לכבוד המנהל האדמיניסטרטיבי, לשכת ההוצל”פ, תל-אביב: על חוצפתו של המוציא-לפועל, חנוך דיכטר

לכבוד המנהל האדמיניסטרטיבי, לשכת ההוצל”פ, תל-אביב: על חוצפתו של המוציא-לפועל, חנוך דיכטר

אזרח שאכפת לו
24.03.2008 16:01
טוק-טוק-טוק! מי כאן המנהל?!

טוק-טוק-טוק! מי כאן המנהל?!


כאשר עובד-הציבור מתחמק שוב-ושוב מלהתייחס לטענותיו של הפונה, תשובת “אין לי מה להוסיף” היא תשובה כוחנית, שחצנית וחצופה של מי שמצפצף על האזרח, ומנצל לרעה את הכוח השלטוני אשר בידיו.



 

לכבוד

המנהל האדמיניסטרטיבי

לשכת ההוצל”פ

תל-אביב

 

נכבדי,

הנדון: תיק הוצל”פ ***** – חוצפתו של המוציא-לפועל, מר חנוך דיכטר

ביום 23.10.2007 פניתי אליך בתלונה על כך ש”בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה לא הומצאו לי לא הבקשה-לביצוע ולא פסק-הדין, ולא ידוע לי במה המדובר”.

למכתבי זה ענה לי מר דיכטר, וכל נסיונותי לדלות ממנו תשובה לשאלתי אם הוא-הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של לשכת ההוצל”פ עלו בתוהו. האם תשובת “כן/לא” עד כדי כך מסובכת עבורו?

לאחר כמה סבבים של התכתבות, כאשר מר דיכטר מתחמק מלענות על שאלותי וטענותי, הוא עונה לי, ביום 5.12.2007, כי “אין לו להוסיף” על שנכתב במכתביו הקודמים”. תשובת “אין לי להוסיף” של עובד-הציבור מקומה יכירנה כאשר פנייתו המקורית של האזרח נענתה במלואה – ולעניין! – ובפנייתו החוזרת אין שום חידוש ושום השגה על התשובות הקודמות.

מאידך, כאשר עובד-הציבור מתחמק שוב-ושוב מלהתייחס לטענותיו של הפונה, תשובת “אין לי מה להוסיף” היא תשובה כוחנית, שחצנית וחצופה של מי שמצפצף על האזרח, ומנצל לרעה את הכוח השלטוני אשר בידיו.

מר דיכטר מוסיף עוד, במכתבו הנ”ל, כי כל בקשה או טענה באפשרותך להפנות לראש ההוצל”פ, ועם כל הכבוד – זה ממש לא לעניין!

לפני שאסביר לך מדוע זה לא לעניין – הקדמה:

לשכת ההוצל”פ אינה רק גוף המסדיר עניין בין הצדדים היריבים שבכל תיק (קרי: הזוכה(ים) והחייב(ים)), אלא גם גוף מינהלי-סטטוטורי הנושא בחובות מסויימים כלפי הצדדים, ואם הוא לא מקיים את חובותיו כלפיהם, נוצרת “יריבות” ישירה בין הצד הנפגע לבין הלשכה, וכאשר כך קורה, הנפגע לא צריך להגיש “בקשה לראש ההוצל”פ”, אשר ידון בה כאילו היא מגלה יריבות בין הצדדים. מי שאחראי לנושא – יהא זה ראש ההוצל”פ עצמו, המוציא-לפועל, המנהל האדמיניסטרטיבי וכו’ – יכול, אמנם, לבקש תגובה מהצד-שכנגד, ולהתייעץ עם מי שיחפוץ, אבל הוא לא יכול לגלגל את חובתה של לשכת ההוצל”פ לגדר של יריבות בין הצדדים, יריבות בה הוא “פוסק נייטראלי”, ולא גוף סטאטוטורי הנושא בחובות משלו.

דוגמאות:

·               זוכה המגיש בקשה-לביצוע, ונדרש לשלם אגרה הגבוהה מזו אשר נקבעה בדין: כדי לשמור על זכויותיו הוא לא צריך להגיש “בקשה לראש ההוצל”פ”, והשאלה מי יטפל בטענתו הינה עניין ניהולי פנימי של הלשכה. אוסיף ואומר, לעניין זה, כי אם, על פי ההסדרים הפנימיים הנקבעים ע”י הנהלת בתי המשפט, הנושא “מגולגל” אל ראש ההוצל”פ, זה האחרון פועל כאן לא על פי סמכויותיו הסטאטוטוריות – שיפוטיות או אחרות – שעל פי חוק ההוצל”פ, אלא כבעל תפקיד מינהלי שהוטל עליו מכוח תנאי-העבודה שלו במסגרת ה”מערכת”.

·               זוכה או חייב הטוען כי הוא זכאי לקבל, ללא תשלום, העתקים מכל המסמכים שבתיק, וזאת משום שהאגרה אינה חוקית. יכול להיות שהוא צודק, ויכול להיות שלא, אבל טענתו זו היא בתחום המינהלי, ולא בתחום ה”הוצל”פי”, והיא יוצרת יריבות בין החייב או הזוכה לבין המדינה (אשר לשכת ההוצל”פ, לעניין זה, היא אחד ה”אורגנים” המנהליים שלה) ולא בין הזוכה לבין החייב, משום שלאף אחד מהם אין זכות העמידה באשר לאגרות שחברו אמור לשלם – או לא לשלם – לאוצר המדינה, וגם כאן ההחלטה היא במישור המינהלי, ולא במישור ה”הוצל”פי”, אפילו אם לפי הנהלים הפנימיים ראש ההוצל”פ הוא הקובע לעניין זה.

·               חייב הטוען כי האזהרה, או צרופותיה, לא הומצאו לו, עומדות לו שתי האפשרויות: הוא יכול להגיש בקשה “הוצל”פית” כנגד הזוכה, כדי למנוע כל הליך נגדו, אבל הוא יכול לפנות “מינהלית” אל מי שמנהל את הלשכה, שיואיל בטובו להביא לכך שהאזהרה אכן תומצא לו, ושימנע, “מינהלית”, הנחת בקשות של הזוכה על שולחנו של ראש ההוצל”פ, כל עוד לא הומצאה לו, לחייב. במציאות הקיימת, בה רוב בקשותיהם של הזוכים נידונות אקס-פארטה, הדרך המינהלית היא-היא המתאימה.

וכעת אתן “דגימת אקראי” לדרישותי אשר מר דיכטר “הציע” לי להגישן כ”בקשות” לראש ההוצל”פ:

האחת –    תשובה לשאלתי אם מר דיכטר הוא-הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של לשכת ההוצל”פ. לשיטתו של מר דיכטר צריך אני להגיש בקשה לראש ההוצל”פ, זה, כמובן, יבקש את תגובת הזוכה, וייתן החלטה “שיפוטית” שהצד הנפגע ממנו יצטרך לערער עליה לביהמ”ש המחוזי – לאחר תשלום האגרה וקבלת הרשות לערער …

ומה אם ראש ההוצל”פ “יקבע” כי המנהל האדמיניסטרטיבי של הלשכה הוא נשיא המדינה (או, להבדיל, מר בוזגלו, מזרנוגה גימ”ל), ואף אחד מהצדדים לא יערער על ה”קביעה” הזאת? האם זה באמת יחייב את הנשיא, או את מר בוזגלו?

ובכלל, מה עניין “החלטה” של ראש ההוצל”פ, כאשר אני רק ביקשתי מידע, דהיינו תשובה לשאלה מי ממלא את התפקיד הזה? האם ראש ההוצל”פ הוא דלפק-המודיעין של לשכת ההוצל”פ?!

והשנייה – להמציא לי, או, לפחות, לאפשר לי לצלם על חשבוני, את החומר שבתיק, ללא תשלום אגרה.

לעניין זה כבר הסברתי לעיל, באחת הדוגמאות, מדוע ראש ההוצל”פ, ב”כובעו” ה”הוצל”פי”, אינו הכתובת הנכונה לדרישה הזאת, ואם הוא הוסמך ע”י הנהלת בתי המשפט, מינהלית, לטפל בעניינים כאלה, ממילא חייב היה מר דיכטר להעביר בעצמו, בצינורות המינהליים, את הדרישה הזאת לראש ההוצל”פ, ולא להפנות אותי אליו.

מה אני מבקש היום?

ברוח האמור לעיל אני מבקש לעבור על כל פניותי בתיק הזה, ולטפל בכל דרישה ודרישה כטפל כל גוף שלטוני בפנייתו של האזרח אליו.

אציין עוד, בהקשר הזה, כי ראש ההוצל”פ אינו היועץ המשפטי של הדרגים המינהליים של הלשכה, ואם הם לא יודעים מה לעשות עם פנייתו של האזרח, עליהם לפנות – בצינורות שנקבעו – אל היועץ המשפטי של היחידה שלהם.

והוא הדין גם במקרה שלי: אם אתם סבורים שדרישה מדרישותי מקומה לא יכירנה במישור המינהלי – תעבירו אותה אל היועץ המשפטי להנהלת בתי המשפט, כדי שזה ינחה אתכם.

הנוהג של המזכירויות בבתי המשפט ובלשכת ההוצל”פ לגלגל כל שאלה אל הדרג השיפוטי (שופט או רשם) אולי הוא טוב לצורך הכסת”ח – וגם זה לא בטוח! – אבל מכל בחינה אחרת הוא פסול לחלוטין (וכבר ראינו כיצד הוא מסבך את הרשות השופטת במצבים של “לא לבלוע ולא להקיא”).

עוד אבקש לנקוט נגד מר דיכטר את כל הצעדים המינהליים המתחייבים מתשובותיו המחוצפות לפניותי.

אציין עוד כי אם מר דיכטר היה אומר “אני הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של הלשכה הזאת”, או, לחלופין, “פלוני הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של הלשכה הזאת” ומפנה את פניותי אל אותו פלוני, כנמען המקורי – כל התכתובת הזאת הייתה מיותרת.

בכבוד רב,

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר