אל תבשרו בחוצות אשקלון

אוֹי תִּקְשֹׁרֶת מְטֻמְטֶמֶת,

אוֹי עֵינֶיהָ כִּי עוֹצֶמֶת

אוֹי אָזְניה כִּי אוֹטֶמֶת

אוֹי אוֹתָנוּ מְפַטֶּמֶת

בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה שְׁטֻיּוֹת:

אֵיךְ לֹא נִשְׁמְעָה צְפִירָה,

אֵיךְ הִתְמוֹטְטָה תִּקְרָה,

אֵיךְ זְכוּכִית הִתְפּוֹרְרָה,

אֵיךְ מָתַי וּמַה קָרָה:

וְעִקֵּר הַחֲדָשׁוֹת: הַתִּקְשֹׁרֶת לְהֶדְיוֹט:

תַּת-סַמְחָ”ח הַלֵּוִי – יֹאמַר אֶת דַּעְתּוֹ.

סְגָן סַמְבָּ”ז הַכֹּהֵן – יוֹסִיף אֶת עֵדוּתוֹ,

שְׁלִיחַ פִּיצֶרִיָּה – רָאָה בְּמוֹ עֵינָיו,

מְנַהֵל פִּיצוּצִיָה – אִבֵּד עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו,

בַּעַל קְיוֹסְק הָעִתּוֹנִים –

כְּבָר הִזְהִיר לִפְנֵי שָׁנִים!

וּמִסְפָּרִים מַאֲמִירִים,

וְצִלּוּמִים שָׁבִים חוֹזְרִים,

אֵין נִפּוּי וְאֵין שִׁנּוּי

כִּי הַכֹּל, הַכֹּל בָּנוּי

לְסַפֵּק רִגְעֵי מָסָךְ

לְהוֹסִיף שְׁנִיּוֹת כַּסְתָ”ח

לְהַצְדִּיק מַה שֶׁכָּל-כָּךְ

כָּל-כָּךְ כָּל-כָּךְ שָׁגוּי.

 

בְּקִינַת דָּוִד עַל שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן,

בְּבִכְיוֹ, בִּכְאֵבוֹ, בְּסָפְדוֹ לְמוֹתָם,

עִם מַר לִבּוֹ, עִם כְּאֵבוֹ

לֹא כָּמוֹנוּ יִתְרֹם לְשַׂמֵּחַ אוֹיְבוֹ:

אַל תַּגִּידוּ בְּגַת, יְצַוֶּה,

פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים,

אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן

פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים…

 

אֶת הַפֶּרֶק הַזֶּה לֹא שִׁנַּנְתֶּם?

אֶת הַלֶּקַח הַזֶּה לֹא הִפְנַמְתֶּם?

כָּךְ צְלִילִים מִן הָרֶשֶׁת

שָׁעוֹת שֶׁל קַשְׁקֶשֶׁת,

לִפְאֵר הַמּוֹרֶשֶׁת שֶׁל “סְקוּפּ-לֶנְד”.

גַּלְגַלֵּי דִּבּוּרִים,

וּגְלָלֵי בִּירבּוּרִים

לִפְאֵר הַבּוּרִים עַד הַ”דֶד-אֶנְד”.

הֵם הִצְלִיחוּ, אֲמַרְתֶּם, הֵעִיבוּ,

עַל כֶּנֶס הַנְּשִׂיאִים,

אֲרוּחָה חֲגִיגִית נִפְגְּמָה

לִגְדוֹלֵי-הָעוֹלָם וְשׁוֹעִים:

הַתַּפְרִיט בְּוַדַּאי יִשְׁתַּנֶּה

וְגַם מִילוֹת הַנְּאוּם – –

 

לְמִי כָּל זֶה אִכְפַּת

וְעַד כַּמָּה סָתוּם –

יָכוֹל מֹחֲכֶם לִהְיוֹת!

הַתַּפְרִיט? הַנְּאוּם?

בְּעֵת שֶׁכָּזֹאת?

 

וְנַהֲפֹךְ הוּא!

מֵעַל לְכֹל צִפִּיּוֹתֵינוּ –

הֵם שֵׁרְתוּ אֶת מַטְּרוֹתֵינוּ,

הֵם הֵם שֶׁהֶעֱלוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם

עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתֵנוּ!

אָז הַנִּיחוּ לָהֶם לִרְקוֹד עַל הַמֵּת

הֲרֵי כָּךְ מִתְגַּלֶּה פַּרְצוּפָם בֶּאֱמֶת,

הַשְׁאִירוּ לָהֶם חֲגִיגָה עַל הַדָּם –

 

וְאָנוּ בְּדֹם, עַל כְּבוֹדֵנוּ,

וּכְבוֹד כֹּל אָדָם.

 

אֵין זֹאת כִּי הִגִּיעַ הַזְּמַן

שֶׁיָּקוּם כְּבָר הָאִישׁ וְעִמּוֹ דְּבַר חָכְמָה,

שֶׁיַּנְהִיג וְיַדְרִיךְ מְהוּמָה בָּאֻמָּה?

וְאוּלַי יִמָּצֵא לָנוּ יֶלֶד פָּעוּט

מִי שֶׁטֶּרֶם פָּגַשׁ מִיקְרוֹפוֹן בְּטָעוּת,

שֶׁעַל הַחוֹמָה יוֹדִיעַ בְּרוֹם

וְיִקְרָא וְיֹאמַר: הֵן הַמֶּלֶךְ עָרֹם!

לֹא קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ אַף אִם שַׂלְמָה

תָּעֳנַק לְךָ שַׁי מִכַּסְפֵּי הַמְּדִינָה.

 

הוֹ אֵלִי אֱלֹהֵי הַתְּבוּנָה,

זוֹ הַתְּפִילָה הִיא וְזוֹ הַתְּחִינָה.