סמרטוט אדום – טור שבועי, 26 בינואר, 2008: צעד מתבקש

סמרטוט אדום – טור שבועי, 26 בינואר, 2008: צעד מתבקש

גדעון ספירו
23.02.2008 04:37
צעדים

צעדים


צעד מתבקש *** המקהלה *** אילו עמדו לרשות השמאל גם בעלי ממון



צעד מתבקש

המצור והחנק שמטילה ממשלת ישראל על רצועת עזה, הביאה מאות אלפי ילדים, נשים וזקנים לסף חרפת רעב ומצוקות קשות בתחומי הבריאות. הגזענות הישראלית באה לידי ביטוי גם באטימות לגבי גורלם של מיליון וחצי פלסטינים ברצועת עזה.

לא צריך להיות אוהד חמאס בכדי לחוש אמפתיה, חמלה, או סולידריות אנושית בסיסית עם סבלם של התושבים. מי שמוחו לא עוות ולא סורס מגלי הגזענות הישראלית, אחד מתוצרי משטר הכיבוש והאפרטהייד, שמח לנוכח פריצת חומת הברזל והפלדה שבנתה ישראל לאורך הגבול שבין הרצועה למצרים.

לפני מספר שבועות חתמתי על עצומה לנשיא מצרים בה הוא מתבקש לשבור את המצור הישראלי על רצועת עזה על ידי אספקת ציוד בסיסי לתושבים. הטקסט החבוי מאחורי העצומה היה ברור – אם אתה, הנשיא המצרי לא תעשה מעשה מיוזמתך, תמצא עצמך נסחף אחרי המאורעות כתוצאה מיוזמה של שליטי הרצועה. וכך היה.

פיצוץ חומת הפלדה על ידי החמאס שהביא לזרימת מאות אלפי פלסטינים לשטח המצרי, נחת על ישראל בהפתעה מוחלטת. שר הביטחון ברק, שתומכיו אוהבים לציין את “מוחו האנליטי”, לא צפה את האירוע; כל האימפריה המודיעינית של ישראל, השב”כ, המודיעין הצבאי (כולל הצפלינים עם המצלמות המשוכללות המשקיפים על הרצועה), המוסד, משרד החוץ, המועצה לביטחון לאומי, עמדו המומים ומופתעים לנוכח פיצוץ ופריצת החומה.

למי שלא הולך שולל אחר הודעות דובר צבא הכיבוש וסוכניו בתקשורת, שהנה אוטוטו “הלחץ נושא פירות”, היה ברור כי המצור הישראלי לא ישבור את שלטון החמאס אלא יוביל אותו למעשה שישבור את המצור.

כאשר ראיתי את ההמונים הפלסטינים נוהרים לשטח מצרים, וקונים מכל הבא ליד, בעיקר מצרכים בסיסיים, הצטערתי שאינני נמצא שם כדי להביע עימם את הזדהותי, ולא נותר לי אלא לחוש מרחוק רגש של סיפוק על שהצליחו לתעתע בנבלות של מדינתי. הענישה הקולקטיבית שממשלת ישראל מפעילה על מיליון וחצי תושבי הרצועה, הינה פשע מלחמה. אך טבעי הוא שלקחתי חלק במסע המחאה של מחנה השלום הישראלי להסרת החנק מתושבי רצועת עזה, שהתקיים ביום שבת 26 בינואר 2008.

יש עוד לקח לפריצת החומה בעזה, שראוי כי ילמדו אותו הלוחמים הפלסטינים נגד הכיבוש בשטחי הגדה: במקום לפגוע באזרחים מוטב לנצל את המעבדות ליצירת חומרי נפץ המצויים ברשותם להריסת חומת האפרטהייד שבנתה ישראל על שטחים פלסטיניים. ככל שירבו לפעור פתחים בחומה כך יקצרו את חייה של חומת האפרטהייד שאינה אלא חלק מפשעי המלחמה של ישראל נגד העם הפלסטיני.

לא שכחתי את הקסאמים. את הירי הזה אפשר להפסיק מחר אם תיאות ישראל להיכנס למו”מ עם ממשלת החמאס בעזה להסכם הפסקת אש. לא בכוח אלא במוח, את החוכמה הזו אין מוחו האנליטי של ברק מסוגל לעכל. מוח עם צלקת קשה.

המקהלה

נאומו של מנהיג החיזבאללה השייח’ נסראללה לרגל יום העשור שבו הצהיר כי קיימים בידיו חלקי גופות של חיילי הצבא הישראלי, גרר אחריו גידופים, גינויים וחרפות כמעט מכל הפוליטיקאים כמו גם הפרשנים המדיניים והצבאיים בתקשורת הישראלית. “הקצב מביירות” ו”סוחר הגופות” זעקו הכותרות. שרים וחברי כנסת, בעיקר מהימין, דרשו לחסל אותו, וביטאו בכך את חדוות הרצח וההריגה שהתאזרחה בפוליטיקה הישראלית הרשמית. אחד השרים אף הישווה את נאסרללה להיטלר.

הצדקנות הישראלית חוגגת בהזדמנויות כאלו, כך העיתונאי בן כספית שאמר בגלי צה”ל שאצלנו,”לא כמו אצלם” יש קדושת חיי אדם, ואת זה אומרים סמוך לפרסום דו”ח וינוגרד שיעסוק בקלות הדעת והפזיזות בה יצאה ישראל למלחמה מיותרת שהביאה למאות חללים ופצועים ישראלים בחזית ובעורף.

אין ספק שנאסרללה ביחסיו עם ישראל עוסק גם בסחר גופות, וזה מכוער, אבל ישראל היא פרטנר שפועל לפי אותם כללי משחק דוחים. למשל, כאשר בנו הבכור של נסראללה נהרג בקרב עם חיילי הצבא הישראלי בלבנון, דאגו הישראלים לגרור את גופתו חזרה לישראל לצורכי מיקוח. ואכן, גופתו הייתה חלק מהמיקוח הישראלי במו”מ עם החיזבאללה.

בהזדמנויות כאלו, כאשר הצדקנות והצביעות בישראל עובדות שעות נוספות, זה הזמן להזכיר כי החיזבאללה הוא פרי הבאושים של מלחמת לבנון הראשונה אותה יזמה ישראל (למעלה מאלף חיילים הרוגים, ועוד אלפי הרוגים מקרב האוכלוסייה האזרחית בלבנון- אפרופו “קדושת חיי אדם”) וכי מנהיגותו של נסראללה היא פרי הבאושים של חדוות החיסולים הישראלית, לאחר שישראל רצחה את מנהיג החיזבאללה הקודם עם משפחתו שעה שטיל ממסוק ישראלי פגע במכוניתו.

לפני שאנו באים בטענות אל נאסרללה, ראוי לעשות בדק בית רציני בישראל, שמדיניותה המלחמתית והתוקפנית מטפחת ומגדלת ארגונים פונדמנטליסטים. כך בלבנון, כך בפלסטין (החמאס) וכך בישראל (המתנחלים לכל הסתעפויותיהם הארגוניות והפוליטיות).

בחזרה לנושא “קדושת חיי אדם”: בל נשכח כי המקח והממכר המגעילים של ממשלות ישראל בסחר בני אדם וגופות הפקירה את הנווט הישראלי רון ארד וכיום מפקירה הממשלה מזה קרוב לשנתיים את שני החיילים רגב וגולדווסר.

יש לומר לכל הישראלים המטיפים מוסר לנסראללה – טלו קורה מעיניכם.

אילו עמדו לרשות השמאל גם בעלי ממון

יש לנו, לאנשי השמאל, עמדות מצוינות בנושאים רבים, עם יכולת מימוש מוגבלת ביותר.

קחו למשל את שאלת הפליטים מסודן. מתחנו ביקורת נוקבת על יחסה של הממשלה לפליטים, על היד הקמוצה בסיוע להם, על תנאי החיים הקשים שנכונים להם בישראל, אבל קצרה ידינו מלהושיע בפועל. לא עומדים לרשותנו בעלי ממון, כמו שיש לימין.

בעיתון הארץ מיום שישי 18 בינואר 2008 התפרסמה כתבה מאת נורית וורגפט תחת הכותרת “קוצ’יק מתלבש על הפליטים”. הסיפור בקיצור: יוסי קוצ’יק, מי שהיה ממונה על השכר במשרד האוצר ומנכ”ל משרד ראש הממשלה בתקופת ברק, וכיום בעל חברה לייעוץ, ראה כתבה במשדר “עובדה” על מצבם המחפיר של הפליטים בדרום תל-אביב.

הוא התקשר לסגנית ראש עיריית תל-אביב יעל דיין ויחד סיירו במקומות מגוריהם של הפליטים. הוא נחרד מתנאי המגורים “שאפילו לא ראויים לבעלי חיים, וודאי לא למגורי אדם”. מדובר באסון הומניטרי. “עמדתי שם – אמר קוצ’יק – ועברו לנגד עיני התמונות של מחנות הפליטים והעקורים אחרי מלחמת העולם השנייה. הרגשתי שכאדם וכבן לניצולי שואה אינני יכול לעמוד מנגד”. קוצ’יק כינס את כל הגורמים המטפלים בפליטים בתל-אביב לישיבה שבמהלכה אמר “הבנתי שיש לפליטים שלוש בעיות בסיסיות שצריך לפתור: מקלט ראשוני, אפשרות חוקית לעבוד וגישה לשרותי בריאות”.

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי הודיע כי הוא מוכן לשפר את תנאי מגוריהם על ידי מציאת מקלט אלטרנטיבי אבל התנה זאת בגיוס מקביל של כספים פרטיים.

קוצי’ק שמקושר היטב עם בעלי ממון, הרים כמה טלפונים, בין השאר לנוחי דנקנר וקרן טד אריסון וגייס תוך זמן קצר יותר מ-700 אלף שקלים, הרבה מעבר למה שתוכנן.

מה שאנחנו לא יכולים לעשות באלף מאמרים והפגנות, עשה קוצ’יק ביעילות ובמהירות.

הסיפור הזה מתקשר אצלי עם נאומו של ביל גייטס בועידת דאבוס בשוייץ, שם מתכנסת עתה שמנה וסלתה של הצמרת הכלכלית והפוליטית של העולם. גייטס העלה את רעיון הקפיטליזם החברתי. לדבריו על הקפיטליזם לשנות כיוון. במקום לשים את הדגש על הגדלת רווחים ותו לא, לשתף את המיליונים שנותרו מחוץ למעגל בפירות הרווח.

גייטס עצמו נאה מקיים את אשר הוא מטיף לו. חלק ניכר מהונו האגדי מופנה לקרן שמסייעת למלחמה בעוני ובמחלות באפריקה.

האם קפיטליזם חברתי הוא תחליף לסוציאליזם? בוודאי לא, אבל גייטס מבין בחושיו החדים, כי קפיטליזם פראי כפי שבא לידי ביטוי למשל בארה”ב ובישראל, התעשרות מעטים ופערים הולכים וגדלים בין המאיון העליון לשאר העשירונים, סופו להתרסק.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר