כשהאטד כבר לא מצא חן בעיני העצים, הלכו הקוצים, והמליכו להם את ציפורה כמלכה. השופט קצת זייף, התקשורת קצת סייעה הרבה, כהרגלה, והציפור שבורת-הכנף הפכה למלכה, אך כולם יודעים, שאינה יכולה לעוף.

הבשורה הטובה – בעוד חודשיים היא תעוף מתפקידה עם האטד, שלמיטב הבנתי לא יעמוד לדין (עיינו בערכים סגירת תיק האי היווני וסגירת תיק בל”ל. לא אלמן ישראל, ומעולם לא עמד כאן ראש ממשלה לדין), וימשיך לחיות חיי פאר על חשבון כל המעטפות וכל השלמונים, שקיבל ואסף בשקדנות בעשרות שנות פעילותו הציבורית.

ואילו המלכה ציפורה – כמו בובה על חוט – מדקלמת בלי הרבה תבונה את המנטרות היומיות, שמלעיטים אותה יועצי הספין שלה. אפילו ניסתה להיות פרשנית פוליטית (מתאמנת לקראת תפקידה אחרי הכישלון בפברואר?), וקבעה, שרשימת הליכוד, שנבחרה בשבוע שעבר שווה רק שנים-עשר מנדטים (כפי שיש לליכוד בכנסת השבע-עשרה).

“קדימה” בהנהגת המלכה ציפורה כבר מתרסקת אל 22 מנדטים, ועוד רגלה כושלת מסקר אל סקר. אמנם הגון להגיד, כי היא משלמת את מחיר השילוב הראוי של רשימה נפלאה של עבריינים מורשעים, של נאשמים ושל נחקרים בתוכה. אך היא משלמת בעיקר את המחיר על הכזב ועל הרמאות, שבה נוסדה. נסיכי-השקר של הליכוד בדימוס (כולל המלכה ציפורה), שמעשיהם מביישים את מורשת אבותיהם, הפכו מזמן לתאומים סיאמיים של שימון הראשון, של חיים (המנשק) רמון, של אהוד (מעטפות) אולמרט, של אברהם (הלוקח) הירשזון ושל עוד מנהיגים דגולים, שעלילותיהם וקורות חייהם יכולות לבייש כל מדינה בתחתית העולם השלישי. למה הלכה הציפור אצל העורבים, שהרי היא בת-מינם.

הישגים כבירים

בדרכנו להתנפצות “קדימה” יש לזכור גם את המלחמה הנהדרת, שהמיטה על המדינה לפני כשלוש שנים. מצד אחד – עם שותפיה מ”העבודה” – אחראית לתפקוד הלקוי של צה”ל (עיינו בערך דו”ח וינוגרד); מצד שני – הפקירה את העורף; מצד שלישי – הביאה המלכה ציפורה הישג כביר בדמות החלטה 1701, שאין בה שום ממש; ומצד רביעי – משתקם חיזבאללה, ומתעצם בחופשיות – כמו חמא”ס בעזה. ועוד לא אמרנו דבר על הפקרת יישובי הנגב המערבי לאש בלתי-פוסקת של קסאמים ושל מרגמות; וגם לא הזכרנו את גירוש היהודים מחבל קטיף ואיסופם למחנות עקורים על מנת להתעלל בהם, לאבדם ולייאשם בחסות מינהלת הרשע.

אם בחרו הקוצים את האטד למלכנו ללא כל סיבה – אלא אם נוכלות נחשבת למעלה יתירה בחוצות “קדימה” – הרי אף אחד אינו יכול להסביר כמה מעלות טובות למלכה ציפורה (פרט ליכולת לשכתה להדליף לכל מאן דבעי בעיתונאי העולם, שהייתה פעם משך כשנתיים ב”מוסד”) עלינו.

לפיכך, חיטטתי קצת, והנה מה שהעלתה חכתי:

למלכה ציפורה היה רכב ממשלתי (“וולוו”, או משהו כזה) כיאות, ולשר אביגדור ליברמן היה ג’יפ “מרצדס” (ממוגן, בגלל שהוא תקוע אי-שם במולדת המשוחררת). כאשר ליברמן התפטר מהממשלה, הפכה הציפור עולמות, על מנת לקבל את ה”מרצדס” השחורה והמפוארת. ממש עשתה מהומות, עד שנתנו לה את המכונית (היא צריכה מיגון בשיכון דן בתל-אביב).

ובנוסף – וזה פורסם בחו”ל, ב-21 בנובמבר, אך לא בשום עיתון בארצנו (שהיא, כידוע, “הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”) – מסתובב סיפור הזוי על טיסת המלכה ציפורה לארצות-הברית. הקונסוליה הישראלית בניו יורק הכחישה את הסיפור מכל וכל, ותקשורתנו, כמובן, אינה חקרנית מדי לבודקו.

ושוב, ברוח החיובית, שנחה עליי מאז החלה מערכת הבחירות כאן, אני נזכר בחיבה בחוק ההלימה הראשון, שניסחתי לפני שנים רבות: לכל מכסה יש פח זבל. כלומר, בדין מגיעים לנו האטד ו”קדימה” ובתור בונוס גם המלכה ציפורה – שפיץ אמיתי, ממש פטיש!

__________

המלצת היום: תחליף אטד