09.03.08

לכב’

גב’ דורית בייניש, נשיאת ביהמ”ש העליון.

מר מני מזוז, יועץ משפטי לממשלה.

הנדון: הרשעת שווא במשפט פלילי

ללא ראיות

ללא תיאור העבירה

עקב תיק פלילי שתפרה לי הפרקליטות, הוגש נגדי כתב אישום לבית משפט השלום בת”א בגין “סחיטה באיומים” (העונש המכסימלי הקבוע בחוק בגין העבירה שיוחסה לי הינו שבע שנות מאסר).

התיאור המלא של התלונה הכוזבת נגדי, אשר שימשה בסיס לכתב אישום חסר שחר הוא: “סחיטה באיומים באמצעות עשרות מכתבי איומים שנשלחו בדואר רשום”.

לאחר משפט שטחי ורדוד, שנמשך לסירוגין כארבע שנים, הרשיע אותי בימ”ש השלום בכל סעיפי האישום שהופיעו בכתב האישום (הרשעה מחמת הספק!!?!), וגזר עליי ארבעה חודשי עבודות שירות, שאותם סיימתי לרצות לפני כשנה.

הערעור שהגשתי לביהמ”ש המחוזי התנהל בפני הרכבים שהתחלפו בכל ישיבה. איש משופטי הערעור לא טרח להבין על מה מדובר, לכן הוגש לי פס”ד הזוי, והעונש שנקבע בערכאה ראשונה נשאר כשהיה.

עד היום, כשמונה שנים מיום פתיחת המשפט וארבע שנים לאחר סיומו, וחרף בקשותיי הרבות, לא נמסר לי אלו ראיות היו לסחיטה ו/או לאיומים, ואיך בוצעה העבירה שיוחסה לי.

אני פונה לגב’ דורית בייניש, נשיאת ביהמ”ש העליון (לאחר פניות חוזרות ונשנות במשך כשמונה שנים לכל גורמי המשפט) בדרישה לתת לי הבהרות לנושאים הר”מ:  

1.     האם הייתה סחיטה? – אם כן, מה סחטתי? איך בוצעה הסחיטה? מתי (באיזה שנה)? היכן?

2.     האם היו ראיות לסחיטה או לאיומים? – אם כן, אילו ראיות היו?

3.     למה נטען שהיו “ראיות”, אולם, מעולם לא הוצגו “ראיות” כלשהן לסחיטה או לאיומים?

** מצורף מסמך הגנה שסומן כ נ/15 שהוגש לבית המשפט ומוכיח לכאורה כי לא היו ראיות.

 רם ברמן

העצמאות  40  הרצלייה,  46789

העתקים:

פרופ’ דניאל פרידמן, שר המשפטים.

ח”כ פרופ’ מנחם בן ששון, יו”ר ועדת החוקה.

ח”כ פרופ’ אריה אלדד, יו”ר השדולה למלחמה בשחיתות.

אחרים…………………………………….