מדבדב, פוטין והדב הרוסי: כבר לא תרדמת החורף

מדבדב, פוטין והדב הרוסי: כבר לא תרדמת החורף

אהרון רול
13.09.2008 10:04
מדבדב, פוטין והדב הרוסי: כבר לא תרדמת החורף - מדבדב - פוטין - הדב הרוסי - תרדמת חורף - גלובליזציה


הסימן הראשון והמובהק כי השאיפה הרוסית להגמוניה עולמית מבשילה למעשים ניתן היה לראות במלחמתו חסרת הפשרות של פוטין באוליגרכיה הכלכלית הרוסית ו”הלאמת” נכסי האנרגיה הרוסית על מנת שישמשו המנוף להרמת שאיפות הגדלות הרוסיות.



ספטמבר 13, 2008

האנלוגיה הידועה בדבר דמיונו של הרוסי לדוב הנם את תנומת חורפו אינה ברורה בימים אלו כל צרכה. הדוב הרוסי אינו נם יותר ולא, לא מלחמת הקוקז היא שהעירה אותו מרבצו. התהליך ארע , אם גם במינונים נמוכים יותר, עוד לפני העברת השרביט הנשיאותי מפוטין למדבדב. יתרה מכך, ניתן לשער כי ההצרחה בין פוטין למדבדב באה להכשיר את הקרקע עבור פוטין ועבור רוסיה למעבר מכלי חמישי בתזמורת העולמית לכלי ראש וראשון.

הסימן הראשון והמובהק כי השאיפה הרוסית להגמוניה עולמית מבשילה למעשים ניתן היה לראות במלחמתו חסרת הפשרות של פוטין באוליגרכיה הכלכלית הרוסית ו”הלאמת” נכסי האנרגיה הרוסית על מנת שישמשו המנוף להרמת שאיפות הגדלות הרוסיות.

מזה זמן שהלחץ מלמטה על ההנהגה הרוסית לחדש ימים כקדם ולהחזיר לרוסיה (ברית המועצות של אז) את הילת המעצמה העולמית, הולך ומתעצם. ‘ברית המועצות’ העניה וחסרת האמצעים פינתה מקומה ל’רוסיה’, המעצמה הכלכלית החדשה אשר הונה ניבנה בעיקרו על שוק האנרגיה הרותח בו מחירי עתק מזרימים סכומי עתק לכיסי אותן מדינות המשכילות לנצל את אוצרות “שמן האדמה” והגאז באדמתם, כל עוד הדבר אפשרי ועתודות הנפט עדיין מזרימות עתודות כספיות אדירות, בטרם יעלמו לעד בתוך מספר עשרות שנים קצר יחסית במיכלי הדלק של מכוניות העולם.

שתי מדינות משכילות לאבחן נכון את אשר תמלוגי הנפט האדירים יכולים לתת בידם במסעם לתפיסת ההגמוניה העולמית באופן אגרסיבי שתלטני ואף אלים מידי הדמוקרטיות כדוגמת ארצות הברית ומדינות נאט”ו. שתי מדינות אלו, ואיך לא, הן איראן ורוסיה ( וונצואלה מנסה למצב עצמה בגוש זה אך היא פטתית). גם הודו וסין נימצאות באותו המרוץ אך ההבדל ברור. הודו וסין מגמשות שריריהן הכלכליים באופן שאינו כרוך בהשתלטות אגרסיבית על הגושים האחרים, למרות המטרה הזהה, אלא בדרך התחרות החופשית גרידא. אין תמא לכן כי מצא מין את מינו וכל מין מבין היטב את מינו. אין כמו מטרות ולשון משותפות לכריתת ברית אפלה, כמו גם נאותה.

האסטרטגיה הרוסית הינה פשוטה ולכן חכמה, אחוז המקל משני הקצוות ותהנה מכלל העולמות. לגבי מדיניות זו ניתן לאמר גם כי: “הקול קול יעקב, הידים ידי עשיו”. הרוסים יוצאים מגידרם לשדר למערב כי הינם חלק מתהליך הגלובליזציה העולמי, לכאורה אין להם ריב ומדון עם המערב, בקיצור, עסקים כרגיל. גישה זו מובנת ואינה נובעת מאהבת מרדכי (המערב) אלא משנאת המן (אבדן שווקים כלכליים). הרוסים מבינים היטב כי ניצרכים הם לערוצי הסחר עם המערב ולא, כל שידרוג עתודות נפטם בשטחם לכח והשפעה עולמיים חשוב ככפרות. מאידך עמלים הרוסים קשות לצמצם את השפעת המערב בבטן הרכה שלו דהיינו, ארצות הגוש האיסלמי והערבי תוך שהם חוברים לשונאי הגוש המערבי הקשים והמרים ביותר. מי שיראה באסטרטגיה זו ניצול ציני המסתכם בנוסך של- “הרצחת וגם ירשת” לא טועה, זוהי בפירוש המדיניות הרוסית כלפי המערב.

רוסיה אמנם מאשימה את המערב בכך כי הצבת טילים אמריקאים על אדמת פולין היא הגורם למתח הבין מעצמתי אך נופלים קצר בכך לאור העובדה כי מדיניות “הרצחת וגם ירשת” של פוטין החלה זמן רב לפני כן וכי המערב הוא שאיבחן מבעוד מועד התהליך הנכלולי הרוסי והגיב לכך בהצבת הטילים כאקט מגננתי כתגובה על ניסיונות איגופו על ידי רוסיה עוד מראשית המאה העשרים ואחת. שיתוף הפעולה אשר התרקם בין איראן לרוסיה מאז, נתן בידי המערב את התרוץ המתאים לטעון כי הצבת הטילים האמריקאים במדינות מזרח אירופה מכוונת כנגד איראן ולא כגד רוסיה. האמת, הטילים בפרוש מכוונים כנגד רוסיה, בנוסף לאיראן… ובדין. הרוסים רואים כל זאת ודעתם מתבלעת עליהם. המערב שניתפס על ידם כחנון התורן העולמי מתגלה כבריון שכונתי שאינו נופל מהם במאום.

גם הנסיונות האמריקאים לצרף מדינות הגוש הקומוניסטי משכבר לברית נאט”ו כולם ענינם באיגוף המאגף. הרוסים מנסים לאגף את המערב דרך מדינות האיסלם וערב, המערב מחזיר בהידוק טבעת החנק על רוסיה במגרש הביתי שלה על ידי צרוף מדינות נוספות (עוד חמש נימצאות בעיצומו של התהליך) לברית נאט”ו.

אליה וקוץ (גדול) בה. ניראה כי האסטרטגיה הרוסית באיגוף המערב דרך ברית עם העולם האיסלמי-ערבי עדיפה וגוברת על האסטרטגיה המערבית בצרוף מדינות מזרח אירופה לברית נאט”ו. הבדלי גישה ומנטליות בין הגוש האסלמי-ערבי לבין מדינות מזרח אירופה הם היוצרים את ההבדל המשמעותי בטיבן של שתי האסטרטגיות. רוסיה ניסמכת על מדינות מודרכות דת קיצונית, אכזרית וחסרת עכבות אשר מופנית כנגד המערב ללא תלות בברית עם רוסיה. רוסיה אך גולשת על קיצפי הגלים של הפנטזיה הפנטית האיסלמית ועושה בהם שימוש ציני לטובת ענינה. התרבות האיסלמו-ערבית הינה ברובה (עדיין) פרימיטיבית אך זו בדיוק סוג התרבות המשוחררת מעכבות מנהליות אשר יכולה להוות משקל נגד למערב השבע, רדוף וכנוע החוקים והתקנות שהישית על עצמו.

המערב אינו אטום לכל זאת. הדו”ח השיקרי-נכלולי של יועץ הנשיא בוש, בייקר האמריקאי, מתחילת שנת 2007 אשר “פטר” את איראן מאשמת חתירה לייצור נשק גרעיני (והפנית אצבע מאשימה כלפי ישראל כאשמה במשבר הגיאו-פוליטי והעולמי) כולו ענינו באיגוף הרוסים במגרשם הם על ידי סילוק נושא הגרעין האיראני מסדר היום ופתיחת הנתיב למשא ומתן ואימוץ הקשרים בין ארה”ב לאיראן אשר לכאורה ישיג שתי מטרות עקריות: 1 . ) תקיעת טריז אמריקאי-מערבי בלב העולם האיסלמיסטי הקיצוני. 2 . ) סילוק רוסיה מעמדת השפעה בעולם זה בכלל ומאיראן בפרט.

קוצר ראותו של בייקר האמריקאי נעוץ כולו באי הבנת המנטליות האיסלמו-ערבית ושנאתה המובנה לכל דבר המתפרש כעולה עליה. המערב הינו המראה הבילתי מחמיאה המוצבת תדיר בפני האיסלם הנחשל כתיזכורת עד כמה נחשל, ריקני ועלוב הוא. בעולם הנישען על פנטזיות ואמוציות כעולם הפרימיטיבי האיסלמיסטי, זהי אינה קרקע פוריה ליחסים תקינים בין גושים ואמונות. מדיניות בייקר, למרות שהיתה פטריוטית אמריקאית ורצופה כוונות אמריקניות טובות (ואנטי-ישראליות ממש בסיגנון פוטין הרוסי), נדונה מראש לכישלון. דווקא הנשיא בוש ויועציו האחרים הם שעמדו על הכשל המובנה בתוכנית בייקר, קיבלו לבסוף אך חלקים ממנה ואף זאת בלב ולב. עדות למהלכי ג’ימס בייקר בענין זה ניתן למצוא במאמרי “ההקש הנובע מההקשר” מדצמבר 2007 הנימצא בסיפרי “פרקי דמוקרטיה ישראלית”, בפרק “פוליטיקה”.

לעומתם, הרוסים לא עצרו כאן באדום. האינטרס הרוסי נעוץ וכרוך ישירות וללא עוררין בעזרתם המסיבית להשגת כושר גרעיני עבור איראן כאשר הם יהיו אלו אשר על ברזי הפיתוח וישלטו בו במינונים המתאימים למדיניותם העולמית. הרוסים בונים על איראן כמכשיר המהווה את נשקם כנגד המערב, האיחוד האירופי ודמוקרטיות המערב, בעוד הם יוצאים יבשים ומאושרים כל הדרך אל הבנקים המערביים. הרוסים מנצלים את כוחו הכלכלי של המערב על מנת להעצים כוחם הכלכלי שלהם. בו בעת, הרוסים מנצלים את איראן ומדינות איסלמיסטיות נוספות כחוד החנית והאמצעי לסילוק הדרגתי של המערב מעמדות השפעה בעולם. משחק שני קצוות המקל כבר אמרנו? עבור הרוסים זהו משחק מנצח. לגישתם, עד שהמערב יתעשת ויפתח בסיכסוך בין גושי המתבקש מההתנהלותם הנכלולית הרי כי כבר השיגו את כל מטרותים ד’לעיל ויוכלו בהשקט ובבטחה להיתכנס למצב הסיכסוך הבין גושי כאשר סוסיהם כבר ברחו ממילא מהאורווה. ובאם לא יפרוץ הסיכוך הבין גושי, מה טוב, הרוסים ילכו ויתעצמו על חשבון המערב עוד ועוד. לדאבוננו, קשה לראות מי יעצרם בכך. במשחק השחמט הציני העולמי, ידם של הרוסים והאיסלם העולמי על העליונה.

ההמשך אפשר ולא ינעם לאוזנים ישראליות. רוסיה כבר מחקה את ישראל כמדינה ברת קיום. מבחינת רוסיה ישראל הינה מעצור פוליטי-מדיני גלובלי המעכב את מילוי תוכניותיה לגבי מלחמתה במערב. החלשת או מחיקת ישראל תשרת יפה את מטרותיה. ממש כפי שישראל היוותה נטל כבד על ארה”ב לראיתו של ג’ימס בייקר האמריקאי. לאמיתו של דבר הם כולם צודקים. מבחינה גושית עולמית, ישראל היא מכשול להשגת מטרותיהם. מאידך, יש להם בעיה קטנה, קטנה כגודל ישראל והיא כי ישראל הינה עובדה קיימת ואינה עומדת להעלם אי פעם בעתיד הניראה לעין, משהו בסיגנון “סליחה שאנו קיימים..אך איננו מצטערים”. האמריקאים עקב טיבעם הדמוקרטי מכירים בכך. הרוסים עקב טיבעם הטוטליטרי, לא.

למרות הכחשות חוזרות ונישנות מצד פוטין ומדבדב, רוסיה אכן אימצה אל חיקה מחדש את מדיניותה האגרסיבית החד צדדית של ‘ברית המועצות’ לשעבר משך שנות החמישים והשישים למאה הקודמת. פניה של רוסיה במובהק הם כלפי העולם הערבי וכפועל יוצא מכך, כנגד ישראל. רוסיה הפכה לאויבת לישראל אשר עדיין מעמידה פנים כאוהדת.. עלינו להכיר בכך כי בתוך זמן לא רב יושלם התהליך וגם העמדת הפנים הרוסית לא תשרתה ולכן תעלם.

לדאבוננו, ישראל אינה ברת שליטה על התהליכים ניזכרים לעיל. ישראל לכן חייבת לשנות את התיחסותה לרוסיה ולהבין כי מהלכיה של זו אינם ולא יהיו, בעתיד הניראה לעין, מכוונים לאינטרסים ישראליים, נהפוך הוא. מאידך על ישראל לקיים קשרים דיפלומטיים וכלכליים עם רוסיה. אם לא ייצא פוליטית דבר מכך למצער תהיה זו תועלתית, מודיעינית וכלכלית.

בראיה הבין גושית וכמשקל נגד על ישראל לאמץ קשריה הכלכליים עם הודו וסין ולחתור להפכם לקשרים פוליטים-דיפלומטים אמיצים ויציבים. ישראל חייבת לשמר קשריה עם האיחוד האירופי בדרג “כבדהו וחשדהו” (אנגליה) ואמיצים יותר (צרפת וגרמניה). כמובן שחייבת ישראל לשמר יחסיה עם ארה”ב ושאר הדמוקרטיות המערביות מעל לכל אלו. אין להוציא גם מהמשוואה את חיזוק יחסי-תועלת דו-צדדיים עם מספר ממדינות דרום אמריקה בנוסף לקנדה, אוסטרליה ומכסיקו.

ישראל חייבת לנצל את מיקומה הגיאו-פוליטי ולהציע יתרונות בין גושיים כחוליה המקשרת בין מזרח למערב. עד עתה אך מעט מדי נעשה בשטח זה, ניראה כי נידרשים אנו לאנשי אג’נדה וחזון על מנת לקדמם. הקורא יופנה בזאת למאמרי “בחזרה לעתיד” בפרק “ציונות” שבסיפרי “פירקי דמוקרטיה ישראלית” אשר הפצתו לנימענים החלה בספטמבר 2008 , תשובות רבות מצויות שם לקושיות הניזכרות.

 

המחבר הינו יועץ אירגוני בכיר ודירקטור ניהול פרויקטים לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

אהרון רול

טורונטו

905-886-8998

amroll@rogers.com

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר