עברנו עוד צעד

עברנו עוד צעד

בועז מושקוביץ
04.03.2008 22:21
קריקטורה של קרלוס לטוף

קריקטורה של קרלוס לטוף


הסרט התיעודי בערוץ-1 היה צעד חשוב, אבל הדרך עודנה ארוכה * לקח חדש-ישן מפרשת מוחמד א-דורה: לאנשים מסוימים האמת מפריעה, הם רוצים שקר, שיעזור להם לשמור על דעותיהם הקדומות.



במזל טוב, שבע וחצי שנים לאחר לידת עלילת א-דורה, הטלוויזיה הישראלית התחילה להתייחס לנושא. אמנם המשדר אתמול (3.3.08) ב”מבט שני” היה רחוק משלמות והנושא עוד רחוק מסיום, אבל יש לזכור שהסרט של אסתר שפירא מהטלוויזיה הגרמנית כלל לא שודר בזמנו, לכן אני שולח זר פרחים ליורם שפר וצוות התכנית, על עצם פריצת הסכר.

הסרט היה ארוך במושגים הטלוויזיוניים של היום, אבל קצר מדיי כדי להכיל עוד פרטים רבים, חשובים ביותר כדי לחסל את העלילה האנטישמית של המאה ה-21.

כך, שודרה תמונתו של הנער שנקבר תחת שמו של מוחמד א-דורה לצד תמונתו של “המקור”, אבל לא שודרו תמונות אחרות של הנער המת ולא דובר בחוות הדעת מקצועית הקובעת כי הנער המת שהוצג כמוחמד א-דורה נהרג בתאונה ולא מירי.

שודרו דבריו של נחום שחף אודות העדות מבית החולים, שגופתו של “מוחמד א-דורה” הגיע עוד לפני הצהריים, אבל לא סופר על ניתוח אור וצל בצילומים מההלוויה, המוכיח כי היא נערכה כשהשמש הייתה בזניט, שלוש שעות לפי השעה שדווחה על ידי טלאל אבו-ראחמה ושארל אדנרליין כשעת האירוע.

כי קצרה היריעה הטלוויזיונית בפורמט הזה. הסרט התיעודי של שפר היה התחלה טובה, אבל עכשיו דרושה סדרה תיעודית שלמה כדי שהציבור יידע במה מדובר.

החקירה נעשתה בכלים מדעיים, תוך שימוש בפיזיקה, מתמטיקה, רפואה ורפואה משפטית, לכן דמות אחת הייתה חסרה בדיון שנערך באולפן לאחר הסרט: מישהו  מדעי וטכני שיוכל להתייחס לממצאים של נחום שחף ברמה הראויה.  העדרו של אדם כזה בדיון אפשרה את ההופעה המבישה של ישראל חסון, שלא נמצא מי יעמיד אותו במקומו בזמן אמת.

ישראל חסון דיבר בזלזול מופגן בכל מה שהוא ראה בסרט, אבל לא הציג שום סתירה או ראייה משלו. אמנם הוא לא פסל את האפשרות, שהאירוע אכן בוים, אבל מה שהוא ראה היה כלא כלום בעיניו, ללא כל הסבר מדוע. בעצם, כל מה שיש באמתחתו הוא תוארו כאיש שב”כ, אבל אם יכול אדם בעל תואר מכובד ככל שיהיה, לפסול בהבל פה מחקר מדעי, אז אין יותר מחקר מדעי ושום דבר ממה שעושים השב”כ והמשטרה בחקירת האירועים בכלים של מז”פ אינו נחשב לראייה. די שמישהו יבוא ויעשה “חררר” כדי לזרוק לסל תיק חקירה שלם. כך אנחנו חוזרים לשיטות החקירה שהיו נהוגות בימי הביניים.

 

אם נמחוק מתוך דבריו של גדעון לוי שנאמרו בסרט, את כל הדברים שאין להם שחר, יישארו רק ההפסקות בין המלים, אבל דווקא משום כך צריך להבין את מה שהוא אמר כדי להבין מה הפרשה הזאת גרמה.

מבחינתו של גדעון לוי, אין כל משמעות לראיות, צה”ל הרג את מוחמד א-דורה, סוף פסוק. ומדוע כל כך חשוב לו, שהילד יהיה מת? התשובה מגיעה מיד: לטענתו של גדעון לוי, צה”ל הרג 850 מוחמד א-דורה ולא ייתכן שכל המקרים בוימו.

נכון, לא כל 850 בוימו, רק חלק מהם. חלק אחר, אלה שמות שלא ידוע מה מאחוריהם, האם שמות בדויים, האם ילדים חיים או ילדים, שמתו בנסיבות, שלא קשורות לצה”ל או אזרחים ישראלים, אבל צורפו למניין השאהידים כדי “לשפר” את הסטטיסטיקה. היו מקרים שנחשפו, כמו המקרה עם קטינים שנרצחו ביריבות בין חמולות ולאחר התכתבות עם ערפאת הוכרו כקורבנות צה”ל כדי להרגיע את המשפחה. בכפר-קנא חיזבאללה הביא גופות של ילדים לא ברור מאין כדי להציגן כמו קורבנות ההפצצה. כמה כאלה היו? במספר הזה כלולים ככל הנראה, גם מחבלים מתאבדים קטינים, כמו הנער בין 16 שהתפוצץ במרכז המסחרי של אפרת.

חלק – אכן נהרגו על ידי צה”ל בנסיבות שונות, למשל כי היו קרובים מדיי למחבלים בעת חיסולם, או כי המחבלים המבוגרים שלחו אותם להשליך מטענים על החיילים. (לדבריו של אבו-מאזן, ברפיח היו משלמים 5 ש”ח לילד עבור השלכת מטען צינור. היו עשרות ילדים, שהצינורות התפוצצו להם בידיים והם נשארו גידמים.) בין ים השקר והזיוף, אנחנו יכולים רק לשער את קווי המתאר של המציאות, אבל אין לנו סטטיסטיקה אמתית.

דבר אחד אנחנו יודעים: הם לא נרצחו בדם קר, סתם לשם השעשוע. הנרטיב של מוחמד א-דורה איננו נרטיב של “עוד ילד מת מני רבים” אלא נרטיב של היהודים השווים לנאצים, השולחים חיילים קלגסים כדי שירצחו ילדים.

לכן, כאשר גדעון לוי טוען, שצה”ל הרג 850 מוחמד א-דורה, הוא בעצם אומר: 850 פעמים החיילים צלפו להנאתם בילדים פלשתיניים וחיסלו אותם כדי שיהיה מה לספר לחבר’ה. זאת עלילת הדם החמורה ביותר, שנולדה מאז סגירתו של “דר-שטירמר”.

וכשמדובר בעלילת דם, הולכים עד הסוף כאילו אין מחר. עבור עורך דין ג’אווד בולוס מחיפה, שהשתתף בדיון אף הוא, ישראל היא “כובש סדיסט” שהורגת ילדים בעשרות. בדומה לישראל חסון וגדעון לוי, יש לו רק אמירה כללית: “ישראל לא יכולה לסבול שלא היא הקורבן”.

אנחנו לא נוכל להגיע לשום אמת והבנה של המציאות כל עוד נאפשר לאנשים לפתור את עצמם מההתעסקות בפרטים על ידי אמירות כוללניות. בדיוק כך חיה 800 שנה עלילת הרצח הפולחני, כי “ידוע” שהיהודים רוצחים ילדים, הפרטים “לא חשובים”.

חקר האמת בפרשת מוחמד א-דורה היה יכול לתת לעורך דין ג’אווד בולוס מפתח להבנה מודע התרחשו המהומות באוקטובר 2000 ונשפך דם, אבל האמת לעולם חשובה פחות מאשר הנרטיב של ישראל “כובש סדיסט”.

כעת, לאחר המבצע בעזה, הודיע “בצלם” והדברים פורסמו כלשונם בעיתון “הארץ”: מחצית מההרוגים בעזה היו ילדים ובלתי חמושים אחרים. לאור הניסיון, אין להאמין ל”בצלם”, הארגון שואב “מידע” מהסוג הזה מפי שמועה ותועמלני החמאס. אך יותר מזה, הארגון אומר, שישראל רשאית להגן על עצמה רק באמצעים חוקיים. כשהדברים נאמרים במקשה אחת, הכוונה ברורה: הארגון קובע כעובדה, שישראל מגנה על עצמה באמצעים לא חוקיים. בדיוק כך, באוקטובר 2000 קבע “הארץ”, שחיילים ישראלים הורגים ילדים פלשתיניים שלא לצורך.

 

לכן התנהגותו של ישראל חסון חמורה במיוחד. ההופעה הבלתי אחראית שלו רק מסייעת לאנשים, שאינם מסוגלים לגבש דעה בעצמם וצריכים שמישהו יאמר להם מה הם חושבים, להישאר בעמדה סקפטית. בינתיים, דמותו של א-דורה ממשיכה לשמש לגיוס מחבלים חדשים. איש שב”כ בעבר ופוליטיקאי בהווה, מצד אחד הוא מבקר את מדינת ישראל, מצד שני גם מגן עליה ועל השב”כ, כדי שהמחדל לא ייראה מזעזע מדיי.

ברם, כל דברי הביקורת הצודקים שנאמרו על ידו כלפי המדינה, שלא טרחה לחקור את האירוע כמתחייב, יש להפנות במידה שווה כלפיו עצמו. זה הוא שלא חקר, לא בדק ולא התייחס. הוא זה שלא בא לנחום שחף בעוד מועד לפני הדיון בטלוויזיה כדי לראות את החומר ולדעת במה מדובר, לא רק על סמך הסרט התיעודי.

שמו של מוחמד א-דורה הוא שם רותח יום-יום על דפי העיתונות הערבית, בכיתות הלימוד ובנאומיו של אוסמה בין-לאדן. מיום היוולדו, הסמל שייך לפנתאון הסמלים שלא מתים, כמו ויליאם הקדוש מנורוויץ’ או סימונינו מטרנט. זה לא קרב גרסאות ולא התנגשות הציוויליזציות. זאת מלחמה של ג’יהאד נגד הציוויליזציה, שבני האור חייבים לנצח בה. עברנו עוד צעד, הדרך עודנה ארוכה.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר