בן 83 שנים אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/58762

שמחה ניר, עוד

פרק המשך לסדרה השנתית, אותה התחלתי לפני שמונה שנים *** כנסוכנסו!

בן 82 אנוכי היום (15.6.2021), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

לייקלדף הפייסבוק עוד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת שק בתחת“?

בגץ 8743/14, שמחה ניר, עוד, נהוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

עוד שנה חלפה …

מכתבי אל נשיאת ביהמש העליון

תמצית הפרקים הקודמים

ההסלמה

האידיוטים

ללא בושה

רמתו וטהרו” …

האמונה בצדקת דרכי

עד כמה יכול אדם להמשיך ללא ליאות

ייחודי כשר המשפטים וזכויות האזרח הבא של מדינת ישראל

אמרתי לכם, ולא אביתם שמוע

על אמון הציבור בשופטיו

עוד על אמון הציבור בשופטיו

קברתי אותם, אחדאחד

לא תנצחו אותי!

עוד הדרך רב!

מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים / חיים נחמן ביאליק

עוד שנה חלפה

בן שמונים ושלום שנים אנוכי היום, טז בסיוון התשפ”ב, 15.6.2022, ועוד כוחי במתני.

זה שמונה שנים, מדי יומולדת ביומולדתו, אני מפרסם את האנימאמין הזה על מפעלחיי, עם עדכונים מדי שנה.

כבר בפעם הראשונה, בשנת 2014, תחת כותרת דומה, בן שבעים וחמש שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני, הצהרתי כי אני תולה את הנעלייםשלי ביום 16.10.2023, היום בו תפרוש מנשיאות ביהמש העליון הגראציה אסתר חיות, אחרונת המושחתים שהיה לי הכבודהמפוקפק להכיראותם.

איך שהזמן רץ … וכבר אנחנו שנה וקצת לפני הדדליין הזה.

לפני שנתיים (בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!) הוספתי לעצמי עוד מטלה: להשיב את יחסי האמון בין הציבור לבין השופטים – כמו בראשונה.

לכבוד יום הולדתי המכהן” (83, 15.6.2022) ובמסגרת המטלה הזאת, שלחתי לנשיאת ביהמש העליון, אסתר חיות, את המכתב הזה:

שמחה ניר, עוד

www.quimka.net

www.quimka.com

www.grunis.com

quimka@quimka.com

פלורידה, 15.6.2022

לכבוד

השופטת אסתר חיות

נשיאת בית המשפט העליון

שערי משפט 1

ירושלים 9195001

נכבדתי,

הנדוןאמון הציבור בשופטיו

היום יום הולדתי ה-83.

אין זה סוד שאני נמנה בין מבקריה החריפים ביותר של שופטי ישראל.

זה לא משום שמשחר ינקותי חלמתי להיות מבקר השופטים. זה משום שאתם אילצתם אותי לבקר אתכם כפי שאני עושה, זה חמישה וחצי עשורים.

כל ה“סיפור” שלי התחיל ונגמר בנקודה אחת בלבד: חובתו של השופט להתייחס לטענות ולראיות של המתדיינים בפניו. שלא “יצפצף על בני אדם“, כלשונו של חברכם, דר מישאל חשין הצעיר בן ה-36, לפני שהוא עצמו התיישב על הכורסה בביהמ“ש העליון, וגם הוא צפצף על בני אדם, כהגדרתו–הוא.

אני מניח שאם השופטים אכן היו מתייחסים לטענות ולראיות שמציגים לפניהם, הם היו טובים וראויים גם מכל בחינה אחרת – לכך יקראון במקומותינו חוק הכלים השלובים – וממילא לא היה צריך לתקוף אותם על כל צעד ושעל.

ייתכן שאם הייתי בא על סיפוקי בנושא הזה, הייתי מסתפק בכך, ממשיך בעיסוקי המקצועי כעורך–דין, ואם היה מתגלה צורך “לטפל” בשופטים בעניינים אחרים – כבר היו נמצאים מי שיעשו את המלאכה הזאת (ויש כאלה, גם בלעדי, ברוך השם!).

מבחינתי עניין ההתעלמויות האלה נמצא בלב–ליבו של נושא היושר האינטלקטואלי, שאצל אחרים הוא פחות בולט, כי הם לרוב מבקרים את פסקי הדין, או תומכים בהם, לפי התוצאה, או לפי השאלה אם פסקי הדין תומכים, או לא תומכים, בהשקפותיהם הפוליטיות, ואילו אותי מעניינת דווקא תרבות השפיטה, הדרך בה הם מגיעים לתוצאה, להבדיל מהתוצאה עצמה.

ואם לא ברור לך עדיין: כאשר השופט מתייחס לכל הטענות והראיות שלפניו, אני אגן על יושרו – אפילו את התוצאה לא תהייה לטעמי.

ראי, למשל, את המאמר גם כאשר אני מגן על שופטים ועובדיציבור אני יחיד מול רבים. זה גורלי (https://www.quimka.net/35995), שם אני מראה (ומביא דוגמאות רבות) כי שמחה ניר שתוקף שופטים הוא אותו שמחה ניר שמדבר בשבחם, למרות שאותו שמחה ניר אינו הדובר שלכם – הוא הדובר של מצפונו, ושל מצפונו בלבד. והוא הדובר של מצפונו, גם כאשר כל העולם תוקף – ולא בצדק – שופט זה או אחר, או את כלל השופטים, כציבור.

ושימי לב שאצלי אין שופטים מועדפיםושופטים שאינם כאלה: כאשר צריך – אני תוקף את השופט, וכאשר צריך – אני מגן על אותו השופט ממש.

קחי, למשל, את אהרן ברק המושמץתמיד: מתחתי עליו ביקורת קשה במאמרים רבים, אבל כאשר, בשנת 2005, הוא התייצב בפני ועדת זמיר שבחנה את שאלת קיומם העצמאי של בתי הדין לעבודה, בעוד אשתו מכהנת כסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, ונטען כנגדו לניגוד עניינים” – מי התייצב להגנתו? עבדך הנאמן: אולי תרדו שם: לאהרן ברק ישנם חטאים אמיתיים, גדולים, ולא צריך להוסיף לו חטאים מדומים, קטנים (https://www.quimka.net/36286).

ובמלים ברורות יותר: אם אתם הייתם נוהגים עם שמחה ניר (ולא רק איתו) באותה ההגינות ששמחה ניר נוהג אתכם – לא הייתם צריכים לקונן היום על אבדן אמון הציבור בכם, ולהאשים את הציבור – לא את עצמכם.

אבל לא: במקום לעשות את חשבון נפשכם, אתם רודפים את מבקריכם, רודפים אותם עד חורמה, וכאן אני חוזר אל התכתשותי אתכם, השופטים, זה קרוב לשישה עשורים – כשאת עדיין לא חגגת את הבתמצווה שלך.

על כדור השלג

מה תעשה כאשר כאשר אתה חוזר וטוען את אותן הטענות, ובתי המשפט חוזרים ומתעלמים מהן שוב ושוב, באופן שיטתי? אתה מרים את עוצמת קולך, ואם יש צורך – גם מחריף את הסגנון.

זה מה שעשיתי, אחרי שהלחישות המבויישות “טעה כבוד בית המשפט קמא בהתעלמו מהטענה הזאת–והזאת” לא עזרו וגם ערכאות הערעור התעלמו ממנה: הן מתעלמות גם מהטענות וגם מטענת ההתעלמות מהטענות.

אז הרמתי את הטון, והחרפתי את הסגנון, אבל בהדרגה התחלתי להבין שזה לא רק “טעויות פה ושם” אלא תרבות–שפיטה קלוקלת, והתחלתי לדבר “מערכתית“, דהיינו לבקר את תרבות השפיטה עצמה.

וכאן מערכת המשפט הציגה את עצמה במלוא מערומיה וכיעורה: מותר לבקר את הפסק – לא את הפוסק, ומי שמבקר גם את הפוסק – חוטף.

אחלה חופש הביטוי.

אז זה לא שאני “איש ריב ומדון“, כמו שאומרים כמה מ”אוהבי”. אני בחיים שלי לא פגעתי בזבוב, ולא פגעתי בחלשים ממני, אבל מי שמנצל את כוחו כדי לפגוע בי, ולהשתיק אותי – אני משיב מלחמה שערה.

גם מדינה שוחרת–שלום משיבה מלחמה שערה, כאשר היא מאויימת.

אז השבתי מלחמה שערה, וכוחות הרשע החזירו, “וחוזר חלילה, ושוב בלי הרף“, כלשונו של המשורר יהודה עמיחי ז“ל.

המצב כיום הוא שאני מרצה שתי הוצאות לצמיתות ממקצוע עריכת הדין (מצטברות זו לזו) + 27 שנות השעייה (מצטברות גם כן, איך לא), והשאלה היא איך זה מתיישב עם חופש הביטוי במדינת ישראל הדמוקרטית.

והתשובה: אנחנו לא סותמים פיות, אבל … הסגנון!

מה זה “סגנון“?

סגנון” זה שאם אני אומר “המדינה לא מגלה לנו” – זה סגנון “בוטה ומשתלח“;

סגנון” זה שאם אני אומר “ובכך הצטרפת“, כמסקנה נטענת מצרוף עובדות קיימות – זה סגנון “בלתי מאופק ובלתי מרוסן“;

סגנון” זה שאם אני אומר “מעיד כאלף עדים” – זה סגנון “בלתי מנומס ובלתי ראוי“. זה שחברכם, אליקים רובינשטיין, למשל, השתמש איןספור פעמים באותו הסגנון” – זה כשר למהדרין, כי לכם מותר הכל.

עד כמה נלעגת השתלחותכם בסגנוןשל המבקרים אתכם קראי במאמר פטנט ייחודי: היאך משתיקין את כוהני ה”סגנון”? (https://www.quimka.net/46347).

אתם, שופטי ישראל, מתבכיינים על אבדן אמון הציבור בכם. אתם לא מפנימים שאמון, כמו אהבה, כמו כל רגש אחר, הוא דבר שיש לטפחו, יש לשקוד עליו, ויש לשמרו יוםיום, כי אחרת הוא מתייבש וקמל, מתייבש ונובל, מתייבש ונופל.

אבל לא, זה לא אצלכם בפלייבוק, ובמקום לשקוד על אמון הציבור, לבל יאבד, אתם מאשימים את הציבור, לא את עצמכם. ראו: דורית ביניש ממשיכה לרמות את כל העולם – ובמיוחד את עצמה (https://www.quimka.net/36060).

אתם גם מבקשים להחליף את הציבור (https://www.quimka.net/36407).

אבל האמת על יחסכם אל אמון הציבור היא אחרת לגמרי: אתם פוחדים ממנו פחדמוות, ובורחים ממנו כמפני אש (https://www.quimka.net/36180).

זאת האמת העירומה.

היום אתם מקוננים על כך שהפוליטיקאים הם הפוגעים בכם, באמון הציבור בכם, אבל אתם מטעים ומרמים את עצמכם. כאשר רבבות ומאות אלפי אנשים יוצאים מבית המשפט עם טעם מר בפה” (כלשונו של חברכם יצחק זמיר), ובלון חוסרהאמון מתנפח ומתנפח די בסיכה פוליטית קטנה כדי להביא להתפוצצות.

ואכן, רבבות ומאות אלפי אנשים יוצאים מכם עם טעם מר בפה: זה מתחיל מלמטה, מבתיהמש לתעבורה ומלשכות ההוצאה לפועל, ומחלחל כלפי מעלה עד לביהמש העליון.

וזה לחלוטין לא קשור לפוליטיקה!

אם הייתם שוקדים על אמון הציבור, הציבור היה מתייצב לימינכם כחומה בצורה, גם כאשר הוא לא בהכרח אוהב את החלטותיכם.

שורש הבעייה שלכם: אמונו של המפסיד!

אתם אומרים: בכל משפט יש צד זוכה וצד בוכה, ואך טבעי הוא שהמפסיד ייצא ונפשו מרה, אבל זהו בדיוק שורש הבעייה שלכם: אתם לעולם לא חושבים על אמונו של הצד המפסיד, ולא זו בלבד, אלא שאחרי שהשכבתם אותו על הקרשים, אתם ממשיכים לבעוט בו, כדי להרתיע אותו מלשוב אליכם בעתיד.

אתם רק לא מביאים בחשבון כי מי שזכה אתמול, אתם תדפקו אותו מחר, ואז גם הוא יצטרף למעגל חוסר האמון בכם.

או, למשל, כיפופיהידיים שלכם, המלווים באיום בהוצאות“, ותמיד מכוונים כנגד הצד החלש: אתם לא יכולים לאיים על המדינה, אתם גם לא יכולים לאיים על חברות הביטוח, על הבנקים, על אף ישות שלא מנהליה ולא עורכי דינה משלמים מכיסם הפרטי את ההוצאותהאלה, שאינן אלא פעולותעונשין כנגד החלשים, המבקשים צדק, על עצם העובדה שהם מבקשים צדק.

כשאני מדבר על הצד המפסיד“, אני מתכוון גם לכל אלה שאינם צדדים במשפט, אבל יש להם עניין בתוצאותיו. אפשר לקרוא להם הציבור המפסיד.

על מה אדברה היום

אני לא כותב אלייך כדי שתברכי אותי ליום הולדתי, ותאחלי לי אריכות ימים.

אני כותב על משהו יותר רציני, רציני בהרבה.

בשנת 2014, ביום הולדתי ה-75, הצהרתי כי אני תולה את הנעלייםשלי ביום 16.10.2023, ואני מניח שהתאריך הזה אומר לך משהו.

לפני שנתיים, ביום הולדתי ה-81, הוספתי לעצמי עוד מטלה: להשיב את יחסי האמון בין הציבור לבין השופטים – כמו בראשונה, והיום אני מעלה הילוך בנושא הזה, כי נותרו לי רק שנה וקצת עד לתליית הנעליים, כאמור, ואני מקווה להשלים את המטלה הזאת תוך שנה אחת בלבד, עד ליום הולדתי הבא.

אני מזמין אתכם, ציבור השופטים, לשתף פעולה אתי בכתיבת הספר שכותרתו תהייה, ככל הנראה, “שופטינו כבראשונה“.

בספר הזה אני מתכונן לכלול מבחר ממאמרי בנושא, אותם פרסמתי במהלך השנים, ומן הסתם גם מאמרים חדשים, ברוח הזמן.

אשמח להעביר לעיונכם כל מאמר שעתיד להיכלל בספר, לשם תגובתכם (שתיכלל בו, אם תחפצו), וכן לקבל מכם כל מאמר משלכם, הדן בנושא.

כן, זה יהיה קשה לכם.

זה יהיה קשה לכם, כי תצטרכו להביט במראה, תצטרכו להכיר בכך שגם לכם יש חלק באבדן האמון הציבורי בכם, שאתם כשלתם בשמירה על אמון הציבור בכם.

זה יהיה קשה לכם, כי זה יחייב אתכם בחשבוןהנפש: איכן טעינו, איכה כשלנו ברך.

וזה יהיה קשה לכם, כי לא תוכלו להסתתר מאחורי הדוברות שלכם, שמדקלמת נוןסטופ שהדברים אינם ראויים לתגובה“, ושהשופטים אומרים את דברם רק בפסקי הדין ובהחלטותיהם“.

עם כל הכבוד, אני עדיין לא ראיתי פסקדין או החלטה בה השופטים מסבירים מדוע הם מתעלמים מטענות וראיות שאינן מתיישבות עם התוצאה אותה הם סימנו מראש.

אני גם לא ראיתי פסקדין או החלטה בה אותו השופט מסביר מדוע, בשני פסקי דין אותם הוא כתב במקביל, הוא הגיע לתוצאות הפוכות, כאשר ההבדל היחיד בין התיקים הוא שמו של התובע/המערער/העותר.

אני מציע לכם מעין סולחה” – לא סולחה ביני, אישית, לביניכם, אלא ביניכם לבין הציבור כולו. לא תקבלו את ידי המושטת, הדבר, כמובן, יצויין בספר עצמו, כמקובל במקרים דומים (משהו מעין “עד כתיבתם של הדברים האלה מערכת המשפט לא טרחה להגיב“), ואחרי כן אתם תמשיכו להתבכיין ולהאשים את הציבור.

כך או כך – מומלץ לכם כי תשוו לנגדכם תמיד את הדברים האלה:

כי בדיוק בעניין הזה לקיתם בעיוורונכם.

ורק להזכירך: את הגדרתי כאדם מבוגר, המאמין בצדקת דרכו, פועל בכל נימי נפשו לקידום המטרה לתועלת הציבור ולא לתועלתו האישית לא אני המצאתי על עצמי – אלא דווקא אתם הייתם אלה שאמרתי את זה עלי, לפני שהורדתם עלי את הגרזן.

והמטרה לתועלת הציבור“, עליה אני מדבר היום היא, כאמור, להשיב את יחסי האמון בין הציבור לבין השופטים – כמו בראשונה.

לא רוצים לשתף פעולה? אל תשתפו, תעשו בעצמכם את חשבוןהנפש הציבורי שלכם, מול הציבור כולו.

לא רוצים אפילו את זה? אל תתבכיינו אחר כך על כך שהציבור לא מאמין בכם ולא מאמין לכם.

ואני מצפה שיהיה לך האומץ להשיב למכתבי זה – אישית.

בברכה,

שמחה ניר, עוד

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

תמצית הפרקים הקודמים

זה למעלה מחמישה וחצי עשורים שאני לוחם – כמעט לבדי – למען טוהר המשפט והמנהל הציבורי במדינת ישראל, כאשר טוהר המשפט עומד במרכז האגנדה שלי, וכל השאר נגזר ממנו.

כל השאר נגזר מטוהר המשפט, משום שמערכת משפט מושחתת ומסואבת משחיתה כל חלקה טובה, ונותנת הכשרבגץ לכל המושחתים והמסואבים, ואילו מערכת משפט טהורה ונקייתכפיים לא תשאיר אבןעל אבן בחתירה לניקיוןהכפיים בכל המגזרים האחרים.

ומה, בסךהכל, אני מבקש מהשופטים? שיתייחסו לכל הטענות והראיות, ושלא יתעלמו מכאלה אשר אינן מתיישבות עם התוצאה עליה הם החליטו מראש. שלא יצפצפו על בני אדם“, כלשונו של הדר מישאל (“מישה“) חשין הצעיר, לפני שהוא עצמו התיישב על כורסת השופט העליון“, הסתאב כמו חבריו, ובעט מהמקפצה בכל הערכים שהטיף להם עד אז?

כל המאבק שלי בשופטים מתחיל ונגמר בנקודה האחתוהיחידה הזאת: החובה להתייחס לכל הטענות. היושר האינטלקטואלי של השופטים.

ההסלמה

והלא תשאלו: איך זה שמאבק אשר מתחיל ונגמר בנקודה אחת ויחידה מסלים לכדי מלחמת עולםכפי שאני נמצא בה?

התשובה נעוצה בכך ששופטי ישראל לא סובלים את הביקורת, מכים ללא ריסון בכל מי שמבקר אותם, ומצפים לכך שהמוכים יכרעו על ברכיהם, ילקקו להם את הישבן ובטון מתרפס יהמהמו אהבתי את אדוני“.

אלא מאי? לא תמיד זה עובד.

האידיוטים

מבקשינפשי חשבו שאם הם יכו בי אני אשתוק, אז אני לא שותק. הם מכים עוד, ואני מגיב עוד, הם מכים ואני מגיב, “וחוזר חלילה, ושוב בלי הרף“, כלשונו של המשורר האהוב עלי, יהודה עמיחי זל.

התוצאה הייתה שהאידיוטים האלה ירו לעצמם ברגל, בכל הרגליים: כאשר עסקתי בעריכתדין היה לי זמן לכתיבת מאמר אחד בשבועיים, או בחודש, והייתי חייב להיזהר בלשוני ובמקלדתי, אבל אחרי שהם הוציאו אותי מהמקצוע הגעתי גם לפרסום של שלושה או ארבעה מאמרים ביום.

ולא רק שהם שחררו אותי ממגבלות הכמות, אלא שהם שחררו אותי גם מרצועות המשמעת“: אם הם היו משעים אותי לחודש אחד + חודשיים עלתנאי, ובהדרגה מעלים את המינון, הם היו משתיקים אותי לעולמים.

ואוי לנו שאידיוטים כאלה, שאינם מסוגלים לנהל אפילו את העניינים האגואיסטים שלהם, מנהלים לנו את מערכת המשפט כולה.

עוד לעניין זה: כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים.

ללא בושה

האם השופטים מכחישים את מה שאני טוען כנגדם זה כחמישה וחצי עשורים?

לא רק שהם לא מכחישים, אלא שהם גם מודים בכך, מהמקפצה: מותר לנו שלא להתייחס למה שלא מתחשק לנו להתייחס אליו.

קראו את המחזה אהרן ברק נרצח פעם שלישית – הרוצחת הפעם: מרים נאור, ותבינו איך הדברים מתנהלים. תבינו איך מערכת המשפט הטובה בעולם” – מסכן העולם! – יכולה להרשיע אותך ברצח, כאשר אתה מביא את הנרצחאל דוכן העדים, והוא מעיד כי הוא חי, נושם ובועט, “מגמר לידתו ועד לרגע הזה ממש“.

רמתו וטהרו” …

בגלל המאבק שלי למען היושר האינטלקטואלי של שופטי ישראל הוציאו אותי ממקצוע עריכתהדין. בשם רמתו וטהרו של מקצוע עריכתהדין (סע‘ 1 לחוק לשכת עורכי הדין – להלן: חלעה) הם אוסרים על עורכיהדין למתוח ביקורת על רמתו וטהרושל מקצוע השפיטה.

האם מבקשינפשי טוענים כי אני מוריד את רמתו וטהרושל המקצוע?

באו נראה מה הםעצמם אמרו עלי: ועד מחוז תלאביב – אלה אשר המשיכו לרדוף אותי גם 11 שנים אחרי שאני עברתי למחוז אחר, ושש שנים אחרי שהם הוציאו אותי מהמקצוע – אמר עלי שאני מקצוען“, ואילו ערכאות המשמעתשל הלשכה אמרו עלי שאני – שימו לב היטב:

אדם מבוגר, המאמין בצדקת דרכו, פועל בכל נימי נפשו לקידום המטרה לתועלת הציבור ולא לתועלתו האישית“.

ובית המשפט העליון אימץ את הקביעה הזאת, כדי ליצור את הרושם המזוייף שהוא לא דופק אותי בנפש חפצה, אלא רק משום שהוא מוכרח“.

ודוקו: זה לא מה שאני אומר על עצמי, ולא מה שמוקירי אומרים עלי – אלא מה שמבקשינפשי עצמם אמרו עלי!

אז אני אמשיך להאמין בצדקת דרכי ולפעול בכל נימי נפשי לקידום המטרה לתועלת הציבור ולא לתועלתי האישית.

האמונה בצדקת דרכי

בן שמונים ושלוש שנים אנוכי היום, ומה שנותן לי את הכוח להמשיך הוא האמונה בצדקת דרכי, והאמונה החזקה עוד יותר שאני אראה את מטרותי, כולן או מקצתן, מתגשמות במהרה בימינו, אמן.

עד כמה יכול אדם להמשיך ללא ליאות

במערכת המשפט בישראל שופט פורש מהכהונה בגיל שבעים שנה ( + שלושת חודשי האקסטרה”). זה לא משום שבגיל הזה הוא כבר לא מתפקד, אלא מהחשש שהשתן יעלה לו לראש יותר מדי.

הבעייה היא שאם שופט מתחיל את הקריירה שלו בגיל 28, הוא תקוע במערכת כמסמרללאראש, ומרוב חלודה צריך לשרוף את כל המערכת כדי להוציא אותו משם.

לי אין שררה, וממילא השתן לא יכול לעלות לי לראש, ונשאלת השאלה עד מתי אמשיך לשאת בעול.

התשובה הראשונה שהייתי נותן היא כל עוד יהיה לי הכוח לעשות זאת.

אבל, במחשבה שנייה, שאלתי את עצמי עד כמה, ועד מתי, יכול וצריך אדם לפעול בכל נימי נפשו לתועלת הציבור ולא לתועלתו האישית, גם אם הוא מאמין בצדקת דרכו, וזאת כאשר הציבור – זה שבוחר את מחוקקיו ולא שותק כאשר הם, מצדם, נותנים לבעלישררה מושחתים את הכוח לפגוע במי שמותח עליהם ביקורת?

מצד אחד אומרים לי הקולות אשר בתוכי: שמחה תמשיך, תראה להם מי אתה.

מצד שני אני שואל את עצמי מדוע שלא אתן לציבור להתבשל במיציוהוא, ואני את תרומתי למין האנושי כבר נתתי?

והפשרה שאני עושה עם עצמי היא שאני תולה את הנעלייםשלי ביום 16.10.2023, היום בו תפרוש מנשיאות ביהמש העליון הגראציה אסתר חיות, אחרונת המושחתים שהיה לי הכבודהמפוקפק להכיראותם, כאשר קבעתי לעצמי את הדדלייןהזה (בינתיים נוספו מושחתים נוספים, אבל אי אפשר להזיז דדליינים ללא הרף), אשר נכנסה ללשכת נשיא ביהמש העליון ביום 26.10.2017, עם פרישתה של הגראציה מרים נאור, מושחתת לא פחות.

אם חיות תפרוש קודם, אפרוש יחד איתה, כך הבטחתי. בימי ההולדת הקודמים הוספתי ובלבד שלא אפרוש לפני ה-15.6.2019, היום בו אגיע לגיל 80, כי אני עדיין צעיר, ועוד כוחי במתני“, אבל היום הזה הגיע, ועו”ד שנה עברה, וכמו שאתם נוכחים – אנוכי עדיין צעיר, עוד אני חי, נושם ובועט, ועוד כוחי במתני.

מה אעשה לאחר הפרישה? אולי אחזור לתחביבים הישנים, צילום – אותו זנחתי לפני למעלה משלושים שנה (וקצת חזרתי אליו), או טיסנאות, ממנה פרשתי לפני למעלה מחמישים שנה.

ואולי אתרכז בכתיבת דוקודרמות, דבר שהייתי רוצה לעשות יותר גם כיום, אבל, כמו שאמר משוררנו חיים נחמן ביאליק, עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה.

ויש לי, אם ממש יגרד לי בידיים“, יש לי גם תעודת חרט סוג גשל משרד העבודה.

אהרן ברק אמר אחרי שהמסך יירד, לא תשמעו ממני“, והוא עמד בדיבורו במידה חלקית (מאוד!), אבל אני לא אומר זאת, כי אתם תשמעו גם תשמעו ממני כאשר יהיה צורך בכך.

וכמובן שאם אקרא לשירות האומה, כשר המשפטים וזכויות האזרח, למשל, אבוא גם אחרי מאה ועשרים שנה, כי אני עדיין צעיר, ועוד כוחי, וגו‘.

ייחודי כשר המשפטים וזכויות האזרח הבא של מדינת ישראל

היו לנו הרבה שרי משפטים עד היום.

היו טובים יותר, היו גרועים יותר, והיו ממש נלעגים, אבל אף אחד לא בא לתפקיד הזה עם שיעוריבית מוכנים, עם אגנדה מוצהרתמראש, ברורה, רחבתהיקף וכוללת, לכל ההיבטים של המשפט בישראל.

כולם באו, כמו יוסי בנאי זל, להבדיל, “לשיר כדי להעביר את הזמן“.

אף שר משפטים לא ראה את עצמו כמייצג את ציבור צרכני המשפט מול הספקים – השופטים.

אף שר משפטים לא התייחס לתרבות השפיטה הקלוקלת של שופטי ישראל.

שרת המשפטים עד לאחרונה, איילת הכושלת (איילת שקד, בשביל מנועי החיפוש) באה לעבודה הזאת, בשנת 2015, במטרה אחת: לחוקק את פסקת ההתגברות (ראו עוד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויותהאזרח הבא, מציע: איך אחזיר את אמון הציבור בבגץ!). על מנת להגשים את המטרה הזאת, התנאי שלה ושל מפלגתה, הבית היהודי, לכניסה לממשלה, היה שהיא תקבל את תיק המשפטים – תנאי שהם יכלו לעמוד עליו, כי בלעדיהם הייתה לביבי נתניהו הברירה בין ממשלת מרכזשמאל, לבין הליכה מידית לבחירות חוזרות.

לאיילת הכושלת הייתה רק בעיה אחת: משה כחלון, אשר ההסכם הקואליציוני אישר לו ולמפלגתו, כולנו, חופש הצבעה בכל הנוגע למערכת המשפט. לפיכך היה ברור לה מראש שאת המטרהבלעדיהאין היא לא תצליח להגשים, אבל היא התאהבה בכיסא עוד לפני שהיא התיישבה עליו.

מה נשאר לה, לכושלת, לעשות בלי פסקת ההתגברות? למלא את בית המשפט העליון בשופטים בעלי אוריינטציה פוליטית ימנית (היא קוראת להם שמרנים“, אבל אנחנו כבר מזמן איבדנו את תומתנו).

לא אכפת לי שבית המשפט העליון יתמלא שופטים ימניים, כמו שלא היה אכפת לי כאשר הוא היה מלא בשופטים שמאלנים – ובלבד שיהיו מחוייבים ליושר האינטלקטואלי, ולתרבות השפיטה הראוייה.

לאיילת הכושלת זה כלל לא היה אכפת. היא רצתה להחליף שופטים שמאלנים מושחתים ומסואבים בשופטים ימניים מושחתים ומסואבים – ואצלי זה לא יעבור.

אצלי, כשר המשפטים, זה לא יעבור – כי אני לא איילת שקד, ואני בא לעבודה הזאת עם אגנדה שאף שר משפטים עד היום לא הציג לציבור. שרי המשפטים עד היום לא הציגו לציבור אגנדה המתאימה לשר המשפטים של כווווווווולם“, כי הם לא ראו בכהונה המסויימת הזאת ייעוד, או מפעלחיים, אלא חלק מהשלל הפוליטי – כיסא בממשלה, אשר ככל שהוא קרוב יותר לראשות הממשלה (חוץ, ביטחון, אוצר, למשל) – הוא גם נחשקיותר.

אבל אני לא מחפש מקום בתור לראשות הממשלה, אלא את כהונת שר המשפטים וזכויות האזרח, לא יותר. שר המשפטים וזכויות האזרח של כוווווווולם!

אמרתי לכם, ולא אביתם שמוע

כאשר שואלים אותי מה אני מצפה להשיג במאבקים שלי, אני עונה כי ציפייתהמינימום שלי היא היכולת לבוא אליכם עם האמרתי לכם“, ואם לא אני – צאצאי, ואם אצליח להשיג יותר – זה יהיה בונוס“.

המצב, נכון להיום, הוא שכבר לא נשארו לי מספיק חורים בחגורה, מרוב האמרתי לכםשלי, שכבר התגשמו.

להלן רשימה חלקית של תחזיות שלי, אשר כבר התגשמו, כדי שתזכרו שאמרתי לכם.

התחזית הכי עתיקה שאני מוצא בכתובים, והיא גם המשמעותית שלי:

תחת הכותרת אהרן ברק: לא מלאך ולא מפלצת, אבל יש לו בעייה: על פרשת אריה דרעי ועל אמון הציבור במערכת המשפט אמרתי לכם, בשנת 2000, כי תוך 5 שנים יירצח שופט בישראל? אמרתי לכם, וקיבלתם את זה תוך פחות מארבע שנים.

אמרתי לכם, באותה ההזדמנות, כי תוך אותם חמש השנים יתאבד שופט בישראל? בזה טעיתי טעות קשה, מביכה ומבישה, כי זה קרה רק אחרי עשר שנים וכמה חודשים. Mea culpa.

בעקבות הנעל שהושלכה בפרצופה של מערכת המשפט (דורית ביניש, הרווחת ביושר את הנעל הזאת! 28.1.2010) חזרתי ופרסמתי שוב את תחזיתי משנת 2000 (אהרן ברק: לא מלאך ולא מפלצת, אבל יש לו בעייה: על פרשת אריה דרעי ועל אמון הציבור במערכת המשפט, פרסום חוזר, 29.1.2010), בתוספת הערה: את המאמר הזה פרסמתי לפני כמעט עשר שנים, ובו צפיתי גם את הנעל שתעוף אל פרצופה של דורית ביניש – מי שהפנים את התחזית שלי אז, לא צריך להיות מופתע היום.

ואז באה התאבדותו של השופט מוריס בןעטר זל (8.2.2011) ואישרה נתח נוסף מהתחזית שלי, משנת 2000:

על התאבדותו של השופט מוריס בןעטר: פנייה דחופה ליור וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, של הכנסת

דורית ביניש, לכי הבייתה, בגללך שופט התאבד!

ארבעה ימים לאחר מכן (12.2.2011) ראינו, סוףסוף כי שופטים אומרים את מה שאני אומר 45 שנים ויותר (נכון לאז; היום זה כחמישה וחצי עשורים) – אבל הם לוחשים את הדברים באזני העיתונאים – לא לציטוט ולא לייחוס“. ממש גיבורים.

ועוד תחזית שלי, שהולכת ומתגשמת: יום כיפור, התשעו: מערכת המשפט עוד לא קרסה, אבל היא כבר מת מהלך.

ומה שאני אומר על הפוליטיקאים ויחסם אל מערכת המשפט, כבר שנים רבות – שלא תרבות השפיטה היא המעניינת אותם, אלא תאימותה של התוצאה השיפוטית לאוריינטציה הפוליטית של המבקר– התאמת לאחרונה שוב: לא אמרתי לכם? עכשיו שוב השמאל תוקף את הבגץ – הפעם זהבה גלאון מחפשת דיניין.

והלאה, הסדר מקרי:

ראו, למשל, את מאמרי אחרי גולדסטון 2: אמרתי לכם, אמרתי לכם, אמרתי לכם – ולא אביתם שמוע!מאמר בו קוננתי על מה שמדינת ישראל עוללה לעצמה בטיפשותה, ועל מה שנפשי בוכיה עליו (ונתתי שם שורה נוספת של קישורים לתחזיות קודמות שלי, שהתגשמו.

מקרה דוד בוקובזה: אמרתי לכם שזה יקרה!עוד על הייאוש אשר מביא אדם לשרוף את עצמו מול בית המשפט העליון.

אמרתי לכם: שי ניצן השקרן לא רוצה להתמודד על כס היועץ המשפטי לממשלה!

ברשימה קודמת הבעתי את ההשערה כי פרקליט המדינה הנוכחי, שי ניצן, פרש מהמירוץ לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, כדי להעלות את סיכוייו להגיע לביהמש העליון.

אשר יגורתי (ב): כצלה ושות‘, אמרתי לכם שיהיה כך – ולא האמנתם!

לכל אלה שתלו תקוות באשר גרוניס, ועכשיו הם מאוכזבים“: אמרתי לכם, ואני אמשיך להגיד לכם, עד שתבינו כי עקבאכילס של המשפט בישראל אינו הפוליטיזציה, אלא תרבות השפיטה

השופט אדמונד לוי, פעם שלישית: אחרי שגם שופטים אומרים את מה שאני אמרתי, וקומם אותך, אולי כבר תתנצל?

תוגברה האבטחה סביב השופט אדמונד לוי” … אמרתי לכם, אמרתי לו!

עד ששופטי ישראל לא יפנימו את הצורך באמון הציבור, ויעשו משהו למענו, יותר ויותר מהם ייזקקו לאבטחה אישית צמודה, ואפילו מתוגברת“.

יראון פסטינגר, ידידי, אמרתי לכם שבומבך ידפוק אתכם!

כיצד, במוידיהם, בנו לעצמם יראון פסטינגר ושי סגל, בבחירות של שנת 2003, את היריב הקשוח ביותר לבחירות של שנת 2007 לראשות הלשכה.

על הצורך בביקורת על הפרקליטות – איך האידיוטים בראשות שי ניצן השקרן ירו לעצמם בכל הרגליים

ראו מה אמרתי לכם כאשר אליעזר גולדברג מונה לבחון את נושא הביקורת על הפרקליטים – אמרתי והתגשם.

גם יאיר לפיד לא מנהל מום עם טרוריסטים – אני מודאג, כי בסרט הזה כבר היינו, וכשלנו, ודברירהב מעידים על חולשה, לא על כוח.

ועוד: זעקת המתמחים” – אמרתי לכם שאילן בומבך יוליך אתכם אלישאול, וקיבלתם את זה!

עוד אילן בומבך, הילד–טוב–ירושלים של המימסד המשפטי, לקח על עצמו – תמורת שכר–טירחה שמן – עבודה משפטית שאסור היה לו לקבלה, והוא לא עשה את הדבר הכי חשוב שיכול – וחייב – היה לעשות בתיק הזה, למען שולחיו.

ובהמשך לאותו הנושא: זעקת המתמחים” – אילן בומבך דפק אתכם גם בערעור (וגם רוחו של השופט יוסף אלרון לא תרפה מכם)!

על אמון הציבור בשופטיו

התחלתי את סקירת האמרתי לכם“, לעיל, בבעיית האמון של אהרן ברק, עליה כתבתי לפני 18 שנים, בהקשר למשפטו של אריה דרעי, ואכן, הבעייה הזאת של השופטים הולכת ומתמשכת, הולכת ומחריפה, אבל מערכת המשפט בוכה על אבדן אמון הציבור, ומאשימה בכך את כל הציבור ואשתו – רק לא את עצמה (דורית ביניש ממשיכה לרמות את כל העולם – ובמיוחד את עצמה).

תארו לעצמכם לאילו גבהים היה ממריא אמון הציבור בשופטיו אם מערכת המשפט הייתה מקשיבה לרחשי ליבו של הציבור, מקשיבה לביקורת – לא של המחניפים, אלא של מבקרים נוקבים כמוני. מקשיבה, ומנסה לתקן את דרכיה, את תרבות השפיטה.

וכאשר אני מבקר את השופטים, איש לעולם לא יוכל לומר שהביקורת שלי עליהם היא מוטה פוליטית“, משום שאני לא מצפה מהם לתוצאה מסויימת, אלא שיגיעו לאיזו תוצאה שירצו – אבל בדרך הישר.

שיתייחסו לכל מה שטוענים בפניהם, ולכל הראיות שמציגים לפניהם – על כך, ורק על כך, אני רב איתם כבר למעלה מחמישים שנה.

אבל לא: ראו הבלדה על אמון הציבור – מדוע השופטים פוחדים ממנו פחדמוות, ובורחים ממנו כמפני אש?

ולסיכום, שופטים נכבדים: על אבדן אמון הציבור בכם, הגיע הזמן שתאשימו את עצמכם – לא את הציבור, ולא את הפוליטיקאים.

וגם לא את עוד שמחה ניר, שהוא הוגן כלפיכם הרבה יותר מאשר אתם הוגנים כלפיו.

ראו: גם כאשר אני מגן על שופטים ועובדיציבור אני יחיד מול רבים. זה גורלי, שם אני מראה כי שמחה ניר שתוקף שופטים זה אותו שמחה ניר שמדבר בשבחם, למרות שאותו שמחה ניר אינו הדובר שלכם. הוא הדובר של מצפונו, ושל מצפונו בלבד. והוא הדובר של מצפונו, גם כאשר כל העולם תוקף – ולא בצדק – שופט זה או אחר, או את השופטים כציבור.

ולסיום הדיון בנקודה הזאת, הרי מאמר המאחד את שני הנושאים: מרים כלענה: נאור לפעמים צודקת!מאמר המראה עד כמה אני הוגן כלפי השופטים, ובמסגרת הזאת אני מציג עוד אמרתי לכםשהתגשם:

לא להאמין: דר יהודה יפרח מתגעגע לאהרן ברק!

לפני אחת עשרה שנים, תחת הכותרת מתגעגעים לזוסמן, מתגעגעים לשמגר, אמרתי:

אתם צחקתם עלי כאשר ניבאתי כי תוך חמש שנים מערכת המשפט תחטוף מכה אנושה וכואבת“, וגם נתתי דוגמאות למכות כאלה, והדוגמה הקשה מכולן התרחשה תוך פחות מארבע שנים.

אז לא רחוק היום וכולנו נתגעגע גם לאהרן ברק, ואם לא תשתנה השיטה, ונקבל את אשר גרוניס או אסתרקה חיות כנשיאי ביהמש העליון, אז נתגעגע כולנו גם לדורית ביניש. הללויה!!!

הנה, שוב אמרתי לכםשהתגשם. אומר ראש הדסק המשפטי:

זו לא רק השפלה של מתדיינים אלא גם רמיסת האתוס של בית המשפט העליון. אפילו אהרן ברק, הכהן הגדול של האקטביזם השיפוטי שהכריז מלא כל הארץ משפט‘, לא ירד כל כך נמוך. הוא נמנע באופן עקבי מניהול מלחמת חפירות שמגיעה למחוזות הזויים.

אני לא יודע מה זה מלחמת חפירות“, לשיטתו של ראש הדסק המשפטי, ולאילו מחוזות הזוייםברק הגיע, או שלא הגיע, אבל אנחנו מדינה חופשית, סופרלטיבים, כידוע, לא עולים כסף, ומותר לקשקש – כמה שרוצים.

כמה פאתטי: הסמנים הימניים של הימין הפוליטי, אלא שמאסו באהרן ברק ובדורית ביניש, וביקשו להמליך עליהם את אשר יגורתי (אשר גרוניס, בשביל מנועי החיפוש), אבל מאסו גם בו, קיבלו את מרים נאור ומאסו גם בה, מאסו בכולם עד כדי כך שהם כבר מתגעגעים לאהרן ברק.

אז הם קיבלו את אסתר חיות, ואני מחכה שהם יתגעגעו לדורית ביניש.

עכשיו מגיעה אלינו גם אסתר המלכה, היא אסתר חיות טרף, וגם היא מקשקשת כמו כל קודמיה: חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (י): אידיוטים, לכו הבייתה כולכם, ויפה שעה אחת קודם!

עוד על אמון הציבור בשופטיו

כאמור לעיל, וגם להלן, יש בדעתי לתלות את הנעליים ביום 16.10.23, בו אהיה בן 84 וכמה חודשים, כאשר אסתר חיות, הנשיאה הנוכחית, תגיע לגיל הפרישה. לתלות את הנעליים – אבל לא לשתוק. לתלות את הנעליים, אבל לנעול אותן שוב אם אקרא לדגל.

איך לממש את הבטחתי זו לעצמי – אני עדיין לא יודע, במיוחד משום שעדיין לא מצאתי את קימקא 2.0, שייקח את הלפיד וימשיך את מפעלחיי.

בינתיים, אולי כשלבהכנה לפרישה, יש בדעתי להתמקד בסניףשל המאבק שלי: שיקום האמון בין הציבור לשופטיו, והמכתב לנשיאת ביהמש העליון, אותו הבאתי למעלה מכאן, הוא חלק מהנושא הזה.

קברתי אותם, אחדאחד

מבקשינפשי ביקשו – ועדיין מבקשים – לקבור אותי, סופית ומוחלטת, אבל בינתיים הם מתים בזה אחר זה. במקום להשכיב אותי אל הקרשים, הם עכשיו שוכבים מתחת לקרשים.

קברתי את לוי אדמונד, את אבןארי ארי, את שטיין הניה, את חשין מישאל, את אלון מנחם, את שחר טל ואת לנדוי משה. קברתי גם את דורון אפרים, ואת דינור עמנואל (שני אלה פרשו לפני שהוקם האתר של קימקא, אחרת גם הם היו חוטפים!). קברתי עוד צוררים, אבל חוששני שכבר איבדתי את הספירה.

בהמשך קברתי גם את שמגר מאיר, נשיא החיים הקלים, נשיא הצביעות, נשיא הפינג–פונג; נשיא האיפה–ואיפה והמוסר ההוטנטוטי; נשיא הקמצנות, נשיא השרירות; נשיא החזירות; נשיא הגנבים: שמגר ענק? אולי בדורותיו!

לאחרונה קברתי גם את נאור מרים, לה קראתי לחשוב פעמיים על כל העוולות השיפוטיות שעשת בחייה, על אלה שעשו חבריה, ועל המורשת אשר השאירה – או לא השאירה: האם בעוד כךוכך שנים יוכלו ממשיכי דרכה לומר “מרים נאור הייתה כאן”?

כעת אני מחכה לבאבתור. למשל: אליקים רובינשטיין הנבל, השקרן, המושחת, האידיוט. אל דאגה, אליוקים: אתה כבר למדת כי אלוהי ישראל מתחשבן עם כל מי שמתנכל לעוד שמחה ניר, ושופטכלהארץ, כידוע לך, רואה הכל, ויודע הכל.

לא תנצחו אותי!

ראו איך שר יהורם גאון (ישנם גם ביצועים נוספים; מלים ולחן נעמי שמר):

בחלוני אביב וסתיו
ויום גשום ויום שרב
ואור וחושך ויחיד
ומקהלה
זה מתערבב, זה מתערבל
שירי קינה, שירי הלל
ולפעמים זו המולה אחת גדולה
פתאום זה בא ומתבהר
ולעצמי אני אומר
לא, לא, לא תנצחו אותי
לא מנצחים אותי כל כך מהר!

ואם לא הבנתם את זה עד עכשיו – אולי זה כבר מאוחר, מבחינתכם.

עוד הדרך רב!

היום הזה, 15.6.2022, אני בן 83 שנה. כוחי עדיין במתני, ואני לקחתי על עצמי מטרה בחיים: שר המשפטים וזכויות האזרח של מדינת ישראל.

אני יודע שזה לא מהיוםלמחר, וזה יכול לקחת שנים. אני לא בטוח שאראה משהו מזה בחיי שלי, אבל בלי מטרה אולטימטיבית לא מגיעים לשום מקום, ואם אשאיר אחרי את המטרה לא מושגת, כולי תקווה שיימצא קימקא 2.0, שימשיך את מפעלחיי.

המטרה הנלווית שהוספתי על עצמי, כאמור, להשיב את האמון ההדדי בין הציבור לשופטיו. אני יודע שזה לא יהיה קל, ואני גם לא תמים עד כדי כך שאהיה בטוח בכך שזה אפשרי, בעיקר בגלל חוסר שיתוף הפעולה מצד השופטים, אבל את שלי אני אעשה, ואם השופטים לא ישתפו פעולה, יתקיים בהם הפסוק אין להם להלין אלא על עצמם (דבר שהם אומרים תדיר על אחרים – לעולם לא על עצמם.

לפני שמונה שנים, תחת הכותרת בן שבעים וחמש שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני, הבטחתי לתלות את הנעליים ביום 16.10.23, בו אהיה בן 84 וכמה חודשים (כאשר אסתר חיות, הנשיאה הנוכחית, תגיע לגיל הפרישה), אבל הוספתי, וחזרתי על כך גם למעלה מכאן: כמובן שאם אקרא לשירות האומה, כשר המשפטים, למשל, אבוא גם אחרי מאה ועשרים, כי אני עדיין צעיר, ועוד כוחי, וגו‘.

הבעייה היא שלפעמים 120 שנה לא מספיקות, וישנם פהושם אנשים שלא מגיעים לגיל מאה ועשרים (בינתיים סידרתי לעצמי עד גיל 100, עם אופציה להארכה), אבל, כמו שאמר משוררנו הלאומי (וכבר צוטט לעיל) חיים נחמן ביאליק: עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה.

שמחה ניר, ארהב

מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים / חיים נחמן ביאליק

מֹשֶׁה מֵת יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס

קוּמוּ, תֹּעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה;

עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.

רַבלָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה –

וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶך גְּדוֹלָה, רְחָבָה.

רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה נֵתַע בֵּין הֶהָרִים –

וּבַחוֹל טָמַנּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פְּגָרִים.

אַלנָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים,

שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ – נִפְסַח עַלהַחֲלָלִים!

יִרְקְבוּ בִקְלוֹנָם סְרוּחִים עַלצְרֹרוֹתָם,

שֶׁבִּכְתֵפָם נָשְׂאוּ מִמִּצְרַיִם אוֹתָם.

יִמְתַּק לָמוֹ חֲלוֹמָם, חֲלוֹם רֹב בְּצָלִים, שׁוּמִים,

דְּוָדִים מְלֵאֵי בָשָׂר רַבִּים וַעֲצוּמִים.

עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר יַחֲלֹק רוּחַ קָדִים

עִם הָעַיִט גּוּפַת אַחֲרוֹן הָעֲבָדִים.

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׂמַח אֱלֵיגִיל לִשְׁלֹחַ

בָּרִאשׁוֹנָה אוֹר עַלפְּנֵי דוֹר כַּבִּיר כֹּחַ.

וּבִתְרוּעָה יַצְהִיל גַּםהַדּוֹר רִאשׁוֹנָה

פָּנָיו לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ וַהֲדַר גְּאוֹנָהּ.

קוּמוּ אֵפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶתהַשְּׁמָמָה!

אַךְ אַליַעַל קוֹלְכֶם, דִּרְכוּ עֹז בִּדְמָמָה!

פֶּןצַעַדְכֶם יַרְגִּיז מִדְבָּר וְנִרְדָּמָיו –

אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו!

אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דֹּבֵר:

לֵךְ! הַיּוֹם אֶלאֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עֹבֵר!

לֹא! לֹא לֶחֶם קְלֹקֵל, שְׂלָו וּדְגַן שָׁמָיִם –

לֶחֶם עֶצֶב תֹּאכַל, פְּרִי עֲמַל יָדָיִם!

לֹא! לֹא אֹהֶל תֹּהוּ וַעֲלִיּוֹת שְׁחָקִים –

בַּיִת אַחֵר תִּבְנֶה, אֹהֶל אַחֵר תָּקִים!

כִּי מִלְּבַד הַמִּדְבָּר תַּחַת הַשָּׁמָיִם,

עוֹד לֶאֱלֹהַ עוֹלָם גָּדוֹל רְחַב יָדָיִם.

וּמִלְּבַד יְלֵל הַיְשִׁימוֹן, דְּמִי הַצִּיָּה –

תִּרְגַּשׁ תַּחַת שִׁמְשׁוֹ אֶרֶץ יְפֵהפִיָּה.”

וְעַלפִּסְגַּת נְבוֹ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּא,

נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב,

יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּןנוּן יִתֵּן קוֹל

עַלרֹאשׁ צְבָאוֹ הֶעָצוּם וָרָב.

קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז,

דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ;

גַּםהַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא, הַמִּדְבָּר הָרֵיק,

עוֹנֶה אַחֲרָיו: “יִשְׂרָאֵל! קוּם רֵשׁ!”

וּמִלְּמַטָּה כַּכְּפִיר, עַם עֲלוּמִים וּדְרוֹר,

מַחֲנֶה כָבֵד כְּחוֹל שְׂפַת הַיָּם,

הַקְשֵׁב יַקְשִׁיב בְּדִמְמַת קֹדֶשׁ לַקּוֹל

הַמִּתְפּוֹצֵץ עַלרָאשֵׁי הָעָם.

וּכְבָר תָּקְעוּ בַחֲצֹצְרוֹת לַמַּסָּע, וּכְבָר

רַד מִפִּסְגַּת נְבוֹ גַּםהַשָּׂר –

וּמַדּוּעַ לֹאיִסַּע יִשְׂרָאֵל? עַלמָה

נִצָּב דּוּמָם כְּפוּףרֹאשׁ מוֹל הָהָר?

אֶתמָה יֵצַר עֲזֹב לוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה?

מַהמְּשׁוֹטְטוֹת עֵינָיו בַּגָּיְא?

לָמָּה דוּמָם תִּבְכֶּינָה, תִּטֹּפְנָה? אֶתמִי

תְּבַקֵּשְׁנָה עַל רֹאשׁ הַרנְבוֹ?

הֵן מְבַקְשׁוֹת אֶתמֹשֶה, אֶתמֹשֶה הַמֵּת!

וּכְאִישׁ אֶחָד כֹּל פִּנּוֹת הָעָם

כָּרְעוּ פִתְאֹם מוּל רוּחַ אִישׁ הָאֱלֹהִים,

אֶלמוּל רֹעָם הַנֶּאֱמָן, הָרָם.

תשרי, תרנז.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו” – אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

תגובה אחת על “בן 83 שנים אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!”

  1. Naomi Samuel הגיב:

    שלום לכולם, אני כאן כדי לחלוק עדות קטנה. שמי שירה אליהו, אני בת 40, התחתנתי בגיל 31, יש לי רק ילד אחד וחייתי באושר ועושר. אחרי שנה של נישואים בעלי הפך להיות כל כך מוזר ואני לא ממש מבינה מה קורה, הוא עמוס מהבית לאישה אחרת, אני כל כך אוהבת אותו שאני לא חולמת לאבד אותו, אני מנסה כמיטב יכולתי לוודא שלי הבעל חוזר אליי, אבל הכל בלי עזרה, בוכה ובוכה מבקש עזרה, דיברתי על זה עם המשפחה שלו אבל לא קיבלתי תשובה. אז חברתי הטובה אנה ג’והנסון הבטיחה לעזור לי. היא סיפרה לי על אדם בשם ד”ר אפטה, אמרה לי שהוא איש גדול מאוד וגבר אמיתי שאפשר לסמוך עליו ואין לו שום קשר לבעיות אהבה שהוא לא יכול לפתור והיא סיפרה לי איך הוא עזר לאינספור אנשים בבנייה מחדש של מערכת היחסים שלהם. הייתי ממש משוכנע, יצרתי קשר במהירות עם כתובת הדוא”ל שלו, drapata4@gmail.com או ה-WhatsApp / viber שלו עם המספר הזה +1(425) 477-2744. אני מסביר לו את כל הבעיות שלי, הוא אמר לי שאני לא צריך לדאוג שכל הבעיות שלי ייפתרו מיד. הוא אמר לי מה לעשות כדי להחזיר את בעלי, ואמרתי את זה, הוא אמר שאחרי 3 ימים בעלי יחזור ויתחיל להתחנן, וזה באמת קרה כמו שהוא אמר, מאוד הופתעתי, זה כל כך מדהים. התהילה של מערכת היחסים שלנו עם אלוהים קרובה מאוד עכשיו ושנינו חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. אם נתקלתם בבעיה דומה, פנו אליו מיד ופתרו את הבעיה אחת ולתמיד. אני גם עד חי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר