קלמן ליבסקינד מבקר שופטים: שטחי, דמגוגי, לא-עיתונאי

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57737

קלמן ליבסקינד מבקר שופטים: שטחי, דמגוגי, לאעיתונאי

מבקר שופטים ופסיקה בלי לקרוא את הפסיקה, והכל רק משום שהם לא מתיישרים לפי הקו הפוליטי שלו *** יש להם חטאים אמיתיים – והרבה! – ולא צריך להוסיף להם גם חטאים מדומים *** ביקורת שגויה המדללת את הביקורת האמיתית

שמחה ניר, עוד

נא להכיר את ספרי החדש:

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

לייקלדף הפייסבוק עוד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת שק בתחת“?

בגץ 8743/14, שמחה ניר, עוד, נהוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

כלב נושך אדם – דבר של יום ביומו

אדם נושך כלב – ידיעה חדשותית

פתגם עממי

מבוא: על פרמטרים רלוואנטיים ופרמטרים לארלוואנטיים

כה אמר קלמן ליבסקינד

האקטיביזם השיפוטי, על רגל אחת

על בגץ חוף עזה, או: בגץ ההתנתקות

קלמן ליבסקינד ובגץ חוף עזה

היאך מאבחנין

כלל אצבע לאיבחון

אבל זה עוד לא הכל

עוד הערה

קשוט עצמך תחילה

אל תדללו את הביקורת על השופטים!

מבוא: על פרמטרים רלוואנטיים ופרמטרים לארלוואנטיים

בואו נצא מתוך הנחתעבודה: אישה יפה הנוהגת בקונברטיבל אדומה חוטפת יותר דוחות מהירות.

מתוך נסיוני המקצועי בתחום הספציפי הזה, יש לי התרשמות מסויימת שההנחה הזאת אינה משוללת יסוד. אמנם אין לי סטטיסטיקה מספקת כדי לאשש אותה ברמת מובהקות כלשהי – אבל לצורך דיוננו היום הבה נניח שההנחה הזאת היא מבוססת ברמת המובהקות הגבוהה ביותר.

האם זה אומר שהשוטרים נטפלים לנשים יפות הנוהגות בקונברטיבל אדומות?

לכאורה – כן, כי הרי הסכמנו שהתופעה הזאת מאוששת ברמת המובהקות הגבוהה ביותר.

אבל לא, ממש לא!

ראשית – ברוב המקרים המהירות נמדדת באקדח הלייזר, או במצלמה נייחת.

באקדח הלייזר המכשיר ננעל כאשר הרכב נמצא במרחק של עד 300 מטרים מהשוטר, ובמרחק כזה רוב השוטרים לא מסוגלים להבחין בסוג המכונית, וביופיה של הנהגת, אשר, כמאמר הפזמונאי, יפיה אינו ידוע“.

ובמצלמה נייחת – רוב המצלמות גם הן לא יודעות להבחין בסוג המכונית, וביופיה של הנהגת, במיוחד כיוון שהן מצלמות מאחור, ולא מלפנים, ולרוב הנשים היפות יש גב דומה לזה של הגברים המכוערים.

סביר גם להניח שלרוב המצלמות אין רגשי קנאה בנשים יפות, וכו’.

אז מה ההסבר לתופעה הזאת?

להערכתי הוא נמצא בתכונות שונות המאפיינות נשים כאלה.

אישה יפה, טבעי שיהיה לה היבריס (זה לא הכרחי, אבל קורה).

אישה יפה עם היבריס, טבעי שתהיה לה גם זחיחותהדעת (גם זה לא הכרחי, אבל קורה).

אישה יפה עם היבריס ועם זחיחותהדעת, אך טבעי שתנהג במהירויות גבוהות (גם זה לא הכרחי, אבל קורה).

אישה יפה עם היבריס ועם זחיחותהדעת, אך טבעי שתפנק את עצמה בקונברטיבל אדומה (גם זה לא הכרחי, אבל קורה).

הנה כי כן, ראינו שרישום דוח על נהיגה במהירות גבוהה בקונברטיבל אדומה עי אישה יפה יכולות להיות לו גם סיבות אחרות מאשר יצר הקנאה של שוטר אשר לעולם לא יזכה לאישה יפה ולקונברטיבל אדומה.

ולא שאני מומחה לנשים יפות ולפסיכולוגיה שלהם – זה לא התחום שלי – אני רק מראה כי לפעמים מה שנראה פרמטר מובהקאינו פרמטר כלל ועיקר.

כה אמר קלמן ליבסקינד

תחת הכותרת מתנשאים. יהירים. מנותקים. שופטי העליון כפי שכבר מזמן לא ראינו, וכותרת המשנה בפסקי הדין של שופטי העליון בדימוס, אנחנו מקבלים אותם מהוגנים ושקולים, מבלי לדעת מה באמת מתחבא שם בפנים. בסדרה שופטים בשר ודםבכאן 11, כל האמת יוצאת החוצה, אומר קלמן ליבסקינד (מעריב אונליין, 27/02/2021 18:10 11 דקקריאה) את הדברים האלה:

אם צריך לקחת את חמשת פרקי סדרת הדוקו שופטים בשר ודם“, המשודרת בכאן 11 (הפרק השלישי ישודר השבוע), ולזקק מהם רגע אחד שמלמד יותר מכל על מי שחורצים גורלות, ומעצבים במידה רבה את החברה הישראלית זה הרגע שבו מתבקשים גמלאי בית המשפט העליון להתייחס לפסק הדין שאישר את תוכנית ההתנתקות. עשרה שופטים דחו אז את עתירותיהם של תושבי גוש קטיף, שביקשו למנוע את הרס יישוביהם. שופט אחד אדמונד לוי, בדעת מיעוט ביקש לקבל אותן.

מה אתם חושבים על פסק הדין של לוי? שואל את השופטים יוצר הסדרה נפתלי גליקסברג. והם? טיפת אחת של כבוד הם לא רוחשים לעמיתם המנוח ולפסיקתו. אשר גרוניס מתחמק ממתן תשובה. יצחק זמיר מסביר שההחלטה של לוי הייתה יותר מסה חברתית מאשר פסק דין“. ואהרן ברק, כדרכו, מתעלה על כולם. “אני חושב שפסק הדין של אדמונד לוי הוא פוליטי“, הוא קובע. ומה לגבי פסק הדין שלו ושל חבריו? “פסק הדין שלנו לא היה פוליטי“. חד וברור. מי שפוסק כמוני, שוקל שיקולים משפטיים. מי שפוסק אחרת ממני, שוקל שיקולים פוליטיים.

טוב, קלמן, אתה צעיר (יליד ה-2 במאי 1970, כמעט בן 51 כמעט), את הקריירה העיתונאית שלך התחלת בשנת 1997 (לפני 24 שנים), וכשאתה אומר שכבר מזמןלא “ראינו” את שופטי העליון מתנשאים. יהירים. מנותקים”, אני שואל את עצמי לא רק בשם מי אתה מדבר כאשר אתה נוקט לשון רבים, גוף ראשון, אלא גם מה זה מזמן“, ומתי בפעם האחרונה ראית אותם מתנשאים. יהירים. מנותקים”: לפני שנה? חמש שנים, עשר שנים?

ומה עשית, קלמן, במשך אותן שנה, חמש או עשר שנים?

האם דימית בנפשך שהם חזרו למוטב“, וחדלו להיות מתנשאים. יהירים. מנותקים”, או שסתם נרדמת בשמירה ולא היה לך אכפת שהם מתנשאים. יהירים. מנותקים” – כל עוד הם לא דורכים לך על היבלות הפוליטיות?

אז לא, קלמן, לא!

אני נתקלתי בהם לראשונה בערך בשנת 1960, 10 שנים לפני שאתה נולדת, והתחלתי ללמוד עם מי יש לנו עסק כחמש שנים לאחר מכן, חמש שנים לפני שנולדת.

מתוך 12 נשיאי ביהמש העליון עד היום יצא לי להכיר רקאת 11 האחרונים, ואני אומר לך, במלוא האחריות: כולם היו ונותרו מתנשאים. יהירים. מנותקים”, ולא רק הם – גם השופטים שבערכאות הנמוכות יותר, אשר רואים דוגמה מהעליון“, ומתנהגים בהתאם.

אבל לך, קלמן, לא ממש אכפת שהשופטים, על כל ערכאותיהם, הם מתנשאים. יהירים. מנותקים” – כל עוד הם לא דורכים לך על היבלות הפוליטיות.

האקטיביזם השיפוטי, על רגל אחת

נושא האקטיביזם השיפוטי, בתמצית, עוסק בהתערבות בתי המשפט בחקיקה של הכנסת, ועיקר הטענות כנגדו בא מכיוון הימין הפוליטי. אני יכול לתת הסברים לכך, וגם נתתי לא פעם, אבל לענייננו די לנו בסטטיסטיקה, שמראה בבירור כי הביקורת על האקטיביזם השיפוטי באה בעיקר מכיוון הימין, וזו גם הסיבה שהימין דורש בעקביות לחוקק את פסקת ההתגברות (שמאפשרת לכנסת להתגברעל פסיקה אקטיביסטית), ואילו השמאל מתנגד לכך בעקביות.

אלא מאי?

כאשר נוח להם, לדַבָּרֵי הימין, הם הופכים עורם, ומלינים על כך שהשופטים מגלים מעט מדי אקטיביזם, אבל כשאני שואל אותם אתם בעד האקטיביזם השיפוטי או נגדו, הם ממלאים את מקלדתם מים. עמדתי לא פעם על כך לא פעם, גם לאחרונה: על בית המשפט העליון כבית משפט לא רלוואנטי (ג): זה “אקטיביזם” זה?!

היום נראה דוגמה נוספת (גם עליה עמדתי לא פעם. ראה, למשל: לא האקטיביזם השיפוטי מפריע לכם, אלא ה”סמולנות”!), ואם אתה רוצה דוגמה סמולניתטרייה יותר, הרי לך: לא אמרתי לכם? עכשיו שוב השמאל תוקף את הבג”ץ – הפעם זהבה גלאון מחפשת דיניין.

ואם אתה, קלמן ליבסקינד תומך בפסק דינו זה של אדמונד לוי, אולי תגלה לנו אם אתה בעד האקטיביזם השיפוטי, או נגדו?

הפעם נמצא קורבן חדש לכך, אבל לפני שנמשיך אזכיר כי אני הצעתי נוסחת התגברות שתתקבל גם על הימין וגם על השמאל (עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויותהאזרח הבא, מציע: איך אחזיר את אמון הציבור בבג”ץ!), אבל אף אחד לא קונה.

על בגץ חוף עזה, או: בגץ ההתנתקות

בתיק בגץ 1661/05 ואח’, המועצה האזורית חוף עזה ואח’ נ’ כנסת ישראל ואח’, נדונה חוקתיותו של חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשסה-2005, חוק שמטרתו להסמיך את הממשלה לפינוי היישובים ברצועת עזה.

המתיישבים ברצועה בנו בה את בתיהם, הקימו מפעלים ומשקים חקלאיים והגשימו את מצוות יישוב הארץ, והנה באות הכנסת והממשלה לנשלם מרכושם, מבתיהם, ממפעל חייהם, מהמקום בו קבורים יקיריהם, פעולה אשר שום פיצוי כספי לא יירפא את השבר הנפשי שנגרם על ידה.

מטבע הדברים, העתירות נתמכו עי הימין הפוליטי, אשר ביקש – כמה פרדוקסלי – מהבגץ לגלות אקטיביזם שיפוטי, להתערב בחוק הכנסת ולקבוע שהוא בטל כלא היה, מחמת איהחוקתיות שבו.

והנה, כמה פרדוקסלי, עשרה שופטים סמולנים“-אקטיביסטים סירבו להתערב בחקיקה של הכנסת, ואילו השופט אדמונד לוי, הימני-“שמרן”, בדעת יחיד, הציע לקבל את העתירות, ולהתערב בחקיקה של הכנסת.

האם הפסיקה של הרוב היא פוליטית, או לא פוליטית?

האם הפסיקה של המיעוט היא פוליטית, או לא פוליטית?

קלמן ליבסקינד ובגץ חוף עזה

נחזור אל המצוטט לעיל ממקלדתו של ליבסקינד, ונפרקו לגורמיו:

אם צריך לקחת את חמשת פרקי סדרת הדוקו שופטים בשר ודם“, המשודרת בכאן 11 (הפרק השלישי ישודר השבוע), ולזקק מהם רגע אחד שמלמד יותר מכל על מי שחורצים גורלות, ומעצבים במידה רבה את החברה הישראלית זה הרגע שבו מתבקשים גמלאי בית המשפט העליון להתייחס לפסק הדין שאישר את תוכנית ההתנתקות.

כאמור לעיל, אני לא זקוק לשום זיקוקכדי ללמוד יותר מכלעל מי שחורצים גורלות, ומעצבים במידה רבה את החברה הישראלית“: אני מכיר אותם מכל כיוון אפשרי או בלתי אפשרי, אפילו במבט מלמטה אל מגפיהם המסומרים הדורכים על פרצופי, ואם בכל זאת תבקשו ממני רגע אחד שמלמדעליהם – אוכל לתת לכם אלף רגעיםכאלה, אשר מראים אותם בעבודה“, כאשר הם באמת חורצים גורלות, ומעצבים במידה רבה את החברה הישראלית“, ולא רק כאשר הם כבר חדלים לחרוץולעצב“, והחופש לקשקש השמור לליבסקינדים למיניהם שמור גם לבדימוסים למיניהם.

ומקום של כבודשמור בקולקציה שלי ליקירו הפוליטי של ליבסקינד, השופט אדמונד לוי (דגימות אקראי):

יום כיפור, התשס”ו: השופט אדמונד לוי, חובש כיפה, לא מתנצל, לא מצטדק, לא מתגונן, לא יהודי!

השופט אדמונד לוי, פעם שלישית: אחרי שגם שופטים אומרים את מה שאני אמרתי, וקומם אותך, אולי כבר תתנצל?

אדמונד לוי – “מומחה למשפט פלילי”?

תוגברה האבטחה סביב השופט אדמונד לוי” … אמרתי לכם, אמרתי לו!

אדמונד לוי מת

והנה מה שלוחץ לו, לליבסקינד, על היבלת:

עשרה שופטים דחו אז את עתירותיהם של תושבי גוש קטיף, שביקשו למנוע את הרס יישוביהם. שופט אחד – אדמונד לוי, בדעת מיעוט – ביקש לקבל אותן.

הנה, איך מסיחים את הדעת מהסוגיה המשפטית, היישר אל התוצאה: אף שליבסקינד סיים לימודי משפטים” (כך ויקיפדיה), לא מעניינת אותו השאלה המשפטית אם הפגיעה מכוח החוק עומדת בדרישות פסקת ההגבלה שבחוקיסוד: כבוד האדם וחירותו, אלא רק התוצאה.

והוא מביא את התרשמותו מסדרת הטלוויזיה:

מה אתם חושבים על פסק הדין של לוי? שואל את השופטים יוצר הסדרה נפתלי גליקסברג. והם? טיפת אחת של כבוד הם לא רוחשים לעמיתם המנוח ולפסיקתו. אשר גרוניס מתחמק ממתן תשובה. יצחק זמיר מסביר שההחלטה של לוי הייתה יותר מסה חברתית מאשר פסק דין“. ואהרן ברק, כדרכו, מתעלה על כולם. “אני חושב שפסק הדין של אדמונד לוי הוא פוליטי“, הוא קובע.

נתחיל מהסוף: אהרן ברק, שופט בדימוס, לא קובעשום דבר. הוא מביע דיעה, שאפשר לקבלה ואפשר שלא לקבלה, אבל דיעה של מי שאינו שופט אינה קביעה“.

הלאה: במה דיעה שפסקדין הוא פוליטי מביעה העדר טיפה של כבוד“, ומה ההבדל בין ביקורת על עמיתם המנוח ופסיקתולבין ביקורת על עמיתם שעדיין בין החיים, ופסיקתו?

האם פטירתו של שופט מעניקה לפסיקותיו חסינות מפני הביקורת?

ותנוח דעתך, קלמן: הם רוחשים לעמיתם המנוח הזה הרבה יותר כבוד ממה שבאמת מגיע לו, וממה שאתה חושב, אבל אם הם נשאלים מה אתם חושבים על פסק הדין של לוי” – מה ציפית שיענו, אם הם חושבים שהוא פוליטי?

ותנוח דעתך, קלמן: גם אני חושב שפסהד של אדמונד לוי הוא פוליטי, כי – בניגוד לך, שאותך מעניינת רק התוצאה, אני קראתי אותו מתחילתו ועד סופו, ואני קובעשהוא אכן פוליטי.

טול, למשל, את ראש הפרק זכותו של העם היהודי להתיישבותקבע בכל חלקי ארץ ישראל – 9 (תשעה) מתוך 40 (ארבעים) סעיפי פסק דינו: מה זה אם לא מניפסט פוליטי?

ומה היה עושה אדמונד לוי כשופט, אם – לפני מלחמת ששת הימים – הוא היה דן בעתירה לחייב את הממשלה לצאת למלחמה על זכותו של העם היהודי להתיישבותקבע בכל חלקי ארץ ישראל“?

ואתה יודע מה עוד, קלמן? מעולם לא הסתרתי שאין לי אפילו טיפה של כבוד לאדמונד לוי, אבל דווקא לפסק דינו כאן יש לי יותר כבוד ממה שאתה חושב.

ומדוע יש לי כבוד לפסהד הזה? לא משום שאני מסכים איתו – אני לא! – אבל אני מעריך אותו משום שכותבו חושף את עצמו ואת צפונותליבו לביקורתו של הזולת – דבר שבדרך כלל לא הוא ולא חבריו מרבים לעשות.

והלאה, אהרן ברק נשאל ועונה:

ומה לגבי פסק הדין שלו ושל חבריו? “פסק הדין שלנו לא היה פוליטי“.

וליבסקינד מסכם:

חד וברור. מי שפוסק כמוני, שוקל שיקולים משפטיים. מי שפוסק אחרת ממני, שוקל שיקולים פוליטיים.

תסלח לי, קלמן, אבל האם קראת את פסק הדין, שאתה מניח בוודאות כזאת שפסק הדין של ברק וחבריו הוא פוליטי?!

אודה בגלוי: אני לא קראתי את פסק הדין של הרוב, ולכן אני לא מביע דיעה עליו.

מדוע לא קראתי אותו?

לא רק משום שהוא ארוך (483 סעיפים, פי 12 מפסק דינו של לוי, 40 סעיפים), אלא משום שיש הבדל בין פסק דין הדוחה עתירה לבטל חוק לבין פסק דין המקבל עתירה לבטל חוק, וההבדל ביניהם כמוהו כהבדל בין כלב נשך אדם“, דבר שגרתי למדי, לבין אדם נשך כלב“, שזו סנסציה, לכל הדיעות.

ובאותה הרוח: ההבדל בין פסק דין של שופט אקטיביסטהמקבל עתירה לבטל חוק לבין פסק די של שופט שמרןהמקבל עתירה לביטול חוק כמוהו כהבדל בין אדם נשך כלבלבין חברת כנסת נשכה כלב” – סנסציהשבסנסציות.

וכאשר שופט שמרןימני כמו אדמונד לוי פוסק לבטל חוק, זו סנסציהשבסנסציות – לא פחות מאשר חברת כנסת נשכה כלב“.

וכאמור לעיל, ליבסקינד מסכם:

חד וברור. מי שפוסק כמוני, שוקל שיקולים משפטיים. מי שפוסק אחרת ממני, שוקל שיקולים פוליטיים.

תסלח לי מאוד, קלמן: ההנחה הזאת מבוססת בדיוק כמו ההנחה אשר לפיה דוח מהירות לאישה יפה הנוהגת בקונברטיבל אדומה נרשם מקנאתו של השוטר המתנכל אליה בגלל מה שיש לה, והוא לעולם לא יזכה לכך.

ראה לעיל, תחת ראש הפרק מבוא: על פרמטרים רלוואנטיים ופרמטרים לארלוואנטיים.

היאך מאבחנין

איך יודעים אם פסקדין הוא פוליטי?

קוראים אותו, קלמן, קוראים אותו, קלמן, קוראים אותו!

אפשר, כמובן, לקרוא פסקדין ולחלוק בשאלה אם הוא פוליטי, אבל זה, כאמור, רק אחרי שקוראים אותו.

אבל אתה, מר ליבסקינד, לא קראת לא את פסהד של המיעוט (אדמונד לוי), ולא את פסהד של עשרת שופטי הרוב (אהרן ברק ותשעה אחרים).

ומדוע לא קראת את פסקי הדין האלה? כדי שלא להרוס לעצמך את התיזה!

בהמשך, קלמן, לפני שאתה ממשיך לבקר את הבדימוסים (שעם רובה, אפילו כולה, אני מסכים, אם כי לא בהכרח מנימוקיך שלך), אתה מקדיש כמה מלים לביקורת העיתונות“:

רגע לפני שניכנס לפרטים, צריך לומר כמה מילים על יוצר הסדרה, נפתלי גליקסברג. כל הרגעים המעניינים של הסדרה הזו לא באים בזכות גליקסברג, אלא למרות. גליקסברג יצא לדרך בניסיון להגן על מושאי ההערצה שלו. הוא לא באמת שואל שאלות. הוא לא באמת מקשה. הוא לא באמת רוצה לעמת את השופטים עם הטענות שנשמעות כלפיהם מצדו של ציבור שהולך וגדל. גליקסברג יושב מול מי שהוא כינה בראיון רדיופוני המופלאים“, כמו נער צעיר התולה עיניים מאוהבות בנערה שהייתה כל השנים מושא חלומותיו.

אוקיי, אני מוכן להסכים לכל מילה שלך בעניין הזה, אבל אם אתה כבר עוסק בביקורת העיתונות בכלל, וביקורת על עיתונאי אחר בפרט, מדוע לא אמרת דבר על כך שהוא, נפתלי גליקסברג, לא שאל את אהרן ברק במה פסקדינו של אדמונד לוי הוא פוליטי, ובמה פסק הדין שלו ושל חבריו אינו פוליטי?

אתה לא נגעת בזה, כדי שלא להרוס לעצמך את התיזה!

ואולי, מי יודע, גליקסברג אכן שאל, וקיבל תשובה, אבל היא לא הסתדרה עם התיזה שלך, אז העדפת לטאטא אותה אל מתחת לשטיח, הכל כדי שלא להרוס לעצמך את התיזה!

כלל אצבע לאיבחון

כלל אצבע הוא כלל שאינו מתיימר להיות מדויק לחלוטין או מהימן בכל מקרה. במרבית המקרים כללי אצבע הם פשוטים וקל ללמדם וליישמם” (ויקיפדיה).

כאשר מדובר בהתערבות (או אי התערבות) של בית המשפט בחקיקה של הכנסת, וצריך לגבש עמדה בשאלה אם פסהד הוא פוליטיאו שאינו פוליטי“, כללהאצבע שלי הוא כזה: אם בית המשפט מתערב בחקיקה, סביר להניח שפסהד מוטה פוליטית, ואם הוא מסרב להתערב, הדבר אינו אומר שפסק הדין פוליטי או לא, אלא רק שמבחינתו של השופט החקיקה של הכנסת לא חורגת מתנאיה של פיסקת ההגבלה עד כדי כך שיש מקום להתערב בה.

כמובן שזה רק כללאצבע, ואם רוצים להגיע לתשובה יותר מדוייקת, מהימנה ואחראית, צריך, כאמור, לקרוא את פסק הדין ולהתייחס אליו, במקום לקשקש.

אבל זה עוד לא הכל

לפעמים צד פוליטי זה או אחר מנכס לעצמו נושא מסויים, שאין לו אפילו שמץשלשמץ של ריח פוליטי, אבל מה לא עושים כדי לצבור נקודות על המגרש הפוליטי.

קחו לדוגמה את חוקי המסתננים, ואת פסיקת הבגץ עליהם.

סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הידוע בציבור כפיסקת ההגבלה“, זה לשונו (ההדגשה שלי, כמובן):

8.      אין פוגעים בזכויות שלפי חוקיסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

נניח שהכנסת קובעת בחוק מאסר עולם ללא משפט למי ששוהה בארץ שלא כדין, ונניח שבית המשפט קובע שזה לא מידתי.

האם זה פוליטי“? אני לא רואה כאן שום פוליטיקה, אלא רק פרשנות של סעיף פלוני בחוק יסוד פלוני, לאור מטרתו של חוק היסוד.

הלאה: נניח שהכנסת, לאור פסד הבגץ, מחוקקת את החוק מחדש, וקובעת רקמאסר עשר שנים ללא משפט למי ששוהה בארץ שלא כדין.

גם זה לא מוצא חן בעיני הבגץ, והפינגפונג בינו לבין הכנסת ממשיך ובהדרגה המינוןיורד לחמש שנים … שנתיים … שנה … 9 חודשים … חודש אחד ואפילו פחות – עד שבסוף הבגץ מתרצה“.

אם פסהד הקובע כי מאסר עולם ללא משפט אינו מידתיאינו פוליטי, מדוע פסהד הקובע כי מאסר שנה ללא משפט אינו מידתיהוא כן פוליטי?

לא, הפוליטיקה היא עניין של עיקרון, לא של מידתיות.

ומדוע הימין הפוליטי ניכס לעצמו את ההתפקה על הבגץ בעניין הזה? משום שהמסתננים התנחלו בדרום תלאביב, שם רבים מצביעי הימין, ועל כך אני מרבה לומר כי אם המסתננים היו מתנחלים בשדות עמק יזרעאל, גם אז לא הייתה באה מנוחה ליגע, אלא שהיוצרות היו מתהפכות: השמאל תוקף את הבגץ, ואילו הימין מגן על שלטון החוק“.

ומשום שבמקומותינו כל המדבר על זכויות האזרח נחשב לסמולן“.

עוד הערה

לאחר שליבסקינד גומר להציג את החד וברור” שלו, דהיינו שאליבא דאהרן ברק “מי שפוסק [כמוהו], שוקל שיקולים משפטיים. מי שפוסק אחרת [ממנו], שוקל שיקולים פוליטיים“, הוא מוסיף עוד אימרת ביקורת על הסדרה של גליקסברג (ההדגשה שלי):

הסדרה הזו, כמעט כמו כל ראיון שמעניקים בשנים האחרונות שופטי העליון בדימוס, היא פיגוע הסברתי עבורם. אם בפסקי הדין שלהם אנחנו מקבלים אותם נקיים, מהוגנים, ושקולים, ואין לנו באמת מושג מה מתחבא שם בפנים – כשהם יושבים מול המצלמה, הכל יוצא החוצה. הזחיחות, ההתנשאות, היוהרה, הניתוק, והבוז הגדול לכל מי שרואה את העולם באופן שונה מהם.

אז לא, קלמן, אם אין לך מושג מה מתחבא שם“, זה משום שאתה לא בודק מה מתחבא שם. קח כל תיק בימש שמעניין אותך, בדוק מה נטען בתיק, ואילו ראיות הוגשו בו, עמת את מה שמתחבא שםעם פסקהדין עצמו, ותבין עד כמה יש לך ללמוד על השופטים האלה.

אלא מאי? כיוון שכנראה משלמים לך לפי השורה ולא לפי הזמן שאתה משקיע, זה לא משתלםלך להשקיע זמן בלימוד תיק משפטי, אפילו שסיימת לימודי משפטים, ואתה לא יותר טוב מהשופטים האלה: גם לך יש לא מעט מן הזחיחות, ההתנשאות, היוהרה, הניתוק, והבוז הגדוללכל מי שרואה את העולם באופן שונה ממך.

קשוט עצמך תחילה

קלמן ליבסקינד, אתה מבקר עיתונאי על כך שהוא פודלשל השופטים אותם הוא מראיין (מוכן לקבל), ואת השופטים עצמם על כל מיני תכונות רעות שלהם (בזה יש לך עדיין הרבההרבה מאוד מה ללמוד).

אבל אתה לא פחות גרוע מעמיתך אותו אתה מבקר, ומהשופטים, עליהם אתה מרוקן את כל אשפת החיצים שלך: אתה שטחי, אתה רדוד, אתה קשקשן ואתה דמגוג, ואתה לא פחות פוליטי מהשופטים אותם אתה מבקר.

לגבי כל השאר במאמרך בו אנו דנים, כעיקרון אני יותר ממסכים אתך, אם כי לא בהכרח מאותם הנימוקים, והדבר היחיד שמבדיל בינינו הוא שלו אני הייתי כותב את המאמר שלך, הוא היה חריף בהרבה.

והוא לא היה מבחין בין שופטים לפי נטייתם הפוליטית.

אל תדללו את הביקורת על השופטים!

ברשותכם אחזור על מה שאני אומר שוב ושוב: לשופטים שלנו יש חטאים אמיתיים – והרבה! – ולא צריך להוסיף להם גם חטאים מדומים.

ראשית – גם להם מגיע צדק – אפילו שלא מגיע להם צדק! – כי אם ננהג כלפיהם כמו שהם נוהגים כלפינו – איבדנו את הזכות המוסרית לבקר אותם.

ושנית – זה לא רק עניין מוסרי, אלא גם תועלתי, משום שביקורת שגויה רק מדללתאת הביקורת האמיתית, בבחינת זאב! זאב!!!”.

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

2 תגובות על “קלמן ליבסקינד מבקר שופטים: שטחי, דמגוגי, לא-עיתונאי”

  1. אילן גלעדי הגיב:

    בא לקלל ויצא מברך 🙂
    ציטוטיק: “מתוך 12 נשיאי ביהמ“ש העליון עד היום יצא לי להכיר “רק” את 11 האחרונים, ואני אומר לך, במלוא האחריות: כולם היו ונותרו “מתנשאים. יהירים. מנותקים”, ולא רק הם – גם השופטים שבערכאות הנמוכות יותר, אשר רואים דוגמה מה“עליון“, ומתנהגים בהתאם ” זו לא הסכמה שבשתיקה אלה אלה תצהיר מחייב .

    • Simha Admin הגיב:

      מה זה שייך למאמר שלי?
      האם אי פעם אמרתי מילה טובה על השופטים?
      כן, אבל מעט מאוד.
      האם המאמר שלי דן בשופטים, או בעיתונאים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר