כלל ידוע בהיסטוריה של ארגונים (פוליטיים, חברתיים, כלכליים, ציבוריים וכד‘) כי בשלב מסויים של “חיי–ארגון“, המטרות שלשמו הוקם – נמוגו (נעשו, חלף זמנם וכד‘); דהיינו – הארגון אינו ממלא את יעודו המקורי, מאחר וזה התממש, או נעשה לא רלבנטי!

למרות זאת, 99% מארגונים שכאלו אינם מתפרקים מרצון, אלא ממשיכים למשוך עגלה ריקה שלרוב מלאה רק בכסף, משרות, קשרים וכבוד!

התיאור הנ“ל נכון כמעט לכל המפלגות הנמצאות בכנסת; איני מתייחס למפלגת קדימה, אשר מלכתחילה אין ולא הייתה מטרת אמת להקמתה, למעט לשמש פלטפורמה להחזקה בשלטון.

במאמר זה, אתייחס רק לתנועת הליכוד; ולא משום שהיא משקפת יותר מהאחרות את חוסר התכלית בקיומה, אלא מכיוון שהיא המפלגה היותר גדולה באופוזיציה, וראשה משמש כיו“ר פורמלי של האופוזיציה בכנסת, והיא האשלייה היותר חמורה לגבי עתידה וגורלה של המדינה (לפחות – מהאספקט של המחנה הלאומי).

אשלייה – שכן מהותן ותכליתן של יתר המפלגות ידועה ומוכרת, ורק אצל הליכוד (וגם במפלגת ישראל ביתנו) יש ערפל מכוון.

ברור לי כי בגין התיאור הנ“ל – חברי הליכוד יתקיפוני בחיצים וחניתות; לכן, לפני שיצאו להתקפה, ראוי שישאלו עצמם השאלות שיפורטו בהמשך, וגם יחפשו את התשובות האמיתיות!

מפלגת הליכוד מציגה עצמה בציבור (עפ“י מצעה, ועפ“י החלטות פורמליות המתקבלות במוסדותיה) כתנועה של המחנה הלאומי, הציוני, האמור לחבר בין א“י , תורת משה וישראל ועם ישראל.

הבה ונבדוק בין אמר לעשה!

עניין א“י:

החלום של א“י השלימה נזנח! ואיני מתכוון לשתי גדות לירדן, אלא עניין גבולות קבע, הכוללים – במזרח את נהר הירדן.

ראש המפלגה, בנימין נתניהו, אמר במפורש כי חייבים לעשות ויתורים כואבים ביו“ש (בשפת העם, להוריד ישובים ו“להתכנס” במספר גושי התיישבות גדולים). ומה ההבדל בין ההתכנסות אליבא נתניהו ועפ“י אולמרט וחיים רמון?, רק הנפשות הללו יודעות בדיוק.

אהוד אולמרט, “רץ” לאנאפוליס באומרו במפורש, כי בכוונתו לייסד שם את מדינת פלשתין, גם אם טרם ייקבעו גבולותיה של מדינה זו (לפחות לא בירושלים); ולצורך כך הוא קורא (וגם עושה) לחזרה “לקו–הירוק“, למעט תיקוני גבול קלים.

והיכן נתניהו? שותק!! איך יתכן כי ראש הליכוד – מחריש כאשר על הפרק: גם כינון מדינה ערבית בין הים לירדן, וגם הורדת ישובים יהודים כדי ליתן את הקרקע למדינה שבדרך?

איך יתכן כי גם יתר חבריו של נתניהו להנהגת הליכוד (לבנת, שלום, סער) אינם אומרים ואינם עושים דבר לעניין אי–קיום התנאים המוקדמים הנקובים ב“מפת הדרכים” של נשיא ארה“ב?, למרות ש“מפה” זו הייתה המסגרת המדינית שהוסכמה גם ע“י הליכוד, בעת שאריאל שרון שימש ראש המפלגה!

חיבור ליהדות:

אין ולא יכולה להיות מחלוקת לעניין העובדה, כי כאשר אומות העולם והמוסדות הבינלאומיים (חבר העמים ואח“כ בגלגולו כאו“ם) הכריזו על הצורך בהקמת מדינה לעם היהודי (הצהרת בלפור ב– 1917, ועידת סאן–ראמו 1922, הכרזת האו“ם 29/11/47), הן עשו זאת בהסתמך על התנ“ך!

דהיינו – הגויים הכירו בתנ“ך כמסמך היסטורי המזכה את העם היהודי לחזור ולהקים לעצמו מדינה בא“י!! מכאן נגזר, כי קיום חלק מהמצוות (חלקן המהותי) עפ“י התנ“ך, הנו אמור להיות חובה סטאטוטורית (לדוגמא: שמירה על השבת, אי–הפעלת עסקים בימי שבת וחג)! אך ראה פלא, יותר ויותר עסקים “פורחים” בימי שבת, אך הליכוד שותק כאילו מדובר בפעילות עסקית על הירח! (בפריז, לונדון, ניו–יורק, לא תמצאו עסקים פתוחים בימי א‘, אך אצלנו – חופש המסחר קודם לכל).

משנת 1992 ואילך (בחירת רבין לראשות הממשלה), ממשלות ה“מערך” הפכו לשופרי השמאל, ושרי החינוך מטעמן (שולמית אלוני, יוסי לפיד וכיום יולי תמיר) החדירו לתודעת תלמידי ישראל, ערכים המנוגדים לציונות וליהדות, ומאידך דאגו לסלק אט אט, כל דבר שתרם לחיבור בין “הישראלי” ליהודי!

זה החל עם לימוד שירים של משוררים ערבים–ישראלים, אח“כ החדרת הנראטיב הפלשתיני ל“נאכבה” של 1948, וכיום – החדרת הצורך בויתור על “שטחים” כדי להשיג “שלום“.

עם ישראל במדינת ישראל:

מה נותר כיום בין המושג הנקרא עם ישראל ובין “הישראלי” – כמעט כלום!

עם ישראל, אינו רק דובר עברית, נועל סנדלים ואוכל חומוס, אלא אמור לחיות עפ“י אורחות חיים, המשקפות: צדק במשפט, חלוקה שיוויונית בנכסי הציבור, צורת שלטון שתשקף את האינטרסים הקיומיים ורצון העם, ובפרט בכל שלב שבו על הפרק – הכרעה גורלית.

ומה יש לנו בפועל?: שלטון של המפלגות, אשר השתלטו על העם בשנת 1949, ומאז מסרבות להחזיר לו את המנדט, כדי שזה יבחר מוסד מחוקק בדרך שיחליט, ובו יכהנו אנשים משכמם ומעלה! (דהיינו – אנו בוחרים את הכנסת, עפ“י שיטה שמעולם לא נקבעה ע“י העם).

בג“צ, אשר מחליט בנושאים גורליים, בניגוד לחוק, בניגוד לרצון המחוקק, והכי חמור – בניגוד לרצון רוב העם (ראו: הפעלת עסקים בשבת; התרת מכירת חזיר, חיוב את המדינה (ואפילו גוף יהודי כמו קק“ל) למכור אדמות לערבים).

והיכן נתניהו? לא רק שהוא שותק, אלא יותר חמור, הוא נותן יד לחלק מהדברים שתוארו.

כאשר שר המשפטים הנוכחי, פרופ‘ דני פרידמן, החליט כי הגיעה העת לעצור את השתלטות בג“צ על המדינה, נתניהו יוצא לציבור ואומר כי פרידמן מרחיק לכת ויש לעשות שינויים בזהירות ובתיאום, עם מערכת בתיהמ“ש (קרי – עם שופטי ביהמ“ש העליון והיוע“מ לממשלה)!

דהיינו, שר משפטים ממפלגה כמו “קדימה“, מחליט (וברור כי לא על דעת עצמו, אלא בתמיכת רוב חברי הממשלה), לעשות שינוי יסודי במערכת המשפט ובמערכת בתיהמ“ש (לשינוי שרוב העם מייחל לו); ומנגד יוצא ראש תנועת האופוזיציה, ואומר לו – עצור ואל תגזים!

סיכום:

על רקע הנ“ל, אני שואל את חברי הליכוד: במה באמת אתם מלוכדים?, איזה דבק מחבר ביניכם?, איזו אופוזיציה ראשיכם מפעילים?, ע“ס מה מפלגתכם ראויה להרכיב את הממשלה הבאה?, האם אינכם רואים את הבור הענק שנפער בין מה שאתם באמת רוצים ובין מה שראשי תנועתכם אומרים ועושים? מה באמת יעשה נתניהו אם יהא רהמ“ש הבא?, מה עוד צריך להתרחש כדי שתפנימו כי העגלה המובלת ע“י ראשי הליכוד – ריקה ממזון, אלא מלאה בקישוטי נייר?

איך יתכן כי הנכם שותקים כאשר משה פייגלין וחבריו ל“מנהיגות יהודית“, מנסים בדרכים דמוקרטיות לאגור כח בתוך תנועתכם כדי לנווטה למחזות המקוריים של הליכוד, אך ראשי המפלגה מניחים מקלות בין הגלגלים, והכל בתמיכת “המוסדות המשפטיים” אצלכם?

איני חבר ומעולם לא הייתי חבר בליכוד, אך אני מצר על כך, כי אלו שאני מכיר ויודע כי הם מלח הארץ וישרי דרך, מולכים שולל ע“ס סיסמאות נבובות, אך אינם עושים דבר, כדי לסלק מעצמם את החולי והמגיפה – שאחרים בתוכם – גרמו וגורמים.