מרים נאור, ענת קם: הנמקת ישרא-בלוף, החלטה במצפון רע

מרים נאור, ענת קם: הנמקת ישרא-בלוף, החלטה במצפון רע

שמחה ניר, עו”ד
01.12.2011 19:08
מצא את ההבדלים

מצא את ההבדלים


איך עושים מניפולציות לשוניות בתקווה אומללה שהקוראים לא ישימו לב *** הערות על החלטתה של מרים נאור שלא לעכב את ביצוע מאסרה של ענת קם



לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

 

ענת קם, פקידה בלשכת אלוף בצה”ל, נידונה לארבע וחצי שנות מאסר בפועל ועוד שנה וחצי מאסר על-תנאי, על כך שהוציאה מסמכים מרשות הצבא, והעבירה אותם לעיתונאי.

יצחק יעקב, תא”ל בצה”ל הורשע על עבירות דומות, ונידון רק לשנתיים מאסר על תנאי.

על העבירות בהן הורשע ניתן ללמוד מהפרסום בויקיפדיה:

בחודש מרץ 2001 נעצר יעקב, לאחר שהגיע לישראל למסיבה לרגל יום הולדתו ה-75. בכתב האישום שהוגש בעקבות המעצר יוחסו ליעקב עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 113(ב) לחוק העונשין, מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק (כיום סעיף 113א לחוק) ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק. על פי כתב האישום פעל יעקב בארבע דרכים שבהן מסר ידיעות סודיות בשלושה תחומים שונים:

·       בשנת 1997 החל בכתיבת ספר עלילתי ובו כלולות הידיעות הסודיות. טיוטות אחדות של הספר העביר ל-18 אנשים וגורמים שונים בארצות הברית. במכתב שנלווה לטיוטות ציין כי הספר מבוסס על אירועים אמיתיים, ונכתב כספר עלילתי על-מנת להימנע מהצורך בקבלת אישור של השלטונות בישראל לפרסומו.

·       בשנת 1998 החל בכתיבת ספר זכרונות שנכללו בו הידיעות הסודיות. גם טיוטות של ספר זה הועברו ל-6 אנשים בארצות הברית. בסוף 1999 הוזהר יעקב על ידי מערכת הביטחון כי המידע שכלל בספר אסור בפרסום.

·       בסוף שנת 2000 ובתחילת שנת 2001, העניק הנאשם ראיון לעיתונאי רונן ברגמן. כחצי שנה לאחר מכן הוסרט הראיון לתוכנית טלוויזיה. גם בראיונות אלה נכללו הידיעות הסודיות.

·       בשנת 1999 מסר יעקב את הידיעות הסודיות לאזרח ישראלי המתגורר בארצות הברית.

יעקב טען להגנתו ש”הידיעות הסודיות” שאליהן מתייחס כתב האישום אינן סודיות. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, שהדגיש “קיים הבדל תהומי בין פרסומים ממקורות זרים או ישראליים על ידי חוקרים או עיתונאים לבין פרסום מפי האדם אשר היה אחראי לפיתוח אמצעי לחימה בצה”ל. פרסום שכזה יהיה בידי האויב ידיעה, להבדיל מהערכה, ויספק לו אישור מוסמך לידיעות שכבר יש בידיו, או להערכות המצויות בידיו”‏‏[3]. (ההדגשה לא במקור – ש’ נ’).

בית המשפט ציין כי יעקב חשף את הידיעות הסודיות כאשר חש כי זו אולי ההזדמנות האחרונה שלו לפרסם את חלקו בנושא, וכדבריו: “עכשיו זה הסיבוב האחרון שלי, ואני לא אחכה עד שהשטן יסיים לספור עד עשר”.

בית המשפט קבע כי יעקב לא פעל מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה לא רק במובן זה שהוא לא חפץ להשיג תוצאה זו, אלא שהוא גם לא צפה אפשרות שכזו בדרגת הסתברות של ודאות קרובה, וציין:

אין ספק בעיניי כי הנאשם, אשר הקדיש את מרבית שנותיו לחיזוק ביטחון המדינה, לא היה פועל כפי שפעל לו סבר כי קיימת אפשרות קרובה לוודאי לפגיעה ממשית בביטחון המדינה. הנאשם אמנם התרשל בצורה חמורה והזניח קשות את חובתו לשמור על הסודות הרגישים ביותר שהופקדו בידיו בתקופת שירותו הצבאי, אף שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הביטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו. אך הנאשם לא פעל מתוך מודעות מלאה לנזק הממשי שעלול להיגרם לביטחון המדינה כאפשרות קרובה לוודאי, שכן הוא עצמו, מבחינה סובייקטיבית, היה משוכנע אז – ועודנו משוכנע כיום – כי שום נזק של ממש לא היה נגרם לביטחון המדינה מחשיפת הסודות. אמנם ניתן לתהות כיצד אדם במעמדו של הנאשם, כבעל ניסיון רב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום. אך אי אפשר להתווכח עם תחושתו והבנתו הסובייקטיביות של הנאשם, שהן הקובעות לעניין היסוד הנפשי בעבירות הדורשות כוונה מיוחדת של פגיעה בביטחון המדינה.

יעקב זוכה בשתי העבירות החמורות יותר שיוחסו לו, והורשע בעבירה הקלה מבין אלה שיוחסו לו, של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק העונשין. הוטל עליו עונש של שתי שנות מאסר על תנאי, לאחר ששהה במשך כשנה במעין מעצר בית במלונית “אפרופו” שבתל השומר, עד למתן גזר הדין. בגזר הדין הובאה בחשבון תרומתו העצומה של יעקב למדינה, ובין השאר כתבה בו השופטת שרה סירוטה: “כה רב השפע שהשפיע הנאשם בנתיבים שסלל, רעיונות שהגה, תלמידים שהקים בשמשו כפרופסור אורח באוניברסיטת באר-שבע – כל אלה קידמו את המדינה מבחינה טכנולוגית למקום שרק מעצמות גדולות עומדות”. עוד ציינה השופטת: “להבדיל מקרבן עבירה שיכול לזעוק זעקתו ולהגיש תלונה, המדינה איננה יכולה להקים קול זעקה כשפוגעים באינטרסים שלה, והיא זקוקה להגנה, ועל כן מחמירים בתי המשפט בעבירות שפוגעות בציבור. אך בנסיבות עניננו אותה מדינה שלמענה היה מוכן הנאשם למסור את נפשו ואף הגיש לה מגש כסף בהבאת משקיעים לפיתוח הטכנולוגיות בארץ, אילו יכלה לומר דבר לעניין העונש הייתה בוודאי אומרת: הניחוהו!”

משפטו של יעקב נערך בדלתיים סגורות, ורק חלקים מפסק הדין הותרו לפרסום.

על העבירות בהן הורשעה ענת קם ניתן ללמוד מהחלטתה של מרים נאור, אשר מינויה כשופטת בית המשפט העליון פורסם ברשומות:

בבית המשפט העליון

 

 

ע”פ  8445/11 – א’

בפני:    

כבוד השופטת מ’ נאור

 

המבקשת:

ענת קם

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל

 

 

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב ב-תפ”ח 17959-01-10 מיום 30.10.2011 שניתן על ידי כבוד השופטים: נ’ אחיטוב, מ’ דיסקין ו-ר’ בן-יוסף

 

תאריך הישיבה:     כ’ בחשון התשע”ב (17.11.11)

בשם המבקשת:     עו”ד אילן בומבך

בשם המשיבה:      עו”ד רחל מטר

החלטה

     בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת תפ”ח 17959-01-10 שניתן ביום 30.10.2011. בית המשפט השית על המבקשת ארבע וחצי שנות מאסר בפועל.

כתב האישום

1.  נגד המבקשת הוגש ביום 3.2.2011 כתב אישום מתוקן המייחס לה עבירות ריגול חמורות לפי סעיפים 113(ג) רישא ו-113א לחוק העונשין, התשל”ז-1977.

2.  על פי פרטי כתב האישום המתוקן, מאוגוסט 2005 ועד יוני 2007 שירתה המבקשת בלשכת אלוף פיקוד המרכז כפקידת לשכה. במסגרת תפקידה נחשפה המבקשת למצגות ומסמכים מסווגים רבים ברמות סיווג בטחוני שונות. על פי המתואר, במהלך שירותה הצבאי אגרה המבקשת בתיקייה מיוחדת את המסמכים והמצגות ובסמוך לשחרור בצה”ל, העתיקה את תכני התיקייה באמצעות אחר לשני דיסקים, האחד למסמכים והשני למצגות. לפי המפורט, את ההעתקה לדיסקים ביצעה המבקשת מתוך מניעים אידיאולוגיים ולשם פרסום המסמכים בציבור. דיסק המסמכים כלל בתוכו 2,085 קצבים המסודרים ב-11 תיקיות שונות ועוד כ-625 מסמכים נפרדים. לפי המתואר, בחודש ספטמבר 2008, מסרה המבקשת, ללא סמכות כדין, לעיתונאי אורי בלאו דיסק נשלף שאליו העתיקה מעל 1,500 מסמכים וביניהם שתי תיקיות מהחומר שהוצא על ידי מהלשכה. עוד מתואר כי לאחר מסירת המסמכים לעיתונאי, שוחחה עמו המבקשת מספר פעמים בלתי ידוע כדי לתת לו, ללא סמכות כדין, הבהרות למסמכים שמסרה לו כולל הבהרות לגבי שמות מבצעים ויעדים, קודים של מבצעים, תאריכים וכדומה.

3.  במסגרת הסדר טיעון, הודתה המבקשת בעובדות כתב האישום המתוקן והיא הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות המפורטות בכתב האישום. הצדדים קבעו כי יטענו טיעון חופשי בנוגע לעונש.

4.  בגזר דינו ציין בית המשפט כי חומרת העבירות בהן הורשעה המבקשת טבועה בהן מעצם מהותן. עוד פורט כי המבקשת ניצלה באופן מחפיר את האמון שניתן בה ואת הנגישות הקלה שהייתה לה לחומרים בטחונים בכך שהיא נטלה כמות עצומה של מסמכים צבאיים, שעיון בתוכנם מצביע על הסכנה האינהרנטית הגלומה בחשיפתם. בית המשפט ציין כי מדובר בכמות בלתי נתפסת של 2,085 מסמכים שהמבקשת העתיקה לתקליטור. הודגש כי מדובר במסמכים העוסקים בנושאים חיוניים ביותר בתחומי הביטחון והצבא וכי אין לדעת אם המידע שהוציאה המבקשת מצא דרכו לידי גורם זר, עוין או שאינו עוין. עוד צוין כי במעשיה יש משום מעילה באמון והפרה של הנורמות הבסיסיות של המערכת הצבאית הבנויה על אמון הדדי בחיילים המשרתים בתפקידים רגישים. בית המשפט שקל לקולא את העובדה כי המבקשת ביצעה את העבירות בהיותה כבת 20, אישה צעירה שאישיותה הבוגרת טרם הבשילה. עוד ציין בית המשפט כי למבקשת אין עבר פלילי וכי היא הודתה בביצוע המעשים כבר בחקירתה הראשונה, שיתפה פעולה עם החוקרים, והעמידה לרשותם את המחשב שבו היו מצויים כל המסמכים. בית המשפט ציין לקולא גם את הודאתה בכתב האישום המתוקן, דבר שחסך ניהול של הליך הוכחות ארוך. כן צוין כי המבקשת שוהה מזה כשנתיים במעצר בית מוחלט, ורק לאחרונה הוקלו תנאיו באופן שמאפשר לה לצאת למספר שעות מהבית וכי הסיכוי להישנות עבירות דומות בעתיד היא נמוכה.

5.  לאחר שקילת מכלול השיקולים ושיקולים נוספים שקיבלו ביטוי בגזר הדין שאסור לפרסום גזר בית המשפט על המבקשת 54 חודשי מאסר בפועל, ו-18 חודשי מאסר על תנאי, שתוך שלוש שנים מיום שחרורה מהכלא לא תעבור על עבירות לפי פרק ז’ לחוק העונשין.

הבקשה לעיכוב ביצוע

6.  המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. המבקשת ציינה כי סיכויי הערעור טובים וכי מפורטות בהודעת הערעור 18 עילות להתערבות בית המשפט בעונש החמור שהוטל עליה. המבקשת פירטה כי במקרים אחרים, העונשים שהוטלו בבתי המשפט היו נמוכים בהשוואה לעונש שהוטל על המבקשת וכי העונש שהוטל עליה חורג מכל פרופורציה ביחס למקרים קודמים שנדונו בפסיקה. במיוחד הדגיש בא כוח המבקשת עו”ד בומבך את גזר הדין ב-תפ”ח 1055/01 (מחוזי, ת”א) מדינת ישראל נ’ יעקב (לא פורסם, 20.6.2002) (להלן – ענין יעקב) (ההדגשה לא במקור – ש’ נ’). עוד צוין בבקשה כי עברה הפלילי של המבקשת נקי וכי אין חולק כי היא אינה מסוכנת כלפי כולי עלמא. בבקשה פורט בנוסף כי המבקשת התנהגה למופת במהלך המשפט, התייצבה לכל הדיונים והקפידה לשמור על תנאי מעצר הבית המוחלט שהושת עליה עם מעצרה הראשון. המבקשת ציינה כי אין כל חשש להימלטות מאימת הדין מצידה. לסיום ציינה המבקשת כי אמנם הוטל עליה עונש מאסר ארוך ואולם אי עיכוב ביצוע העונש יאיין את ערעורה להפחית את העונש לכדי עונש מאסר על תנאי או לחלופין לעונש שירוצה בעבודות שירות.

7.  המדינה מתנגדת לבקשה. בטיעוניה ביקשה עו”ד מטר, בין השאר, להצביע על הסיכון שנשקף ממעשיה של המבקשת באמצעות חוות דעת חסויה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ובאמצעות חקירתו של נותן חוות הדעת. לצורך שלב זה של הדיון לא ראיתי מקום להידרש לעניין, ולא עיינתי בחוות הדעת.

דיון והכרעה

8.  השאלה הטעונה הכרעה במסגרת ההליך הנוכחי איננה אם העונש שהושת הינו לכאורה סביר אם לאו. בשאלה זו אני נמנעת מלחוות כל דעה, מה עוד שלא כל התמונה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי מצויה בשלב זה בפני. לא ניצבת בפני השאלה של חשש להרשעת שווא, מפני שענייננו בערעור על גזר הדין אחרי הודאה. השאלה לה יש להידרש לצורך הכרעה בבקשה שלפני מצומצמת היא – האם יש סיכוי סביר שבערעור ייקבע כי במקרה זה אין כלל מקום לעונש מאסר, ועל כן ראוי לעכב את הביצוע. אכן, בא כוח המבקשת טען כי אם לא יהיה עיכוב ביצוע הדבר יאיין את האפשרות שכלל לא יוטל עליה עונש מאסר או שיוטל עונש מאסר בעבודות שרות. גם בלי שמונחים בפני כל המסמכים שמן הסתם יונחו בפני המותב שידון בערעור מתקשה אני לומר כי יש סיכוי סביר לכך שעונש המאסר בפועל יבוטל כליל. בשים לב לכל הנימוקים לחומרה עליהם עמד בית המשפט המחוזי, עליהם אין צורך לחזור. אציין בקצרה כי לכאורה ענייננו שונה מאוד מענין יעקב (ההדגשה לא במקור – ש’ נ’).

9.  משכך, ובשים לב לאורך תקופת המאסר ולהלכת שוורץ (ע”פ 111/99 שוורץ נ’ מדינת ישראל, פ”ד נד(2) 241 (2000), אני דוחה את הבקשה. המבקשת תתייצב לריצוי מאסרה, כפי שנקבע.

     ניתנה היום, ‏כ’ חשון, תשע”ב (17.11.2011).

 

 

ש ו פ ט ת

שימו לב כמה לא-כלום יש בהחלטה זו, המונה 888 מלים נטו, בלי הפתיח והסגיר – הכל “מים”.

כפי שאומרת ההחלטה, במיוחד הדגיש בא כוח המבקשת עו”ד בומבך את גזר הדין ב-תפ”ח 1055/01 (מחוזי, ת”א) מדינת ישראל נ’ יעקב (לא פורסם, 20.6.2002), וכפי שראינו לעיל, הדמיון (ה”לכאורי”, כי את הפרטים המלאים אנחנו לא יודעים) בין שני המקרים דווקא בולט מאוד לעין.

ומה עונה על כך כבוד השופטת: אציין בקצרה כי לכאורה ענייננו שונה מאוד מענין יעקב.

לא פחות ולא יותר: תשע מלים אשר לא אומרות דבר וחצי דבר.

כן, אפשר, אם רוצים, לומר כי “לכאורה” שני העניינים שונים מאוד, אבל אם יש הבדל, הוא דווקא לרעת עניין יעקב, ולטובת ענייננו – עניין ענת קם.

שימו לב לאמירה: גם בלי שמונחים בפני כל המסמכים שמן הסתם יונחו בפני המותב שידון בערעור מתקשה אני לומר כי יש סיכוי סביר לכך שעונש המאסר בפועל יבוטל כליל, ואמרו לנו מה פשר ה”גם” הזה.

תארו לעצמכם את האמירה גם בלי השכלה משפטית קשה להגיע לכהונת שופט בית המשפט העליון, ואמרו מה פשר המילה “גם” באמירה הזאת. מבחינה לשונית אפשר לומר בלי השכלה משפטית קשה להגיע לכהונת שופט בית המשפט העליון, ואפשר לומר גם עם השכלה משפטית קשה להגיע לכהונת שופט בית המשפט העליון.

באותה המידה אפשר, מבחינה לשונית, לומר גם בלי שמונחים בפני כל המסמכים … יכולה אני לומר … ואפשר לומר בלי שמונחים בפני כל המסמכים … מתקשה אני לומר …, אבל אם היא הייתה אומרת דבר כזה, מיד הייתה צפה ועולה השאלה מדוע, גברת נאור, את לא מעיינת במסמכים שבתיק, כדי שלא “תתקשי” לומר?!

אז היא הגניבה את המילה “גם”, וחשבה שבציבור האידיוטים – 7.5 מיליון הישראלים – לא יהיה אפילו אידיוט אחד שישים לב למניפולציה הזאת, אבל, מה לעשות, ילד קטן אחד שם לב למילה בת שתי האותיות אשר שימשה כחול לזרותו בעיני הבריות.

והילד הזה הוא אני, העני ממעש, הצועק המלכה עירומה.

ועם כל הכבוד, כמו שאומרים אצלנו כשאין טיפת כבוד, עלינו לא תעבדי, גברת נאור!

מה זה “לכאורה”?

לא תמיד ניתן לבדוק את מלוא החומר לפני שמקבלים החלטה.

כאשר דנים, למשל, בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אי אפשר לנהל את המשפט כולו, כי הוא עצמו עשוי להימשך חודשים ארוכים, ולפעמים יותר, ולכן בודקים את תיק הראיות שבידי המשטרה, ורואים אם, “לכאורה”, מתוך הנחה שהראיות האלה אכן תעמודנה במבחן, יש לבקשה למעצרו של החשוד, או הנאשם, ידיים ורגלים.

אכן, בסופו של המשפט הנאשם עשוי לצאת זכאי, אחרי שישב בכלא חודשים ארוכים, ואולי גם שנים, אבל אי אפשר לנהל את כל המשפט פעמיים.

כאשר מדובר בנאשם שערער על הרשעתו, והוא מבקש את עיכוב הביצוע, החומר כולו כבר גלוי וידוע, וכולו נמצא בתיק בית המשפט. כאן אין חומר נעלם, זולת הטענות אשר תישמענה בערעור, ומבחן ה”לכאוריות” מוכרע על פי השאלה אם במבט כללי, ראשוני, אפשר להעריך את סיכויי הערעור.

אכן, גם במקרה כזה לא מצפים מהשופט הדן בבקשה לתת החלטה אשר “תחפוף” את פסק הדין שייתנן בהמשך, אבל בהחלט מצפים ממנו להתאמץ ולכוון קרוב ככל האפשר אל התוצאה הסופית, בידיעה שעיכוב הביצוע בטעות ניתן לתיקון ע”י ביצוע מאוחר, ואילו דחיית הבקשה בטעות היא בלתי הפיכה, משום שאם, בסופו של דבר, הנאשם יזוכה, איש לא יוכל להחזיר לו את הזמן שכילה בין החומות.

אבל, מעל לכל, המילה “לכאורה” אינה מילת-קסם אשר פוטרת את השופטת מחובת-ההנמקה, ואם הוא סבור כי “לכאורה …”, עליו לנמק מדוע “לכאורה…” – ובחובה הזאת מרים נאור לא עמדה.

ומדוע מרים נאור, אשר, כאמור, מינוייה כשופטת ביהמ”ש העליון פורסם ברשומות, לא טרחה לנמק מדוע “לכאורה ענייננו שונה מאוד מענין יעקב”?

משום שאם היא הייתה מנמקת, היינו נוכחים כי דווקא ההיפך הוא הנכון, ואם אכן “ענייננו שונה מאוד מענין יעקב”, השוני פועל, “לכאורה”, דווקא לטובת המבקשת, ענת קם.

אז היא אמרה “אציין בקצרה” (כי לכאורה ענייננו שונה מאוד מענין יעקב), אבל אפילו בקצרה היא לא ציינה.

וגם בנקודה הזאת ניכרת המניפולטיביות של מרים נאור, כמו שראינו בשימוש שהיא עשתה במילה “גם”.

מדוע ולמה?

שני נימוקים יש לי לכך (אפשר בקלות למצוא גם יותר):

האחד – היא סתם אישה רעה וצמאת-דם (ולכל מי שכבר לא זוכר, יחד עם חבריה איילה פרוקצ’יה, יהונתן עדיאל (יהונתן הקשקשן) היא גם מושחתת, טיפשה ונלעגת.

והשני – היא פוזלת אל דעת הקהל, אשר, לפי הטוקבקים, מאוחדת ללא מסתייגים כנגד ענת קם.

אף אחד לא קם.

במצפון רע

אם כל כך חשוב היה לה, למרים נאור, להכניס את ענת קם לכלא, כמה שיותר מהר, היא הייתה חייבת להעמיד את עצמה לביקורת הציבור, ע”י הנמקה מלאה ואמיתית, בלי מניפולציות לשוניות, אבל היא ידעה שזה לא יעבור, אז היא ניפחה את החלטתה, ב-888 מלים אשר לא אומרות דבר, וכל מטרתן היא ליצור רושם של החלטה “מפורטת ומנומקת”, אשר אינה מעידה אלא על מצפון רע.

עמדתי על כך במאמר המצויין (והצנוע, לא לשכוח!) הנמקת-יתר, הנמקת-חסר והנמקת ישרא-בלוף – עו”ד הרהורים על תרבות השפיטה בישראל, אבל שופטינו היקרים ימשיכו לקונן על הציבור, שהוא, לדעתם, האשם באבדנו אמונו בשופטיו.

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר