על האוריינטציה הפוליטית של עו”ד שמחה ניר

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/45368

שמחה ניר, עו”ד 14.10.2013 11:21

חשיפה של מה שאני מסתיר בקנאות, לאור התמודדותי על כהונת שר המשפטים הבא

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

 

כבר שמעתי דיעות על עצמי, גם שאני “ימני”, וגם שאני “סמולני”.

 

ימני – משום שאני תוקף את מערכת המשפט (שעדיין נחשבת לשמאלנית), וסמולני – משום שאני מגן על חופש-הביטוי של השמאל, אשר בגלל היותו מיעוט פוליטי חופש-הביטוי שלו לא ממש מובן מאליו, בעיני רבים.

 

אז לא. באופן כללי, אני נזהר מאוד מכל מזוהות פוליטית, והסברתי זאת במאמרי אם לא הירדנים, מי היה הריבון עד 1967? בו עמדתי על כך שהנייטראליות שלי מסירה ממני כל חשד של “מוטות פוליטית”, כאשר אני כותב על נושא זה או אחר, בעוד שכל כותב המזוהה פוליטית מתחיל את הכתיבה עם כמה נקודות-חובה.

 

יחד עם זאת, כבר באותו המאמר נתתי רמז לנטיותי הפוליטיות:

 

מבחינתי מדינת ישראל יכולה, איפוא, לספח, בלי שום ועדה “מייעצת”, גם את איו”ש. זה אמנם הרבה פחות מהציפיות שלי (מג’יברלטר ועד קמצ’טקה, ואחר-כך נדבר), אבל אני לא רואה שהיא עושה את זה.

 

הנה כי כן, אני יותר “נץ” ויותר “ימני” מאנשי ארץ ישראל השלמה הקנאים ביותר.

 

אלא מאי? אני לא רואה שמישהו בעולם יפסק את רגליו וייתן לנו אפילו את מקצת תאוותי. על כן, וכיוון דקאמר הפוליטיקה היא אמנות האפשרי, אני מוכן גם להתפשר (יש יסוד להניח שיש קשר בין המלים אפשר ופשרה).

 

על מה אני מוכן להתפשר? על כל הסדר שיוסכם בין ישראל לפלשתינים, ויכלול בטחונות שיניחו את דעתי.

 

כעת, כאשר אני מציע את עצמי כשר המשפטים הבא של מדינת ישראל (תנו לייק!), אתם בוודאי תשאלו אותי מה אעשה בתור חבר הממשלה, כאשר אדרש להצביע בנושאים פוליטיים מובהקים?

 

כן, זו שאלה מצויינת. אם ההצבעה לא תהיה תלוייה בקולי היחיד, אני אמנע מהצבעה, ואם, במקרים גבוליים, ההצבעה תהיה תלוייה בקולי, אני אצביע לפי מצפוני – ומי שלא סומך על מצפוני שלי, ממילא לא יצביע עבורי, ואפילו לא ייתן לי לייק. מכל מקום, אני לא אתן את ידי להפלתה של ממשלה אשר מקדמת את האג’נדה שלי, אפיל אם אצטרך להתפשר על דברים חשובים אחרים.

 

עכשיו, כאשר אתם יודעים בדיוק מהי האוריינטציה הפוליטית שלי, ואיך אצביע בממשלה, אני יכול לגלות לכם מה מרגיז אותי, ומקומם אותי.

 

מרגיז ומקומם אותי שאנשים רוקדים על הגגות כאשר בית המשפט פוסק לפי טעמם הפוליטי, ומתבכיינים וזורקים עליו עגבניות רקובות כאשר הוא פוסק בניגוד לטעמם הפוליטי. פעם זה בימין, ופעם זה בשמאל, ולכל ידידי, הן בימין והן בשמאל, אני אומר: גם כאשר אתם צוהלים וגם כאשר אתם מתבכיינים – השופטים הם אותם השופטים, והבעייה אינה בהשקפותיהם הפוליטיות, אלא בתרבות השפיטה.

 

הבעתי את זה לא פעם:

 

הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים – זה על הימין;

 

 

הבג”ץ דורך להם על היבלות הפוליטיות – רק אז הם מתבכיינים (ב): הפעם זה בשמאל.

 

 

ואם זה עדיין לא מספיק לכם, קחו, למשל, את שלושת המאמרים שלי על כביש 443 והבג”ץ:

 

כביש 443: שאלה לתוקפי פס”ד הבג”ץ;

 

כביש 443: שאלה (מס’ 2) לתוקפי פס”ד הבג”ץ: האם קראתם את פסק-הדין?

 

כביש 443: על בטחון ועל יושר אינטלקטואלי,

 

וכן את המאמר שלי על דוח ועדת אדמונד לוי:

 

אם לא הירדנים, מי היה הריבון עד 1967?

 

ותבינו עד כמה אני רגיש להפרדה בין פוליטיקה למשפט.

 

את הרגישות הזאת אביא עמי אל לשכת שר המשפטים.

 

______________

 

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

 

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים איך נפטרנו מאשר גרוניס

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר