הבוז למבזי המדים

הבוז למבזי המדים

נרי אבנרי
נרי אבנרי 25.11.2007 18:39
הבוז למבזי המדים


המרצה לקולנוע ניזאר חסן חי ומתפרנס במדינה שהוא שונא. פתאום הוא רואה מדים “בממלכה שלו”. הנזיפה שהשמיע באוזני המילואימניק, מוכיחה שהוא מרגיש מספיק בטוח כדי לבטא את סלידתו מהמדינה ומצה”ל.



קבלו כותרת: “המרצה למילואימניק במדים: צא החוצה”. ובכותרת המשנה: “שערורייה במכללת ספיר:  מרצה ערבי סירב לאפשר לסטודנט שהגיע מהמילואים להיכנס לכיתה” (ידיעות-אחרונות / 19.11.07). קראתי ורתחתי.

 

ולמי שלא קרא, הסיפור בקצרה: הסטודנט אייל כהן, קצין במודיעין, לומד קולנוע במכללת ספיר שבשדרות. עם תום שירות המילואים שעשה, הוא הגיע למכללה כשהוא לבוש במדי צה”ל. המרצה נזאר חסן סירב לתת לו להיכנס, תוך כדי זה שהוא משחרר הסבר: “אני לא מוכן ללמד קצינים, שוטרים וחיילים במדים”.

 

מתוך הנחה שהסיפור נכון (לא קראנו את תגובתו של המרצה), אני חושב שהגיע הזמן, שמדינת ישראל תעמיד את השירות הצבאי/לאומי, במקום הכי גבוה שניתן- עם כל מה שמשתמע מכך. מדובר בחובה מוסרית וביטחונית. מדינה שרוצה להילחם בסרבנים, במתחמקים ובמשתמטים, אסור לה לדבר בשני קולות.

 

תתפלאו, זה לא המרצה הערבי שהרתיח אותי. להיפך. הערות מהסוג הזה, עוזרות לעוד כמה יהודים תמימים להבין את המציאות הבעייתית שאנחנו חיים בה. וזה כשלעצמו כבר טוב.  ניזאר חסן חי ומתפרנס במדינה שהוא שונא. להשקפתו, היהודים באמצעות צה”ל גרמו וגורמים עוול לבני עמו הפלשתינים. פתאום הוא רואה מדים “בממלכה שלו”. הנזיפה שהשמיע באוזני המילואימניק, מוכיחה שהוא מרגיש מספיק נוח ובטוח כדי לבטא את סלידתו מהמדינה ומצה”ל. 

 

הסיפור הזה הזכיר לי את פסיקתו המקוממת של השופט רון סוקול, מביהמ”ש המחוזי בחיפה. ולפני שאני ממשיך, הערה: לדעתי, מדינת ישראל חייבת להפלות לטובה את אלה שעשו ועושים צבא. אפליה לטובה של האחד, איננה בהכרח הפליה לרעה של האחר (דוגמא: אם אנחנו מכניסים נכים בלי תור, אין זה אומר שאנחנו מקפחים את אלה הממתינים בתור).

 

בספטמבר 2006, הונח על שולחנו של כבוד השופט רון סוקול תיק אזרחי, שבו היה צריך להכריע בשאלה: האם קריטריון של שירות צבאי, מצדיק העדפה של סטודנטים במעונות באוניברסיטת חיפה. הנהלת האוניברסיטה, חשבה שכן.

 

זה לא מצא חן בעיני עמותת “עדאלה”, ובשם שלוש סטודנטיות ערביות, הגישה עו”ד סאוסן זהר עתירה לביהמ”ש. למרבה הפלא, בשם עיקרון השוויון, קיבל השופט רון סוקול את טענת הסטודנטיות, לפיה הקריטריון של שירות צבאי, יוצר אפליה בין סטודנטים יהודים לערבים, והורה לאוניברסיטה לבטלן.

 

בשם עיקרון השוויון?? אני חושב הפוך: פסיקתו של השופט סוקול, מהווה פגיעה אנושה בעיקרון השוויון. אין דבר כזה שוויון בזכויות, בלי שוויון בחובות. שוויון פירושו סימטריה בזכויות וחובות. דהיינו, מתגייסים ביחד באותו גיל, משתחררים ביחד, ונרשמים לאוניברסיטה ביחד. ערבי שנירשם לאוניברסיטה בגיל 19, בזמן שבן גילו היהודי משרת את מדינתו- זה חוסר שוויון, וחוסר צדק זועק לשמיים.  

 

בניגוד למה שכתב בפסיקתו, זה לא סטודנטים יהודים מול סטודנטים ערבים. הסיטואציה האמיתית היא, שבצד אחד יש סטודנטים ששרתו את מדינתם (וזה כולל גם ערבים), וממול, סטודנטים שלא שרתו (וזה כולל גם יהודים). הסיטואציה הזו מלכתחילה, איננה שוויונית. לפיכך, פסיקתו של השופט רון סוקול מעוותת, חוצפתו של המרצה ניזאר חסן מקוממת, והיחס של המדינה לבניה משרתיה, מסוכנת…



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר