לא אזיל דמעה על קברו של הבג”ץ

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/55380

מדוע, אחרי שאמרתי שהבגץ המשוקץ הוא עדיף על לא כלום“, אני תומך בחיסולו המוחלט?


שמחה ניר, עוד

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 79 שנים אנוכי היום (15.6.2018), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

יש גונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

לייקלדף הפייסבוק עוד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת שק בתחת“?

בגץ 8743/14, שמחה ניר, עוד, נהוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

א. תזכורת

ב. אמון הציבור בשופטים הוא על הפנים

ג. הקפיטליזם, הסוציואקנומיקה וזכויות האזרח

ד. על הבחישה: הפוליטיקאים מימין נכנסים לתמונה

ה. לא שמאלני, לא ימני

ו. מדוע להרוג את הבגץ

ז. את הבגץ במתכונתו הנוכחית אי אפשר לשנות

ח. שופטי ישראל, הרווחתם את זה ביושר!

ט. הגבר הפולני ושביתת המין של נשות העולם

י. אבל בכל זאת, קבלו שוב את הצעתי

א. תזכורת

תחת הכותרת בין בחירות לקואליציה, 2019 (ג): קדרו, קדרו פני השמיים התייחסתי לתוכניותיו של יריב לוין, הטוען לכתר שר המשפטים בממשלה הנכנסת, לחסל את הביקורת השיפוטית על השלטונות.

תחת ראש הפרק שמור על המעט שיש לי אמרתי:

אתם כבר מכירים אותי “עוד מקפריסין“, ואתם יודעים שאני לא ממש מאוהב בשופטי ישראל, ובמיוחד שבשופטי ביהמ“ש העליון, והעובדה שהם נותנים רק צו מוחלט אחד ב-100 עתירות לבגץ אינה מצדיקה את התוצר בית משפט גבוה לצדק.

הדבר היחיד שאפשר לומר לזכותו של הבג“ץ הוא שזה better than nothing. נחמת עניים.

ויריב לוין רוצה לקחת מאיתנו גם את המעט הזה.

אנחנו כבר מכירים, גם כן עוד מקפריסין“, את מקהלת הבדימוסים, שעוברת מעיר לעיר, משכונה לשכונה, ומתבכיינת על הרס הדמוקרטיה“.

לי, שבמשך למעלה מחמישים שנה ראיתי את מגפיהם המסומרים של השופטים, במבט מלמטה, יש זכות להתבכיין גם על הבגץ המשוקץ, וגם על כך שמאיימים לקחת ממני את המעט שיש לי“, אבל לשופטים עצמם אין כל זכות מוסרית להתבכיין על מה שמעוללים להם, על מה שהם מכנים הפגיעה בדמוקרטיה“.

אין להם זכות להתבכיין, כי הם הביאו את זה על עצמם, ולכן אין להם להלין, אלא על עצמם בלבד“, כמו שהם מרבים לומר – תמיד על אחרים, לעולם לא על עצמם.

יחד עם זאת, אני לא אזיל דמעה על קברו של הבגץ, ולמרות קריאתי שמור על המעט שישלי, ולמרות שהוא better than nothing, אני אפילו ארקוד על קברו, ומיד אסביר מדוע.

ב. אמון הציבור בשופטים הוא על הפנים

כאשר הבג”ץ, כאמור, נותן רק צו מוחלט אחד ב-100 עתירות, כאשר 99.9% מהתיקים הפליליים מסתיימים בהרשעה, וכאשר אתה מתכונן למשפט, חופר בכל העובדות וחופן את כל האסמכתאות, ובסוף השופטים מתעלמים מכל מה שהכנת, ולרוב גם מכופפים לך את הידיים (“אולי אדוני ימשוך את עתירתו?“), אמירה המלווה באיום בחיובך בהוצאות כאלה שתקלל את יומך – כאשר אלה הם פני הדברים, מה הפלא שאמון הציבור בשופטים הולך ופוחת?

מה שעוד האיץ את הנפילה באמון הציבור בשופטיו הוא התפתחות האינטרנטבכלבית, שהתחילה באמצע שנות התשעים של המאה שעברה. אם עד אז שלחת מכתב למערכת היית תלוי בחסדו של עורך המדור, אם שלחת משהו עם ביקורת על השופטים, הסיכוי שזה יתפרסם היה אפס.

אבל עם כניסתם לחיינו של האינטרנט, הרשתות החברתיות והאפשרות להחזיק אתר אינטרנט בעלות השווה לכל נפש (כך גם אני התחלתי, בשנת 1996), נפרצו כל הסכרים, ושופטי ישראל חדלו להיות מוגנים מביקורת הציבור.

הוסף לזה את הסגידה רבתהשנים לשופטים כולם, ואת השתן שעלה להם לראש, שגלגל עוד ועוד את כדורהשלג של חוסר האמון הציבורי.

ואם לא די בכך, השופטים עצמם לא רק שלא עושים דבר כדי לשמר ולטפח את אמון הציבור בהם – הם עושים הכל כדי לפגוע בו. ראו:

הבלדה על אמון הציבור – מדוע השופטים פוחדים ממנו פחדמוות, ובורחים ממנו כמפני אש?

ג. הקפיטליזם, הסוציואקונומיקה וזכויות האזרח

לצורך המאמר הזה אצא מכמה הנחותעבודה.

הנחתעבודה ראשונה: הימין הקפיטליסטי בכל העולם (המערבי, לפחות) עלה לשלטון על גלי השכבות הסוציואקונומיות הנמוכות, הפרולטריון, להם הוא מבטיח לחם, שעשועים ושנאתזרים. אמנם הבסיס הטבעי, הבסיס הבסיסי“, של כל מפלגה קפיטליסטית הוא בעליההון (הקפיטל“), אבל התוספת השוליתהמטה את הכף היא, ללא ספק, פרולטריון החלכאים והנדכאים.

לא נראה לכם? השוו את תוצאות הבחירות לכנסת בקלפיות שבצפון תלאביב עם אלה שבדרום תלאביב.

הנחתעבודה שנייה: הימין הפוליטי בעולם המערבי חרד לזכויות האזרח פחות מאשר השמאל הפוליטי. בארהב (במיוחד של היום) זה בולט במיוחד, ומי שלא נוכח בכך בישראל – שיחכה לשר המשפטים יריב לוין כדי להיווכח בדבר.

הנחתעבודה שלישית: החלכאים והנדכאים, הפרולטריון הקלאסי, חרד לזכויות האזרח פחות מאשר השכבות הסוציואקונומיות המבוססות.

לא נראה לכם? שאלו את תושבי דרום תלאביב אם יש להם בעייה עם זה שמסתננים יקבלו מאסר עולם ללא משפט, רק שיעופו להם מהעיניים.

הציגו את השאלה הזאת גם לתושבי צפון תל אביב, ותבינו למה אני מתכוון, אם לא הבנתם קודם.

הנחתעבודה רביעית (אופציונלית): ככל שיורדים ברמה הסוציואקונומית, כך יורדת גם רמת ההשכלה הממוצעת.

ד. על הבחישה: הפוליטיקאים מימין נכנסים לתמונה

מה קורה אם יהודי אחד מתוך מאה זוכה בבגץ?

תשובה: 99 היהודים שהפסידו בבגץ חורקים שיניים ומצטרפים למחנה העצום ורב של אלה שאיבדו את אמונם במערכת המשפט, אבל אף פוליטיקאי לא יקח על עצמו לבדוק אם אכן מוצדק הדבר ש-99% מהעתירות לבגץ אינן זוכות לצו מוחלט.

ולא זו בלבד, אלא שהטוען לכס שר המשפטים הבא מטעם הליכוד, יריב לוין, מבטיח לנו, כאמור, לקחת מאיתנו גם את המעט הזה.

ומה קורה אם ערבי אחד, או מסתנן אחד, מתוך מאה זוכה בבגץ?

כאן הפוליטיקאים מהימין מתנפלים על המקרה הזה כמוצאי שלל רב: שופטי הבגץ הסמולני המושחתים, אשר לא נבחרו על ידי העם שמים את עצמם מעל המחוקק הנבחר, הכנסת, ולוקחים לנו את המדינה!

והעם רואים את הקולות, ומחריםמחזיקים אחרי הפוליטיקאים: שופטי הבגץ הסמולני המושחתים, אשר לא נבחרו על ידי העם שמים את עצמם מעל המחוקק הנבחר, הכנסת, ולוקחים לנו את המדינה!

כמו שהראיתי במאמר עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויותהאזרח הבא, מציע: איך אחזיר את אמון הציבור בבג”ץ! (שנכתב לפני 3 וחצי שנים, הנתונים נכונים לאותה העת, ויש להניח שהשינויים מאז לא היו דרמטיים):

פיסקות ההגבלה קיימות כבר 23 שנים, ואת מספר הפעמים בהן בית המשפט התערב בחקיקתהכנסת ניתן למנות על אצבעות שתיים וחצי ידיים – פעם אחת בשנתיים, בממוצע – והניסיון מראה שבכשני שלישים מהמקרים היה לפסיקה גוון פוליטי – גוון כזה שהשמאל הפוליטי תמיד רווה ממנו נחת, למורת רוחו של הימין הפוליטי.

אם נתעלם מהפסיקה בעלת הגוון ה”פוליטי”, נראה שבתחום ה”נייטראלי” מהבחינה הפוליטית, התחום של “זכויות האזרח הקטן”, ההתערבות הייתה מועטה, יחסית – חמש פעמים ב-23 שנים, פעם אחת בכמעט חמש שנים.

וגם הוספתי והקשיתי:

האם התערבותו של הבג”ץ ב”חוק המסתננים” היא בתחום ה”פוליטי”, או בתחום “זכויות האזרח”?

קשה לומר בוודאות: מחד – לכאורה זה עניין נייטראלי של זכויות האזרח, אבל, מאידך, ה”בחישה” הפוליטית הזאת היא כך שהשמאל הפוליטי תומך בהתערבות, והימין מתנגד לה, ואני מניח שאם המסתננים היו “מתנחלים” בשדות עמק יזרעאל, גם אז לא הייתה באה מנוחה ליגע, אבל היוצרות היו מתהפכות: הימין היה תומך, והשמאל היה מתנגד.

אגב, אני לא בטוח שההנחה הזאת שלי, שמן הסתם נכתבה כיד המשוררות הטובה עלי, היא לגמרי נכונה. קרוב לוודאי שבמקרה ההפוך השמאל אכן היה מתנגד, אבל הימין היה שותק, שהרי מה לו ולזכויות האזרח של ההתיישבות העובדת.

ולעצם העניין: הבחישה הפוליטית של הפוליטיקאים מהימין רוכבת על גלי שנאת הזרים, הערבים, המהגרים, ושם נמצא האלקטורט שלהם, אותו הציבור אשר, במאזן הכללי, מטה את תוצאות הבחירות ימינה.

ה. לא שמאלני, לא ימני

את המאמר על האוריינטציה הפוליטית של עו”ד שמחה ניר (14.10.2013) פתחתי במלים האלה:

כבר שמעתי דיעות על עצמי, גם שאני “ימני”, וגם שאני “סמולני”.

ימני – משום שאני תוקף את מערכת המשפט (שעדיין נחשבת לשמאלנית), וסמולני – משום שאני מגן על חופשהביטוי של השמאל, אשר בגלל היותו מיעוט פוליטי חופשהביטוי שלו לא ממש מובן מאליו, בעיני רבים.

אז לא. באופן כללי, אני נזהר מאוד מכל מזוהות פוליטית, והסברתי זאת במאמרי אם לא הירדנים, מי היה הריבון עד 1967? בו עמדתי על כך שהנייטראליות שלי מסירה ממני כל חשד של “מוטות פוליטית”, כאשר אני כותב על נושא זה או אחר, בעוד שכל כותב המזוהה פוליטית מתחיל את הכתיבה עם כמה נקודותחובה.

יחד עם זאת, כבר באותו המאמר נתתי רמז לנטיותי הפוליטיות:

מבחינתי מדינת ישראל יכולה, איפוא, לספח, בלי שום ועדה “מייעצת”, גם את איו”ש. זה אמנם הרבה פחות מהציפיות שלי (מג’יברלטר ועד קמצ’טקה, ואחרכך נדבר), אבל אני לא רואה שהיא עושה את זה.

הנה כי כן, אני יותר “נץ” ויותר “ימני” מאנשי ארץ ישראל השלמה הקנאים ביותר.

אלא מאי? אני לא רואה שמישהו בעולם יפסק את רגליו וייתן לנו אפילו את מקצת תאוותי. על כן, וכיוון דקאמר הפוליטיקה היא אמנות האפשרי, אני מוכן גם להתפשר (יש יסוד להניח שיש קשר בין המלים אפשר ופשרה).

אז לא: אני בעד זכויות האזרח, ומי שקושר את זכויות האזרח לשמאלנות, וקושר גם את ביהמש העליון לשמאלנות, מומלץ לו לקרוא את המאמר על השמאלנות וזכויות האזרח, ועל ביהמ”ש העליון כשמאל מזוייף.

ועכשיו יש לכם בעייה: אם אני תומך בהצעת הימין להרוג את הבגץ, אבל מנימוקים הפוכים – האם אני ימניאו סמולני“?

ו. מדוע להרוג את הבגץ

יריב לוין ושות’ לא באים אל הציבור ואומרים לו אנחנו רוצים לבטל את סמכויות הבגץ, ולהעניק לכם תחתיו מערכת הגנה טובה יותר על זכויותיכם, כי הוא לא דואג לכם, וזורק אתכם מכל המדרגות ב-99% מהעתירות שלכם.

הם לא אומרים את זה, משום שאת הבוחרים שלהם זכויות האזרח לא ממש מעניינות, ומשום שגם הם לא דואגים לזכויות האזרח, אלא לנוחיות השלטון, ולהפקרות השלטונית.

אלא מאי? אחרי שהם החדירו לתודעה של הבוחרים שלהם שהבגץ הוא התגלמות הרוע, משום שהוא סמולני“, “אוהב ערביםוכו’, כבר אין להם כל צורך להסביר מדוע הם רוצים לבטל את הבגץ – משום שהעדר שלהם כבר מבושללכך.

אני רוצה לבנות בגץ מקלאסה אחרת: בגץ אשר נותן לעותרים סעד מהיר, פטור מאגרה, פטור מכיפופיידיים, פטור משיקוליאגו, מהרצון שלא להיחשב כמתמסרים בקלותומהחשש להצפה“, אם ייתנו סעד מהירא לכל דיכפין.

ז. את הבגץ במתכונתו הנוכחית אי אפשר לשנות

על הבגץ הזה יש לומר את מה שאמר זאב ז’בוטינסקי זל, אביו הרוחני של הימין הישראלי, על ההסתדרות הכללית: יא, ברעכן! (כן, לשבור!).

על דמותה של מערכת המשפט בכללותה, ושל הבגץ בפרט, לפי מודל שמחה ניר, אפשר ללמוד, בין השאר, מהמאמרים האלה:

רפורמת שמחה ניר במערכת המשפט:

כאן אני מציע להרחיב את את כל הערכאות במערכת המשפט, להפוך את ביהמש העליון לערכאה ארצית לערעורים בזכות, ולהוסיף עליה ערכאה רביעית, שתחליף את מוסד הדיון הנוסףהקיים היום בביהמש העליון.

עוד אני מציע כאן לתת לשופטים תנאי עבודה משופרים מאוד, אבל יחד עם זאת הגבלת משך הכהונה, הרמת סף הכניסה והורדת רף ההדחה, לאמור: יהיה קשה יותר להתקבל לשפיטה, ויהיה קל יותר לעוף ממנה על עניינים שביושר אינטלקטואלי והתנהגות שהיום לא זוכים אפילו לנזיפה אדמיניסטרטיבית בעלפה.

רפורמת שמחה ניר בבחירת שופטים:

כאן אני מציע שכל מועמד יצטרך לקבל את אישורן של שתי ועדות בחירה, האחת מקצועית והשנייה פוליטית, ולא מן הנמנע שבהמשך אני אציע מנגנוני מיון נוספים – הכל על מנת להשביח את איכות כוח האדם השיפוטי.

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויותהאזרח הבא, מציע: איך אחזיר את אמון הציבור בבג”ץ!:

כאן אני מציע הסדר בעניין פיסקת ההתגברות שיהיה מקובל גם על הימין, גם על השמאל וגם על השופטים עצמם.

יש להצעות האלה שלי חסרון מרכזי אחד: כל מה ששמחה ניר מציע – אפילו יהיה הטוב שבעולם – ייפסל אוטומטים על ידי השופטים.

ח. שופטי ישראל, הרווחתם את זה ביושר!

שופטי ישראל, ובראשם שופטי ביהמש העליון, אתם איבדתם את אמון הציבור עוד לפני שהפוליטיקאים נכנסו לתמונה.

אמון הזולת כמוהו כאהבה, כמוהו ככל רגש אחר – יש ללבותו ולטפחו יוםיום ושעהשעה, לבל יכבה.

אתם, לו זו בלבד שלא טרחתם לשקוד על שמירתו של אמון הציבור בכם, אלא שאתם פוחדים ממנו פחדמוות, ובורחים ממנו כמפני אש.

אם הייתם נהנים מאמון הציבור, שום פוליטיקאי לא היה יכול לכם.

אם הייתם נהנים מאמון הציבור, הציבור בהמוניו היה מפגין למענכם.

אבל לא, אתן זלזלתם באמון הציבור, ועכשיו כל רוח מצוייה ובלתי מצוייה מצליחה להסיט אותו נגדכם.

הבאתם את עצמכם למצב בו דקירה של סיכה פוליטית קטנה יכולה לפוצץ את הבלון הנפוח שלכם.

הרווחתם את זה ביושר, ועכשיו תיחנקו עם זה.

ט. הגבר הפולני ושביתת המין של נשות העולם

נשות העולם עומדות להכריז שביתתמין כללית כנקמה על כך שמדינות רבות אינן מכבדות את זכותה של האישה על גופה.

הגבר הפולני, כמה מפתיע, לא מתרגש מזה. אמנם קצת מין, מפעם לפעם, הוא better than nothing, אבל ההפסד שלו אינו גדול.

כמו שאמרתי במאמר בין בחירות לקואליציה, 2019 (ג): קדרו, קדרו פני השמיים, וחזרתי על כך גם בפתח הדברים, לעיל, הדבר היחיד שאפשר לומר לזכותו של הבגץ הוא שזה better than nothing. נחמת עניים.

אלא מאי? הקרבתו של המעט שיש לי” – מעט מאוד! – יכולה, אולי, להביא לתוצאה המקווה, לזעזוע אשר ישיבה שופטינו כבראשונה.

וזאת תהייה הסיבה שאני ארקוד על קברו של הבגץ.

י. אבל בכל זאת, קבלו שוב את הצעתי

את מאמרי בין בחירות לקואליציה, 2019 (ג): קדרו, קדרו פני השמיים, בו התייחסתי לתוכניותיו של יריב לוין לחסל את הביקורת השיפוטית על השלטונות סיימתי בעצה לשופטים, תחת ראש הפרק עצה לשופטים, אם באמון הציבור חפצים אתם, וכך אמרתי להם:

עד היום, כאשר מוגשת עתירה לבג“ץ, ב-99% מהמקרים אתם דוחים אותה בקש, כאשר במקרים מסויימים אתם נותנים לעותרים עצם יבשה, וגם את זה רק מתחת לשולחן, אחרי טרטורים במשך שנים – ועל זה איבדתכם את אמון הציבור.

אחרי ש“גזירות לוין” תיכנסנה לתוקף, אתם תצטרכו להחליף את השבב (דיסקטים כבר לא משחקים).

כך תשיבו מלחמה שערה: תתנו הרצאה ארוכה כאורך הגלות עם כמה העותר צודק, ותקנחו בשורה התחתונה האומרת:

יחד עם זאת, לאור המגבלה שהוטלה עלינו בחוק הגבלת סמכויות בית המשפט, התשעט-2019, חוששנו שלא נוכל לסייע בידי העותר.בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אחרי שבוע, חודש, חודשיים, תראו הפגנות תמיכה מול בית המשפט העליון (ומול כל בתי המשפט ברחבי הארץ), והפגנות–זעם מול משרד המשפטים (על כל סניפיו ושלוחותיו, גם כן ברחבי הארץ).

השאלה היחידה שלי היא האם האגו של השופטים יתיר להם לקבל הצעה של עוד שמחה ניר, “עוכר המערכת, רק משום שהיא באה ממנו.

היום, ברשותכם, אשכלל את הצעתי, ואומר לכם הבליגו על האגו שלכם, התחילו עם זה היום!

חקיקתן של גזירות יריב לויןאינה עניין של מהיוםלהיום.

התהליך הזה עשוי לקחת זמן לא מעט: ראשית – אפילו בקואליציה המתגבשת כיום עשוייה לקום התנגדות למהלך הזה, וגם שם זה לא יעבור בקלות, שנית – האופוזיציה תעשה הרבה רעש, ושלישית – גם אתם, השופטים, תנהלו קמפייןאדירים נגד הגזירות האלה.

מעבר לכך – איש עוד לא מבטיח לנו שהכנסת הנוכחית תצליח להקים ממשלה, וייתכן מאוד שנצטרך ללכת לבחירות חדשות תוך חודשים ספורים.

אכן, התהליך הזה עשוי לקחת זמן לא מעט, ואולי לעולם לא יתגבש, אבל, מאידך, הוא יכול ליפול עליכם תוך שבועות ספורים, כאחד הדברים הראשונים שתעשה ממשלת נתניהו החמישית.

לכן אל תחכו לרגע האמת, התחילו עם זה היום!

התחילו עם זה היום, אל תדחו עתירות בלי דיון פומבי בעלפה, הקשיבו לעותרים, תנו צועלתנאי מיד, כל אימת שהעתירה מגלה אפילו שמץ של עילה, דונו בעתירות לפי המצב ביום הגשתן, ואל תתנו לפרקליטות דחיות למיקצי שיפורים: לא גילתה המדינה עילת הגנה” – אל תנהלו עבורה תיק שמרטפות“, והוציאו מיד צו מוחלט, המחייב את המדינה לנהוג על פי החוק.

הקשיבו לשמחה ניר, כי בינתיים אטמתם את אזניכם לביקורת – וחטפתםחטפתםחטפתם.

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר