המהפכה הטרוצקיסטית בעיצומה


המהפכה הטרוצקיסטית בעיצומה




ד”ר אלון דהן 25.03.2007 09:25


המהפכה הטרוצקיסטית בעיצומה


דווקא היום, שנים אחרי קריסת הקונספציות השמאלניות המהפכניות הסטאליניסטיות והטרוצקיסטיות, מגלה השמאל הישראלי את שורשיו הטרוצקיסטיים ב’אמא רוסיה’ החדשה – האיחוד האירופי




בתודעה הציבורית בארץ ובעולם נחשב עפ”י רוב השם סטאלין לשם גנאי, ובצדק. למרות החיבה שרחשו בשמאל הישראלי לסטאלין, ‘שמש העמים‘, ולעקרונות המהפכה שהתווה ושבשמם רצח מיליונים, והגלה מאות אלפים לארץ גזירה, מקובל על הכל כיום, ובהצתה מאוחרת גם על אנשי השמאל הישראלים, שסטאלין היה אחד העריצים האכזריים ביותר שידעה האנושות. במספרים מוחלטים הוא אחראי לרציחתם של יותר אנשים מהיטלר.

עם זאת, מעטים נותנים דעתם לעובדה שבר הפלוגתא הגדול של סטאליןלאון טרוצקי – תמך בקו רדיקאלי הרבה יותר מזה שנקט בו סטאלין, וקשה מאוד להעריך מה היה קורה אילו טרוצקי היה משתלט על ברה”מ, אבל לא מן הנמנע שסטלין היה נכנס להיסטוריה כסוציאליסט מתון ואפילו מוסרי ודמוקרט. דווקא היום, שנים אחרי קריסת הקונספציות השמאלניות המהפכניות הסטאליניסטיות והטרוצקיסטיות, מגלה השמאל הישראלי את שורשיו הטרוצקיסטיים ב’אמא רוסיה’ החדשה – האיחוד האירופי.

 

לאון טרוצקי ו’המהפכה העולמית המתמדת


לאון טרוצקי (1879-1940), מהפכן רוסי, סוציאליסט, יהודי. שמו הקודם – לב דוידוביץ’ ברונשטיין. מילא שורה של תפקידים שהעיקרי שבהם ‘הקומיסר לענייני צבא’, ובתפקידו זה היה אחראי ליישום ‘הקומוניזם המלחמתי’ שהביא לרעב המוני באוקראינה ועוד. לאחר מותו של לנין, הפך טרוצקי לבר הפלוגתא העיקרי של סטאלין. המחלוקת בין שני האישים נגעה בנושאים שונים של הרעיון הסוציאליסטי/קומוניסטי, שהעיקרי שבהם – הממד הכלל עולמי המתפשט והמתמיד של המהפכה הקומוניסטית.

טרוצקי סבר כי רוסיה לא תוכל להגשים את יעודה המהפכני, אם תהיה נתונה כל העת ללחצים ולהתקפות של המדינות הקפיטליסטיות, ולכן חייבת ברה”מ לאמץ קו מהפכני גלובאלי, על פיו יש להפיץ את עקרונות המהפכה הסוציאליסטית/קומוניסטית בכל מדינות העולם בו זמנית.

סטאלין לעומת זאת, נקט קו מתון הרבה יותר. הוא סבר כי לא ניתן לחולל מהפכה עולמית בכל המדינות בו זמנית. אין לרוסיה את הכוח לכך והדבר יעורר חיכוכים בלתי רצויים ואף התקפות מצד המדינות הקפיטליסטיות המאוימות, ולבסוף יכשיל את יישום עקרונות המהפכה ברוסיה עצמה.

עקרונותיו המהפכניים של טרוצקי נחשבו כאיום אימפריאליסטי, חתרני ואפילו פשיסטי בעיני תומכיו של סטאלין, ובסופו של דבר, סטאלין דאג לפתור את בעיית הטרוצקיזם ע”י רציחתו של טרוצקי במקום מקלטו במקסיקו סיטי.

ואולם, על אף רציחתו של טרוצקי האיש, הטרוצקיזם כרעיון חי ונושם. מבחינה סוציאליסטית הנאמנה למקור, הטרוצקיזם מתפשט בצרפת, בחלקים רבים באירופה בכלל ובדרום אמריקה, וחסידיו עדיין חיים בעולם המושגים של המהפכה הרוסית כשהם כמהים ל’פלישה הרוסית’ הגדולה שבא תבוא לגאול אותם ממציאותם הקפיטליסטית והלאומית. מבחינת אימוץ הטקטיקה הטרוצקיסטית, וחלקים מן האידיאולוגיה הטרוצקיסטית, הרי שניתן להתייחס אל האיחוד האירופי כאל גוף שפועל ברמה הבינ”ל תוך יישום קפדני של עקרונות הטרוצקיזם.


האיחוד האירופי הניאו טרוצקיסטי ובני בריתו הישראלים


טרוצקי סבר, כי על-מנת להגשים את העקרונות המהפכניים של רוסיה, על ‘אמא רוסיה’ להשתמש באליטות מעבר מקומיות, נאמני המהפכה ברחבי העולם, אשר יטרחו לערער את היציבות בארצותיהם, ויביאו להתמוטטות מוחלטת של הסדר המדיני הקיים, כמו גם לקריסת המערכת הכלכלית הקפיטליסטית. על מצע האי אמון הציבורי הרחב והתערערות הסדר הציבורי, תוצג האלטרנטיבה הגואלת בדמותה של המטריארכאלי החם והאוהב של אם הבנים האוניברסאלית – רוסיה. ידיה הסוציאליסטיות, והרטוריקה השלום עכשיוניקית שלה, לצד אחוות העמים הפרולטרית שהיא מפיצה אל מול האיום הקפיטליסטי והלאומי פשיסטי, יביאו, כך סבר טרוצקי, לניתוק ההזדהות שבין אזרחי המדינות השונות למדינות האם שלהם, לניכור ותחושת מיאוס גוברת כלפי מנהיגי הציבור ולחיפוש אלטרנטיבה ברוסיה האם הקולקטיבית. חוסר אמון, סלידה מן המנהיגים המקומיים, וערעור היציבות במדינות הקפיטליסטיות, יעוררו זרמים מהפכניים לפעולה שתביא לקריסת מערכות כללית בזירה הבינ”ל, ורוסיה תיכנס כגואלת לאותן מדינות, כדי להציל את בניה מגורלם האכזר.

מבחינת היהודים, טרוצקי סבר כי על היהודים להתבולל משום שבמציאות המהפכנית המתהווה לנגד עינינו אין ליהודים כל סיכוי לשרוד. בחוגים שמאלניים בארץ ובחו”ל, מקובלים היו עקרונות הטרוצקיזם, וכאז כן עתה, דבר לא השתנה. דווקא היהודים, כטרוצקי היהודי, נוטים להוכיח את נאמנותם לעקרונות מהפכניים חיצוניים ע”י נאמנות מוחלטת לקו הרדיקאלי והאנטי יהודי האנטישמי הקיצוני ביותר שיש לאומות העולם להציע. כיום ניתן להצביע על עקרונות המהפכה הגלובלית והמתמדת של טרוצקי, כעקרונות המתווים את מדיניות החוץ של האיחוד האירופי וממילא את אופי פעילותן של מפלגות ותנועות השמאל הישראליות, הפועלות במימון של ‘אמא רוסיה’ החדשה – האיחוד האירופי – ומתוך מחוייבות מוחלטת לאינטרסים שלה באזור.

משורה של תחקירים ומאמרים שהתפרסמו בשנים האחרונות, בין היתר באתר מחלקה ראשונה, עולה בבירור כי המימון של רוב התנועות החתרניות האנטי ציוניות בישראל מגיע ברובו מן האיחוד האירופי. ‘הקרן החדשה לישראל’, במסגרתה פעלו כמה מאות מן העמותות הפקטיביות של ברק, לצד ‘שלום עכשיו’, ‘תעיו”ש’, ‘ארבע אמהות‘, ‘העמותה לשיתוף פעולה כלכלי’ של יוסי ביילין, ‘מרכז פרס לשלום’, ‘עדאללה’, ארגון הנשים החרדיות של צביה גרינפילד, ‘עיר שלם’, ‘המכון לדמוקרטיה ולמנהיגות עולים’ של רומן ברונפמן, ‘בצלם’, ‘הוועד למניעת הריסת בתים’, ‘נשים בשחור’, ‘גוש שלום‘, ‘אינדימדיה’, ‘אנרכיסטים נגד הגדר’ ועוד.

חלק מן האקדמיה הישראלית תלוי אף הוא, אם ברוב ואם במעט באתנן האירופי, וחוקרים רבים משעבדים לחלוטין את השאיפה המדעית מחקרית לאמת בעבור הסטייה הפוליטית האנטי ציונית שלהם. גורמי שמאל רדיקאליים מן האקדמיה, וביניהם כמה וכמה היסטוריונים שהתבטאו לא פעם בעד הכחשת השואה ואימוץ מוחלט של הנראטיב האיסלמו פשיסטי הקיצוני מוחזקים בישראל ע”י פטרוניהם האנטישמים מחו”ל. בין ההיסטוריונים הללו ניתן למנות את פפה, גרודז’ינסקי, שליים, גורדון, רז קרקוצקין, בויארין, שוחט ועוד. חברת האיחוד לשעבר, הגב’ אילקה שרדר, קבעה נחרצות כי ראשי האיחוד מעונינים לראות חיילים גרמניים וצרפתיים בירושלים, והשמאל הישראלי מוכן לתת להם את מבוקשם. לכן הכניסו כל ארגוני השמאל את סעיף הכוחות הזרים לכל ההסכמים המדיניים שנחתמו על ידם מאוסלו ועד ז’נבה.

טרוצקי מתבונן ודאי מן השמים ולא מאמין למראה עיניו. שנים לאחר שנכשל במאבקו מול סטאלין, מתעוררת לתחייה תורתו האימפריאליסטית ומיושמת על-ידי יורשתה של ברה”מ – אירופה המאוחדת. צחוק הגורל הוא שהן טרוצקי והן סטאלין ולנין לפניו, הסכימו פה אחד על סמך מארקס היהודי האנטישמי, כי העיקרון הכלכלי על בסיסו יזכה המעמד הפרולטארי בשליטה על אמצעי הייצור וממילא בשליטה בדיקטטורה של הפרולטריון המדוכא יהיה סוציאליסטי. ואולם המהפכה הטרוצקיסטית אכן מביאה עם הגלובליזציה מוטציה חדשה, מרקסיזם מהופך על פיו העיקרון הכלכלי שימוטט משטרים ומדינות הוא דווקא קפיטליסטי, ועל עיקר ההון ואמצעי הייצור ישתלט אומנם מעמד, אך לא יהיה זה הפרולטריון המדוכא כי אם המעמד השולט כבר כעת בכלכלה העולמית. והוא יזכה לשליטה הזאת על-ידי תומכיו במפלגות המגדירות את עצמם בעקבות לנין עד היום כסוציאל דמוקרטיות. סוציאל על שום מה? לא ברור שכן השקפתו הכלכלית של השמאל בארץ הינה קפיטליסטית מובהקת כבר מזמן.

העיתון האנטי ציוני, ‘הארץ’, מפרסם את המוסף הכלכלי המפורט ביותר, דה מארקר, הפונה לאלפיון העליון של סביון. ודמוקרטית על שום מה? גם לא ברור, שכן עם ירידת קרנה של המדינה ועליית קרנו של האיחוד ושל בעלי ההון והתאגידים, השליטה במרחב הלאומי שלנו עוברת מידיים של נציגי ציבור נבחרים לידיים של מנהלים שאינם נתונים למשפט הציבור ושהשליטה מסורה בידיהם ללא סייג. הדיקטטורה של הבורגנות נבנית על-ידי בני התנועות הפרולטריות.

בישראל, מפעיל האיחוד האירופי חברי כנסת מימין ומשמאל לצד ארגונים שונים על-מנת להסיט בוחרים מן המפלגות הציוניות ולהעבירם למסגרות הטיפוח של האיחוד. לאחרונה שמענו את אביגדור ליברמן קורא לישראל לדרוש מן האיחוד לקבל אותנו אל חיקו החם. מוזר. ח”כ ציוני, אימת הערבים והשמאלנים, קורא לישראל להתפרק מרצונה אל תוך נציבות האיחוד שהיא אחד הגופים האנטישמיים ביותר בעולם. גוף המממן ארגוני טרור במסווה של פעילות הומניטרית, ומממן את הבייליניזם הטרוצקיסטי במסווה של תמיכה בשלום.

אבל זה מסביר הרבה מאוד, כמו למשל מדוע רוב רשימתו של ליברמן מורכבת מאנשי שמאל? מדוע לפני הקמת הממשלה הצהיר ביילין, הקשור בקשרי ממון ואידיאולוגיה עם האיחוד, כי יהיה מוכן לשבת עם ליברמן באותה ממשלה? ומדוע מצהיר ליברמן כי על ישראל להיכנס כחברה לאיחוד. אין ספק שבאיחוד תומכים בכך. ביילין, נציג האיחוד בארץ, קבע באתר שלו כי יש לשאוף לכך. פרס הביע את תמיכתו ברעיון עוד בשנות החמישים בספרו הראשון ‘השלב הבא’ כאשר האיחוד היה עוד בראשית דרכו, ואגב כך שלל כל הליכה של ישראל תחת הגמוניה אמריקנית, כפי שרצה שרת.

משמעות הכניסה לאיחוד היא איבוד מדעת של הריבונות הישראלית בארץ ישראל. האיחוד האירופי הוא גוף על העומד מעל לממשלות החברות בו, ובסמכותו לבטל החלטות ממשלה או להנחית החלטות על ממשלות החברות באיחוד. נציגיו אינם נבחרים, והשליטה בו מסורה בעיקר לצרפת וגרמניה, מה שמבטיח יחס אנטישמי פרו איסלאמו פשיסטי מצד האיחוד, ולמעשה ביטולה של מדינת ישראל והרס הכלכלה הישראלית, כפי שקרה ביוון ובמדינות אחרות שהצטרפו לאיחוד ובהן חל שינוי דרמטי בערך הכסף, אשר הביא בכנפיו עלייה משמעותית במחירים וקריסה של ענפים שלמים – בעיקר תיירות פנים וחוץ.

פעילות אירגוני השמאל בישראל, בהנחיה ובמימון אירופיים, משתקפת גם בחתרנות חברתית לכאורה ניטראלית. אירגונים כמו ‘הקשת הדמוקרטית המזרחית’ הפועלת כדי לערער את האחיזה הלאומית בקרקעות הלאום וליצור חזית מדוכאים משולבת, ערבית יהודית, על-מנת לקבוע קריטריונים חדשים לחלוקת קרקעות המדינה, כולל ובעיקר לפליטים ערביים, לצד ארגונים חברתיים כמו ‘שתיל’ ו’ידיד’, שתמכו במאבק החד-הוריות מול הכנסת ולא הניחו לוויקי כנפו להגיע להסדר עם הממשלה, פועלים כדי ליצור תחושה של חוסר יכולת של המדינה לטפל בבעיות הבסיסיות ביותר של החברה בישראל.

כנפו כזכור, חתומה על הסכם ז’נבה שנערך בחסות האיחוד ובני בריתו בשמאל על-מנת לחסום את מפת הדרכים של בוש. מה הקשר של כנפו להסכם מדיני? אותם ארגונים שתמכו במאבקה, עשו זאת בשירות האינטרס החתרני של אירופה ובמימונו. על-רקע החתרנות השמאלנית/אירופאית, באים אנשים כמו שלמה בן עמי, זהבה גלאון, קולט אביטל ועוד, כולם מקושרים בדרך זו או אחרת לאיחוד, ומבקשים התערבות חיצונית, אפילו צבאית – וזה מאנשי ‘שלום’ – כביכול מתוך אינטרס ישראלי להכניס קצת סדר בבלגן.

 

מה עלינו לעשות?


השאלה שחייבת להישאל היא, האם הטרוטצקיזם הבייליניסטי ומפעיליו באיחוד האירופי יעצרו על-ידי מי מהפוליטיקאים שלנו? על פניו נראה שלא. אירופה מקושרת בקשרי מסחר ענפים והכלכלה הישראלית תלויה במידה רבה באיחוד. ואולם ישנם כמה דברים שעלינו לעשות, חלקם מסורים בידי הציבור וחלקם בידי הממשלה:

1. על האזרחים מוטלת החובה להימנע מקניית מכוניות ומוצרי צריכה המיובאים מן האיחוד והוא הדין למוצרי מזון, ביגוד וכו’. יש להמיר את כל מה שניתן בתוצרת אחרת, בעיקר אמריקנית.
2. ישראל חייבת להקים בית משפט לחוקה, ולהפעיל את חוקי המדינה כנגד גורמים חיצוניים המתערבים בהליכים הדמוקרטיים הפנימיים בישראל. כל ניסיון להפעיל את חוקי המדינה כנגד הטרוצקיסטים החדשים, נועד לכישלון. ביהמ”ש העליון, בהרכבו הנוכחי, מייצג רוח של פונדמנטליזם אידיאולוגי מחד, ולפיכך חבר שופטיו תומך על-פי רוב בטרוצקיסטים החדשים ומגבה את מעלליהם בפרשנות שהוא נותן לחוק. ומאידך, רדידות מחשבתית והעדר חוש ביקורת בסיסי. במצב דברים זה, האקטיביזם השיפוטי המסור בידי ביהמ”ש לא בא אלא לגבות מעשים שאפשר שיש בהם עבריינות פוליטית עפ”י פשט לשון החוק, ולכן יש להפקיע את הסמכות הפרשנית מביהמ”ש הנוכחי ולהעבירה למוסד עליון, מגוון יותר וסביר יותר, שכן מדובר בבימ”ש נעדר גיוון ורווי פוליטיזציה.

זאת הסיבה שבכל ניירות העמדה של ארגוני השמאל הפוסט ציוניים נתפס ביהמ”ש כבן ברית טבעי למגמה שתוארה לעיל. אנשי שמאל משתמשים בעליון כמעין כביש עוקף ריבון, כאשר החלטות מדיניות ביטחוניות, כמו תוואי הגדר, נהלי פעילות מבצעית (נוהל שכן וכו’), הריסת בתי רוצחים ועוד, עומדות לשיפוט במסגרת שנטלה לעצמה את הסמכות להתערב בהחלטות פוליטיות, צבאיות ומדיניות של הריבון.

3. בנוסף לאמור, על ישראל להקים מנגנון הסברתי שינטרל את נציגי משרד החוץ בארץ ובעולם. כמו בעליון, גם במסדרונות משרד החוץ שורה רוח אחידה למדי, והתוצאה של הפעילות ההסברתית של נציגי ישראל בעולם היא קטסטרופלית. הקמה של גוף הסברתי גדול, שיפעל ברמה הבינ”ל, יאפשר לנציגי המדינה לעקוף את המחסום הפוסט ציוני במשרד החוץ, וסוף סוף קולה של ישראל יוכל להישמע. העולם ידע שכשבמבצע ‘חומת מגןמוצאים מימון אירופי לארגונים ולאישים האחראיים על שיגור מחבלים מתאבדים זה דבר שישראל לא יכולה לעבור עליו לסדר היום. וכשהבי בי סי, באופן חריג למדי, משדר תוכנית מעקב על כספי המדינות התורמות, בייחוד אירופה, ומגיע למסקנה שהכסף הזה מממן טרור, לצד ארגוני שמאל ישראלים, צריך שיהיה מי שיוכל לשאול את השאלות הקשות, וזה לא נציגי משרד החוץ הנוכחיים.

4. במישור הכלכלי, יש להעניק עדיפות במסים ובכל צורה אחרת לחברות לא אירופאיות, בייחוד חברות אמריקניות. בה בעת יש להטיל מסים על יבוא מאירופה היכן שניתן, על-מנת לשנות את הרגלי הצריכה של הישראלים דרך הכיס.

5. במישור החינוכי, והוא העיקרי והחשוב, על ממשלת ישראל החובה להגדיר תוכנית לימודים שתחזיר את רוב תוכניות הלימוד שנפסלו החל מראשית שנות התשעים, עת עלה יצחק רבין עליו השלום לשלטון. תוכניות הלימוד הללו, בתחומי ההיסטוריה, הספרות, התנ”ך, האזרחות וכו’ לא התאימו לחזון הפוסט ציוני האוסלואידי, והעידן החדש חייב חינוך מחדש לפוסט ציונות ולערעור הזיקה שבין העם לתרבותו ושבין העם לארצו. ברמה האידיאולוגית הלא פוליטית, מדינת ישראל חייבת להציב חזון ציוני ולהטמיעו באופן ממוסד בשיעורי מולדת, של”ח וציונות. כל חומר הלימוד הפוסט ציוני שניכנס למערכת בתקופת אוסלו חייב לעבור עיון קפדני על-ידי אנשי מדע אמיתיים ולא על-ידי היסטוריונים חדשים או פוסט מודרניסטיים למיניהם.

6. פעילות עוינת של אנשי אקדמיה, כגון: הכחשת שואה, תמיכה גלויה בטרור, תמיכה והפצה של הנראטיב השקרי של הערבים בעבודות דוגמת עבודתו של טדי כץ על הטבח שלא היה בטנטורה וכיו”ב, חתימה על עצומות בחו”ל הקוראות להדרה של מרצים מישראל, תמיכה באויב בשעת מלחמה וכיו”ב, יביא באחת להפסקת עבודתו של המרצה האמור במוסדות ישראלים הממומנים על-ידי הציבור.

7. הארגונים הממומנים על-ידי מדינות זרות, יתחייבו להימנע כליל מלעסוק בפוליטיקה. כל פעילות פוליטית הממומנת על-ידי מדינה או ארגון בינ”ל בעל אינטרס מקומי או גלובלי תיחשב לבלתי חוקית.

אלו הם רק מקצת הדברים שניתן לעשות. אין כמובן כדי למצות את הנושא במאמר קצר, אבל על מדינת ישראל ועל אזרחי ישראל מוטלת החובה להתגונן מפני ההשפעות הטרוצקיסטיות של אירופה ושל בני בריתה – ארגוני הטרור והארגונים הפוסט ציוניים הישראלים.

 

 

ד”ר אלון דהן הינו חוקר חסידות, מורה ואב לשלושה ילדים

המאמר פורסם לראשונה באתר www.nfc.co.il

מאמרים נוספים מאת המחבר




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר