסעיף, אשר בא למנוע טענת פסלות “בדלת האחורית”: אם המשפט התחיל, ונראה לך, הנתבע, שהשופט נוטה לרעתך, אתה לא יכול להגיד רגע-רגע, מאזן הנוחות מצדיק העברה לקרית שמונה, ולכן מותנית ההעברה בהסכמתו של השופט באילת.

מי לא יודע זאת?

את ההבדל בין טענת חוסר סמכות מקומית לבין בקשה להעברת הדיון יודע כל סטודנט למשפטים, שנה א’, שעבר את הקורס בדיון אזרחי או בדיון פלילי.

מי שאינו בעל השכלה משפטית, ואינו יודע את הדבר הזה, אפשר לסלוח לו, ולומר טעותו נובעת מבורותו בתחום הזה.

סטודנט למשפטים אשר, כאמור, למד את הנושא, ואינו יודע את הדבר, אפשר לומר שהוא כשל בלימודיו, אבל אם המדובר בעורך-דין שעבר את בחינות הלשכה, וגם צבר שנות ותק מקצועי – עליו כבר אפשר ולמר שהוא אידיוט.

ואם המדובר בשופט מקצועי, אשר שאלות כאלה הן לחם-חוקו היום-יומי, זה כבר משהו חמור עו”ד יותר. שופט הנכשל בכגון דא הוא כבר אידיוט מושלם.

אבל ישנה גם אפשרות אחרת

שופט הנותן תשובה לשאלה המתעוררת בפניו, אין דינו כדין סטודנט למשפטים אשר האינטרס היחיד שלו הוא לתת תשובה נכונה.

שופט הוא גם בעל-שררה, אשר ברצותו יעשה צדק, וברצותו יעוות מאזני משפט.

אמור מעתה: אם שופט פוסק משהו אידיוטי, זה או משום שהוא אידיוט, או משום שיש לו מניעים מושחתים, אשר למענם הוא מוכן לשים עצמו אידיוט.

עו”ד עמנואל זלצמן

עו”ד עמנואל זלצמן הוא אב-בית-דין בביה”ד המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב, וגם בפניו התעוררה אותה השאלה, כאשר טענתי בפני שלביה”ד זה אין סמכות מקומית, והוא דחה את הטענה, כשהוא מסתמך על סעיף 64(ב) לחוק לשכת עורכי-הדין (להלן – חלע”ה), וקובע כי את הטענה הזאת יש לטעון בפני יושב ראש בית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה.

סע’ 64, לחלע”ה לשונו:

64. שיפוט מקומי

(א)  הדיון בעבירת משמעת יהיה לפני בית הדין המשמעתי המחוזי של המחוז שבו רשום עורך הדין הנאשם; …

(ב) יושב ראש בית הדין המשמעתי הארצי רשאי, לפי בקשת הקובל או הנאשם, להורות על העברת הדיון בקובלנה לבית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז אחר, כל עוד לא החל הדיון בה.

(ג) …

סע’ 64 לחלע”ה דומה מאוד – כמעט זהה – לסע’ 78 לחוק בתי המשפט, אשר הובא לעיל, אבל אם יש הבדל בין שני הסעיפים הוא שאת סע’ 78 ניתן – אולי, אבל בדוחק – כמעניק לנשיא ביהמ”ש העליון סמכות “מקבילה” לזו של ביהמ”ש אליו הוגשה התביעה (אבל מי שינסה ללכת בדרך הזאת ייזרק מכל המדרגות), ואילו בסע’ 64 אין ליו”ר ביה”ד הארצי סמכות דומה, ומי שטוען לחוסר סמכות מקומית של ביה”ד המחוזי יטען זאת בפני ביה”ד עצמו – וביה”ד חייב לדון בה לגופה.

והשאלה היא אם עו”ד עמנואל זלצמן הוא אידיוט הפועל בתום-לב, או מושחת, הפועל ממניעים מושחתים..

תגובת דוברת לשכת עורכי הדין

נאמנים למדיניות הדיברור-מרצון שלנו, פנינו אל דוברת לשכת עורכי-הדין, עו”ד שמרית רגב, לקבל את תגובתה לפני הפרסום, אבל היא לא מצאה לנכון להגיב.

________________

אידיוט או מושחת – להמשך

המלצת היום: אדמונד לוי, צנזור התחושות, אידיוט בלתי נלאה

 



2 תגובות על “עו”ד עמנואל זלצמן, אב-בית-דין בלשכת עורכי-הדין – אידיוט או מושחת?”

  1. ... הגיב:

    מבוקש להוריד את הכתבה.
    עו”ד עמנואל זלצמן נפטר לפני שנתים וזו היא השחרת שמו.
    זכות היסוד של אדם היא להגן על שמו הטוב וככל שעו”ד זלצמן לא עמנו יותר הרי שלא ראוי כי כתבה זו תשאר באוויר.
    תודה

    • Simha Admin הגיב:

      מי שמשתין על כללי המשחק בחייו – שלא ייאחז בהם במותו; מי שמנצל לרעה את כוחו, משכיב את החלשים אל הקרשים וממשיך לבעוט בהם גם אז, שלא יבוא בטענות על מי שעושה לו את אותו הדבר כאשר הוא כבר מתחת לקרשים; ומי שלא מכין את הגנתו עוד בחייו – אין לו להלין אלא על עצמו (ביטוי ששופטינו אוהבים להשתמש כנגד אחרים – לעולם לא כנגד עצמם).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר