זה נורא יפה מצדו של ניניו שהוא מאוהב דווקא בי, בזאת שהכי פחות אכפת לה ממנו, זאת שלא רואה בו אלא מטרד פרוותי סביבתי. 

זה לא רק מעניין, אלא גם משעשע;

הילדים ממש משתגעים מהעניין הזה:

“איך זה יכול להיות?!” הם זועקים מרה, “את אף פעם לא מטיילת איתו, את נגעלת מהליקוקים שלו, את לא נותנת לו לגעת בך, את בקושי מלטפת אותו! איך ייתכן שהוא כל כך שמח לקראתך ועוד מעדיף אותך עלינו?” 

ובאמת, איך ניתן להסביר כי ליטוף אחד שלי שווה לו יותר מאלף נשיקות מהילדים, וכי שינה למרגלותיי היא בבחינת הטעם והתכלית לחייו?

עד לאחרונה לא היה לי הסבר משביע רצון לתופעה זו.

חשבתי, שמא ניניו לא שם לב לרגשותיי המעורבים כלפיו? אדיש כלפיהם, אולי? או שהוא  מפרש את התנהגותי כלפיו ב”הפוך על הפוך”?

האמת ניתנת להיאמר כי לא הצלחתי להבין לליבו של ניניו. לו היה בן אנוש, הייתי יכולה לתת בו סימנים, אך הוא כלב! הוא לא אמור לרצות את מה שאין לו, הוא אינו אמור להתאהב בבלתי מושגת, ולא ניתן להאשימו ברגשי אשם, או בשנאה עצמית.

ניניו הוא בסך הכול כלב קטן וחמוד וכבר עמדנו על דבר זה קודם.

לאחר שחקרנו, למדנו והעמקנו בסוגיה זו, מצאנו כי דווקא משום שניניו הוא כלב בן כלב, הרי שבחושיו הכלביים, הוא יודע היטב מי היא האישה החזקה בבית. באפו השחרחר הוא מריח את מקור הכוח, חש אצל מי השליטה ורוצה להיות קרוב לצלחת שלה. 

ניניו פועל ונוהג כמי שרוצה לשרוד.

ניניו פועל בטבעיות.

ניניו הוא אחלה כלב.

יש מה ללמוד מניניו.

ניניו צריך להקים מפלגה. 

עכשיו, משהבהרנו כי ניניו “אוהב” אותי משום שהוא “אוהב” את עצמו, ואף הצדקנו דרך זו, נבחן ביתר עיון והעמקה כיצד פועל השמאל, ונבין כי גם הוא אוהב, אך לא את עצמו, אלא את …האויב.

מיהו המטיל קסאמים על ילדינו בדרום?

הפלסטיני מעזה.

מיהו המספק חשמל לפלסטיני מעזה על מנת שייצר קסאמים ויהרוג אותנו?

הישראלי “הנאור”.

מיהו זה אשר נתפס עם מזוודה מלאה בדולרים שנועדה לממן את המאבק באויב הציוני?

ראש החמאס.

מי וויתר לו על עבירה זו, שילחו לחופשי ביחד עם הכסף שדי ידוע לאן הוא מנותב?

ממשלת ישראל.

מיהו החוטף חיילים ולא נותן מידע על מצבם, האם בחיים הם אם לאו?

האויב הערבי.

מיהו החותם על שיחרור מחבלים עם דם על הידיים כמחווה וכהזמנה לחטוף לנו עוד?

הנשיא הישראלי.

במילים אחרות; לא צריך לזלזל באהבתו של ניניו, אהבה שהיא תלויה בדבר, אהבה שנוצרה מהצורך הטבעי לשרוד ולהתקיים, אהבת הצד החזק, אהבה עצמית. לפחות זו אהבה שפועלת בכיוון החיובי, ממוענת אל הגורם הנכון, ומוסברת בצורה הגיונית. 

ולסיום: מצורפת תמונתו של ניניו, שהוא אינו כלב וירטואלי אלא – ממשי ואמיתי, כשי לקוראיי הנאמנים.

בין המצטרפים למפלגת “ניניו” יוגרל פוסטר שלו… למרגלותיי עד קצה הגרביים.