על קבורתו הזמנית של נוסח החוק – תמצית קלה לעיכול

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/53838

שמחה ניר, עוד

*** תמצית של הדיון המשפטי בבגץ הגופות“, לבקשת קוראים לאמשפטנים שמתעייפיםמקריאת מאמרים משפטיים ארוכים

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופטבדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

יש גונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם

אתר גרוניס.קום, אתר חופשהביטוי

משוב העם“, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיק ההוצאות

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

לייקלדף הפייסבוק עוד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת שק בתחת“?

בגץ 8743/14, שמחה ניר, עוד, נהוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

עם סעור הרוחות עקב פסד הבגץ בעניין גופות המחבלים פרסמתי את המאמר על קבורתו הזמנית של נוסח החוק, בו תמכתי בזכותה המוסרית של המדינה להחזיק גופות של מחבלים כאמצעי לחץ במומ עם ארגוני המחבלים המחזיקים בחיילים או אזרחים ישראליים, חיים או מתים.

יחד עם זאת, מטעמים שפירטתי, צידדתי בפסד הרוב, אשר קבעה כי תקנה 133(3), שהדיון נסב על פרשנותה, אינה מסמיכה את המפקד הצבאי לצבור מלאי” (כהגדרתו של נפתלי בנט, לו הקדשתי את המאמר על קבורתו הזמנית של נוסח החוק נאוםתשובה לנפתלי בנט).

בהמשך נקלעתי לוויכוח משפטי עם עוד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה. הוויכוח הזה החל בפייסבוק, אבל הצריך עמקות שאינה מתאימה לאותו המדיום, ולכן העליתי אותו במאמר נפרד, על האקטיביזם השיפוטי נאום תשובה לעוד שמחה רוטמן.

ויכוח בין משפטנים על עניינים משפטיים לא יכול להצטמצם לסיסמאותרחוב בודדות, והמאמר נמרחעל פני 56 עמודים.

באו קוראים שאינם משפטנים, ואמרו התעייפנו, שמחה, תן לנו את זה בתמצית“.

אז אתן לכם את זה בתכלית התמצית, אפתח בדוגמה אמיתית, ואקנח בדוגמה הממחישה את הנושא.

הדוגמה האמיתית:

הדר ישראל אלדד (שייב, אביו של חהכ לשעבר אריה אלדד) היה ממנהיגי הלחי בטרם פרוץ המדינה.

לאחר פרוץ המדינה ביקש אלדד, מורה במקצועו, לעבוד בביס פלוני, אבל נדרש להביא אישור ממשרד החינוך. משרד החינוך לא נתן את האישור בנימוק שמשרד הביטחון לא מאשר“.

הנימוק: “משרד הביטחון מתנגד“.

מדוע משרד הביטחון מתנגד“? משום ששר הביטחון, דוד בן גוריון, לא אהב את דיעותיו הפוליטיות של שייב, וראה בהעסקתו של אלדד כמורה משום סכנה ביטחונית“.

הבגץ פסק (תמצית, מהזיכרון): לשר הביטחון אין סמכות להתערב בענייני חינוך ולמשרד החינוך אין סמכות לשקול שיקולי ביטחון.

עילות ההתערבות: חריגה מסמכות, שיקולים זרים.

הדוגמה להמחשה:

מפקד כוחות צהל בגדה המערבית החליט על קבורתו של אדם (ערבי, איך לא), במקום למסור את הגופה למשפחתו של המת.

עתרה המשפחה לבגץ כנגד המפקד.

עונה המפקד: אני פועל מכוח סמכותי לפי תקנה 133(3) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, אשר זה לשונה:

(3) למרות כל הכלול בכל חוק, יהיה מותר למפקד צבאי לצוות כי גוויתו של כל אדם תיקבר באותו מקום שהמפקד הצבאי יורה. המפקד הצבאי רשאי באותו צו להורות מיומי יקבור אותה גוויה ובאיזו שעה תיקבר. הצו האמור יהיה הרשאה מלאה ומספקת לקבורתה של אותה גוויה, וכל אדם העובר על אותו צו או מפריע לו יאשם בעבירה על התקנות האלה.

מתנפלים עליו כל שלושת השופטים: הסמכות הזאת אינה גוברת על זכותה של המשפחה לקבל את גופת בנם, ולקברו בבית הקברות שלהם.

משיב המפקד: רגערגע! אני אוסף גופות של מחבלים, מאחסן אותן בקבורה זמנית“, כדי שבשעת הצורך יהיה לממשלה מלאישל גופות לצורך מיקוח עם ארגוני המחבלים על השבת חיילינו הנתונים בידיהם.

עונים לו השופטים: אתה פקיד ממשלתי, ותפקידך לפי החוק אינו כולל איסוף מלאישל גופות עבור הממשלה.

בכך מתקבלת העתירה, ובית המשפט מצווה על המפקד למסור את הגופה לידי המשפחה.

על פסהד שעורר את המחלוקת

בתיק הבגץ בעניין גופות המחבלים המצב היה דומה, אבל המפקד הצבאי ויועציו המשפטיים נקטו טקטיקה ישירה“, בכרכם יחד את הסמכות ואת השיקולים: אנחנו משתמשים בסמכותנו לפי תקנה 133(3) לצורך איסוף מלאישל גופות לצרכי מיקוח.

והתוצאה: שני שופטים לא קיבלו את הכריכה הזאת, ודחו את עמדתו של המפקד, ושופט אחד כן קיבל אותה.

זה כל הסיפור: אין לו שום קשר לאקטיביזם השיפוטי, רק לפרשנות החוק ושיקולי המשפט המינהלי, כפי שבאו גם בבגץ ישראל אלדד:

חוסר סמכות מפקד האיזור הוא הממשלהשל האזור המוחזק עי המדינה (מכוח הדין הישראלי והדין הבינלאומי כאחד), ולא הממשלה של מדינת ישראל.

שיקולים זרים שיקולי הביטחון והמדיניות של מדינת ישראל אינם מעניינו של מפקד האיזור (בתור שכזה).

חשיבות הנושא

כאשר בית המשפט עוצם עין מכך שרשות מנהלית חורגת מסמכותה, או מפעילה שיקולים זרים זה מתחיל בשיקולי ביטחון אמיתיים, ממשיך בשיקולי ביטחון שקריים, ובסוף הדרך זה מתיר שרירות והפקרות בכל תחומי השלטון.

ועל כך ייאמר: לא תישא את שם הביטחון לשווא.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר