סמרטוט אדום – טור שבועי, 15 בינואר, 2008: ביקור יקר

סמרטוט אדום – טור שבועי, 15 בינואר, 2008: ביקור יקר

גדעון ספירו
22.02.2008 07:06
סמרטוט אדום – טור שבועי, 15 בינואר, 2008: ביקור יקר


ביקור יקר *** ולתפארת מדינת ישראל *** “שחור וליברלי” *** גזענות בטלביזיה הישראלית *** הקטל נמשך



 

ביקור יקר

ביקורו של נשיא ארה”ב דבליו בוש בישראל הוליד כמה התייחסויות מאד ביקורתיות בעיתונות הממוסדת, עד שלרגע אפשר היה לחשוב שכל התקשורת הפכה לגדה השמאלית. ב. מיכאל הציע בידיעות אחרונות מסלול אלטרנטיבי, כמו ביקור אצל מתנחלי חברון כדי לאפשר לנשיא האורח לחזות באחת ההתפרעויות וההתנכלויות היומיומיות של המתנחלים נגד פלסטינים, ביקור בבית החולים וולפסון בו מאושפז תינוק פלסטיני מעזה לניתוח לב, שהשב”כ אסר על אימו להתלוות אליו משום שלא מלאו לה 35 ועוד כיוצא באלה מוקדי ביקור שנחסכים מאורחי הממשלה. עיתון הארץ לעג למופע ריקודי הילדים ושירי “הבאנו שלום עליכם” בבית הנשיא פרס, ניצן הורובץ, הפרשן לענייני חוץ של ערוץ 10 ליגלג על החנופה שנזלה מאולמרט, פרס וחבריהם כלפיי בוש, שזה מכבר הוא על תקן של ברווז צולע שבארה”ב משתדל כל מי שמבקש להיבחר לשמור על מרחק מבוש, נשיא כושל ומכשיל שהביא על ארה”ב והעולם הרג, מלחמה ומצוקות חברתיות וכלכליות. לשמוע מבוש בנאומו בטקס קבלת הפנים בנמל התעופה את צמד המלים “זכויות אדם” היה לעג לרש.

יחד עם זאת אולמרט ופרס לא נולדו אתמול. הם פוליטיקאים משופשפים וגם הם יודעים שזמנו של בוש אוזל ובקרוב יצטרכו להשתחוות למלך החדש. החנופה עד כדי התבטלות עצמית הייתה כמובן גם ביטוי לתודה העמוקה שהם חבים לגביר שמממן במיליארדי דולרים את חימושה של ישראל, אבל לא רק. בוש הוא נשיא עד סוף השנה, והוא ממשיך לכהן כמפקד העליון של הצבא, והוא האיש שיכול לתת את פקודת ההפצצה על מתקני הגרעין באיראן. כל אותם כרכורי וריקודי מה יפית סביב בוש נועדו בין השאר לדחוף אותו לפתוח במלחמה נגד איראן. ישראל היא היום המדינה הבודדת שממש לוחצת על ארה”ב ליזום מלחמה נגד איראן. השנה שנותרה לבוש מהולה בחרדה שהמטורף הזה עוד מסוגל לעשות זאת.

אם מסיבות התלויות בפוליטיקה הפנים אמריקאית בוש יימנע מכך, ישראל מקווה שהוא לפחות יגבה אותה אם תחליט ליזום מלחמה נגד איראן. אולמרט וברק מרבים לאחרונה בהתבטאויות כמו “ישראל לא תשלים עם איראן גרעינית”, “כל האופציות פתוחות” ו”טילים לא מונעים במלים” (מאמרי השפר של ברק). הסכנה שישראל תדליק שוב את המזרח התיכון כשברקע עומד השימוש בנשק גרעיני, צריכה למלא חרדה את כולנו.

הביקור של בוש עלול לעלות לנו ביוקר.

ובשולי הביקור: עלותו הייתה 100 אלף ש”ח לשעה, ס”ה 8 מיליון שקלים. עיריית ירושלים הוציאה מיליון וחצי שקלים על מירוק אותם רחובות בהם עברה שיירת הנשיא. שאר העיר, ובראשה חלקה המזרחי, נותרו בזוהמה. מחיר זול לעומת זה שתגבה מלחמה עם איראן. ובכל זאת, תארו לעצמכם כמה דברים טובים אפשר היה לעשות עם סכומים אלה להקלת המצוקה של רבים – אם בוש היה מדלג על ישראל.

 

ולתפארת מדינת ישראל

העיתונות פירסמה הצעת חוק של ח”כ איתן כבל מהעבודה שנועדה להיאבק “במשתמטים” ולהטיל עליהם סנקציות שונות.

בעקבות זאת כתבתי מכתב לכל חברי הכנסת שבו נאמר בין השאר:

“חברות וחברי הכנסת,

מעולם לא סברתי כי חברי כנסת הם מורמים מעם, או מהווים את הנבחרת הטובה ביותר שניתן להרכיב.

בשנותיי הארוכות ובתפקידיי העיתונאיים הכרתי חברי כנסת רבים, והם בהחלט שיקפו את המצוי בחברה הישראלית בכל הקשור לרמה אינטלקטואלית ושכלית. היו ביניהם מוכשרים, נבונים, פה ושם גם חכמים, הרוב שיקפו ממוצע והיו אף כאלה שהקרינו רמות שונות של טמטום וטיפשות.

מעת לעת מתבלט ח”כ בהצעת חוק שמעלה את רף הטמטום לגבהים נדירים במשמעות שמופיעה בפסק דינו השופט חיים כהן ז”ל, מי שהיה מממלא מקום נישא בית המשפט העליון. וכך כתב חיים כהן בערעור פלילי 523/72 שדן בסוגיית הכינוי מטומטם: “בלשוננו המודרנית משמש התואר מטומטם לציון סתימת דרכי המחשבה, אם דרך קבע ואם לעניין פלוני”.

זה מה שקרה לעניות דעתי לח”כ איתן כבל בהצעת החוק שלו לפיה יוטלו סנקציות שונות על מי שלא שירתו בצבא, כולל שלילת זכות בחירה, איסור ללמוד רפואה, פסיכולוגיה ועוד כיוצא באלה איסורים מוטרפים…… סרבנות הולכת וגדלה לשרת בצבא הכיבוש תתרום משמעותית לשינוי כיוון במדיניות הממשלה. ככל שיקטן כוח האדם שעומד לרשות הצבא והממשלה כך יקשה עליהם לנהל מדיניות של הרפתקנות מלחמתית, יגבר הדחף לסיים את הכיבוש ולכרות שלום על בסיס הצעת השלום של הליגה הערבית (שלום מלא עם כל העולם הערבי תמורת נסיגה לגבולות הקו הירוק ופתרון מוסכם לבעיית הפליטים).

אם להמשיך את הגיונו העקום של ח”כ כבל, הוא יתקן קרוב לוודאי את הצעתו במטרה לכלול במסגרת הסנקציות אנשים שכמותי, הפועלים לעידוד הסרבנות להתגייס, (איסור לימודים זה כבר מאוחר, אבל לשלול את זכות הבחירה שלי הוא עוד יכול).

התניית זכויות אזרח בשירות צבאי, לקוחה מבית מדרשם של משטרי עריצות. נולדתי בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון, ולכן אני רגיש במיוחד למדינה שממקמת את הצבא בראש סולם הפירמידה.

אני פונה אליכם, לאלה שעדיין נותרה בהם מידה של תבונה ומחויבות לדמוקרטיה בסיסית, לגנוז את הצעתו של ח”כ כבל ולקבור אותה בפח האשפה של הצעות נפל”.

בעקבות זאת קיבלתי מכתב מח”כ כבל בו הוא מעביר אלי עותק ממכתב ששלח למערכת הארץ, לפיו הוא מכחיש כמה מהדברים שיוחסו לו בפרסום העיתונאי.

שלחתי לו דוא”ל נוסף בו נאמר בין השאר:

“לח”כ איתן כבל שלום רב,

תודה על תגובתך. קראתי את מכתבך לעיתון “הארץ” והוא ללא ספק מנסה לרכך מעט את הרושם הקשה שהותיר הפרסום בעיתונות, אבל הוא לא מפזר את החששות, שהרי אתה ממשיך להכין הצעת חוק שתכלול סנקציות למי שלא התגייסו לצבא. גם הוספת השירות האזרחי לא פותרת את הבעיה עבור רבים, בעיקר, אבל לא רק, עבור האזרחים הערבים, שבנסיבות הנוכחיות של הסכסוך מתנגדים מכל וכל לחובת השירות האזרחי. גם סרבני הגיוס מטעמי מצפון מקרב האוכלוסייה חייבת הגיוס, יימצאו בבעיה, משום ששירות אזרחי לו הם מוכנים (למשל לסייע לפלסטינים שהכיבוש פגע בהם, כפי שבגרמניה מוכר שירות אזרחי במדינות שנפגעו מהכיבוש הגרמני) לא יוכר על ידי החוק הישראלי.

העובדה שאתה מתייעץ דווקא עם אותם הורים שכולים שמנצלים את השכול כדי לפגוע בסרבני הגיוס מטעמי מצפון, אבל מתעלם מאגף אחר של הורים שכולים שדווקא תומכים בסרבנים אלה, מלמדת על הכיוון אליו אתה חותר.

אני יודע שיש לך שריטה בכל הנוגע לצבא. זה בא לידי ביטוי בהתעקשות שלך לשרת במילואים אף כי אינך חייב.

עצתי לך לרדת מכל הנושא. הסוגיה שאתה מכנה “השתמטות” נתונה במחלוקת, במקום שאתה רואה משתמט אני רואה אדם בעל ערכים הומניסטים שלא מוכן לקחת חלק בהגנה על משטר הכיבוש והאפרטהייד בשטחים הכבושים. די לנו בחקיקה הקיימת שגם היא דרקונית מדי”.

 

בעקבות זאת הזמין אותי ח”כ כבל להתקשר אליו ולשוחח על הנושא.

חשוב להדגיש כי עיתון הארץ פירסם מאמר ראשי המבקר קשות את הצעת החוק של כבל.

המסקנה? לפעמים יש למחאה ציבורית השפעה מרסנת.

 

“שחור וליברלי”

אינני יודע מתי ואם תורגש השפעתם של שני העורכים החדשים של מעריב דורון גלעזר ורותי יובל.

הם מכהנים בתפקידם רק קרוב לחודשיים, ורומא כידוע לא נבנתה ביום אחד.

אולם יש דברים שאני מצפה שלא יופיעו במעריב שלהם כבר למחרת כניסתם לעבודה, כמו למשל המשפט הגזעני שבן כספית כתב על המתמודד לנשיאות ארה”ב ברק אובמה:

“הוא שחור וליברל נטול מחויבות ממשית לישראל או לאיפא’ק ולא מקושר לישראל”. (מעריב 8.1.2008).

 

גזענות בטלביזיה הישראלית

ביום ראשון (13.1.2008) בתכנית “עובדה” של הערוץ השני הוקדשה כתבה למתנחל משה זר, מגדולי שודדי הקרקעות בשטחים הכבושים, המתקרא גם “אדון השומרון”, שבנה את ביתו המתריס על אחת הגבעות באזור. הכתבה סיירה עימו באזורי הקרקעות שהוא טוען לרכישתם, וקיבלנו ממנו מלוא הטנא גזענות בוטה במיוחד. לדברי הכתבה הוא איש הקש ש”קנה” את מה שקרוי בשפת הכיבוש “בית המריבה” בחברון עליו השתלטו מתנחלים. תוך כדי ראיון בחוצות חברון, עובר ערבי זקן עם עגלה וזר מדבר על “הערבי המושתן הזה”, מבלי שהוא בכלל יודע מי האיש, כי בעצם היותו ערבי הוא קשור, אם לא ישירות בוודאי באמצעות משפחתו, בטבח יהודי חברון..

הכתבה הייתה תשדיר שירות לזן הגזעני הקשה והקיצוני ביותר של המתנחלים, וזה קרה חברים, בתכנית שאומרים עליה שהיא “שמאלית”. ורק תחשבו מה היה קורה ואיך היו מגיבים כאן ובעולם היהודי אילו בטלביזיה הגרמנית, הצרפתית או האנגלית היו מראיינים ניאו נאצי שמדבר על “היהודים המושתנים האלה”.

ביום שני (14.1.2008) במשדר “מבט שני”, בטלוויזיה הממלכתית (הערוץ הראשון), הוקדשה התכנית לתופעת הגזענות המכוערת הננקטת בידי החינוך העצמאי החרדי האשכנזי נגד תלמידות מזרחיות.

הכתבה התמקדה בבית הספר בישוב עמנואל בשטחים הכבושים, שם בוצעה הפרדה בין תלמידות ספרדיות לאשכנזיות, עד כדי יצירת כניסות נפרדות כדי שהאחת לא תתערב בשנייה.

ההורים של התלמידות המזרחיות התראיינו בהצללת פנים משום החשש שיתנכלו להם ולבנותיהן. כמה מההורים המזרחים התבטאו בחריפות רבה והישוו את ההפרדה הזו לסלקציה שעשו הנאצים.

לאחר הקרנת הכתבה התקיים דיון מאד ער וחם באולפן בין אשכנזים למזרחים בנושא האפליה והגזענות.

איש מהמשתתפים בדיון, גם לא העיתונאים המראיינים, גם לא העיתונאי שעשה את הכתבה, גם לא עורכת הדין מארגון “אחותי”, לא העלו את השאלה המתבקשת: אתם שם בעמנואל, אשכנזים וספרדים, חיים בשטח כבוש בו נוהג משטר אפרטהייד שמקיים מדיניות גזענית הרבה יותר חריפה כלפי השכנים הפלסטינים, גזענות שמקובלת הן על האשכנזים והן על המזרחים בעמנואל, לא רואים את הקשר בין הגזענות הקטנה בישוב לבין הגזענות הגדולה באזור?

היכולת הזו לקיים דיון על הגזענות בהתנחלות עמנואל תוך התעלמות מוחלטת מהגזענות כלפי הפלסטינים היא חלק מהריקבון המוסרי, של דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, במדינת ישראל.

ביום שלישי (15.1.2008) הוקדש חלק מתכנית “פוליטיקה” של הערוץ הממלכתי לנושא הרוב הערבי בגליל. שומו שמים והאזיני ארץ, שוד ושבר, אסון נפל על ישראל: לאזרחים הערבים יש רוב של 52 אחוזים בגליל. מה עושים? לאולפן הביאו שלושה גזענים, אחד גיבור ישראל (“כוח צביקה” ממלחמת יום הכיפורים), אחד ראש מועצה, אחד שהיה קונסול ישראל בוושינגטון והם דיברו בנוסח “הלכה המדינה”, “ממשלת ישראל נטשה את הציונות” ואם רוצים להציל את המצב יש למהר ולדחוף שוב את “ייהוד הגליל”.

עורכי התכנית יטענו להגנתם כי בדיון השתתפה גם אזרחית ערביה, (שאמרה כמה דברי טעם “תפסיקו להתייחס לאזרחים הערבים כאל אויבים, הבעיה של הגליל אינה מספר היהודים. יש בגליל בעיות של פרנסה, אקולוגיה, חינוך שקורבנותיהם הם בעיקר, אבל לא רק, האזרחים הערבים, ואת אלה יש לתקן”). עובדה זו לא משנה את אופייה הגזעני של התכנית, שמעלה כבעיה רוב ערבי באחד מאזורי הארץ, ומחפשת דרכים ל”תיקון המעוות”. אין זה מקרה כי תכנית כזו מתקיימת כאשר מנכ”ל רשות השידור הוא מתנחל גזען תושב התנחלות עפרה.

שלוש תכניות גזעניות, יום אחר יום, “בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”.

 

הקטל נמשך

ליבי עם תושבי שדרות הסובלים מירי הקסאמים וליבי עם תושבי עזה הסובלים מירי המטוסים, הטנקים והתותחים הישראלים.

בעימות האחרון שילמו שוב העזתים מחיר דמים קשה, 18 הרוגים וחמישים פצועים, חלקם אזרחים שאינם נמנים עם הכוח הלוחם.

בעימות החמוש נמצאים לוחמי החמאס והג’יהאד בנחיתות בכל מובן אפשרי. טופוגרפית הם שקופים אל מול האויב הישראלי שמזהה אותם מהאוויר הים והיבשה, אין להם הרים וג’ונגלים אליהם הם יכולים לסגת, וכלי הנשק הדלים ביחס לחימוש הישראלי שבידיהם לא נותנים להם סיכוי להביס את ישראל. (וגם לא הייתי רוצה לראות את ישראל נכבשת ונשלטת על ידי החמאס).

ישראל מצדה רחוקה מלהפעיל את מלוא עוצמתה, וגם כך היא גורמת לחמאס אבידות שעד כה מצטברות למאות חללים.

ההתעקשות של ישראל לא לדבר עם החמאס ולהמשיך במצור על עזה, וההתעקשות של החמאס להמשיך במאבק המזוין שמכוון בעיקר נגד אוכלוסיה אזרחית בישראל, משקפים אטימות הדדית. הגם שאין סימטריה בין כובש לנכבש, יש סימטריה בעיקשות של שני הצדדים לא לזוז מעמדות שמזינות את מעגל הדמים. כישראלי אני כמובן דורש שישראל, הצד החזק בעימות, תיקח יוזמה לתחילתו של דיאלוג, אבל משיחות טלפוניות עם מכרים מעזה אני למד שגם שם יש מי שדורשים מהשלטון החמאסי להיות יותר יצירתיים במציאת פתרון מדיני מאשר ירי קסאמים.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר