לפרק את הר חומה / להפסיק ת’מלחמה
לפרק את הר חומה / להפסיק ת’מלחמה
לפרק את הר חומה / להפסיק ת’מלחמה
ידיעות אחרונות – 14.11.1948
למה הם מבזבזים את זמנם בהפגנות? ברכה ניצב שם כשחיוך ענק מרוח על פניו. הרי, הנבל, אולמרט, כבר הצהיר, שאין מנוס מחזרה לגבולות 67′; אז מה ההצגה הזו? כנראה כדי לזרות מלח על פצעי עם, שמדינת הדמים והזדון, שהשתלטה על ארצו, מרכזת אותו שוב במחנה ריכוז, כדי להביא עליו, סוף סוף, את הפתרון הסופי. מכל מקום, זה עיקר עיסוקו של הממסד, מאז תחילת שיבת ציון הנוכחית, למזער למינימום ועד לאין ולאפס, את מדרך כף רגלו של העם היהודי! הם, ימח שמם, המאשימים את נאמני המולדת בהעדפת האדמה על האדם, העדיפו תמיד את האדמה, כטריטוריה פרולטארית, על האדם ועל המולדת, אך יותר מכך, העדיפו את הכסף. כסף, כסף ושוב כסף, הם מכרו את יהודי אירופה בכסף!!! אבל, ה”מתנחלים חיים על חשבוננו”, וזה, כאשר כל השנים, ה”מתנחלים”, כמו כל אזרחי ישראל, משלמים את חובות הקבוצים.
על גבעות שיך אברק
מילים: אלכסנדר פן
אדמה אדמתי
רחומה עד מותי
רוח רב חרבוניך הרתיח
ארשתיך לי בדם
שאדם ונדם
על גבעות שיך אברק וחרתיה
ירדתי מן השכונה להחזיר את בעלי מן השופרסל. ביציאה מן השכונה, ניצבו כמה יודונאצים ואתם קומץ ג’יהאדונאצים ואתם, כמובן, “פעילי שלום” בלונדיים, אפים סולדים וכפיות אדומות. גם הדגלים שהניפה חלאת האדם הזו, היו אדומים…
ואני בלי המצלמה, וגם אין לי זמן להתעכב.
כשחזרנו, עדיין ניצבו שם. רציתי לומר להם – למה אתם מטנפים את שכונתי. הרי המזרח התיכון הענק, מלא בטינופת הערבית, למה לא תצטרפו שם לטינופת. נסיתי לעצור לידם, אך השוטרים דרשו ממני להמשיך בדרכי, אני חוסמת (חצי) נתיב נסיעה, וזה בגלל המחסומים שהציבו במרחק מה מן המדרכה, עליה ניצבו המפגינים.
וכך כותב שונא ישראל, שידיו רב לו, בהוצאת ילדי ישראל לשמד, דן אלמגור:
עם גל ה”מאורעות” הראשון, בתחילת שנות העשרים, כותב ז’בוטינסקי, חברו של טרומפלדור לגדודים העבריים ומקים התנועה הנושאת את שמו, את השיר שבו מופיעים לא רק צמד המלים דם-אדמה זו בצד זו, אלא גם שתי המלים שהפכו לימים לסיסמה שהרבתה שפך דמים – “אף שעל”: “מדן ועד באר שבע / מגלעד לים / אין אף שעל אדמתנו / שלא כופר בדם“.
גם מאורעות תרפ”ט, תרצ”ו, כל”יום, בימי טרום מדינה, היו בגין הסיסמא “אף שעל”… מנוול!
וחבורת הזבל צורחת – לפרק את הר חומה, להפסיק ת’מלחמה -. עלינו הביתה, וחזרתי עם המצלמה. בינתיים פיזר הקור את ההפגנה, עדיין ניצבו כשלושה ארבעה דבקים במטרה, כלומר, מעוכבים לראיון.
כיבוש כשר, 14.11.48
הצלחתי לצלם תמונה סבירה אחת. האפלה יורדת. אני רואה שתי צעירות בכפיות אדומות. פניתי אליהן – אתן מן המפגינים? ולהן, פרצוף של סימן שאלה. אני חוזרת על השאלה, בינתיים מצטרף אליהן בחור נאה, גם הוא בכפיה אדומה, “לורנס איש ערב”, ממש רומנטי – אגדות אלף לילה ולילה… שלושתם נראים כ”ילדים מבית טוב”, לבושים טוב. הצעיר פונה אליהן באנגלית, וכל השלושה מתעלמים ממני. לא קשה לזהות את הפרצוף הגויי.
אני פונה לבחור –
What are you doing here?
התכוונתי, למה, לכל הרוחות, אתה מתערב בענין לא לך, שאין לך בו שום מושג.
הוא עונה, משועשע – Oh, I am looking for a way to get to Bet-Lehem
האם הוא יודע באיזו שפה המלים – בית-לחם?
What are you doing in Bet-Lehem?
Oh, e, I practically live there…
So, What are you doing here?
“עכשו” הבחור “מבין”, ושוב הוא תוקע Oh, לדעתו זה נשמע נורא חכם ו-sophisticated.
ובכן – Oh, עכשו אני מבין, It is a demonstration against the expansion of...
או, קיי, גם אני הבנתי, כלומר, הבנתי כבר קודם,
אני אומרת – Look, כל השלושה מסתכלים בי בענין – The Middle-East is full of that Arabic trash, why are you here..
Oh, so, now I am Arabic trash…
No, You are not Arabic, You are just trash, You are Nazis!
והלכתי. אחר-כך חשבתי, למה לא שאלתיו, מניה וביה, האם הוא יודע מי נתן לבית לחם את שמה, עד עצם היום הזה….
זה, ממש, מענין, שתמיד מגיעים למסקנה שיש רק פתרון אחד לכל מצב שהוא, בו מעורבים יהודים – הפתרון הסופי, הוא ולא אחר! על כן, בכל דור ודור, מעורבים היהודים ברצח-עם!!
וזה בשלבים; זה התחיל בסמיכת ידיו של חיים ויצמן בשנת 1922, בחתימת ידו ובשם עם ישראל, על קריעת 77% של ארץ ישראל לטובת “שתי מדינות לשני עמים”. וזו היתה רק הראשונה בתכנית השלבים של קריעת ארץ ישראל לטובת ה”שלום” והאימפריאליזם הג’יהאדי.
**************************************
וכך הגיב ויצמן בשם ה”הסתדרות הציונית”, במכתב למשרד המושבות הבריטי, ביום – 18.6.1922:
“ההנהלה הציונית רשמה לפניה את גילוי-הדעת על המדיניות הבריטית בארץ-ישראל, מיום 3 ביוני 1922, ומבטיחה לממשלת הוד מלכותו, שפעולות ההסתדרות הציונית יתנהלו בהתאם למדיניות שנקבעה בו” (“מערכות הארגון הצבאי הלאומי”, דוד ניב)
ב-24 ביולי, 1922 אושר נוסח המנדט הבריטי על ידי מועצת חבר הלאומים. ב-16 בספטמבר החליטה המועצה, על פי בקשתה של ממשלת בריטניה, שהוראות המנדט בענין הקמתו של בית לאומי יהודי שוב אינן חלות על הטריטוריה הידועה בשם ‘עבר הירדן’. כך נקרעו 77% (90,000 קמ”ר מכלל 117,000 קמ”ר) מן הטריטוריה המיועדת להקמת הבית הלאומי. עבדאללה, בן חוסיין מלך חג’אז, ששיתף פעולה עם הבריטים במדיניותם במזרח התיכון, נתמנה ל’אמיר של עבר הירדן’, ולו יועץ בריטי והקצבה שנתית ניכרת מאת ממשלת בריטניה …..(שם).
*******************************************
מסתננים מירדן טבחו בדם קר
את נוסעיו של אוטובוס בקו תל-אביב אילת
וישראל…. הגישה תלונה לאו”ם
מאז היו חלוקות נוספות, כולל, בימינו אלו, כאשר מדינת הדמים והזדון הזו, ביצעה, כאן, בארץ ישראל כבר כמה טיהורים אתניים ביהודים וחורבן התישבויות משגשגות וחיוניות, כולל החרבת בתי כנסת, אולפנות, ישיבות, בתי ספר, גני ילדים, מטעים, חממות… עולם שלם!! כאמור, זה תחביב של ה”ציונות”! ואני עדיין רואה לנגד עיני את הצבריות הצורחות – לפרק את הר-חומה, להפסיק ת’מלחמה….
פירקנו, פירקנו ושוב פירקנו, ומובן מאליו שזה הביא עוד ועוד ועוד מלחמות. כי כשנותנים לכלב אצבע, הוא רוצה את כל היד, במיוחד כשזה כלב צמא דם, שגם אוהב להתמרח בו!
אני מאמינה, בכל מאת האחוזים, שאילו גורשו הערבים מכל ארץ ישראל, והיהודים היו יושבים בה, בכולה(!) היה שלום בארץ. על אפם וחמתם – היה שלום! רק עם חזק יכל להשיג את השלום!
שיהיה ברור – כאן לא יהיה שלום, כל עוד ארץ ישראל אינה בידינו. הקב”ה לא יתן! כרותה בינינו ברית, ובל נחשוב לרגע, שאם אנו מפירים את הברית, הקב”ה יהיה בעזרנו. את הדבר הבסיסי הזה, צריך, לפחות, בני אלון להבין, הרי הוא רב! כשהוא מצווח את השקר – “ירדן היא פלשתין”, מה בעצם עובר בראשו? האיש הזה מחלל שם שמים, קבל עם ועולם!
14.5.1950
כדאי להזכיר – “גבולות 67′” הם גבולות שביתת נשק. הגבולות האלה ואלה שלאחריהם, נוצרו כולם בעקבות תוקפנות מדינות ערב, שמעולם לא הסכימו לשום תכנית חלוקה. הם קבלו מה שלא מגיע להם כלל, הם פוצו שוב ושוב על שלא הצליחו להשמיד אותנו, והם דורשים להחריב עוד.
אבל הם לא היו נחשבים כלל, אילולא “מדינת ישראל” החפצה ביקרם, בשנאתה לעם ישראל. אין זה פלא, כלל וכלל, שכל העולם בז ליהודונים. הגויים מתחככים רק בחלאת אדם כמו אהוד אולמרט וציפי לבני, המנהלים בהצלחה עצומה את התעמולה וההסברה השקרית עד תועבת-עולם, של הג’יהאדונאציזם. מבחינת הגויים, שהם ממילא אנטישמים, חלאת האדם הזו, היא המייצגת את היהודים. כך היה תמיד – היתה זו בעיקר אשפת האדם היהודית, שאתה באו במגע, את היהודים השרשיים, כמעט לא הכירו.
גם את ה”עם הפלשתינאי”, יילדו פושעים כמו, אורי אבנרי ומתי פלד. נורית פלד אלחנן היתה זו ששילמה את פשעי אביה ואת פשעיה שלה, כאשר בתה, סמדר אלחנן, התפוצצה ברחוב בן-יהודה בירושלים. אמה האשימה את נתניהו ברצח ופנתה בבקשה אל ערפאת שישלח נציג להלוויה, והוא שלח, כמובן. והנציג ספד לילדה המסכנה, שנולדה להורים חולי נפש, מסוכנים לציבור.
אילו הפגינה אשפת האדם האירופית בישוב ערבי כלשהו, בעד היהודים, הם היו נקרעים, איבר איבר, בידי אלה שהם דואגים להם כל כך.
ירושלים בגבולות 49′-67′, את הרחובות בשכונות התפר חוצים
בזינוקים, בין כדורי הצלפים מ”ירדן”