על רפורמת יריב לוין: הפרדת רשויות, שיעור למתחילים

מאת Simha Admin | 23/01/2023 |

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59069

הרפורמה הזאת לא רק רומסת את עקרון הבלמים והאיזונים, אלא שגם מעקרון הפרדת הרשויות עצמו היא לא משאירה אפילו אדמה חרוכה *** מעולם לא הינדסו מעטים כל כך את תודעתם של רבים כל כך להאמין בשטות מופרכת כל כך, והשאלה היא איך זה התאפשר

שמחה ניר, עו“ד

בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הקדמה: על הפרדת הרשויות ועל האיזונים והבלמים

איך זה אצלנו?

האם הרפורמה “מחזירה” את הפרדת הרשויות?

שאלה לתומכי הרפורמה

שאלה על תומכי הרפורמה

תומכי הרפורמה, התכוננו ליום–מחר!

הקדמה: על הפרדת הרשויות ועל האיזונים והבלמים

הרפורמה המשפטית המוצעת ע“י שר המשפטים, יריב לוין, הולידה, בין השאר, את הפזמון “חזרה להפרדת הרשויות“.

במאמר הזה אני לא מתיימר לגלות משהו חדש, מעבר למה שמלמדים אצלנו בכיתה ד’ של הבצפר עממי. זה מה שמלמדים את ילדינו:

מהו תפקידם של הכנסת, הממשלה ובתי המשפט, וכיצד מוסדות אלו קשורים זה לזה? הצטרפו לתום ומובי, ותלמדו על עקרון הפרדת הרשויות ועל מערכת האיזונים והבלמים. תגלו גם מי פיתח עיקרון זה, ולמה הוא חשוב במשטר דמוקרטי.

כך ויקיפדיה, על הערך הפרדת הרשויות:

הפרדת הרשויות היא עיקרון שלטוני, לפיו יש לפצל סמכויות שלטון בגוף מדיני לרשויות נפרדות ועצמאיות. ברוב המקרים ההפרדה היא ל-3 רשויות: רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת. המטרה בהפרדה הרשויות הינה למנוע ריכוז כוח גדול מדי במקום אחד, באמצעות יצירת איזונים ובלמים לכל מרכיב בשלטון. מכיוון שכך, לעיתים העיקרון מכונה בשם “עיקרון האיזונים והבלמים“.

בראש הדף, שם נאמר:

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה כרוניקה מסודרת של התפתחות הפרדת הרשויות, מהמוקדם למאוחר.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

וזה גם מסביר מדוע ההסבר של ויקיפדיה אינו לגמרי נכון, באשר הוא מציג את עקרון הפרדת הרשויות ואת עקרון האיזונים והבלמים כאילו היו מושגים נרדפים, הגם שהוא אומר כי “המטרה בהפרדה הרשויות הינה למנוע ריכוז כוח גדול מדי במקום אחד, באמצעות יצירת איזונים ובלמים לכל מרכיב בשלטון“.

ולא היא: עיקרון האיזונים והבלמים “הורכב” על עקרון הפרדה הרשויות המקורי, כך שאף אחת משלוש הרשויות (המחוקקת, השופטת והמבצעת) אינה יכולה להשתולל כאוות נפשה, בלי איזו “מכה בצלעות” מחברתה.

כך ויקיפדיה, שם, בהמשך:

הפרדת רשויות על פי מונטסקייה

במאה ה-18, על בסיס כתבי ג‘ון לוק ובעקבות מה שראה כהצלחת המונרכיה הבריטית לעומת זו הצרפתית, תיאר מונטסקייה בחיבור רוח החוקים את הצורך בהפרדה לשלוש רשויות שלטון:

הרשות המחוקקת – שאחראית על קביעת החוקים.

הרשות השופטת – שאחראית על פירוש החוקים.

הרשות המבצעת – שאחראית על ביצוע החוקים וביצוע פירוש החוקים.

תורתו של מונטסקייה, שהביאה לו אוהדים רבים במחשבה הליברלית, מהווה בסיס לחוקת ארצות הברית ולמשטרים דמוקרטיים רבים בימינו. בישראל ובמדינות נוספות, הנהגת הרשות המבצעת היא חלק מהרשות המחוקקת, והפרדה מוחלטת קיימת רק בין הרשות השופטת לרשויות המבצעת והמחוקקת.

אז אנחנו יודעים מהן שלוש הרשויות, ובאשר לכך ש“בישראל […] הפרדה מוחלטת קיימת רק בין הרשות השופטת לרשויות המבצעת והמחוקקת” – זה ממש לא נכון, ועל כך נדבר בהמשך.

בערך העברי של הויקיפדיה אין הסבר ממשי על עקרון הבלמים והאיזונים, אבל בערך האנגלי המתייחס להפרדת הרשויות (Separation of Powers) יש ערך משנה על הבלמים והאיזונים (Checks and Balances), שם נאמר, בין השאר:

According to the principle of checks and balances, each of the branches of the state should have the power to limit or check the other two, creating a balance between the three separate powers of the state. Each branch’s efforts to prevent either of the other branches becoming supreme form part of an eternal conflict, which leaves the people free from government abuses.

וזו בדיוק הפואנטה: עקרון הבלמים והאיזונים יוצר קונפליקט מתמיד בין כל אחת משלוש הרשויות לשתיים האחרות, כדי להגן על הבריות מפני התעללויות שלטוניות.

איך זה אצלנו?

במאמר הזה נעסוק רק בקונפליקט שבין הרשות השופטת לרשות המחוקקת.

התערבות הבג“ץ בחקיקה מוסדרת בסע’ 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר זה לשונו:

8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק–יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

ובדומה לכך גם בחוק יסוד: חופש העיסוק.

ההוראה הזאת זכתה לכינוי “פיסקת ההגבלה” משום שהיא מגבילה את האפשרות לפגוע בזכויות האדם שנקבעו בו, ועל פי ההלכה הפסוקה והמחייבת הכנסת הגבילה גם את כוחה–היא, כך שהיא לא תוכל לחוקק חוקים שאינם מתיישבים עם ההוראה הזאת.

אמור מעתה: בפסלו חוקים של הכנסת, בית המשפט פועל מכוח ההוראה שהכנסת עצמה הפקידה בידו.

כן, ידוע לי שיש החולקים על כך, אבל מכוח סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה, “הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון“, וזה אומר שהלכה שנפסקה ע“י ביהמ“ש העליון היא חלק מ“משפט המדינה” – כל עוד הכנסת לא מחוקקת חוק המשנה את המצב, או שביהמ“ש העליון הופך קערה על פיה, ופוסק הלכה אחרת.

ישנה עוד הוראה בחוק יסוד: השפיטה, והיא בסע’ 15(ג) שבו, אשר זה לשונו:

(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

ההסמכה של הבג“ץ לדון “בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק“, מלמדת אותנו שהבג“ץ רשאי להרחיב בעצמו את גבול סמכותו, וכפי שהסברתי במאמר על סמכותו של הבג”ץ לפזר את הכנסת, סע’ 15(ג) מסמיך את הבג“ץ אפילו לפזר את הכנסת (אבל לא לבחור כנסת אחרת במקומה).

אמור מעתה: התערבות הרשות השופטת בעבודתה של הרשות המחוקקת הינה מכוח החלטתה של הרשות המחוקקת עצמה!

זהו עקרון “הבלמים והאיזונים“.

האם הרפורמה “מחזירה” את הפרדת הרשויות?

הרפורמה שיריב לוין מציע לנו מכילה, לצורך המאמר הזה, שני רכיבים: האחד – רוב לממשלה/קואליציה בוולב“ש (הוועדה לבחירת שופטים), והשני – פיסקת התגברות על פסיקת ביהמ“ש העליון ברוב של 61 ח“כים.

רוב של 61 ח“כים (ויותר) זו תמיד הקואליציה שבאותה העת, הקואליציה שבאותה העת נשלטת ע“י מפלגתו של ראש הממשלה באותה העת (או תלוייה בהסכמת אותה המפלגה), ומפלגתו של ראש הממשלה באותה העת נשלטת ע“י ראש הממשלה באותה העת.

כך הוא גם בשליטתה של הממשלה/הקואליציה בוולב“ש, שגם היא היא נשלטת ע“י ראש הממשלה שבאותה העת.

מה זה אומר?

זה אומר שהשלטון יכול לקבוע מי יהיו השופטים בינו לבין המתדיינים מולו בערכאות;

זה אומר ששר המשטרה, למשל, יכול לקבוע מי יהיו שופטי התעבורה, ולהבטיח שתהיינה יותר הרשעות מאשר עשיית צדק – והכל בשם ה“משילות“.

זה אומר ששופט בימ“ש השלום שמבקש קידום למחוזי יצטרך לספק כמה שיותר הרשעות – גם כן בשם ה“משילות“.

זה אומר שהשלטון יכול להכתיב לשופטים איך לפרש אם החוק – דבר שלפי עקרון הפרדת הרשויות הוא נחלתה הבלעדית של הרשות השופטת.

זה אומר שבמקום לחוקק חוק המבטל את פסקת ההגבלה, או מתקן אותה כך שהיא לא תחול על הכנסת עצמה (חקיקה לא פופולרית בעליל), השלטון יבחר שופטים אשר, בדרך של פרשנות, יספקו לו את אותה התוצאה (ואז זה יהיה “פסיקה של בית משפט לא תלוי, אותה אנחנו חייבים לכבד, גם אם היא לא לטעמנו”).

זה אומר שראש הממשלה הוא השולט לא רק על הרשות המבצעת והמחוקקת, אלא גם על הרשות השופטת.

שאלה לתומכי הרפורמה

נניח שממשלת בנט–לפיד הייתה מציעה את הרפורמה הזאת ממש: האם גם אז הייתם מברכים עליה, ועל כך שהיא “מחזירה את הפרדת הרשויות“?!

אני מהמר על כך שאתם הייתם הופכים חברבורותיכם, וטוענים כנגד אותה הרפורמה את מה שאני טוען כאן: שהרפורמה הזאת לא רק רומסת את עקרון הבלמים והאיזונים, אלא שגם מעקרון הפרדת הרשויות עצמו היא לא משאירה אפילו אדמה חרוכה.

שאלה על תומכי הרפורמה

במאמר הזה, כאמור, לא חידשתי דבר מעבר למה שמלמדים בכיתה ד’ של הבצפר עממי.

זה גם לא מקרה “גבולי“, אשר לגביו תיתכנה “דיעות לכאן ולכאן“.

על כגון דא אפשר לומר, בפרפראזה על אימרתו המפורסמת של ווינסטון צ’רצ’יל: מעולם לא הינדסו מעטים כל כך את תודעתם של רבים כל כך להאמין בשטות מופרכת כל כך.

והשאלה היא איך זה התאפשר.