כנסת 22, בין בחירות לקואליציה (א): עוז לתמורה – ממשלת אחדות רחבה בלי תנאים מוקדמים, ובלי חרמות!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/55994

ניסיון לאחד תחת קורת–גג אחת את כל רבדיה וחלקיה של החברה הישראלית, אשר שבעה פילוג ושנאה, והביעה זאת בבירור בבחירות לכנסת ה-22 *** סוכרייה לשמאל: משאל–עם בדבר עתיד היחסים בין ישראל לפלשתינאים *** סוכריה לימין: ועדת חקירה לסיבות שהביאו לאבדן אמון הציבור בשופטיו *** כפפה לרגליו של בני גנץ, לקראת סבב ההתייעצויות עם נשיא המדינה, לצורך הרכבת הממשלה

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

חבר הכנסת בני גנץ,

ברכות להצלחתך להעמיד את ביבי נתניהו במקומו.

מעבר לכך הרשה לי להשליך כפפה לרגליך: הצעה שאפשר רק להרוויח ממנה!

אני מציע להקים קואליציה רחבה–רחבה, ממש מקיר לקיר (כולל המפלגות החרדיות והערביות), עם “סוכריות” גם לימין וגם לשמאל, דבר שקשה יהיה לסרב לו, ומזמין את נשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, ואת שאר המפלגות, להתייחס אליו בכל הרצינות.

אני מזמין אותך לאמץ את הרעיון הזה בלכתך אל נשיא המדינה, להתייעצות שלפני הטלת התפקיד להרכיב את הממשלה.

העלאתו של הרעיון הזה נותנת לך ייתרון עצום – בין אם הוא יתקבל, בין אם לאו.

היתרון הראשון: אתה מופיע בתור המלכד הלאומי, מקרב הלבבות הלאומי, במקום בנימין נתניהו, המפלג הלאומי, מחרחר–השנאה הלאומי, אשר הפך את בעלי הדיעות החולקות ללא–לגיטימיים.

בהזדמנות חגיגית זאת אתה תופס את ביבי ואנשיו במילתם–הם: אמרתם בואו נתיישב למשא ומתן “בלי תנאים מוקדמים ובלי חרמות” – אנחנו מסכימים: “בלי תנאים מוקדמים” – כפשוטו, “בלי חרמות” – זה כולל גם את החרדים וגם את הערבים, ואפילו את איילת הכושלת.

בשלב הזה קיימות שתי אפשרויות:

האחת – ביבי ושות’ אומרים רגע–רגע, עם הערבים לא בא בחשבון, הם נוהרים באוטובוסים, ברכבות, במטוסים ובאניות כדי להשמיד את מדינת ישראל.

והתשובה: אתם אמרתם “בלי תנאים מוקדמים ובלי חרמות“, ועכשיו אתם מתחילים עם החרמות שלכם, ואחר כך אתם תתחילו גם עם תנאים: קודם חסינות לביבי, אחר כך רוטציה, ואחר כך מי יודע מה – לכו הבייתה, עשו חושבים ונתראה מחר, אם תרצו.

האפשרות השנייה – הם ממצמצים ראשונים, ובאים אל שולחן המשא–ומתן, כאשר בסוף, לאחר ההסכמה על קווי היסוד של הממשלה, מגיע תורן של ה“כופתאות“, וכאן הכל ברור: התיקים קובעי מדיניות הממשלה – בטחון, חוץ, אוצר, משפטים – משתייכים מסורתית למפלגה המרכיבה את הממשלה, ואם בעבר אתם הזניתם את התיקים האלה כדי להישאר בשלטון – לא בבית ספרנו!

כעת נשארת בעיית נתניהו: כיוון שהסכמנו “בלי חרמות“, אנחנו נאלצים לבלוע את הצפרדע, ולוותר על “רק לא ביבי“: ביבי, קח איזה תיק שאתה רוצה.

כאן מתחילה משיכת–החבל: יכול להיות שביבי והליכוד ינעצו עקבים, ותתעורר השאלה עד כמה למתוח אל החבל, אם לא רוצים שייקרע: אפשר ללכת בעקבות תקדים דוד לוי, הנעלב הלאומי: בשנת 1981, כאשר הוצע לו לקבל שוב את תיק השיכון, הוא לא אהב את זה, כי הוא רצה קידום, אבל התרצה אחרי שבגין העניק לו את התואר סגן ראש הממשלה.

אז אולי כדאי לתת לו את התואר הזה, בלי שום סמכויות, יחד עם תיק ממשלתי אחר, אם ירצה – שיתבשם כמה שירצה, עד שיצטרך לפרוש מהממשלה אם יוגש נגדו אישום פלילי (קשה לי להאמין שמכל שלושת התיקים לא יישאר דבר וחצי דבר). אם יוחלט להעמידו לדין לפני תום הרכבת הממשלה – הבעיה הזאת נפתרה לפני שהתעוררה.

כעת שעון–החול מתקתק, כאשר בקצה הדרן עומדת ההתפזרות האוטומטית של הכנסת, אם אף אחד מחברי הכנסת שקיבלו על עצמם לנסות ולהרכיב את הממשלה לא הצליחו בכך (סע’ 11(ב) לחוק–יסוד: הממשלה), וגם כאן קיימות שתי אפשרויות:

האפשרות המסתברת יותר: מפלגת הליכוד תגיע לרגע–האמת בו היא תבין שזמנו של ביבי תם, והוא כבר מהווה נטל על המפלגה, והיא תפנה אליו את גבה (אם לא כל חברי הכנסת של הליכוד – לפחות חלקם), והקמת הממשלה תהייה עניין של ימים (הם כבר מפזרים רמזים על כך).

והאפשרות השנייה: מערכת הבחירות מועד ג’ יוצאת לדרך, כאשר מפלגת כחול–לבן נושאת את דגל האיחוד וקירוב–הלבבות, ואילו הליכוד נגררת כמפלגת הלאומית, אשר ניתנה לה ההזדמנות להשתתף בממשלה, והיא, אחרי שקראה למשא ומתן “בלי תנאים מוקדמים ובלי חרמות“, הציבה תנאים כמלוא הטנא, וגם ב“בלי חרמות” היא לא עמדה.

כחומר–עזר, במאמר נפרד תחת הכותרת הגיע הזמן שהליכוד יגיד שלום לביבי נתניהו, אני מראה עד כמה הימין פגיע היום, דבר שאף אחד לא שם לב אליו: בארבע השנים מאז הבחירות לכנסת ה-20 ועד לבחירות לכנסת ה-22 ירד הימין–נטו מ-48 ל-38 מנדטים – נפילה של 26.3%, ובחמשת החודשים מאז הבחירות לכנסת ה-21 ועד לבחירות לכנסת ה-22 ירד הימין–נטו מ-44 ל-38 מנדטים – נפילה של 15.7%, עם “אופציה” לנפילה נוספת אם מאוד–מאוד יתחשק להם ללכת לבחירות מועד ג’.

בני גנץ, עלה והצלח, ואם אתה מקבל את העצה הזאת – כל התפתחות יכולה להיות רק לטובתך!

הקדמה

החל ממוצאי יום הבחירות לכנסת ה-22, וביתר–שאת משנתבהרו תוצאות–האמת, החלה המערכת הפוליטית לגעוש: ממשלת אחדות! ממשלת אחדות רחבה!! ממשלת אחדות רחבה ללא תנאים מוקדמים!!!

אין לי כל כוונה להתייחס לשאלה מי–מציע–מה–ולמה, ואיך זה מתיישב עם הצהרותיו הקודמות, ואין לי כוונה אפילו להתייחס ל“בני, בוא נעזוב את האגו בצד” של מירי רגב.

אני מציע כאן דבר שקשה יהיה לסרב לו, ואני מזמין את נשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, ואת שאר המפלגות, להתייחס אליו בכל הרצינות.

ההצעה לגופה

אלה הקווים המנחים אותי:

• בממשלה תהיינה חברות כל המפלגות שתסכמנה לכך – כולל החרדים והערבים.

• המפלגות הערביות תשותפנה בדיוני הקבינט המדיני–בטחוני בכל הנוגע להסדר המדיני עם שכניה של מדינת ישראל, אם לא יוחלט לתת להן חברות מלאה בקבינט.

• יקויים משאל–עם בו יבחר העם את ההסדר הרצוי בין מדינת ישראל לבין הפלשתינאים, ויטיל על הממשלה לחתור אליו (ראו את הצעתי בעניין חוק משאל עם על הסדר מדיני בין מדינת ישראל לבין העם הפלשתינאי).

• לאביגדור ליברמן תהייה בעייה להיכנס לממשלה כזאת (גם חרדים, גם ערבים …), אבל זה בסדר, מישהו צריך להישאר באופוזיציה.

  לרשותו של יו“ר האופוזיציה יועמדו משאבים כפי שיידרש למילוי תפקידו, ובהתחשב במיעוט חברי הכנסת שבאופוזיציה.

• היועץ המשפטי לממשלה יוחלף במשפטן האמון על כל חלקי הציבור (אני הייתי ממליץ על הפרופ’ דוד ליבאי, אם הוא יסכים לכך).

  היוהמ“ש יבחן כל נושא פלילי המונח על שולחנו של היוהמ“ש הנוכחי או שנסגר, אבל לטעמו יש לפתוח אותו מחדש, ואם הוא ימצא שנושא מסויים אינו מהווה בסיס להליכים פליליים (בין משום שאינו מגלה עבירה כזאת, בין משום שהתיישן, בין מכל סיבה אחרת), הוא יפנה את הנושא אל הממשלה, אשר תחליט אם לפתוח בכל הליך אחר, לרבות ועדת חקירה.

  לא תהייה חסינות על שחיתות שלטונית – הן לגבי העבר, הן לגבי העתיד.

• מבקר המדינה יוחלף במי שאמון על כל חלקי הציבור (אין לי המלצה פרסונלית…).

• תוקם ועדת חקירה שתבדוק את הסיבות שהביאו לאבדן אמון הציבור במערכת המשפט. הוועדה הזאת לא תגיש המלצות, ורק אחרי שהיא תגיש את מימצאיה ייקבעו המנגנון והדרך להמשיך הלאה.

  ועדת חקירה ממלכתית לפי חוק ועדות חקירה, תשכ“ט-1968, אינה מתאימה למטרה הזאת:

  ראשית – מי שמרכיב ועדה כזאת הוא נשיא ביהמ“ש העליון, ובוועדה יושב לפחות שופט אחד, שהוא היו“ר שלה, ואיך תקבע ועדה כזאת שגם לשופטים יש חלק ונחלה באבדן אמון הציבור בהם?

  שנית – גם פוליטיקאים לא יכולים לשבת בוועדה כזאת, משום שלהם כבר יש עמדה – בין לטובתם של בתי המשפט, בין לרעתם, והוא הדין גם בעורכי–הדין, שפרנסתם תלוייה בשופטים.

  מאידך גם אי אפשר להקים ועדה “מאוזנת פוליטית“, כי אז נקבל סחר–מכר כמו בוועדה לבחירת שופטים, כאשר השמאל מגן על השופטים והימין תוקף אותם, בעוד שהמטרה היא לרדת לחקר האמת ללא נטייה פוליטית.

  כדי לפתור את כל הבעיות המתעוררות לגבי ועדת חקירה לפי החוק ניתן:

  ראשית – לתקן את חוק ועדות החקירה, כדי לאפשר הקמתה של ועדת חקירה שתתאים לדרישות האמורות.

  בחוק ניתן לקבוע כי בנוסף לסמכותה של הממשלה להקים ועדת חקירה כזאת, גם לנשיא המדינה תהייה סמכות כזאת, ובכל מקרה הרכבה של ועדת החקירה ייקבע ע”י נשיא המדינה.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס