מכתב גלוי לאיסמעיל הנייה

מכתב גלוי לאיסמעיל הנייה

גרשון אקשטיין
גרשון אקשטיין 25.09.2007 00:39
מכתב גלוי לאיסמעיל הנייה


מכתב גלוי ובדוי לראש ממשלת החמאס מתושב עזה, המשקף את תחושות האזרחים ברצועה, כי כך לא ניתן להמשיך לחיות. בעקבותיו, יתכן ויופעל לחץ מצד התושבים לשנות את המצב. הנתונים, המספרים והעובדות נכונים והם ממקורות ארגוני זכויות האזרח למיניהם.



לאיסמעיל הנייה, ראש ממשלת החמאס שלום!

 

אין זה סוד – ימים קשים עוברים עלינו ברצועת עזה, מהרבה בחינות. התקיפות הבלתי פוסקות של צבא הכיבוש הציוני על צפון הרצועה ומזרחה וכוונתם להיכנס במלוא הכוח ברגע שתהיה בידם שעת כושר; מצור וחרם כלכלי וכספי על הרשות הלאומית; פקידים רעבים ואנשים שהגיעו עד פת לחם – מצב שנמשך כבר כמעט חודשיים ולא נראה שיש לו סוף; מלחמת אחים שהגיעה עד לפתח הבית וסימניה הראשונים מאותתים לימים קשים שעוד יבואו. נראה שרצועת עזה חטפה קללה מאלוהים, שלא ידוע מתי ואיך תוסר.

ידוע גם  לך, כי לאחר השתלטות החמאס בהנהגתך על רצועת עזה וגירוש הפת”ח, סגרה ישראל את המעברים לרצועה וממנה והחרם הכלכלי על עזה הפך למוחלט. רשות המכס הישראלית הורתה למשנעים שלא להעביר סחורות לעזה, פרט לכמות מוגבלת של מוצרים,  המיועדים לשימוש הומניטארי מובהק.

אמנם דלק, מוצרי יסוד ותרופות עוברים באמצעות ארגוני סיוע, בעיקר דרך מעבר כרם שלום (המוגבל מאוד מבחינת קיבולת) אך רק במשורה, כדי למנוע אסון הומניטארי מיידי. 

 

מנתונים שהגיעו והתפרסמו עוד ביולי 2006 מארגוני זכויות אדם, שמגן על חופש התנועה של תושבים פלסטינים, עולה כי התעשייה בעזה קורסת. מתוך 3,900 מפעלים בעזה המייצרים מוצרי מזון, פרמצבטיקה, חומרי בניין, עץ, נייר, אומנויות זעירות,  הנדסה, מתכת,  פלסטיק וגומי – למעלה מ-2,900 הפסיקו לפעול.

 

זאת ועוד, 75% מהמפעלים ברצועה משותקים בשל סגירת הגבולות. שאר המפעלים פועלים באופן חלקי בלבד ועל זמן שאול, עד שייגמר להם מלאי חומרי הגלם. כ-85% מתושבי עזה תלויים בסיוע ברכישת מזון – מספר הולך וגדל. תעשיין בכיר בעזה מזהיר כי  “בעוד כשבוע ישותק כל הייצור”.

קיים מחסור חמור בחומרי גלם, לרבות קמח וסוכר למשקי בית ולתעשייה. מחיריהם של מוצרי יסוד לתעשייה ולמשקי בית עלו ב-34%-15%.

 

כ-30,000 מועסקים במפעלים עלולים לאבד את מקום עבודתם. עובדי המפעלים מהווים כ-10% מתוך כלל המועסקים בעזה, כאשר בממוצע כל מועסק מפרנס משפחה בת שבע נפשות והאבטלה בעזה ממילא עומדת על כ-35%.

 

הישות הציונית מחקה את קוד המכס המשויך לרצועת עזה מהמחשבים והורתה שלא לאפשר כל ייבוא לרצועת עזה, פרט לסחורות בעלות אופי הומניטארי, כגון תרומות מזון,  תרופות וציוד רפואי.

 

בנוסף לכך, חיל האוויר של הישות הציונית הפציץ עוד ב-28 ביוני 2006 את תחנת הכוח היחידה בעזה וכתוצאה מכך, מתקיימת מאז אספקת חשמל רק במחצית משעות היממה. כתחליף לכך, משמשים גנראטורים המונעים בסולר, שגם אספקתם מוגבלת.

ההשלכות לכך חמורות מכמה היבטים: ראשון – השלכות על משקי הבית ועסקים קטנים,  השני –  על אספקת המים והטיפול בשפכים,  והשלישי – השלכות על השירות הרפואי.

חיי התושבים עקב שיבושי אספקת החשמל – הם בלתי נסבלים.

נסה אתה, יא איסמעיל, לעלות ולרדת ללא מעלית מקומה 11 או 12 מספר פעמים ביום,  לאכול אוכל מקולקל משום חוסר חשמל במקררים (בשר וחלב) ונסה לחיות ללא תעסוקה וחוסר יכולת להאכיל פיות רעבים.

ובאמת,  כמה זמן עוד נחייה כך??

 

ברור כי הנחת העבודה של הישות הציונית היא שהחנק הכלכלי של עזה, וסגירת הגבולות למעבר אנשים, יגרמו לתוצאות פוליטיות רצויות מבחינתה. לפי הנחת עבודה זו, מטרות פוליטיות ממומשות באמצעות הפעלת לחץ על כ-1.4 מיליון נשים, גברים וילדים, שסבלם אמור להביא לשינוי המיוחל – הפלת שלטון החמאס בעזה. בפועל, אמנם ננקטת כאן ענישה קולקטיבית של כ-1.4 מיליון איש, בניגוד לחוק ההומניטארי הבינלאומי. אך למי איכפת?  הרי רק אנו סובלים מכך.

מצב בלתי נסבל זה נפל עלינו בעקבות התנהלותכם כממשלת חמאס, במדיניות הכוללת בין היתר, חטיפה ואי שחרור של גלעד שליט, ירי הקאסמים הבלתי פוסק על שדרות וסביבתה,  הניסיונות הבלתי פוסקים לבצע פיגועים כנגד הישות הציונית.

בכך אתם הורסים אט את המגזר העסקי שלנו ברצועה, ויוצרים בעזה משטר קצבאות חדש,  ההופך מספר גובר של תושבי עזה לתלויים במנגנוני הצדקה של האו”ם מחד ושל מוסדות דתיים מאידך. נכון להיום, 87% מתושבי עזה חיים מתחת לקו העוני. האפשרות להתפרנס בכבוד, לנהל חיים עצמאיים ולבנות חברה מתוקנת, הולכת ומתפוגגת. נקיטת צעדים נוספים על ידם כמו הטלת חרם כלכלי על רצועת עזה תביא לאסון הומניטארי, להגברת הלהבות ולהחרפת המצב הביטחוני. נכון שהמצב עלול להיות הרסני גם  למשק הישראלי, אך קודם כל לנו תושבי רצעת עזה.

מה ניתן לעשות לשנוי המצב הקשה הזה שאינו מעורר תקווה?

ברור לנו מעל כל ספק כי יעדי החמאס חייבים להשתנות. כל עוד יישארו במתכונתם הנוכחית  כפי שהם, הם יביאו הרס על תושבי הרצועה וזאת משום שקיים ספק גדול מאד, בפרט בתקופה הנוכחית, שהישות הציונית תחדל להתקיים. זוהי הרי מולדתם ובמידה רבה גם של צדק, הם נאחזים במולדת זו בציפורניהם כי שואפי חיים הם.

לכן, הישות הציונית תפעיל את כל עוצמתה המדינית, הכלכלית והצבאית כדי לפגוע עוד ועוד בחמאס כישות עוינת, ובתוך כך תגרום להרס ושיתוק, אובדן חיים וסבל רב לתושבים מה שאומר שהמצב ילך ויחריף.

צריך לעצור זאת,  טרם יהיה מאוחר מדיי. ועליך, איסמעיל הנייה, מוטלת החובה להתעשת ולפעול  טרם יהיה מאוחר מדיי והנזק שייגרם לנו כאוכלוסייה יהיה בלתי הפיך.

ניתן לבצע זאת על ידי מספר מהלכים לא מסובכים והם:

א.      לשנות כבר כעת את יעדי החמאס,  שהם כיום לא מציאותיים,  בלתי אפשריים ובלתי קבילים גם על הקהילה הבין -לאומית. לא עוד הצורך הנלאה והבלתי פוסק בשליטה וכיבוש המדינה הציונית,  אלא חיים זה לצד זה. נכון שצריך לשכנע את הנהגת החמאס בסוריה, את ח’אלד משעל וחבר מרעיו שיש צורך כרגע בשינוי כיוון, משום שהאלטרנטיבה גרועה מאד.

ב.      להכריז על “הודנה” קשיחה ארוכת טווח בתאום עם הישות הפלישתנאית במגמה להתחבר איתה וללכת יחד לבחירות חדשות. על כך להיות חלק מההסכם המדיני  המתגבש בין אש”פ לישות הציונית.

ג.       לקיים מגעים מחודשים ישירות עם הממשל של הישות הציונית ואף עימם לעשות “הודנה” קשיחה שתחזיק מעמד זמן רב. כהתחלה, כבסיס לאמון, יש להפסיק את ירי הקאסמים לחלוטין וכל פעילות טרוריסטית אחרת.

ד.      שחרור מיידי של גלעד שליט גם במחיר שישראל מוכנה לשלם עבורו, ללא ויכוח נוסף  אשר יהווה בסיס טוב ליצירת האמון בין הצדדים.

ה.     להקטין באופן ניכר את היקף הכוחות המזוינים ולהפנות תקציב ההתחמשות לשירותים נאותים לאוכלוסייה.

זו תהיה התחלתה של דרך חדשה ובכך יוסר גם החרם הבין לאומי,  ויחלו שוב להגיע התקציבים שחסרים לכם ולנו כמו אויר לנשימה.

והיה ויפסקו פעולות האיבה בין החמאס לישות הציונית, יוסר המצור הקיים שחונק אותנו,  המפעלים יפתחו מחדש לעולם החיצון, אספקת החשמל החיוני לא תהיה בסכנת סגירה וגם לא המים. יוזרמו חומרי הגלם, משקי הבית והעסקים הקטנים יוכלו לפרנס את עצמם ולשלם מיסים,  ותבוא הפריחה הכלכלית לה אנו מייחלים.

אנא,  יא איסמעיל,  נסה דרך חדשה זו. בטוחני שהממשל של הישות הציונית יקבל זאת. ובכך תשקוט הארץ שנים רבות.

בכבוד רב,

אחמד (השם המלא שמור, מסיבות מובנות)


 

הכותב: גרשון אקשטיין, סא”ל (בדימוס) סופר ופובליציסט.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר