חברת הכנסת ציפי לבני החזירה לנשיא המדינה, שמעון פרס, את המפתחות, כיוון שהיא נואשה מנסיונותיה להרכיב ממשלה בישראל.

נשאלת השאלה מהן האפשרויות כעת.

שמענו על כל מיני אפשרויות העומדות לנו כעת, שהעיקרית ביניהן היא הליכה לבחירות.

אבל ישנה אופציה אשר כמעט אינה מוזכרת, אם בכלל. אני נותן לה סבירות של 49%, לכל היותר, אבל מי יודע.

סעיף 10(א) לחוק יסוד: הממשלה, זה לשונו:

הודיע נשיא המדינה ליושב ראש הכנסת, לפי סעיף 9(א), שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, או שהטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת לפי אותו סעיף וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא בתוך 28 ימים שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי סעיף 13(ד), רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, והכל בתוך 21 ימים מיום הודעת הנשיא, או מהיום שבו עברה התקופה לפי סעיף 9(ג), או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין.

וסעיף 10(ב) לאותו חוק, זה לשונו:

הו‏גשה לנשיא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יטיל הנשיא, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בבקשה.

להערכתי הצנועה (ועל כך גאוותי) קיימת אפשרות ש-61 חברי כנסת יבקשו מנשיא המדינה להטיל את התפקיד על חה”כ שאול מופז, והוא “יסכים” לכך.

כדי לבחון את האפשרויות, הבה נמנה את חברי הכנסת מהסיעות אשר מתוכן אפשר לגייס 61 תומכים (הסדר – לפי רשימת הסיעות באתר הכנסת):

איחוד לאומי – מפד”ל – 9;

גיל – 4

ש”ס – 12;

יהדות התורה – 6;

ישראל ביתנו – 11;

ליכוד – 12;

צדק לזקן – 3;

קדימה – 29.

סה”כ: 57 בלי קדימה, 86 עם קדימה.

לו הייתי ח”כ מאחת מסיעות הימין, הייתי מקבל את ההצעה הזאת בשתי ידיים, ובלבד להפיל את “ממשלת אוסלו”, או איך שתקראו לה.

הייתי עושה זאת גם ללא תמורה, ובוודאי שהייתי עושה זאת עם תמורה מכובדת: כסאות בממשלה, מיצובישי, תקציבים.

אני מניח שביבי נתניהו, למרות רצונו העז להיות ראש ממשלה כמה שיותר מהר – גם הוא ישוש להצעה.

עם ביבי כשר האוצר (12 ח”כים) אפשר לקנות את ש”ס, את הגימלאים לסיעותיהם ואת יהדות התורה (וביחד 37 ח”כים).

אחל”א-מפד”ל וישראל ביתנו – אני לא רואה כל בעייה.

לדעתי כל הסיעות האלה (למעט הליכוד) יכולות לצפות שהישיבה בממשלה תמנף אותן לקראת הבחירות, אם לא תוקדמנה, והשאלה היא אם הליכוד מוכן להמר על משהו מהאלקטורט שלו למען שותפיו למהלך הזה. אני מהמר שכן, אבל לא בטוח.

אם האפשרות הזאת נראית ריאלית, נשאר לגייס לפחות 4 ח”כים מקדימה, כולל את מופז עצמו.

אני מניח שבמחנה מופז, יחד עם ח”כים בקדימה אשר מקומם בכנסת הבאה רחוק מלהיות מובטח, אפשר לגייס הרבה יותר מארבע ידיים בעד הממשלה הזאת. ייתכן מאוד שציפי לבני עצמה תתמוך, “מתוך אחריות”, וכו’.

שמונה ח”כי קדימה למהלך הזה – אפשרות סבירה, ואפשרות סבירה לא פחות היא שכנגד כל ח”כ מהימין אשר לא יחבור למהלך, יבואו שניים נוספים מקדימה.

ויכול להיות שמופז, יחד עם חלק מקדימה, יחזרו לחיקו החמים של הליכוד. אמנם בית לא עוזבים, כידוע, אבל מי שבנה לעצמו שני בתים, יכול לגור בזה גם בזה.

ולשאול מופז יש “ותק מוכח” התחום הזה: קשה כשאול.

עד כמה התרחיש הזה ריאלי? אי אפשר לדעת, אבל אני לא שולל אפילו את האפשרות שמהלך כזה תואם מראש, לפחות בקריצה, בין מופז לבין ש”ס, עם גיבוי נוסף, לפחות בקריצה, בין ש”ס לאחרים.

זהו, כנראה, הסיכוי היחיד של שאול מופז להגיע – ולו לתקופה קצרה, אל כס ראש הממשלה, ומשם בחזרה אל משרד הביטחון, בממשלת ביבי, אחרי הבחירות הבאות – בין אם תוקדמנה, בין אם תיערכנה במועדן.

ובאשר לציפי לבני – היא כנראה איבדה את הסיכוי לראשות הממשלה, אבל הייתה שלמה עם המהלך שביצעה, בהחזירה לנשיא המדינה את המפתחות.

ואם יתברר שלבני בישלה כאן איזו קומבינה כדי לחזור דרך החלון להרכבת הממשלה – זה יפתיע אותי מאוד, כי אני לא רואה הרבה אפשרויות לכיוון הזה.

___________

שמחה ניר: קשה כשאול.

רות ירדני כץ: פוליטיקאים קטנים בצמרת, או: ציפי לבני, עשית את זה!

אביתר בן-צדף: עידן אולמרט – סוף!

אביתר בן-צדף: כשרוחמה אברהם בכתה

אביתר בן-צדף: תחליף אטד

תחקיר דה-מארקר: מופע האימה של מופז

עוז אלמוג: מתהפכים לקראת בחירות

שמחה ניר: ובסימן אחדות האומה: סיסמאות הבחירות לימין ולשמאל