המצב – קצב

המצב – קצב

אימייל – דן זמיר
28.02.2008 07:47
המצב - קצב


כִּי זֶה הַקַּצָּב גַּם מוֹהֵל גַּם שׁוֹחֵט,

אַף רֶגֶשׁ אַשְׁמָה בְּתוֹכוֹ לֹא פּוֹחֵת



הַתְּקִינוּת הַפּוֹלִיטִית אוֹמֶרֶת, פָּשׁוּט,

שֶׁלְּכֹל בֵּן אָדַם יֵשׁ חֶזְקַת הַחַפּוּת

וְאִם עַל רֹאשׁוֹ סְתָם יוֹרִידוּ נַבּוּט

יִתָּכֵן שֶׁהַצֶּדֶק יֵלֵךְ לוֹ קַפּוּט.

אֲבָל בְּמִקְרֶה נְשִׂיאֵנוּ קַצָּב

זֶה בִּכְלָל לֹא דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ הַמַּצָּב,

הַמִּרְקָם הוּא אַחֵר וְשׁוֹנֶה הַמִּקְצָב

וּדְרָייפוּס כְּלָל לֹא בְּפָנֵינוּ נִצָּב.

גַּם אִם כֹּל הַכָּלוּל בְּאוֹתוֹ כְּתָב אִשּׁוּם

הוּא סְתָמִי וּפוֹשֵׁר כִּקְלִפַּת שֵׁן הַשּׁוּם

אֶצְלִי בַּפִּנְקָס הוּא לָנֶצַח רָשׁוּם

כְּנוֹאֵף סִדְרַתִּי, כְּחָסוּם וְאָטוּם.

אוֹמֵר הַיּוֹעֵץ, לְלֹא שֶׁמֶץ בְּחִילָה,

שֶׁלֹּא כֹּל עֵדוּת הִיא בְּעֶצֶם קְבִילָה

וּכְתָב הָאִשּׁוּם יְצֻמְצַם מִמֵּילָא

כִּי בַּסּוֹף, אֵין בְּרֵרָה, זוֹ מִלָּה מוּל מִלָּה.

אִם זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה, כָּל הָעֵסֶק בָּרוּר,

הָאוֹר הָאָדֹם מְהַבְהֵב כְּתַמְרוּר,

וְאֵין לִי סָפֵק, אַף לֹא בְּדַל שֶׁל פֵּרוּר,

שֶׁנְשִׂיאֵנוּ גָּלַשׁ אֶל הַתְּחוּם הָאָסוּר.

כִּי זֶה הַקַּצָּב גַּם מוֹהֵל גַּם שׁוֹחֵט,

אַף רֶגֶשׁ אַשְׁמָה בְּתוֹכוֹ לֹא פּוֹחֵת

מא’ עַד ת’ מְמַזְמֵז וְסוֹחֵט

וּכְלָל לֹא עוֹצֵר גַּם בְּזַיִן וְחֵטְא.

כֵּן, אֲנִי מַאֲמִין שֶׁהָאִישׁ לֹא אָמִין,

אֲנִי מַאֲמִין שֶׁשָּׁטוּף הוּא בְּמִין,

אֲנִי מַאֲמִין, אֶת רֹאשִׁי לֹא אַטְמִין,

שֶׁהוּא כְּלָל לֹא מַבְחִין בֵּין הַשְּׂמֹאל לַיָּמִין.

צְבָא פְּרַקְלִיטָיו כְּבָר נוֹבֵר בְּעִיּוּן,

בּוֹחֲנִים מִכֹּל צַד כֹּל פְּסִיקָה וְטִעוּן,

כִּי מָרְשַׁם הַצַּדִּיק, וְעַל כָּךְ אֵין דִּיּוּן,

רַק רָצָה לְקַבֵּל אֶת עִסְקַת הַזִּיעוּן.

הֵן הַקַּצָּב הַזֶּה אֵין כָּמוֹהוּ קַל אוֹן,

מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ שֶׁהַכֹּל הוּא בָּלוֹן,

וְאִם כָּל הַיְּמָמָה תִּנְבְּרוּ בַּמִּלּוֹן

תְּגַלּוּ שֶׁקָּלוֹן הוּא קָלוֹן הוּא קָלוֹן

אֵינֶנִּי רוֹצֶה לַחֲגֹג עַל הַדָּם

כִּי גַּם הַנּוֹאֵף, יֵשׁ אוֹמְרִים, הוּא אָדָם

וְיֵשׁ לוֹ הַזְּכוּת לְשִׁמּוּעַ מֻקְדָּם

בִּפְרָט אִם הוּא שַׂח שֶׁהַכֹּל לַהָדָ”ם.

אַךְ אִם כְּתָב הַתְּבִיעָה מְפֹרָט אוֹ דָּלִיל,

אִם מָלֵא הוּא סְפֵקוֹת אוֹ יָכוֹל לְהַפְלִיל,

בִּשְׁבִילִי הוּא מָאוּס וּמֻקְצֶה בַּעֲלִיל

רַק אִם מוּל הָעֵדוֹת הוּא נִפְנֵף בַּדַּחְלִיל.

לְקוּלָא, לְחוּמְרָא, טִיעוּנוֹ כֹּה דָּחוּק,

לֹא חָשׁוּב מָה יַמְצִיא פְּרַקְלִיטוֹ הַשָּׁחוּק,

הָעִקָּר שֶׁיָּשִׂים אֶת עָצְמוּ בְּרִחוּק

כְּאוֹתוֹ מְצֹרָע שֶׁעַכְשָׁו הוּא מָחוּק.

אִם עָלָיו יִסְגְּרוּ גַּם סוֹרָג, גַּם בָּרִיחַ,

אוֹ אִם הַסָּפֵק יְקַנֵּן וְיַצְלִיחַ,

כָּךְ אוֹ כָּךְ, שׁוּם דָּבָר לֹא יוּכַל לְהַשְׁכִּיחַ

שֶׁהָעֵסֶק כֻּלּוֹ כֹּה מַצְחִין וּמַסְרִיחַ.

  דן זמיר, אילת, ‏28 פברואר, 2008 ©



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר