סמרטוט אדום – טור שבועי, 14 באוקטובר, 2008: השיטה הישראלית: תפשו את הקורבן ועצרו אותו

סמרטוט אדום – טור שבועי, 14 באוקטובר, 2008: השיטה הישראלית: תפשו את הקורבן ועצרו אותו

גדעון ספירו
14.10.2008 13:15
מדוע לא עצרו אותו מייד?

מדוע לא עצרו אותו מייד?


השיטה הישראלית: תפשו את הקורבן ועצרו אותו *** גזענות במערכת המשפט *** אזרחים חרדים מהפולשים *** שמועות *** האבל על היידר *** הידד לסרבניות



השיטה הישראלית: תפשו את הקורבן ועצרו אותו

הכה בערבים והצלת את ישראל. סוף סוף עצרו את תאופיק ג’מאל האיש שנכנס עם רכבו בליל יום כיפור לשכונה בעלת רוב יהודי בעכו. למה לא עצרו אותו מיד עם פרוץ המהומות? כי ברור היה שלא הוא האשם במהומות שהתחוללו. אחרי שהאיש הופיע בישיבת הכנסת ובאצילות הביע צער על מה שקרה ותקווה כי השקט והדו קיום יחזרו על כנם, הגיב הארכי פשיסט ח”כ אפי איתם בקריאה כי “צריך לעצור אותו” והמשטרה פעלה מיד לפי פקודת הח”כ ועצרה את תאופיק ג’מאל.

ג’מאל, בניגוד לגרסה השלטת עתה, לא הצית את המהומות. מי שהצית אותן הם היהודים שרגמו את מכוניתו אבנים. הכניסה עם רכבו לשכונה לא היה מעשה נבון, אולם לא היה אסור. אין חוק במדינה האוסר על נסיעת רכב ביום כיפור. מה עוד והוא בא ברכבו לשכונה מעורבת שחיים בה גם אזרחים ערבים, כולל משפחתו אליה נסע.

רגימת מכוניות בימי כיפור היא רעה חולה שחוזרת על עצמה כל שנה. שבאב יהודי מרשה לעצמו להתפרע, והמשטרה מתייחסת לכך בסלחנות, אף כי מדובר בסיכון חיי אדם. משטרה אינטליגנטית הייתה יכולה לצפות מצב כזה בעיר מעורבת ולהציב שוטרים בנקודות חיכוך שידכאו כל מעשה כזה באיבו, או אז הכול היה נמנע.

תאופיק ג’מאל ובנו ניצלו מלינץ’ שבריונים יהודים ביקשו לבצע, ואלה צריכים להיות יעד למעצר, כי הם שורש פורה ראש ולענה.

הציבור הערבי בישראל סובל מאפליה ומיחס גזעני מתמשכים מכל גופי השלטון בישראל. הכעס, התסכול וההתמרמרות מפעפעים כל הזמן מתחת לקרום הדק שנקרא “דו קיום”, שדומה יותר ליחסי סוס ורוכבו מאשר לדו קיום בין אזרחים שווים בזכויותיהם. על כן די היה בשמועה כי הנהג שנרגם נרצח, בכדי שצעירים ערבים מעכו יפנו בליל כיפור למסע של הרס רכוש ברחובה הראשי של העיר.

עם כל הסולידריות שיש לי עם מאבקם של האזרחים הערבים נגד אפלייתם, אי אפשר לתמוך בהרס רכוש של אנשים שכלל לא מוכרים למתפרעים. זו בדיוק גרסה של ענישה סביבתית של חפים מפשע שאנו, שוחרי זכויות האדם, נאבקים נגדה בכל שנות הכיבוש. הגזענים היהודים רק מחכים למעשים כאלו, כי הם הקרקע שמזינה את הקריאות הנאציות “מוות לערבים” שאכן נשמעו בעוצמה רבה וגם שודרו באמצעי התקשורת.

הפסטיבל לתיאטרון אחר שנערך מדי שנה בסוכות בעכו העתיקה בוטל על ידי ראש העיר. החלטה זו מהווה אף היא צעד של ענישה קולקטיבית כלפיי הסוחרים בעכו העתיקה החפים מכל פשע, שהפסטיבל מסייע לפרנסתם. הם התכוננו, קנו מצרכים לרוב ועתה נותרו עם סחורה עודפת שאת חלקה לפחות יצטרכו להשמיד.

ביטול הפסטיבל הוא גם ענישת הבמאים, השחקנים והיוצרים שהתכוננו כל השנה לפסטיבל, וקראו לראש העיר לחזור בו מהחלטתו אבל ליבו נותר אטום. מאמציהם והשקעותיהם ירדו לטמיון. הניחוש שלי: בתודעת ראש העיר והנשמעים לו החבורה היוצרת מצטיירת כמשתייכת לשמאל, ודינה כדין ערבים. אין מחילה לערבים ושמאלנים.

במקום להרגיע ולהחזיר את החיים למסלולם, שהפסטיבל הוא ביטוי מובהק לכך, שפך ראש העיר דלק על מדורת התסכול של ערביי עכו, שלרובם לא היה קשר למהומות.

גזענות במערכת המשפט

מהו שוויים של חיי אדם בעיני מערכת המשפט הישראלית שנהרגים בתאונות דרכים כתוצאה מעבריינות של נהגים? תלוי אם הקורבן הוא יהודי אם לאו, ותלוי אם הנהג העבריין הוא יהודי או ערבי.

אם הנהג העבריין הוא ערבי שהרג יהודים, דינו יהיה חמור פי כמה מדינו של נהג עבריין יהודי בעבירה זהה שהרג אף הוא יהודי, במקרה זה יהודיה.

עאוני ג’בארה בן 49 מטייבה חצה צומת מרומזר באור אדום התנגש במכונית אחרת והרג את בני הזוג נינה ומנחם ויסנר. שלושת ילדיהם ניצלו ונותרו יתומים. זה קרה במרץ 2007. הוא הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת הריגה, הורשע ונדון ל-8 שנות מאסר ורישיונו נשלל ל-20 שנים. זה היה בספטמבר 2008.

כל ההליך, מיום התאונה ועד לגזר דינו ארך שנה וחצי, שזה די מהר בקנה מידה ישראלי.

רב פקד עומרי מנור, לשעבר מפקד משטרת שדרות, הועמד לדין על עבירה זהה. הוא חצה צומת מרומזר באור אדום, התנגש במכונית אחרת והרג את פיליפה גייגר מקיבוץ נחל עוז, אם לארבעה ילדים.

זה היה בשנת 2003. הוא הועמד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע בסעיף קל בהרבה, “גרימת מוות ברשלנות”, הורשע והעונש שנגזר: 8 חודשי מאסר ושלילת רישיון לתקופה של 7 שנים. זה קרה באוקטובר 2008. משפטו ארך 5 שנים.

הרב פקד בוודאי יערער לבית המשפט המחוזי, ולא אתפלא אם עונשו יומתק ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות חוץ.

אז מה היה לנו: שני נהגים עבריינים, אחד ערבי ואחד יהודי, שחצו צומת באור אדום בנהיגה פראית וגרמו לתאונות קטלניות שעלו בחיי אדם.

הערבי הועמד לדין בסעיף חמור, היהודי בסעיף מקל. משפטו של הערבי היה מהיר, זה של היהודי איטי וממוזמז.

אילו היהודי היה מועמד לדין ונענש על פי הקריטריונים שיושמו על הערבי, הוא היה צריך להיכלא לפחות ל-4 שנים, שהרי הרג בן אדם אחד.

אילו הערבי היה מועמד לדין ומורשע על פי הקריטריונים שהופעלו על היהודי, משפטו היה נמשך חמש שנים ועונשו היה 16 חודשי מאסר, כפול מזה של היהודי, שהרי הרג שני בני אדם לעומת אחד של הנהג היהודי.

כך “במדינת האילו” בה אמור לשרור שוויון ללא הבדל דת ולאום כנאמר במגילת העצמאות.

אבל במדינת ישראל הממשית והגזענית, המקיימת אפליה ממוסדת כלפיי אזרחיה הערבים ומשטר אפרטהייד כלפיי אחיהם בשטחים הכבושים,האפליה והגזענות באים לידי ביטוי גם במערכת המשפט.

אזרחים חרדים מהפולשים

דן דרין, תושב רמת אביב, היה פעם סגן ראש עיריית תל אביב מטעם מפלגת מרץ.

הוא שלח לא מכבר מכתב לראש עיריית תל-אביב רון חולדאי והתלונן על פלישה חרדית, בעיקרה מטעם אנשי חב”ד, לשכונה החילונית. לטענתו הם משתלטים על מבני ציבור והופכים אותם למוסדות שלהם. מה שהיה פעם בית קולנוע הפך לכולל, מה שהיה פעם מבנה של ההסתדרות נרכש על ידם והפך לגן ילדים.

ראש העיר הבטיח לבדוק את הנושא.

הידיעה על כך שפורסמה באתר ידיעות אחרונות (YNET) זכתה ללמעלה מ-500 טוקבקים. חלק ניכר מהמגיבים היו אנשי ימין שנהנו לסנוט ברמת אביב שבעיניהם מצטיירת כמעוז שמאלני.

גזענות ואנטישמיות נגד חרדים טענו. האם היו מתלוננים גם אם היה מדובר בערבים? מה הפחד מקצת יהדות? הוסיפו, ובכלל מדובר ביהודים שמותר להם לגור איפה שהם רוצים. היו גם מגיבים שהביעו דאגה מסכנת השתלטות חרדית על רמת אביב והפיכתה לבני ברק. כבר היום המיליארדר החרדי לב לבייב סוגר את קניון רמת אביב בשבת, רמז לבאות עם בוא השיטפון החרדי. ואיך יגיבו החב”דניקים כלפי מי שינסו להקים מרכז חילוני בכפר חב”ד או במאה שערים? הם יסולקו באלימות. וכך הלאה.

כמובן שהכי קל לפטור את הנושא בגזענות אנטי חרדית שהרי יש חיה כזו בישראל. אבל המצב הוא מעט יותר מסובך.

יש בישראל מאבק בין ציבור חילוני, שרק בחלקו הקטן לצערי הוא שמאלי ורובו הוא ימין מתון ומרכז ליברלי, לבין הציבור החרדי והחרד”לי המאורגן. בעוד החילונים רוצים לחיות במדינה יהודית חילונית, עם ציפוי קליל של טקסים יהודים (בר מצווה, ברית מלה, קצת חגים וכו’) אבל השאר שיהיה דומה למדינות אירופה, הציבור החרדי מבקש להקים כאן מדינת הלכה. לא כל הציבור החרדי הוא מיסיונרי, אבל חב”ד היא ללא ספק תנועה מיסיונרית, ופעולות כמו הקמת כולל ברמת אביב הן הכרעות של מנהיגות רבנית ששואפת במפורש להפוך חילונים לדתיים. כמו כל תנועה מיסיונרית, חב”ד משתמשת גם באמצעי פיתוי, בעיקר כלפי ילדים, בניסיון ללכוד אותם לתוך רשת החינוך שלה.

יש כאן קונפליקט מובנה ומציאות לא סימטרית. אכן, חילונים או דתיים מהזן הרפורמי או הקונסרבטיבי שינסו להקים מרכזים בשכונות חרדיות, יגורשו ללא כחל וסרק ואם אין מנוס גם באלימות קשה. לעומת זאת שכונות חילוניות, שמטבען הן יותר פתוחות בגלל אופיין הליברלי, מאפשרות לחב”ד ודומיה לפעול בהן.

לדעתי, תהיה זו טעות לאמץ את השיטות החרדיות לסילוק כוללים וכדומה משכונות חילוניות. הדרך הנכונה היא להתעמת איתם תרבותית ואידיאולוגית.

חשיפתם של תלמידי כוללים בשכונות חילוניות לאורח החיים החילוני, חלוקת חומר לתלמידיהם בנושאי דת מדינה, מעמד האישה, חופש הפרט, שוויון זכויות, דמוקרטיה הם הדרך הנכונה.

שמועות

התאונה בה נהרג מנהיג הימין הלאומני האוסטרי יורג היידר הוא תוצאה של עבודת המוסד שחיבל במכוניתו. שמועה מספר אחת.

ראשי חברת האחזקות ליהמן ברדרס העבירו לפני קריסתה 400 מיליארד דולר לבנקים ישראלים, שיהיה להם מעות קטנות ליום סגריר. שמועה מספר שתיים.

שמועות אלה יכולות להיות נכונות ויכולות להיות גם כוזבות. כלומר, העולם יודע שהמוסד עסק ועוסק בהתנקשויות באישים, והעולם יודע שישראל היא כבר שנים יעד להברחת כספים של יהודים אזרחי מדינת שונות שעשו את רווחיהם בניגוד לחוק.

מדינת ישראל עשתה בעבר לא מעט שטויות בנושאים כאלה, היזכרו במחתרת הטרור היהודית שהופעלה בשנות החמישים במצרים, במטרה לסכסך בין מצרים למערב. ראו את המרגל פולארד שישראל הפעילה בארה”ב. במסגרת השטויות והפשעים של המוסד גם התנקשות בהיידר היא אפשרית, אם כי אני באופן אישי נוטה לחשוב שזה לא המקרה, כי היידר היה בסופו של דבר אוהד גדול של ישראל, בבחינת גזען לגזען יביע אומר.

האבל על היידר

אוסטריה אבלה על מותו של היידר. נציגי כל המפלגות מצאו לנכון לומר דברים חיוביים לזכרו, גם ראשי המפלגה הסוציאל דמוקרטית. גם נשיא אוסטריה. זה קצת מזכיר את מה שקרה בישראל לאחר ההתנקשות בשר והגנרל רחבעם זאבי, לאומן וגזען עם קווי דמיון לא מעטים להיידר, מתורגמים למציאות המקומית. זאבי היה “אוהב ארץ ישראל” כפי שהיידר היה “אוהב אוסטריה”.

זאבי שקרא לטרנספר של ערבים, זכה לאחר מותו לדברי שבח מנציגי רוב המפלגות היהודיות, ממשלה ואופוזיציה, ואפילו נחקק חוק לציון זכרו.

אני מניח שאוסטריה לא תרחיק לכת עד כדי חקיקת חוק שיהפוך את יום מותו של היידר לאירוע ממלכתי, אבל תמיד צריכים להיות מוכנים להפתעות.

הידד לסרבניות

תמר כץ, סהר ורדי, עומר גרנות ומיה תמרין, ארבע סרבניות כיבוש שאינן מוכנות להתגייס לצבא שמבצע פשעי מלחמה, שולל זכויות אדם מהעם הפלסטיני זה 40 שנים ומקיים בשטחים הכבושים משטר אפרטהייד, הן צעירות אמיצות הראויות לאהבה והערכה. כל עוד יש בישראל צעירות וצעירים כאלה, אולי בכל זאת יש תקווה לימים טובים יותר. הן שייכות לקבוצה מפוארת, גם אם היא עתה מיעוט, של נאבקים בכיבוש ובעוולותיו. הן דור ההמשך המניף את אבוקת השלום וזכויות האדם, ותפילתי שלפיד השלום שהועבר לידן יאיר בסופו של דבר את ישראל כולה.

בימים אלה הן נשפטו למחזור שני של מאסר בכלא 400. מי ששופט אותן למאסר הם קצינים וקצינות, מעין פקידי כיבוש הפועלים כמעט על פי הגאים אוטומטיים. אמיץ

ראשי הצבא ומערכת הביטחון צריכים לסבול מחסימה בערוצי המחשבה, האם הם סבורים כי ניתן לכפות על הצעירות עזות הנפש שרות צבאי בכוח ובניגוד למצפונן. ראשי הצבא אינם מודעים לכוחו של הרכיב הנקרא מצפון. הוא יותר חזק מכל מערך כלי ההרג המודרניים הנמצאים ברשות הצבא.

יש לשחררן ולאפשר להן לתרום את תרומתן לחברה בערוצים של בניית חברה צודקת ושוחרת שלום.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר