מלחמת יום כיפור, שלושים וחמש שנה אחרי

מלחמת יום כיפור, שלושים וחמש שנה אחרי

אביתר בן-צדף
האתר של אביתר 09.10.2008 18:59
נשבור להם את העצמות

נשבור להם את העצמות


כמעט בכל מלחמות ישראל הוכיח הפיקוד העליון, שאינו מבין בצבא, והכין את צה”ל רע למלחמה שפרצה * צה”ל אינו כשיר להתמודד עם האתגר היחיד, המצדיק את קיומו: הגנה על מדינת ישראל * חיילי צה”ל נשלחו לבצע תכניות מטומטמות, שעלו דם רב, ולרוב לא הניבו כל תוצאה * גולדה ועמיתיה ויורשיהם לא היו אחראים לאי-הפקת הלקחים ממלחמות ישראל, אלא דדו, קודמיו, יורשיו וכל עמיתיהם לפיקוד צה”ל לדורותיו * כל מחדלי מלחמת יום הכיפורים נשנו בכל מלחמות ישראל מאז ועד היום *



 

מספרים, שגנרל גרמני צפה על הסתערות החיילים הבריטיים במערכה בצרפת במלחמת העולם הראשונה, ואמר, “הם מסתערים כמו אריות”.

 

ענה לו מפקדו, גנרל יותר בכיר: “נכון, אך מפקדים עליהם חמורים”.

 

זה, כנראה, התנאי לפיקוד בצה”ל.

 

מלחמת יום הכיפורים הייתה פרי של טיפוח החמוריות בפיקוד העליון של הצבא. זאת בניגוד לכל מיני אגדות עירוניות, שנעות חופשי בשטח, ומספרות על מחדלים אלו ואחרים. כמעט בכל מלחמות ישראל הוכיח הפיקוד העליון, שאינו מבין בצבא, והכין את צה”ל רע למלחמה שפרצה – למרות שמיטב בנינו ומיטב הוננו נמסרו לו כמעט ללא כל בקרה (ואולי בגלל זה!).

 

החיילים הגיעו למלחמה לא-מאומנים ולא-מצוידים. הם גויסו לצבא, שלא היו לו אמצעי לחימה מתאימים למשימותיו ולמתאר הלחימה, ופעל לאור תכניות הזויות. הם גויסו לצבא, שנבנה עקום; ולכן, לא היה כשיר להתמודד עם האתגר היחיד, המצדיק את קיומו: הגנה על מדינת ישראל.

 

תורת הלחימה הייתה כושלת בתשרי תשל”ד – כמו המודיעין, שלא סיפק מידע וידיעות, וכמו התחזוקה, שלא פעלה. מבנה הצבא היה משובש, ולא אִפשר לו לפעול כהלכה.

 

והעיקר – החיילים נשלחו לבצע תכניות מטומטמות, שעלו דם רב, ולרוב לא הניבו כל תוצאה, אלא רק גרמו שכול.

 

בלמנו את המצרים רק כשהחליטו לעצור (לפי תכניתם!) ליד כביש החת”ם (כעשרה ק”מ מזרחית לתעלה). ארמיה 2 נותרה שם כמעט ללא הפרעה עד להפסקת-האש.

 

בלמנו את הסורים, שתכניתם הייתה לתפוס אך ורק מדרס-רגל ברמת הגולן, ולא לעבור את הירדן מערבה.

 

היינו ליד קהיר, וברחנו משם – עד למ”מ האחרון בציר “פילדלפי”. היינו ליד דמשק, וגם משם נמלטנו – כי הפסדנו (הובסנו! נוצחנו! נכשלנו!) במלחמה על-ידי אויב, שזלזלנו בו, ועשה לנו תרגיל מטומטם, שילד בגנון היה מגלה.

 

לא בכדי הדיחה ועדת אגרנט את הרמטכ”ל דוד אלעזר. כמו קודמיו בתפקיד וכמו יורשיו – דדו היה אחראי לאי-הכנת צה”ל למלחמה ולתפקודו הלקוי. לא גולדה מאיר, ראש הממשלה (שהייתה די סנילית וחולה אנושה בסרטן), לא השר ישראל גלילי ואפילו לא משה דיין, שר הביטחון, היו אחראים לבניין המשובש של צבאנו הכושל, אלא המטה הכללי לדורותיו. גולדה ועמיתיה ויורשיהם לא היו אחראים לאי-הפקת הלקחים ממלחמות ישראל, אלא דדו, קודמיו, יורשיו וכל עמיתיהם לפיקוד צה”ל לדורותיו.

 

צה”ל הגדול והנורא כשל במלחמת יום הכיפורים (לא בפעם הראשונה), ומאז לא קם מהקרשים. חטף נוק-אאוט, והוא מתגלגל על הקרקע ומתבוסס בדמנו, בדם אבותינו, בדם אחינו ובדם ילדינו.

 

ומי שחושב, שהפקנו לקחים – מעט מחובתנו לנופלים ולחבריהם לנשק – טועה ומטעה. כל מחדלי צה”ל בשנות השישים נשנו במלחמת יום הכיפורים, וכל מחדלי מלחמת יום הכיפורים נשנו בכל מלחמות ישראל מאז ועד היום. לא נלמד דבר, ולא תוקן דבר.

 

גילוי נאות: המחבר שירת 189 יום בשמ”פ בגולן במלחמת יום הכיפורים, והשתחרר באסרו-חג פסח תשל”ד כשבידו מתנה מצבאנו הנפלא: צו מילואים, שקרא לו ולחבריו לגדוד לעוד חודשיים שמ”פ.

 

למאמר המקורי



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר