המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (א): איך נגרר הג’ניוס היהודי אחרי הפרובוקציה הערבית (אם הייתה כזאת); גם למשטרת ישראל מגיע צדק; אשרי הגפרור

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ב): על הנהג הערבי ועל הנקודה הארכימדית

יוסי בלום הלוי: על הפוגרום בעכו – יום כיפורים תשס”ט 

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ד): הסבריו של הנהג הערבי, והאינטליגנציה של חה”כ אפי איתם (אתה נמצא כאן)

הדברים האלה נכתבים אחרי שלשה המאמרים הקודמים בסדרה הזאת, בעקבות כתבתו של פנחס וולף, וואלה! חדשות, 12.10.2008, תחת הכותרת הנהג מעכו בכנסת: “אקריב חיי למען הדו-קיום”.

תאופיק ג’מאל, הנהג הערבי שכניסתו לשכונה יהודית בעכו הציתה את המהומות בעיר בערב יום הכיפורים, הגיע לדיון המיוחד שהתקיים בוועדת הפנים של הכנסת, להסביר את עצמו. סביר להניח שהוא לא הגיע ביזמתו, ושאחד מהח”כים הערביים הביא אותו לדיון, אבל אני לא רואה בכך כל משמעות.

זו גרסתו:

“יכול להיות שלא חישבתי נכון את הזמן ואת הדרך, אבל אם מה שעשיתי גרם למהומה, אני מוכן להקריב את הגרון שלי כדי שהדו-קיום בעכו יחזור, אבל קרתה פה טעות: הפכו אותי לרוצח ולפשיסט. אנחנו לא נאצים ולא פשיסטים”.

בדיון המיוחד הזה ציין ג’מאל כי בשנת 1976 הוא היה בין מייסדי המרכז הקהילתי שפועל גם למען ערבים וגם למען יהודים. יכול להיות שהוא אמר אמת, ויכול להיות שהוא שיקר, אבל בינתיים, ככל הנראה, זאת הייתה הנקודה הארכימדית היחידה בפרשה, ואם אנחנו דוחים אותה בביטול, אנחנו חוזרים למצב הקודם, בו עדיין אין לנו כל נקודה ארכימדית.

“נאום ההגנה” של הנהג, אגב, כולל גם פרטים ביוגרפיים שלו, הניתנים לבדיקה, כך שהיכולת שלו לרמות ולא להיתפס היא די מוגבלת, וסביר להניח שהוא מבין את זה, ומי שהביא אותו להגיד את הדברים האלה מבין את זה עוד יותר טוב, כך שבהעדר עדות סותרת הנטייה שלי היא לקבל את הדברים.

אבל חה”כ אפי איתם לא ייתן לעובדות לבלבל את מוחו הפוליטי. דברי הנהג עוררו את זעמו, והיא אמר במהלך הדיון:

“אני לא מבין מה כל ההצגה כאן. אם אתה מעורב בכל, אז צריך לעצור אותך. מה אתה עומד כאן ומבלבל את המוח? למה הוא לא עצור?”.

ועם כל הכבוד, על מה מבסס איתם את טענת ה”הצגה” הזאת. או שהנהג אמר אמת, או ששיקר, אבל בהפרחת המילה “הצגה” עדיין אין משום ראייה לכך שדברי הנהג הם שקרים.

ומהי “עילת המעצר”? נסיעה מסוכנת היא עילה לפסילה מינהלית בלבד, וגם זאת רק אם הנהג מוזמן תוך שלושה ימים לפני קצין משטרה בדרגת מפקח, או צפונה מזו, והשמעת מוסיקה בקול רם בוודאי שאינה יוצרת עילת-מעצר, אבל אנחנו מדינה חופשית, וגם לחברי הכנסת מותר לקשקש בקומקום.

מעניין איך מבקש איתם להפריך את דברי הנהג:

“הוא מוסר כאן את הגרסה שלו, ויש גרסה של ח”כ שאומר אחרת”.

מה זה “אומר אחרת”?

מסביר הכתב: איתם התכוון בדבריו לגרסת ח”כ דוד אזולאי (ש”ס), תושב עכו, שטען כי תושבים ערבים זרקו אבנים לעבר יהודים והתבצרו בבתיהם.

ואני שואל: איך יכולה טענה לגבי עובדה שהתרחשה מאוחר יותר, לסתור טענה לגבי מה שהתרחש קודם לכן? האם העובדה שבהמשך ההתרחשות תושבים ערבים זרקו אבנים לעבר יהודים והתבצרו בבתיהם סותרת את העובדה שהנהג פשוט לא חשב איזו שטות הוא עושה?

אבל זה עוד לא הכל. כאשר חברי כנסת משמאל ניסו להשתיק את חה”כ איתם ואמרו לו: “הנהג הרהיב עוז והגיע לוועדה למסור את גרסתו”, איתם השיב להם: “הוא הרהיב עוז? הוא צריך להיות בכלא”.

בשאלה אם הוא “צריך להיות בכלא” דנתי לעיל, אבל איך הצורך של הנהג “להיות בכלא” שולל את העובדה שהוא אכן “הרהיב עוז”?

כנראה שאין גבול למה שקרוי במקומותינו עלבון לאינטליגנציה.

________________

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (א): איך נגרר הג’ניוס היהודי אחרי הפרובוקציה הערבית (אם הייתה כזאת); גם למשטרת ישראל מגיע צדק; אשרי הגפרור

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ב): על הנהג הערבי ועל הנקודה הארכימדית

יוסי בלום הלוי: על הפוגרום בעכו – יום כיפורים תשס”ט 

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ד): הסבריו של הנהג הערבי, והאינטליגנציה של חה”כ אפי איתם (אתה נמצא כאן)