העיוורים הפוליטיים
העיוורים הפוליטיים
והנה לנו ריטואל קבוע – כל אימת שנשיא אמריקאי שמרני מן המפלגה הרפובליקנית מגיע לבריטניה הוא זוכה לפחות לשתי קבלות פנים : הראשונה, הרשמית והחביבה היא של הממשל הבריטי הנבחר ואולם השנייה היא של מפגינים הבאים למחות כנגד המדיניות האקטיבית של אותם נשיאים כנגד אויבי המערב.
במהלך שנות נשיאותו ביקר הנשיא רונלד רייגן מספר פעמים באי הבריטי. באחת הפעמים הוא אף נשא את הנאום המכונן על “אימפריית הרשע” בפרלמנט הבריטי, אולם בכל פעם שהוא הגיע לשם המתינו לו עדת מפגינים שביקשו למחות על המדיניות האקטיבית שהוא ניהל כנגד ברית המועצות במהלך העשור האחרון של המלחמה הקרה. רייגן צויר על ידיהם באופן דמוני וטופחה לו תדמית של מחרחר מלחמה תמידי המסרב לחתור להרגעת היחסים עם ברית המועצות. העובדה כי הממשל הסובייטי הטוטליטארי פגע בזכויות אדם בסיסיות בתחומי שליטתו, דיכא את התקוות האנושיות במדינות מזרח אירופה, הנהיג מדיניות כיבוש ברוטאלית באפגניסטן, פרס מערכות טילים לאיום על מערב היבשת ומנהיגיו הובילו מדיניות אנטי דמוקרטית ואנטי מערבית פנאטית, לא הדירה שינה מעיניהם של אותם מפגינים. אף על פי כן, בדברי ימי ההיסטוריה ייזכר רייגן כמי שהיכה שוק על ירך את האימפריה האדומה ומדיניותו, אשר הסממן המובהק שלה הוא פרויקט שנודע בשם העממי “מלחמת הכוכבים”, הובילה באופן ישיר להתפרקות המערכות ששרדו באופן מלאכותי במשך מעל ל – 70 שנה.
מפגינים אלו מהווים הורים רוחניים של אותם מפגינים שחיכו לג’ורג’ בוש כאשר הגיע לביקור בבריטניה, כחלק מסיוריו באירופה לרגל סיום כהונתו. אותם מפגינים כינו את בוש “רוצח” ו”טרוריסט” בשל נקיטת היד הקשה של הממשל האמריקאי במלחמתו כנגד הטרור ובגין כיבושה של עיראק.
כמו רייגן, כך גם בוש, מצויר בצורה דמונית והקריאות שנזרקו לחלל היו “רוצח” ו”טרוריסט”.
קל לומר את המילים הללו, ודאי כאשר נראה שיש להן קונטקסט מתאים. ואולם, אותם מפגינים, כהוריהם הרוחניים, מתעלמים לחלוטין מהמציאות שנוצרה בעקבות התבססותו של הטרור האסלאמי בעולם. העובדה כי סדאם חוסיין השליט משטר אולטרא דיקטטורי בעיראק ורצח אלפים מבני עמו, העובדה כי טרוריסטים פגעו לא רק באמריקאים חפים מפשע אלא גם בבריטים ובספרדים תמימים, העובדה כי קבוצות טרור מבקשות עדיין לפגוע בכל מי שנתפס בעיניהן ככופר כחלק ממלחמת הקודש – ואין זה משנה כלל אם הוא חף מפשע, מוסלמי, יהודי או נוצרי – והעובדה כי כל גמגום במלחמה כנגד הטרור עלול להביא להיחלשות המערב לא מדיר שינה גם מעיניהם של מפגינים אלה.
המקרה של המפגינים הבריטים מעניין במיוחד שכן בזיכרון הלאומי הקולקטיבי במדינה זכורות התוצאות האיומות של ויתורי צ’מברלין להיטלר לעומת התוצאות הנפלאות שבאו בעקבות מדיניותו של צ’רצ’יל. יתר על כן, זכורות גם תוצאות המאבק של ממשל תאצ’ר כנגד החונטה הרצחנית ששלטה בארגנטינה על רקע מלחמת פוקלנד.
הזכות להפגין היא זכות בסיסית במשטר דמוקרטי והיא אף זכות רצויה. יחד עם זאת על אותם מפגינים בריטים לזכור כי בוש נבחר בארצות הברית על רקע הבטחתו להילחם בכל מחיר כנגד הטרור. עליהם לזכור כי הוא סילק מהשלטון בעיראק ארכי רוצח והביא במקומו ממשל הנותן מקום לכלל העדות והשבטים במדינה. עליהם לזכור כי לולא מנהיגות זו של בוש מרים היה הטרור את ראשו ללא גבול והופך את חיי תושבי המערב לבלתי נסבלים. עליהם לזכור כי דמוקרטיה לא חד כיוונית היא ויותר מכל עליהם לזכור כי אם לא יחסל המערב את הטרור יחסל הטרור את המערב ואז לא יימצא להם הזמן להפגין.
הכותב הוא חוקר ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית ושל מערב אירופה מאז המלחמה הקרה
מקור המאמר: www.articles.co.il