איציק ודני חלמיש – סיפורו של עוול משפטי

איציק ודני חלמיש – סיפורו של עוול משפטי

דני חלמיש
28.03.2008 19:30
רואים אותו כאילו

רואים אותו כאילו


אם הרובים לא ירו, אז ברור שהערבים משקרים ואיציק ודני לא אשמים. אבל המשטרה לא בדקה, ואף פעלה כך שלא יהיה אפשר לבדוק בעתיד – המשטרה השמידה ראיה מרכזית בתיק, אבל זה לא מנע משלושה בתי משפט שונים – השלום, המחוזי והעליון – מלהרשיע את השניים, ולקיים את ההרשעה.



איציק ודני חלמיש גרים במעלה רחבעם – מאחז בגוש עציון. בתחילת שנת 2004 פלשו רועים ערבים לשטחי מרעה של חוות הנוער “שדה בר” הקרובה למעלה רחבעם. המקום נמצא כקילומטר מהמקום שבו נרצחו הילדים קובי מנדל ויוסי איש-רן, שלוש שנים קודם לכן, בידי רועים ערבים – רועים שלא נתפסו וממשיכים להסתובב בשטח גם היום. אחראי הביטחון (מטעם משרד הביטחון) של שדה בר קרא לאיציק ודני לסייע לו, והם הלכו להרחיק את הרועים הערבים משטח המרעה שבו רועים הילדים משדה בר. הערבים תקפו את היהודים באבנים ובמקלות, וקבוצה של כעשרים ערבים הקיפה אותם. אחראי הביטחון של שדה בר ירה בקרקע, והיהודים נסוגו. הערבים פנו למשטרה וטענו כי היהודים התקיפו אותם. המשטרה עצרה את היהודים, אך לא פעלה כלל נגד הערבים – אפילו לא חקרה אותם – למרות תלונות נגדיות מצד היהודים.

 

איציק ודני הואשמו בתקיפה. נשקם נלקח מהם ע”פ צו בית משפט למטרת בדיקות זיהוי פלילי (מז”פ). במשפט טענו הערבים כי דני ואיציק ירו עליהם. התרמילים שנמצאו בשטח אינם מתאימים לרוביהם של איציק ודני. המשטרה לא בדקה אם הרובים ירו לאחרונה, אלא ירתה ברובים בעצמה על מנת להוכיח שהם תקינים – שאז אפשר להאשים את איציק ודני בסעיף נוסף…

 

בדבר זה תלוי כל המשפט: אם הרובים לא ירו, אז ברור שהערבים משקרים ואיציק ודני לא אשמים. אבל המשטרה לא בדקה, ואף פעלה כך שלא יהיה אפשר לבדוק בעתיד – המשטרה השמידה ראיה מרכזית בתיק. יש עקרון ידוע שאומר שמי שמסרב לבדיקה, מסיקים מכך שהבדיקה לרעתו – למשל, אדם שמסרב לבדיקה של רמת אלכוהול (“ינשוף”) בנהיגה, רואים אותו כאילו נהג בשכרות. אנשים מורשעים על סמך העיקרון הזה. לפי דיני הראיות, ולפי ההגיון הפשוט (שלא נמצאו תרמילים מתאימים), איציק ודני זכאים. אבל שלושה בתי משפט שונים – השלום, המחוזי והעליון – כולם הרשיעו את איציק ודני.

 

סיבת ההרשעה היא המוכיחה את חפותם: בית משפט השלום התעלם מעניין הנשק, ואמר שהוא מאמין לערבים. בשני ערעורים, במחוזי ובעליון, הודו השופטים כי ההליך פגום – אבל אמרו שהיה צריך לטעון כך קודם. כלומר, הם נאחזים בטענה טכנית כדי לשלוח לכלא שני אנשים, שלא עשו את הדבר שהואשמו בו. יש לציין כי אפילו טענה טכנית זו אינה נכונה – לפי החוק אפשר להעלות טענה משפטית (וזו היא טענה משפטית) בכל שלב. כמו כן יש עקרון שאין מרשיעים אדם בגלל שלא טען טענה העולה מהראיות. כך או כך, ההרשעה מנוגדת לכללי המשפט התקין.

 

מדוע מערכת המשפט כל כך להוטה להרשיע? מדוע לשלוח לכלא אנשים רגילים לחלוטין, שלא עשו את הדבר שהואשמו בו, אנשים ללא שום עבר פלילי, המשלמים מסים ומשרתים בצבא, שאחד מהם נשוי ואב לשני ילדים – בניגוד לצדק, בניגוד לחוק, בניגוד להגיון, רק על סמך תקנה משפטית שאינה תקיפה כלל במקרה זה?

 

מערכת המשפט מצפה מאנשים במצבים מסוכנים – חיילים, שוטרים, חקלאים – להקפיד על החוקים והתקנות הקפדה מוחלטת, אפילו במחיר סיכון חייהם. אם כך, מדוע מרשה המערכת לעצמה להפר את החוקים? כיצד אפשר לצפות מאזרח פשוט להקפיד על החוקים יותר משמקפידה עליהם מערכת המשפט בכבודה ובעצמה? נראה כי המערכת מגינה על פסק דין מוטעה על חשבון שני אנשים שלא פשעו. גם במקרים קודמים – ומקרה עמוס ברנס הוא המפורסם ביותר – הגנה המערכת על החלטותיה, למרות שלא היו מוצדקות.

 

ההרשעה הזו מנוגדת לצדק, ויש לתקן אותה.

 

נספחים:

א. המשטרה מסרבת לחקור את הערבים.

ב. המשטרה מורה למז”פ לא לבדוק את הראיות.

 

..

נספח א

 

..

נספח ב



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר