בפולמוס אשר אינו שוכח במקומותינו בין חילונים, לדתיים, לחרדים, לציונות הדתית ובין כל אלו למאמיני דתות אחרות בדבר מקומה של האמונה באל בחיינו, כאשר ישנם המערערים על תקפותן של אמונות ודעות במחנות השונים נישתכח מע מנו ענין כבודו של האדם ודעותיו. 

רק לאחרונה עדים היינו ל’טקס אשכבה’ מוזר (המינוח אינו מיקרי) לטומי לפיד אשר שם ללעג את המושג “חיה ותן לחיות” וברוח הדברים, “מות ותן למות”.  ניראה כי טקס קבורתו של טומי לפיד נוהל בהתאם לרצונו האחרון כמו גם רצונה של משפחתו וכמובן שיש לכבד רצונו של שכיב מרע גם אם אינו עולה בקנה אחד עם אמונתנו וגישתנו.  מאידך, קיום טקס קבורה אשר נוגד את כלל אמונותיהם של שוכני העפר ומשפחותיהם בבית קברות יהודי-ציבורי בישראל שם ללעג וקלס את אמונותיו ורצונותיו, עוד בחייו ובוודאי שבהולכו לעולמו, של כלל ציבור הניפטרים שם אשר אינם יכולים לבטא את דעתם בעודם שוכנים עפר אך מספר אמות סביב למקום קבורתו האחרון של מר לפיד ז”ל. 

באם מצווים אנו לכבד רצונה של משפחת לפיד, מצווה-היא לכבד רצונם של האחרים ממש באותה המידה ומכל מקום הרי מצווים אנו “אחר רבים להטות”.  כמובן שאין באמור לעיל לשלול את זכויותיו והערכה כלפי המנוח טומי לפיד מעברו כעיתונאי, פובליציסט ואיש טלביזיה מוכשר ביותר.

מהנאמר לעיל ניתן למשוך קו, אם גם פתלתל מעט ליחסם של חלקים בעם, ניפגעי שואה בעיקרם בכל האמור לאמונתם באלוהי העיברים. השואה הנוראה שעברה על עמנו זה לא מכבר, גרמה לרבים לפקפק בקיומו של האל וניתן ואף מחובתנו להבין ספקנותם שהרי “אין לדון אדם עד שתגיע למקומו”.  הנחת הבסיס של רבים טרום השואה היתה כי האל שומר על עמו ישראל בכל מבואותיו ומוצאותיו.  מאידך ועקב השואה גברו הספקות בליבות ניצולי שואה ואחרים ממאמיני תורת משה ד’אז בקיומו של האל וניתן לעקוב אחר עקבות ספקנות זו עד ימינו אלה לאמור, כי נטש האל את עמו ואולי אף אינו מסוגל כלל וכלל לגונן עליו.  הזוועות אשר בוצעו על ידי בני אנוש כנגד בני עמנו הביאה לכפירה מובנת אם גם שאינה מוצדקת בטבעו ובטובו של הגזע האנושי ובכפירת ההנחה כי רוח אלוהים שורה על ובכל בני אנוש.

מהפתיח ד’לעיל למאמר, חייבים אנו לבחון על קוצו של מזלג את אפשרות תקפותן של אמונות שונות המתרוצצות במקומותינו כאשר המכנה המשותף הקיים או החסר לאחרונה בפולמוסים רבים הוא נושא קיומו של האל.  באם נכיר בעקרון קיומו של האל הרי נוכל להיות סובלנים לאותם המאמינים בקיומו ומכאן הדרך קצרה לקרוב לבבות של יהודים ואחרים ממקומות זרמים ודעות שונות ומשונות, יחדיו.

מדי פעם צצה ועולה השאלה המרכזית להוויה היהודית, האמונית, החרדית ואף החילונית האם אכן אלוהים קיים ובאם כך מהו תפקידו בחיינו ובהוויתנו (כאילו ויכולים אנו להעניק תפקיד לאותו גורם אשר הוא המעניק לאמיתו של דבר תפקיד ותכלית גנטית ומטה-פיסית, ריגשית ורעיונית לכל אחד מאיתנו).  ברי הוא כי גם אותם השייכים לזרם היהודי החרדי אורתודוקסי ובוודאי אותם המגדירים עצמם ‘דתיים’ שואלים עצמם בינם לבינם את שאלת “הכפירה” האולטימטיבית: האם האלוהים אכן קיים?

כבני אנוש המודרכים יותר ויותר במסלולי פרגמטיזם, בניגוד לזירמי הפילוסופיה המקובלים, שומא עלינו למצוא תשובה מושכלת, ברת מישוש, ברת כימות והחשוב מכל, תשובה פשוטה ככל האפשר לשאלה זו. קשה להאמין כי תשובה מסובכת וניפתלת תוכל לסבר את קיומו של האל או לחילופין את היפוכו של דבר.  רק תשובה פשוטה, אולי אף קצרה ומובנת לכל תוכל למצות את שאלת השאלות של ההוויה היהודית כמו גם זו האנושית.

הבה נתחיל מהסוף, “אכן כן, דבר קיומו של האל מובטח, הוא קיים, ללא כל ספק”.  השאלה המרכזית החייבת בתשובה היא, באם אכן קיים האל, אצל מי בדיוק קיים הוא, היכן הוא שוכן, אם בכלל?

בשאלה לעיל טמונה התשובה לשאלה המרכזית: ‘האם קיים אלוהים’ כלל ועיקר?

באם נחליף את המושג אל, אלוהים, המהווה שם תואר פרטי, במושג ‘כח עליון‘ יתבהרו בפנינו תהיות רבות מספור.  אפילו התבוננות שיטחית ביקום סביבנו תבהיר מיד וללא כל ספק את קיומו של ‘כח עליון’. הטבע הניפלא סביבנו, עצם קיומו תנועתו והתנהלותו של כדור הארץ, מערכת השמש בה אנו סובבים, גלקסיית שביל החלב בה אנו שוכנים, מליארדי הגלקסיות בחלל הריק סביבנו, מורים כי ‘כח עליון’ כלשהו גרם לסדר, החוק והמשטר המופתים המנתבים כוחות עצומים ורבים מעבר לכל דמיון, ליצור ולהפעיל כל זאת ועדיין לא נידרשנו לארוע ‘המפץ הגדול’ אשר יצר את היקום בו אנו חיים, מה קרה ברגע ‘המפץ’ והחשוב ביותר אולי, מה קרה לפני היות ,המפץ הגדול’.  האם ‘המפץ הגדול’ הינו ארוע חד-פעמי או ארוע רב-פעימתי החוזר על עצמו מדי מספר עשרות מליארדי שנים.  האם ממדי היקום הינם סופיים או אין-סופיים.  האם בו זמנית מתקיימים מליארדי יקומים מקבילים כאשר כל אחד ואחד מהם מתנהל באותה חוקיות ובהתאם לאותה “יד מכוונת” לכאורה, דהינו אותו ‘כח עליון’.

השאלות רבות, חלקן אפשר ולא נימצא להן תשובות אי פעם.  מאידך, וללא כל צל של ספק יכולים אנו להיות סמוכים ובטוחים כי משהו או “מישהו” מכוונים את הפעילות הנפלאה סביבנו ולצורך הענין יקל עלינו לכנותה ‘כח עליון’ לא משום שסמוכים ובטוחים אנו בקיומו אלא נהפוך הוא, חוסר הידיעה מהו בדיוק אותו כח דוחפנו להעניק לתופעה זו הנעלה לעיתים מבינתנו את השם ‘כח עליון’.

ניראה כי הכינוי: ‘כח עליון’ היה והינו מספק לצורך הבהרת תיזת האלוהים.  חובה עלינו הרי להסכים כי אך “כח” אדיר יכול ליצור את היקום סביבנו ואילו הגדרתו כ”עליון” יכול להבהיר כי אינו כח ארצי ובן תמותה אלא עליון עלינו ולכל המוכר לנו.  ברי הוא כי שם זה יכול להשתנות בהתאם להעדפותיו של פלוני או אלמוני ובכך לאמיתו של דבר טמונה התשובה לקיומו של האל.

אנו נוצרנו בני אנוש.  אין חשיבות, בכל האמור בשאלת קיומו של האל, באם האבולוציה היא שעיצבה אותנו או כך ביום בהיר אחד הופענו על פני האדמה.  החשוב יותר הוא כי בתהליך “יצירתנו” ניקבעו בנו דפוסים גנטיים (המודרכים אף הם על ידי אותו ‘כח עליון’) המנתבים את התנהגותנו, רצונותנו, מחשבותנו ומעשינו.  אחד ממאפינינו כיצורי אנוש הוא הדפוס הגנטי הכמעט כפיתי, אשר אפשר ואינו מיקרי בילבד, להכיר בכך כי קיימת ישות עליונה אשר מדריכה ומכוונת את מעשינו.

בני האנוש מעדיפים תדיר להאמין כי אותה יישות הינה, “רחומה, “חנונה”, “מבינה”, “עוזרת בשעת צרה” וכן הלאה.  מאידך, אותה ישות יכולה להיות אף “נוקמת”, “נוטרת”, “כועסת”, “מענישה” וכדומה.  אנו, בני האדם הענקנו לאותם כוחות עליונים אדירים העליונים מכל תפיסה אנושית ארצית את תכונותינו ומאפינינו, הפכנו את אותו ‘כח עליון’ לבן אנוש בהקשר המובן לנו.  וכי הכיצד נוכל לתקשר עם אותו ‘כח עליון’ בלא שנבצע האנשה של אותו הכח? מאידך, אנו שהאנשנו את אותו ‘כח עליון’ באים כעת בטרוניות מדוע זה אינו מתנהג כפי המצופה ממנו בהתאם לאמות המידה הארציות והאנושיות שלנו. 

וכי מדוע שינהג כפי שאנו בני אנוש על פלנטת “ארץ”  נחפץ?  אך לשם הבהרה כאן, נניח כי קיימים עוד מאות ואלפי כדוגמת כדורי “ארץ” ברחבי היקום או היקומים המקבילים ונניח כי רצונותיהם והנחותיהם של שוכניהם בהקשר לאלם יסתרו את שלנו מכאן רצונו של מי יבוא בחשבון אחרון בפני ‘הכח העליון’ ? והאם אכן קיימות התכונות המיוחסות לו כלל ועיקר?  וודאי הוא כי גבהות ליבנו, הנחתנו כי “אני ואפסי עוד” מביאתנו למחשבה, תוך שהגענו לזמנינו המודרנים כאשר השגינו המדעיים היו והנם מעבר לכל דימיון אך צמד מאות שנים בעבר, כי אנו ואלוקינו קורצנו מאותו חומר ותכונות ומכאן דפוסי התנהגותנו לכאורה זהים.

בעבר נטו חלקים בנו לכנות לאותו ‘כח עליון’ אלוהים המהווה שם התואר לתופעה עליונה מעבר לתפיסתנו ומכיוון שההוכחה לכוחו העצום היתה והנה כולה סביבנו הרי שסגדנו לו מיד ומבראשית ‘כעליון’ מעצם אותם ימים רחוקים עת שפיתחנו תודעה אנושית בעלת משמעות.  ברור מכאן הוא כי בני עמים אחרים מתקופות קודמות ליהדות, לנצרות והאיסלם, פרטו את תופעת הכח העליון לגורמים ו”עבדו” אלילים שונים ומשונים אך כאמור כולם שכנו תחת המטריה הכוללת של ‘כח עליון’ (כוחות עליונים במקרה זה).

השאלה האם אלוהים קיים הינה לאמיתו של דבר מיותרת.  אלוהים קיים מטבע בריאתנו אנו בלב כל בן אנוש, כל פרט ביננו נושא את האל בליבו.  קובץ הפרטים המסכימים ביניהם על קיומו של ‘כח עליון’ התואם מאויהם, רעיונותיהם ונקודת מבטם האנושית יוצרים דת ייחודית משלהם.  אנו כולנו תוכנתנו להכיר ב’כח עליון’ וכולנו מצייתים לתיכנותנו הגנטי.  יוצא מכך כי אלו אשר טוענים כי אלוהים אינו קיים מכחשים עצמם, דהיינו דוחים את פנים טבעם האנושי.  אנו כולנו בני אנוש, כולנו מאמינים מי יותר ומי פחות ב’כח עליון’, כולנו לכן מאמינים בשמו האנושי, באלוהים, אם גם זה ניתפס בדימיוננו בצורות שונות ובשמות שונים.

אלו בינינו הדוחים את קיום האל אינם למעשה דוחים את קיומו של אותו ‘כח עליון’ והצורך הפנימי להכיר בקיום האלוהים.  אלא שאצל אלו האמונה לובשת כסות אחרת פעמים חיובית ופעמים שלא תמיד מהרצויות שבהן.  קיימים אלו ביננו המאמינים בכוחו של הממון וסוגדים לו.  אחרים סוגדים לשימוש באלימות וחיי פשע.  אחרים מאמינים כי אך חוקי הפיזיקה הם-הם אליליהם.  אחרים נישבעים בשם המדע והרציונליזם, ואיך נישכח את אותם מאמיני כתות קיקיוניות מודרכות אופנות חולפות העולות כפורחות חדשים לבקרים.  המשותף לכל אלו הינה אמונה פנימית בכוחות חיצונים אם גם לעיתים פנימיים לכאורה אשר יכולים הם להעזר בם בחיי יום יום, כבעת צרה, לכן ברי הוא כי כל אדם באמונתו יחיה ואין עלינו לכפות עליו אמונתנו כפי שרשאים אנו לצפות מהאחר להכרה וכבוד באמונתנו אנו.

השאלה “האם אלוהים קיים” והתשובה המובאת לעיל כי האלוהים נימצא בלבב כל אנוש, מוקדשת לכל אותם חילונים בינינו הגורסים בגבהות לב כי האל אינו קיים מפאת חסכם ודחית האני הפנימי בפרספקטיבת קיומם האנושי.  הם-הינם, עצם קיומם, הינו ההוכחה הטובה ביותר לקיומו של האל או בשמו הרציונלי ושמא המקורי יותר מקדמת דנא: ‘כח עליון‘.  אנו כולנו חייבים להכיר במקומנו הטיבעי המוגבל להחריד, בסביבתנו וביקום הסובב אותנו, להצניע לכת ולהשפיל רוח.

למאמר ההמשך: שיקוצים על כל גבעה.

המחבר הינו יועץ אירגוני בכיר ודירקטור ניהול פרויקטים לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

אהרון רול – טורונטו – 905-886-8998

amroll@rogers.com