בפאתים העילגים של המדיות

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/45716
 
קימקא שמחה ניר, עו”ד 06.08.2006 16:31

כל מלחמה מביאה בכנפיה את החידושים הלשוניים שלה. המלחמה הזותי הביאה לנו את “הפאתים”, הנישאים על כנפיהם של אנשי “המדיות האלקטרוניות”. לא עברית ולא לטינית. רק עילגות-לשון.

 

בפאתים העילגים של המדיות

 

כל מלחמה מביאה בכנפיה את החידושים הלשוניים שלה. המלחמה הזותי הביאה לנו את “הפאתים”, הנישאים על כנפיהם של אנשי “המדיות האלקטרוניות”, או “המדיות המשודרות”. לא עברית ולא לטינית. רק עילגות-לשון.

 

כל מלחמה מביאה בכנפיה את החידושים הלשוניים שלה. לא בהכרח חידושים מבחינה השפה, אבל בהחלט מבחינת אינטנסיביות השימוש בהם. כך, למשל, במלחמת המפרץ הראשונה, נכנס לשימוש מטבע-הלשון “הנחת עבודה”, ובאחת המלחמות האחרות – מי יספרן – “עליית מדרגה”.

 

עד כאן אין כל בעייה, שהרי העשרתה של הלשון היא בהחלט דבר רצוי, אפילו בביטוויים “מיובאים”, ואם כבר נגזר עלינו לאכול חרב אחת לכמה שנים, אין כל רע בכך שגם המלחמות תתרומנה משהו לאוצר הלשון היום-יומית.

 

אבל הבעייה מתחילה כאשר ה”מחדשים” חוששים פן יאמרו עליהם שהם “מתיפייפים”, או “מתגנדרים” בעברית “גבוהה”, ולא יורדים אל העם. מתנשאים, רחמנא ליצלן.

 

וכך נולדה במלחמה הזאת המילה “הפאתים” (ha-pe’atim): חיל האוויר תקף בפאתים הדרומיים של בירות, או כוחות רגלים הגיעו עד לפאתים המערביים של בינת-ג’בייל.

 

בטח! אם הם יגידו “בפאתיה” (be-fa’atei-ha) של בירות, או “לפאתיה” של בינת ג’בייל, יגידו עליהם שהם “מצטעצעים”, ח”ו…

 

אז הם המציאו את “הפאתים”, שזה מאפשר להם גם להתהדר ב”חידוש” לשוני, וגם להישאר “עם העם”.

 

וזה גם חוסך להם את ההתלבטות אם לומר “בפאתיה הדרומיים” של בירות, או “בפאתיה הדרומיות” של בינת-ג’בייל.

 

אז קבלו, בבקשה, שיעור בלשון ממי שאינו לשונאי, ואינו בן לשונאי, אבל גם לא בולס בולשיט.

 

צורת היחיד של המילה בה הסתבכתם היא פאה: בריבוי – פאות. סמיכות – פאת השדה, פאות השולחן.

 

כיוון שהפאה היא נקבה, ממילא הפאות הן דרומיות או צפוניות, וכו’, ולא דרומיים או צפוניים.

 

אבל למרות שפאותיה הדרומיות של בירות הן נכונות מבחינת הלשון העברית – הן נשמעות עילגות, כי צורת הנסמך המיוחדת “פאתי” כבר מזמן חדלה להיות משהו “ספרותי” במיוחד, אלא במוחם של השדרנים שלנו, אלה שעובדים במדיה האלקטרונית.

 

וזה מביא אותנו אל העילגיה הישנה יותר, והמרגיזה לא פחות: מדיה אלקטרונית, מדיות שונות.

 

ובכן, צורת היחיד היא מדיום (medium).

 

מדיום, כידוע, הוא אמצעי – בכל המובנים.

 

כשאתה קונה חולצה בגודל medium – זה באמצע בין small לבין large.

 

כך גם במסעדה, כשאתה מבקש את הסטייק שלך, שיהיה מדיום.

 

אצל הספיריטואליסטים ה”מדיום” הוא המתווך אשר באמצעותו הם מתקשרים עם מי שהם מתקשרים.

 

כיוון שאת ה-medium קיבלנו מהשפה הלטינית, צורת הרבים הטבעית היא media (כמו, למשל, datum data (נתון – נתונים, למי שזה לא היה ברור לו).

 

מכאן אמצעי איחסון: ביחיד – “מדיום”, ברבים – “מדיה”; אמצעי (ע’ צרוייה, בלשון רבים) התקשורת – ה”מדיה”.

 

ואם היחיד הוא מדיום – זכר, הרי שהרבים הם מדיה אלקטרוניים.

 

אבל אם הצירוף הזה נשמע לך צורם, אתה בהחלט יכול לגרוס מדיומים אלקטרוניים.  גם בשפה האנגלית אפשר לומר גם media וגם mediums – הכל הולך, רק לא one media.

 

ואם אתה בא לחנות מחשבים, ומבקש דיסקים לצריבה, והמוכר צועק אל פאתיה הרחוקות של החנות: יעקב, יש לנו מדיות? – אתה בהחלט יכול לומר לו שהוא …

 

כמו שאמרתי לעיל, לא לשונאי אני, ולא בן לשונאי, והפעם האחרונה שלמדתי עברית בצורה מסודרת הייתה בכיתה ח’ של הבצפר העממי, אבל ישנם דברים המקוממים אפילו עם-הארץ כמוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר