איך מגינים על הדמוקרטיה

איך מגינים על הדמוקרטיה

חנה אייזנמן
11.09.2008 08:25
איך מגינים על הדמוקרטיה


הרב מדן אומר, שגרשון הכהן, בהשתתפותו בפינוי, מנע שפיכות דמים… כלומר, גרשון הכהן יודע, שהוא משרת בצבא שמסוגל, בפקודה, וגם בהתנדבות, לרצוח יהודים, המהווים “סכנה” לדמוקטטורה השמאלנית היחידה במזרח התיכון, והוא שותק וממשיך לשרת בצבא של פושעי מלחמה… גרשון הכהן יודע, שכדי “להגן על הדמוקרטיה”, עוברים חייליו שטיפת מח לשנאה תהומית ליהודים, המהווים “סכנה לדמוקרטיה”, והוא שותק!



 

ב”ה

 

איך מגינים על הדמוקרטיה?

 

למה התנדבו אלפי קיבוצניקים לגרש את היהודים מגוש קטיף? נכון, ילדים, כדי להגן על הדמוקרטיה, על צה”ל ועל השלום. הרי זו הדרך היחידה להגן על אלה. נכון?

 

איך מגינים על הדמוקרטיה? מה השאלה, משתמשים בתרופת הפלא – מכים ביהודים. למה תרופת פלא? כי אין חולי ממאיר, במלוא תבל, שמכת הרג, הרס ואובדן ביהודים, לא תרפא אותו. להוציא, אולי, במזרח הרחוק.

איך מוכיחים לצאר הרוסי, שהעם הרוסי אינו בשל עדיין לשלטון עצמי? נורא פשוט; מגייסים את העם הלא-בשל לעשות פוגרום ביהודים, את המשטרה מרחיקים מאיזורי הפוגרום, יהודים נטבחים על ימין ועל שמאל, והרי הוכחה לצאר שהעם אינו בשל. זכו היהודים להיות ההוכחה לאי-בשלותו של העם הרוסי.

איך מוכיחים לעם היושב בציון, שיש צורך בשלום? ממציאים לג’יהאדו-נאצים את כל כלי הרצח, במקביל, אוסרים על היהודים “לקחת את החוק בידים”, מבהירים, ש“אי אפשר לנצח את הטרור”, מבינים את ה“תסכול” של “המדוכאים עלי אדמות”, יהודים נטבחים על ימין ועל שמאל… שוב זכו להיות ה“הוכחות לצורך בשלום”.

איך פתר היטלר את המשבר הכלכלי בגרמניה (אירופה, בעקבות ארה”ב), משנת 1929 ובמשך כל שנות ה-30 של המאה הקודמת? טוב, אתם כבר יודעים.

איך, באותה שנה – 1929 – תרפ”ט, פתרו ערביי חברון בעיה דמוגרפית מציקה? איך הפכו את “חברון עיר ערבית”, כהגדרת שולמית אלוני? גם את זה אתם יודעים.

איך פותרים את המשבר הכלכלי ב”ישראל”, בגין “שפיכת כסף להתנחלויות”? גם את זה אתם יודעים!

 

 מכאן, אין הגנה טובה ויעילה יותר לדמוקרטיה. יתר על כן, רק בדרך הזו ניתן להשיג את השלום הנכסף. גם בן-גוריון רק הגן על “הדמוקרטיה הצעירה”, ש“אך זה נולדה”, כשרצח את אנשי האצ”ל שהביאו לו נשק מצרפת, בנסיונו לחסל את בגין, ה“טרוריסט” ה“אנטי-דמוקרטי”, הידוע לכל, כמי שלא היה עוד פרלמנטר ישר וג’נטלמני כמוהו, ב”מדינת ישראל”, ובכלל. וזה היה עצוב. פוליטיקאי ישר עד כדי התעקמות לאחור, בפרלמנט עקום בצורה חדה שמאלה, זו קללה ולא ברכה.

 

למה התנדבו אלפי קיבוצניקים לגרש את היהודים מגוש קטיף? נכון, ילדים, כדי להגן על הדמוקרטיה, על צה”ל ועל השלום. הרי זו הדרך היחידה להגן על אלה. נכון?

 

סרבנות כשרה וסרבנות שמסכנת את הדמוקרטיה

 

לסיכום: למען המטרה הקדושה, להכות ביהודים, מותר גם להיות סרבנים ולצפצף על הדמוקרטיה. אבל, באמת, זה רק, למען המטרה החשובה, לסייע לאויב בעת מלחמה, בכל מקרה אחר, אין כמותם נאמנים לדמוקרטיה, למדינה ולצה”ל. תוכיח התנדבותם בגוש קטיף!

                                      

מובן, שסרבנות להילחם באויב הג’יהאדונאצי, זה ענין אחר לגמרי. אז, הדמוקרטיה, יוק. כי סיוע לאויב, דוחה דמוקרטיה. מאותו מחנה, ממנו יצאו המתנדבים לגירוש, יוצאים ה“מפגינים” בנעלין. אין לי ספק, שממשלת ישראל מחקה את הרישום השלילי בתיקי הטייסים, סרבני-הפצצת-קני-המרצחים, בתמורה להתנדבותם לגרש יהודים. אין ספק, שבתוך המגרשים היו מבוגרי “מכתבי השמיניות”“סרבני-השטחים”, שחזרו בתשובה ומגינים על הדמוקרטיה… לסיכום: למען המטרה הקדושה, להכות ביהודים, מותר גם להיות סרבנים ולצפצף על הדמוקרטיה. אבל, באמת, זה רק, למען המטרה החשובה, לסייע לאויב בעת מלחמה, בכל מקרה אחר, אין כמותם נאמנים לדמוקרטיה, למדינה ולצה”ל. תוכיח התנדבותם בגוש קטיף!

 

אילו, למשל, הצהירו כל בני הקבוצים, שדווקא הגירוש מבתיהם של חיילי צה”ל ובני משפחותיהם, המתנחלים, זו הסכנה לדמוקרטיה ולצה”ל, ובנוסף לכך, זהו פשע מלחמה ופשע נגד העם היהודי ונגד האנושות, וכי באותה קלות יכלו הם להיות הקרבנות, בדיוק כמו קרבנות מסורת שנאת ישראל של “מדינת ישראל”, ועל כן הם מסרבים.. זה לא היה מציל את הדמוקרטיה. איך אנו יודעים? עובדה, אפילו לא ניסו! וכי לא היו מנסים, אילו היה סיכוי שזה יציל את הדמוקרטיה? פשיטא, שכן.

 

קחו את דן הראל ואורי בר-לב; הם נבחרו לאנשי השנה של מעריב! למה? מה השאלה? הם היכו ביהודים, בנחישות! בגלל רגישותם הרבה ל“דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”. הם חששו, שאם לא יכו ביהודים, תתפרק הדמוקרטיה!

 

לפי מעריב, הם אנשים רגישים מאד (ראינו בסרטים על הגירוש). מעריב יודע לספר, שבזוית עינו של אורי בר-לב, נצנצה דמעה, כאשר בא לגרש זקן בן 74, ניצול שואה… (הוא עוד ישלם על כך!) זה מזכיר את כל חיילי צה”ל ה”אומללים”, דור אחר דור, שגררו ובכו. גררו יהודים מעל אדמתם, במסכת ממושכת של התעללות “מדינת ישראל” בעם היהודי, כאמור, דור אחר דור, גררו ובכו. היום הם כבר לא בוכים, הפסיכולוגים שגייס שרון, ימ”ש, דאגו לכך. כלל לא יעלה בדעתם של החיילים, האמונים עלי הגנה על הדמוקרטיה, לסרב לבצע פשע מלחמה, כי זה עלול לפגוע בדמוקרטיה, במדינה, בצה”ל, בבטחון ובשלום! האם השמירה על כל אלה, אינה כדאית בגירוש ניצולי אלפיים שנות שואה מבתיהם במולדתם, ובהבאת האויב לפתחי בתינו?

 

עדר של זומבים

 

היתה מתכוננת בארץ ישראל דמוקרטיה יהודית. אבל זה היתרון הפחות חשוב, מה שחשוב יותר הוא – זה צריך היה להוות את המפנה, להיות צעד ענק להבטחת עתידו וקיומו של העם היהודי ולהשבת המוסר והשפיות לעם ישראל.

 

הרב מדן, למשל, אומר, שגרשון הכהן, בהשתתפותו בפינוי, מנע שפיכות דמים… כלומר, גרשון הכהן יודע כל השנים, שהוא משרת בצבא שמסוגל, בפקודה, וגם בהתנדבות, לרצוח יהודים, המהווים “סכנה” לדמוקטטורה השמאלנית היחידה במזרח התיכון, והוא שותק וממשיך לשרת בצבא של פושעי מלחמה. הוא איזו מזעיק שמים וארץ ואת עם ישראל!

גרשון הכהן יודע, שכדי “להגן על הדמוקרטיה”, עוברים חייליו שטיפת מח לשנאה תהומית ליהודים, המהווים “סכנה לדמוקרטיה” והוא שותק! כנ”ל, שני פושעי המלחמה שלעיל, אנשי השנה של מעריב.

 

יום עיון לרבנים בנושא שנת שמיטה, בגוש קטיף

עכשו, מה היה קורה, אילו כל האישים ה”תרומיים” האלה היו פושטים את מדיהם, מניחים את דרגותיהם על שולחנה של ממשלת הדמים והזדון, ומסרבים לבצע פשעי מלחמה, מסרבים לגרש ילדים קטנים מעולמם, מה היה קורה ל”דמוקרטיה”? היתה מתכוננת בארץ ישראל, דמוקרטיה, בלי מרכאות, יהודית. אבל זה היתרון הפחות חשוב, מה שחשוב יותר הוא – זה צריך היה להוות את המפנה, להיות צעד ענק להבטחת עתידו וקיומו של העם היהודי ולהשבת המוסר והשפיות לעם ישראל. זה היה מקים את העם מן הקרשים, שעליהם נפל על פניו, זה היה מחזיר לעם את הבטחון באנושות ובאנושיות, זה היה יפה, זה היה טוב, זה היה נכון, זה היה שפוי, זה היה מוסרי, וזו היתה גם הצלת כבוד ישראל בעיני כל הגויים. והם יכלו לעשות זאת בקלות, כולם כאחד – להצלת העם היהודי, תלך ה”דמוקרטיה” לכל הרוחות. מי יקיים את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, כשהיהודים לא יהיו פה?

 

אבל, כל הפושעים בחרו בדרך הקלה ל”הגנת הדמוקרטיה” – להכות ביהודים השנואים עליהם, ולהשפילם עד עפר, בהתאם למורשת בן-גוריון&רבין, אויבי ישראל מתועבים ורצחניים!

 

ואם יש חיילת אחת, שיודעת שביצעה פשע, ואולי מחפשת דרך לחזור בתשובה, קופץ אורי הייטנר ומרגיע אותה:

 

אני מבין מאוד לרגשותייך, אך האשמה שאת לוקחת על עצמך אינה מוצדקת. את לא אשמה. אשמה הממשלה שהחליטה. אשמים חברי הכנסת שהצביעו בעד. מרגע שהתקבלה ההחלטה, את היית חייבת לבצע אותה, כיוון שהאלטרנטיבה היא שהמדינה שצה”ל לא יוכל לתפקד, ושהמדינה לא תוכל להתקיים. את עשית את חובתך. הממשלה קיבלה החלטה חמורה ונוראה וכל האשמה – בה.          אורי הייטנר, קיבוץ אורטל   (06.08.08)

 חיילים בכפר מימון, מפנים ערפם למצלמה… למה?

צה”ל לא יוכל לתפקד!

כלומר, החיילים אינם משרתים בצבא מתוך רגש פטריוטי, מתוך רגש חובת ההגנה על העם והמולדת, אלא, רק מתוקף החוק והפקודות. ואם יסרבו לבצע פשעי מלחמה, יסרבו גם להגן על העם והמולדת… שקר ורוע! הרי זה בדיוק להיפך. הרי רואים בעליל, שהמחנה המצמיח מתנדבים לגירוש יהודים, הוא המצמיח גם את סרבני המלחמה באויב הג’יהאדונאצי. וברור, שהמסרבים להילחם בעמם, יעשו את הטוב ביותר, במלחמתם נגד האויב, שהוא הפארטנר לשלום של המגרשים…

להייטנר מעולם לא היה אכפת גירוש יהודי יש”ע. הוא התאמץ תמיד להתיפיף על חשבונם, בתקווה, שבתמורה, תוותר “מדינת ישראל” על גירושו מן הגולן.

 

ההייטנר יודע שהממשלה ביצעה פשע – “הממשלה קיבלה החלטה חמורה ונוראה” – דבר שנראה בבירור לעין כל, אך הוא מצדיק את הברגים הקטנים, שאבדה להם אישיותם, וממילא, אבד להם חוש המוסר, וצייתו לפקודה שהיא פשע, בעליל, נגד האנושות! מה שמעיד על טיבה של ה”דמוקרטיה הישראלית” – יצירת עדר של זומבים נעדרי רגש ונעדרי מחשבה.

 

מתאמצת ילדה להשלים עם מצפונה, וגם את זה הרשע לוקח ממנה!

 

ומה עשו המגורשים, מורעלי ה”ממלכתיות”, הם רצו לַקְרב, כדי להגן על הקבוצניקים בצפון, שהתנדבו להיות פושעי מלחמה בגוש קטיף ובצפון השומרון…

 

ומוטי זפט כותב (הצופה, 6.8.2006)

 

לאו תקיף לסרבנות

אפשר להבין את הרגשתו של חייל המילואים א. אבלו, תושב אפרת, שבעקבות התבטאותו של ראש הממשלה על הקשר לכאורה שבין הצלחת המלחמה בלבנון ליישום תוכנית ההתכנסות שלו, החזיר את הנשק והציוד, נפרד ממפקדיו וחבריו הלוחמים, וחזר לביתו, לא לפני שביקש כי ישפטו אותו. אפשר להבין אותו, הגם שלא צריך להסכים איתו.
שש אחרי המלחמה, היא העת לעשות חשבון עם אולמרט, פרץ ועם כל מי שתרצה. ובהחלט החשבון יהיה נוקב. גם עם אלה שקדמו לאולמרט ופרץ ואיפשרו לחיזבאללה לבנות שםטרור לנד” ממש מתחת לאף של ישראל.
אלא שהמלחמה בלבנון, היא אינה מלחמתו הפרטית של אולמרט. אמנם הוא זה שמחליט עליה מתוקף תפקידו, אבל היא מלחמתם של כל תושבי הצפון ותושבי המדינה כולה. כשחייל המילואים אבלו נלחם בלבנון עם חבריו, הוא לא נלחם למען אהוד אולמרט, גם לא למען ביסוס שלטונו. הוא נלחם על החיים של כולנו.
לכן, הגם שניתן להבין אותו, קשה להסכים איתו. לאן נגיע, אם כל החברה’ יעשו “ויברח”, גם אם מניע אידיאולוגי עומד מאחוריה.

 

המוטי זפטים דאגו, במשך השנים, להבטיח למדינה, שלא יהיה סירוב פקודה אצל בני ה“ציונות הדתית”, אז שלא ישחק אותה בסרבנות במלחמה. המדינה הבינה את הרמז, ונתנה את הפקודות.

ובעצם, למה מוטי דואג? הרי הקיבוצניקים הם מתנדבים בדם. אם המתנחלים מסרבים, הרי יש די והותר קיבוצניקים, קציני הווה ועבר מפואר, שימלאו את השורות, כפי שהתנדבו לטהר את גוש קטיף מיהודים. אבל, כאן הם לא התנדבו. כאן מסוכן, כאן זה לא נצחון בהליכה. כאן, חיי כל אחד ואחד מן המנוולים האלה, דוחים את הדמוקרטיה!

 

והמוטי אינו מבין, שההתנערות מצה”ל חייבת להתקיים באיזה שהוא שלב. אם יחכו לעת שלום, הדבר לא יתבצע לעולם, והזוועה תימשך. ורצוי שזה יקרה דווקא בעת מצוקה ל”מדינה”, שמצוקת העם היהודי אינה נוגעת לה לקצה נעלה. ואז תחשוב ה”מדינה” אלף פעמים, אם לגרש את החיילים ואת משפחותיהם מבתיהם.

 

גם המורים שובתים בשנת הלימודים ולא בעת החופשה הגדולה. בפארסת לבנון השניה, לא היה יותר פיקוח נפש, מזה הקיים כל הזמן, ומתעצם והולך ביזמת הפושעים, מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת, שהעלימו עין מהתעצמות החיזבאללה, והתרכזו בתכנון הטיהור האתני בחבל עזה, נחלת שבט יהודה.

 

הרבנים בחממות

לא נשכח ולא נסלח!! יכל הרב מדן לסלוח לגרשון הכהן, השאלה היא, האם הרב מדן בטוח, שסולחים לו, על חלקו בחורבן הארץ!

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר