המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (א): איך נגרר הג’ניוס היהודי אחרי הפרובוקציה הערבית (אם הייתה כזאת); גם למשטרת ישראל מגיע צדק; אשרי הגפרור

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ב): על הנהג הערבי ועל הנקודה הארכימדית

יוסי בלום הלוי: על הפוגרום בעכו – יום כיפורים תשס”ט 

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ד): הסבריו של הנהג הערבי, והאינטליגנציה של חה”כ אפי איתם

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ה): ערביי ישראל, זו שעתכם הנאה! (אתה נמצא כאן)

הקדמה

במאמר זה אני לא “מוכר” פוליטיקה, כשם שאני לא מוכר פוליטיקה בשום מאמר אחר, ובשום פורום כלשהו.

אני לא מביע כאן שום דיעה על יחסי ישראל-ערב, או על יחסי היהודים והערבים בישראל.

אני בסך-הכל מוכר לערביי ישראל את אותו הייעוץ שהייתי מוכר ליהודים, במקרה דומה, אבל הפוך, בתקווה שהם יגמלו לי באיזה צ’ק נאה, כשוויו של הייעוץ, בתוספת מע”מ, ובתקווה נוספת אולי סוף-סוף הג’ניוס היהודי ילמד משהו.

מבוא

ידידי, הפיסיקאי נחום שחף, איש-ימין אשר מעודו לא נחשד ב”שנאה עצמית” או באהבה יתירה לערבים כותב:

“ידויי האבנים נעשה בעיקר ע”י השבאב היהודי. רובם לא ראו מעולם בית כנסת.

“ביום הכיפורים היהודים הדתיים יושבים בבתי הכנסת ובסיום התפילה חוזרים הביתה למנוחה ושינה לקראת המשך התפילות למחרת בבוקר”.

הנה, ב-31 מלים הצליח ידידי לומר את מה שאני לא תמיד מצליח לומר בשורה של מאמרים, וזה מראה פעם נוספת את כשלונו הגדול של הג’ניוס היהודי.

אם יהודי עכו היו אומרים לי הכל היה על פי פקודת-מבצע מתוכננת-מראש, ורק חיכינו שאיזה ערבי אידיוט “ירים לנו להנחתה” את הדבר הזה, על כל הסיכונים שבו, אפשר היה לומר להם כל הכבוד, הצלחתם, ולהתווכח אם זה אכן משרת את המטרה היהודית, אבל לא כך הווה. היהודים נגררו למה שהם לא תכננו ולא צפו, וצריך לעשות להם בצפר.

תמצית האירועים

מערכה ראשונה:

·               תאופיק ג’מאל (להלן: הנהג; אני מציין את שמו לטובת מנועי החיפוש), ערבי תושב עכו, נסע ברכבו בשכונה יהודית (לפי מקורות נוספים: שכונה מעורבת, יהודית-ערבית), בערב יום כיפור, סמוך לחצות.

·               ציבור (ראו באיזה מונח עדין אני משתמש …) יהודי התנפל עליו.

·               ציבור ערבי חש למקום, והשיב התנפלות שערה.

מערכה שנייה:

·               ארבעה ימים לאחר מכן מגיע הנהג לישיבת ועדת הפנים של הכנסת, ומביע חרטה ודברי פיוס.

·               חה”כ אפי איתם שואל מדוע לא עוצרים אותו.

מערכה שלישית:

·               המשטרה עוצרת את הנהג, 5 ימים לאחר האירוע, בחשד לנהיגה מסוכנת, ופגיעה ברגשות דתיים.

·               שופט מאריך את מעצרו ב-3 ימים.

זה גרוע מפשע, זו טיפשות!

ספק רב אם הייתה במקרה הזה עילת-מעצר, לא לפי דיני התעבורה, ולא לפי סעיף החוק המדבר על “פגיעה גסה” ברגשותיו הדתיים של פלוני אשר “בתחום שמיעתו” נעשתה הפגיעה.

המעצר לא היה דרוש, לא לצורך החקירה, לא כדי למנוע השפעה על עדים, לא כדי למנוע הישנות המקרה (עד ליום כיפור הבא יש עוד זמן, ואם מישהו ינסה למנוע נסיעה בשבתות, גם הציבור היהודי לא יסבול את זה), ולא בכלל, במיוחד אחרי שהרוחות, ככל הנראה, כבר נרגעו מזמן.

בוודאי שמעצר לשלושה ימים הוא מוגזם, ובכל מקרה, ניתן להסתפק בחלופת-מעצר.

אבל המעצר הזה הוא, מעל לכל, מטופש, והוא לא הופך לפחות מטופש רק משום שחתום עליו שופט.

והוא מטופש אפילו אם הוא ניתן כדין, על סמך עילת-מעצר המוכרת בדין.

הוא מטופש, כי הוא בא לסגור את האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו ממנה.

הוא מטופש, כי הוא נועד כדי להראות כי המשטרה עדיין “שולטת במצב”,

הוא מטופש, כי הוא מעצר פוליטי, אשר נועד לרצות את חה”כ אפי איתם, ודומיו.

והוא מטופש, כי הוא משליך סמרטוט בוער על שרידי הדלק שעוד נותרו, אחרי פעולות הכיבוי.

מה צריכים ערביי ישראל לעשות?

לו הייתי נשאל, כיועץ לערביי ישראל, הייתי מציע להם כך:

·               לעלות לרגל לעכו, באלפיהם ורבבותיהם, לבילוי ולקניות;

·               לבוא בלי שום חפצים פוגעניים, כרזות, או סימנים פרובוקטיביים אחרים, או כאלה אשר עשויים להיחשב ככאלה;

·               להגיע ברגל, או ברכב (רכבת, אוטובוס, מוניות, משאיות, רכב פרטי, אופנועים ואופניים);

·               לבאים ברכב: להסתובב עם הרכב ברחובות העיר, וליהנות מיופייה;

·               לחנות רק במקומות בהם החנייה מותרת, ורק עם כרטיסי חנייה, או עם תשלום במדחן (במקום בו נדרשים כאלה);

·               מי שלא מצליח למצוא חנייה, שימשיך להסתובב בעיר, עד שיימצא;

·               להסתובב בחנויות, להתרשם מהסחורה, להתעניין במחירים, ולעבור מחנות לחנות, על מנת להשוות מחירים;

·               מי שממילא צריך לערוך קניות – שינצל את ההזדמנות, ויקנה;

·               מי שקונה, רשאי להתמקח על המחיר (אבל בטאקט: לא להגיד אתם היהודים יקרנים, אלא אצלנו בכפר זה יותר זול);

·               מי שצריך לקנות כמה מצרכים, שיקנה מצרך אחד בכל חנות;

·               לעצור בכל קיוסק, על מנת לקנות משהו;

·               לפנות לבניין העירייה, ולשאול מדוע ביטלו את פסטיבל עכו, אם יש סיכוי שהעירייה תחזור בה מההחלטה, ומה התחזית לשנה הבאה;

·               להתרוצץ במחלקות העירייה, ולשאול כל שאלה אפשרית ובלתי אפשרית;

·               לפנות למשרדי רשות המסים ולבקש טפסים מטפסים שונים;

·               להיכנס לסניפי הבנקים, ולהפקיד כמה לירות לחשבון האישי, אפילו אם הוא בעיר אחרת;

·               להיכנס לבית המשפט ולהקשיב לדיונים וגם להיכנס למזכירות, לשאול שאלות;

·               וכן הלאה, וכן הלאה … לסתום את העיר, אבל לא לעשות שום דבר לא-חוקי!

·               אם גורמים יהודיים ינסו לעורר פרובוקציות – להבליג, לא להגיב, כי אנחנו הערבים, לא חמומי-מוח כמוכם, היהודים, ואנחנו גם יודעים להודות בטעויות שלנו ולפצות את תושבי העיר בכך שאנחנו באים לקנות אצלם;

·               בכל מקרה, כדאי ליידע את המשטרה, כדי שתציב שוטרים בכל קרן רחוב.

אם רק אחד ממאה ערביי ישראל יבוא לעכו כל יום, יש לנו 15,000 אורחים בעכו, ולפחות כמה מאות כלי רכב – ורק תגידו שזה לא גאוני בפשטותו.

לעשות בצפר לג’ניוס היהודי!

עכשיו אחרי העצות האלה אתם בטח אומרים שנאת היהודים מפעפעת בעורקיו, הוא סמולני, וכו’, וכו’.

אז לא!

אני דווקא אוהב יהודים, וכמה מחברי הטובים ביותר הם יהודים, אבל אני מתעב טיפשים, ואם אני נתקל ביהודי טיפש, לא יהדותו היא המפריעה לי.

ואם, כדי לעשות בצפר ליהודים אני צריך לקרוא למילואים את הערבים – גם זה כשר מבחינתי, כבן לעם אשר המציא את המוסד הקרוי “גוי של שבת”, אבל נפגע ברגשותיו הדתיים, כאשר הגויים לא שומרים את השבת וכו’.

והרי התחזית

אני שולח את ההצעה הזאת לחברי הכנסת מהסיעות הערביות, אבל אני מעריך שהם לא ירימו את הכפפה – בין משום שלא ירצו, בין משום שלא יוכלו.

________________

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (א): איך נגרר הג’ניוס היהודי אחרי הפרובוקציה הערבית (אם הייתה כזאת); גם למשטרת ישראל מגיע צדק; אשרי הגפרור

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ב): על הנהג הערבי ועל הנקודה הארכימדית

יוסי בלום הלוי: על הפוגרום בעכו – יום כיפורים תשס”ט 

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ד): הסבריו של הנהג הערבי, והאינטליגנציה של חה”כ אפי איתם

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ה): ערביי ישראל, זו שעתכם הנאה! (אתה נמצא כאן)

 

 

 

__________________

 

זה אוף-טופיק, אבל חשוב!

כמו קאטו הזקן, הרשו לי לחזור שוב ושוב על הקריאה לממשלה אידיוטית, בעניין שחרור מחבלים

תמצית הנושא:

עסקות לחילופי מחבלים תמורת חיילינו ואזרחינו אשר נפלו בידי האוייב הן הכרח בל-יגונה. כך היה וכך יהיה – עד אשר יבוא שלום עלי-ארץ, אם וכאשר.

גם המחיר לעולם לא יהיה אחד-לאחד. את זאת הכל יודעין.

אבל השאלה החשובה היא מדוע להעניק למשוחררים, מלבד החופש, גם חנינה נשיאותית בלתי-הפיכה, כאשר אפשר, על פי החלטה מנהלית של הממשלה, “להפסיק את הביצוע” של המאסר, ולזרוק אותם החוצה עם מכתב-אזהרה שאם הם יוחזרו, אוטומטית, ל”המשך הביצוע” – בלי שום הליך משפטי.

הסברים נוספים אפשר למצוא במכתב-התזכורת שלי, מיום 2.10.2007, אל שר המשפטים, דניאל פרידמן (“הנדון: שחרור מחבלים – לא בדרך של חנינה “נשיאותית” (המשך מצעד האיוולת)“).

הבעייה הכי כאובה היא שהפקידים במשרד המשפטים מיירטים את כל הפניות אל השר, ולא מוכנים להודות בכך שכל השנים הם וקודמיהם נהגו בנושא הזה (כמו בעוד נושאים, מן הסתם) בצורה מטומטמת ואידיוטית.

עוד פחות מזה הם מוכנים להודות שהילד שאומר “המלך עירום” הוא לפעמים צודק.

גם ראש הממשלה ונשיא המדינה ממלאים פיהם מים.

כל הקורא את הדברים האלה מוזמן להעתיקים ולהפיצם בכל העולם – ובמיוחד לראש הממשלה ושריו – גם בממשלה הזאת וגם בכל ממשלה עתידית – עד שהם ילמדו.

רצוי גם לשלוח את זה לנשיא המדינה, שמעון פרס, ולכל הנשיאים שיבואו אחריו – עד שהם ילמדו.

עד שהם ילמדו, סוף-סוף, שגם כאשר יש הכרח לשחרר אסירים כחלק מהסדר מדיני – לא צריך לתת להם במתנה גם חנינה בלתי-הפיכה, בחתימתו של נשיא המדינה.

העתיקו והוסיפו את זה בשולי כל מאמר שאתם מפרסמים וכל מייל שאתם שולחים.

תודה,  שמחה