במהלך הפגנות ושביתות נגד הכאת רופאים וצוות רפואי בבתי-חולים, היכה מטופל רופא אורתופד בבת-ים. אני מבין את התסכול של מי שאינו מרוצה מהטיפול שקיבלו הוא ובני משפחתו, ואיני מקבל בשום פנים אלימות נגד רופאים ונגד צוותי בתי-החולים. לדעתי, צריך לעצור את הגל הרע עכשיו, ובתקיפות, לפני שיטביענו.

בטני מלאה בתלונות על רופאים ועל יחסם לחולים – גם בתלונותיי. לא פעם לא שבעתי נחת מרופאים, שטיפלו בי ובקרוביי. לפני כארבעים שנה, כמעט איבדתי את כף ידי הימנית כתוצאה מטיפול לקוי ולא-מקצועי, שקיבלתי מרופא; ויש לי עוד כמה סיפורי זוועה לספר מחוויותיי.

בטני מלאה – בשבחים לרופאים.

בעצם, בטני ואני קיימים רק הודות לכמה רופאים, שהצילוני.

בכל מקרה, אין שום סיבה בעולם, שתצדיק אלימות נגד רופאים.

כמו כולם, רופאים הם בני-אדם, ולפעמים טועים, לפעמים מתרשלים ולפעמים מזיקים. בסך הכל הם – רופאי המרפאות ורופאי בתי-החולים – קרועים, כיוון שהם כורעים תחת העומס במערכת, שהחליטה לזלזל בבריאות העם, ולתקצב בחסר את מערכת הבריאות. מרבית הרופאים עושים את המיטב ומעבר לזאת בתנאים קשים.

שום רופא אינו אשמים במצב, אלא הממשלה.

למען האמת, אנחנו אשמים, כיוון שבחרנו את הגרועים שבגרועים – אהוד אולמרט (שבמקרה גם היה שר הבריאות) כמשל וכשנינה – להנהיגנו; ונבחרינו גומלים לנו בהתאם, ופוגעים בתקציב, שנועד לבריאותנו.

שום דבר אינו יכול להסביר אלימות נגד רופאים. רופאים צריכים להגיע לעבודתם עם מַסכֵתים (סטטוסקופים), ולא עם נשק אישי להגנתם. הם צריכים להשתלם במלה האחרונה ברפואה, ולא בשכלולים בקרב מגע. לכן, הייתי משבית כל מחלקה, שהוכה בה איש צוות רפואי, או פארא-רפואי. אך זו ענישת הכלל בגין השתוללות של יחידים.

בינתיים, צריכים להגביר את האבטחה בבתי-החולים, ולדאוג להגן על צוותי בתי-החולים – בעיקר, בחדרי המיון. שם המגע הרחב ביותר של הצוות הרפואי עם חולים ועם בני משפחותיהם.

אני מציע לכונן “רשימה שחורה” של מי שהפעילו אלימות נגד רופאים, ולשלול מהם טיפול רפואי – בבית-החולים, שבו תקפו את הצוות. בנוסף, צריכים לענוש בחומרה על תקיפה, ולהשית על התוקפים קנסות ופיצויים כבדים. הכלים לענישה – פרט למניעת טיפול – מצויים, כנראה, בספר החוקים, ואין מפעילים אותם.

אני לתומי מאמין במה שמערכת המשפט הישראלית כבר זנחה מזמן ברצונה להגן על האכזרים: יש להעניש בחומרה אנשים אלימים, כדי להרתיע. כיוון שלא עושים זאת, חל עלינו גזר-דינם של חז”ל, ואנחנו מתאכזרים לרחמנים, כיוון שזה אופנתי, והולם את הנדרש ב”כבוד האדם”, המקודש אצלנו על חשבון זכותנו היסודית לחיות בשלווה.

זה נכון לגבי מחבלים, העושים פח”ע, ונכון לגבי עמיתיהם, המכים רופאים.

למאמר המקורי