ב”ה

מעצמת…. בננות

לפני שלש שנים צפו הילדים במופע האולימפי המשולב של צה”ל ומשטרת ישראל, להפיכת ישראל לתת-תת-תת-מעצמה, ולתת אנושית. אז לא צפיתי, אז סגרתי את הילדים בחדר, עם הטלויזיה, כדי לא לראות ולא לשמוע את הזוועה, שאין עליה סליחה, אין מחילה וגם לא כפרה,  לעולמים.

ידעתם ש”ישראל” היא מעצמה? אם לא, סימן שלא שמעתם את שדרניה ואת פרשני הספורט העילגים של התיקשורת הישראלית.

בעוונותי צפיתי בקטעים נרחבים למדי של האולימפיאדה. זה מה שקורה ב”חופש הגדול”, כאשר – מגיעים הנכדים, יש בבית מקלט טלויזיה (השובת במשך כל שאר ימות השנה), ויש אולימפיאדה.

לפני שלש שנים צפו הילדים במופע האולימפי המשולב של צה”ל ומשטרת ישראל, להפיכת ישראל לתת-תת-תת-מעצמה, ולתת אנושית. אז לא צפיתי, אז סגרתי את הילדים בחדר, עם הטלויזיה, כדי לא לראות ולא לשמוע את הזוועה, שאין עליה סליחה, לא מחילה ולא כפרה, לעולמים.

ה”מדליות” בהן זכו אלופי אותו מופע ראווה וגאוות יחידה, נחוש ו”רגיש”, היו – כנפי טייס, העלאות בדרגה, אות המתנדב לכנופיה של יואל מרשק, וכמובן, כסף!!!  ואולי גם זהב וארד…

לאור אותה הצלחה כבירה בגוש קטיף ובצפון השומרון, לקידום סגירת גבולות-אושוויץ עלינו, נשאלת השאלה – אז איך “ישראל”, בכל זאת, “מעצמה”? אל תנחשו, אני אספר לכם – ה”מעצמה” שלחה קבוצה, קבוצה שלימה, להתעמלות-אמנותית (תרומת אסכולת ברית-המועצות לשעבר למעצמה-אחות). אילו זכו ספורטאי ישראל במדליית ארד, נוספת על זו של שחר צוברי – סך הכל, שתי מדליות ארד ל”ישראל”, היו השדרים מכריזים, מן הסתם, על מעצמת-העל, ישראל!

שדרי מנגנון התעמולה של המעצמה “ישראל” מתרגשים עד דמעות, כאחרון שדרי רפובליקת-בננות, כשהשייט ה”ישראלי” זוכה במדלייה האחת והיחידה “לתפארת מדינת ישראל”, וגם היא, מארד. אכן, מעצמה! השדרים, החברים והפרשנים לא נרגעו במשך שעות ארוכות, עד כי היו לזרא, ממש. כי כך נאה וכך יאה להופכים את סולם הערכים ואת סולם העדיפויות, ראשיהם למטה ורגליהם, בנעלי הבלט, למעלה…

הנה מופיעה קבוצה לצלילי “מוסיקה קצבית” – דבר השדר.

הנכד אומר – המוסיקה מוכרת –  ואני מגיבה – כן, זה מחול-החרבות של חצ’אטוריאן –  נראה שלשדר אין מושג. מאוחר יותר הוא מתעדכן ומעדכן – הקבוצה התעמלה לצלילי מחול-החרבות של … קורסקוב..

נכון, שלא כל מי שמבין בספורט צריך להיות גם אינטליגנטי, או משכיל, אבל העברית העילגת העוברת על גלי האתר, מרחק אלפי מילין, לאזני המאזינים והצופים, היא בושה גדולה פי כמה, מן ה”בזיון” שבאי-זכיה בזהב ובכסף ובזכיה אחת, בלבד, בארד, שגם היא מדליה אחת יותר מדי. לא על הספורט צריכה להיות תפארת העם היהודי.

מצחיק! הם, אפילו לימי-הביניים לא הגיעו, ואף נסוגו לתקופת הברונזה, כאילו לא די בפיגור העצום של “מדינת ישראל” אחרי מורשת-ישראל, שהיתה, הווה ותהיה תמיד, היצירה המתקדמת ביותר בדברי ימי העולם, לא תיתכן לעולם מתקדמת ממנה.

האם ההסטוריה זוכרת את אלופי הספורט ביוון העתיקה?? אבל ההסטוריה זוכרת היטב את החשמונאים/המכבים, שהיו כבירי כח וגבורי רוח! מגדולי יוון זוכרת ההסטוריה את אפלטון, סוקרטס, אריסטו, דומיהם ותלמידיהם. רק רץ יווני מצטיין אחד מוכר להסטוריה, והוא פידיפידס, ממרתון. האיש רץ, עד מוות, ממרתון לאתונה, להודיע על נצחון היוונים על הפולש הפרסי. על פי הרודוטוס, רץ האיש מאתונה לספרטה להזעיק עזרה, לשווא. היום לא היה זוכה אפילו במדליית ארד… רצי ה”מרתון” היום, עוברים שבעה מדורי גיהינום, לפחות, כדי להגיע להישגים אולימפיים. וכשהם מגיעים הם זוכים לתהילת רגע… יש המנשקים את המסלול, יש המצטלבים (גם ביוון היה הספורט כרוך בעבודת האלילים) ויש המנשקים את המדליה. והשדרים? אלה יוצאים מכליהם ומדעתם. נראה להם לגמרי טבעי ואפילו מרגש שאלוף עולם מג’מייקה, כורע ברך ומנשק את קרקע בייג’ין. אבל, ישק יהודי לאדמת ארץ ישראל, או לאבני הכותל, וה”פטריוטים”, המתעטפים בדגל “ישראל”, ובדגל אש”ף, לסירוגין, יצאו בסופרלטיבים קוצפים על מיסטיקה, על עבודת עצים ואבנים, על ימי הביניים… מצחיק! הם, אפילו לימי-הביניים לא הגיעו, אף נסוגו לתקופת הברונזה, כאילו לא די בפיגור העצום של “מדינת ישראל” אחרי מורשת-ישראל, שהיתה, הווה ותהיה תמיד, היצירה המתקדמת ביותר בדברי ימי העולם, לא תהיה לעולם מתקדמת ממנה.

כאשר מדען דגול, גאון במתמטיקה, יהודי מ”ישראל”, זוכה בפרס נובל על פיתוח “תורת המשחקים”, לתפארת העם היהודי, מיד מתפתח מסע שיסוי, זלזול ולגלוג נגדו… ואפילו דרישה לשלול ממנו את הפרס! כל כך, למה? כי הוא, לפני הכל, יהודי! כי הוא מאמין שהיהודים, אכן, ראויים הם להיות מעצמה, בתנאי שהם יהודים. הוא מאמין בדרכים, אחרות לגמרי משעשועי הספורט, להפיכת מדינת היהודים למעצמה. כי הוא אינו ריקן, כי הוא אינו מחלל שבת ואינו זולל נבלות וטריפות, כפי שעושים ה”מעצמתיים” בספורט, שנסעו לבייג’ין, ובראשם, משרתי מנגנון התעמולה לשנאת ישראל, משרתי “מעצמת”-“תהליך-השלום” עד מוות.

גם בנות קבוצת המתעמלות מישראל, כקולגות שלהן, בנות אחוות העמים האולימפית, עוברות בכל אימון ייסורי תופת. ולמען מה? למען הבל ורעות רוח – להופיע במשך, כולל הכל, כעשרים דקות, בבגדים נוצצים לקול תשואות ולשוב הביתה, להמשיך ולהתייסר. כן, זה מכניס גם כסף. והכסף יענה את הכל – במקרה זה, תרתי משמע.

ובזה אין כדי להמעיט מיפי ההתעמלות, ראווה לעינים. אך אין זה כדאי בשבירת הגוף, בפציעות ובפגימות, בלתי הפיכות, בגוף ובנפש, ובעיקר, בחלל הנוצר באדרנלין ובנשמה, בדלדול השרירים ובעמוד שדרה זועק מכאב, זכרונות מוחשיים לעת פרישה.

נפש בריאה בגוף בריא, גוף “בריא” בלי נפש, הוא, כנאמר בשיר – “ארץ ישראל בלי תורה, היא כגוף בלי נשמה” (ולכן קוברים אותה..). טיפוח הגוף ככלי מחזיק ברכה, ראוי ורצוי, טיפוח הגוף ככלי ריק – מיותר ופגום.

בינתיים התפכחו הפרובינציאלים מן האופוריה ומתבכיינים על חוסר תקציבים לספורט. כך הם התבכיינו על ההשקעה בישוב הארץ – להבטחת קיומו של העם היהודי –  עד כדי מוכנות וביצוע של הורדת מליארדים לטמיון, בחורבן התיישבות פורחת, משגשגת, פוריה וריווחית. מפעל, שכל המדליות בעולם, מוכפלות במליארדים, לא תדמינה ולא תשווינה לו.

מצער הדבר, ש”ישראל” זכתה במדליה, באמצעות שחר צוברי. “מדינת ישראל” אינה ראויה לשום מדליה, בכל תחום שהוא. “מדינת ישראל” היא אפס אחד גדול. שום הישג ספורטיבי לא ישנה את רגשי הבוז של העולם כולו ל”מדינה שהשמאל בנה”, להיות ככל העמים – אנטישמית! מחבלת בעצמה! עד לכדי הובלת האנטישמיות הבינלאומית הגיעה.

הזדמנויות הרבה יש לה למדינה, להציל את כבודה ולהתחיל לצעוד בדרך חזרה אל השפיות, למשל, הטבעת אניות האנרכינאצים שהגיעו לחוף עזה, אך היא מחמיצה כל הזדמנות, מרצונה. זוהי אסכולת שמעון פרס; טוב “שלום” מבטחון, טוב “שלום” מחיי העם היהודי, טוב “שלום” ממולדת העם היהודי, טוב “שלום” מן העם היהודי, טוב שלום-פרס, מכל יהודי העולם. ועל כן, הגיע הנבל לבייג’ין.