שופטי ישראל, גם אתם פשיסטים, ועכשיו תתבשלו לבד במיצים של עצמכם

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/59066

היתר כללי: כל החפץ רשאי ומוזמן לעשות במאמר הזה כל שימוש הוגן (כלפי), ובציון המקור

למרות חילוקי הדיעות, רציתי לעזור לכם, אבל אתם לא שעיתם לביקורתי הבונה – עכשיו תיחנקו עם זה, ואני מהאום!

שמחה ניר, עוד

בן 83 אנוכי היום (15.6.2022), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=

לקריאה נוספת:

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (א): מי שרוצה עצמאות – בבקשה!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ב): עצמאות אינה חסינות מביקורת!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ג): כל דיקטטורה יש לרסק – ודיקטטורה שיפוטית לא כל שכן!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ד): אף אחד לא פוגע בעצמאותכם ובאיתלותכם – רק אתם

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ה): על איזו מציאות, ועל איזה אמון, גברתי מדברת, כאשר רק ל-30% מהציבור יש אמון מלא במערכת המשפט (לא סופי)?

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ו): על קיטש וקשקושי, ועל אמון הציבור

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ז): אתם מזמינים את החנופה, נהנים ממנה, ולעולם לא גומרים

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ח): אתם לעולם לא עומדים לדין!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ט): מי שמצפה מזולתו לכבוד – שייתן כבוד לזולתו!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (י): אידיוטים, לכו הבייתה כולכם, ויפה שעה אחת קודם!

=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=

מבוא

אפרופו תרבות השפיטה הקלוקלת שלכם: חפרתם גומץ, בו נפלתם!

על אמון הציבור והפוליטיקה

שורש הבעייה שלכם: אמונו של המפסיד!

על משאלתי לרתום עצמי למען אמון הציבור בשופטיו

נאוםתשובה לאסתר חיות: גם אתם פשיסטים!

אני מהאום!

תיחנקו עם זה, תתבשלו במיצים של עצמכם

אסתר חיות, את לא זלנסקי!

מה תגידו לציבור?

מבוא

אסתר חיות, נשיאת ביהמש העליון, שופטי ישראל כולם,

זה כששים שנה אתם ואני מתכתשים בינינו.

זה התחיל כאשר גיליתי שאתם מתעלמים מכל טענה וראייה שאינן מתיישבות עם התוצאה אותה אתם מסמנים מראש – בעברית פשוטה קוראים לכך חוסר יושר אינטלקטואלי, ובלשונו של בשרמבשרכם, מישאל חשין הצעיר, לפני שחבש את הכורסה בביהמש העליון וחשף את צביעותו: צפצוף על בני אדם.

ראו: לא אבכה את חשין מישאל.

זה המשיך בכך שאני לא הייתי מוכן להשלים עם התופעה המחליאה הזאת, אבל אתם – אשר, כדבריכם, “זקוקים לביקורת ומקבלים אותה באהבה” – לא הייתם מוכנים לקבל את ביקורתי, הפלאתם בי את מכותיכם, אני השבתי אש, והמאבק הזה הסלים, והסלים, והסלים.

התוצאה הייתה שאתם הוצאתם אותי ממקצועי לשתי צמיתויות (מצטברות) + 27 שנים נוספות (מצטברות גם כן): כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים, ואילו אתם עומדים להירקב בקלונכם, סרוחים על צרורותיכם, הכל כפי שאפרט בהמשך.

תוצאה נלווית לכך הייתה שאתם, בטיפשותכם, חשבתם שאם תכו בי אני אשתוק, אז אני לא שותק, ואתם מוצאים את עצמכם יורים לעצמכם ברגל, בכל הרגליים: כאשר עסקתי בעריכתדין היה לי זמן לכתיבת מאמר אחד בשבועיים, או בחודש, והייתי חייב להיזהר בלשוני ובמקלדתי, אבל אחרי שהוציאתם אותי מהמקצוע הגעתי גם לפרסום של שלושה או ארבעה מאמרים ביום, ואולי אפילו יותר.

ולא רק ששחררתם אותי ממגבלות הכמות, אלא שגם שחררתם אותי מרצועות המשמעתוה”סגנון”: אם הייתם משעים אותי לחודש אחד + חודשיים עלתנאי, ובהדרגה מעלים את המינון, הייתם משתיקים אותי לעולמים.

אתם לא רק פשיסטים, אתם גם טיפשיסטים.

וזו דגימתאקראי, צנועה ביותר, למה שקיבלתם ממני, למה שהרווחתם ביושר רב:

עוד על הלכות פסלות השופטים: על מראית פני הצדק ועל מראית פני הטימטום של אליקים רובינשטיין הנבל וחבריו;

מפולארד עד פלוני – אליקים רובינשטיין הנבל לא השתנה;

מה זה רכב “מונע”, ומה זה מנוע “מותנע”? על פסקדין אידיוטי, מניפולטיבי, שקרי ורבמלל.

בצד הביקורת שלי עליכם עמדתי להגנתכם, יחיד מול רבים, כאשר הביקורת הציבורית עליכם לא הייתה מוצדקת: ראי, למשל, את המאמר גם כאשר אני מגן על שופטים ועובדיציבור אני יחיד מול רבים. זה גורלי, שם אני מראה (ומביא דוגמאות רבות) כי שמחה ניר שתוקף שופטים הוא אותו שמחה ניר שמדבר בשבחם, למרות שאותו שמחה ניר אינו הדובר שלכם – הוא הדובר של מצפונו, ושל מצפונו בלבד. והוא הדובר של מצפונו, גם כאשר כל העולם תוקף – ולא בצדק – שופט זה או אחר, או את כלל השופטים, כציבור.

שואלים אותי מדוע אני מגן על השופטים שדפקו אותי כל כך קשות, וכך אני עונה:

ראשית – אם אני אנהג בכם באותו חוסר הגינות שאתם נוהגים בי, איבדתי את זכותי המוסרית לבקר אתכם;

שנית – ביקורת שגוייה מדללת את הביקורת האמיתית, הנכונה והצודקת (ויש לי הרבה, כמו שאתם יודעים);

שלישית, ובכך אני שונה מכל המבקרים – הביקורת שלי אינה על התוצאה של פסיקה זו או אחרת, אם היא לטעמי הפוליטי או האחר, אלא על תרבות השפיטה הקלוקלת שלכם: אני מכיר בזכותכם לטעות – בתנאי שתנהגו בהגינות, בחריצות, ביושר אינטלקטואלי, ואם התוצאה לא תהיה לטעמי, אני אפנה אל המחוקק;

ורביעית – בלעדיכם המצב היה גרוע עוד יותר, גרוע שבעתיים.

מעבר לכל אלה, בניגוד לכל הפוליטיקאים והמוטיםפוליטית שמבקרים אתכם על התערבותיתר למען זכויות הפרט, הביקורת שלי עליכם היא שאתם מתערבים פחות מדי לטובת האזרח: צו מוחלט אחד על כל 100 עתירות לבגץ זה הכשר לכל עוולות השלטון.

ראו גם: על השמאלנות וזכויות האזרח, ועל ביהמ”ש העליון כשמאל מזוייף.

אפרופו תרבות השפיטה הקלוקלת שלכם: חפרתם גומץ, בו נפלתם!

קראו את זה: פרשת בנימין נתניהו: על התנערותו של הבג”ץ מתפקידו וסמכותו.

תמצית הנושא: לפני הבחירות לכנסת ה-21, אחרי שכבר הוגש נגד בנימין נתניהו כתב האישום על עבירות שחיתות חמורות (שוחד, מירמה והפרת אמונים), הוגשו כמה עתירות לבג“ץ, כדי שזה יקבע שמי שתלויים כנגדו חמורים כאלה לא יכול להתמודד על ראשות הממשלה.

מדוע זה היה כל כך חשוב לדון בכך לפני הבחירות?

כדי שהבוחרים ידעו מה צפוי להם אחרי הבחירות. כדי שאלה התומכים ברק–ביבי לראשות הממשלה לא יופתעו אם וכאשר זה לא יוכל להתרחש, ועל כך הם יצטרכו לתת את הדעת בעומדם בתא הקלפי, וכדי שאלה התומכים ברק–לא–ביבי לא יימצאו במצב בו מי שלא יוכל להיות ראש הממשלה ימשוך להם קולות בתור מועמד–פיקטיבי פופולארי לראשות הממשלה.

לשאלה הזאת יכולה להיות תשובה חיובית או שלילית, לטעמי או שלא לטעמי, ואם הבג“ץ היה פוסק לכאן או לכאן – יכולתי להביע את דעתי, להסכים או שלא להסכים, אבל הבג“ץ התחכם והתחמק: לפני הבחירות הוא דחה אם העתירות, משום שהן “מוקדמות“, דהיינו שנתניהו עוד לא נבחר, שנשיא המדינה עוד לא הטיל עליו להרכיב את הממשלה, שהוא לא הודיע לנשיא וליו“ר הכנסת “עלה בידו” להשלים את מעשה המרכבה, הכנסת עדיין לא הצביעה אמון בממשלתו, ושהוא עדיין לא נכנס לרכבו בואכה חזרה לבלפור – ואם בסוף כל אלה לא יתרחשו, אנחנו, השופטים, עשינו מלאכתנו לשווא.

אוקיי, עברנו את פרעה, ועברנו גם את זה, הבחירות עברו, ביבי קיבל מהנשיא את התפקיד להרכיב את הממשלה, הצליח במשימה, ואו–טו–טו אנחנו על סף הצבעת האמון בכנסת.

כעת נדרש הבג“ץ לפרוע את השטר עליו חתם לפני הבחירות, ולענות סוף–סוף על אותה השאלה: האם חבר כנסת שתלויים כנגדו אישומי–שחיתות חמורים כשיר להתמנות כראש הממשלה?

כעת התירוץ שהעתירה היא “מוקדמת” כבר לא קיים … ונשאלת השאלה מה עושים כדי לחמוק מהחלטה, אשר תהייה חשופה לביקורת הציבורית, תהייה תוצאתה אשר תהייה.

הפיתרון שלכם: אין “משיב” שבית המשפט יכול לצוות עליו לעשות משהו בנדון: נשיא המדינה הוא “חסין בג“ץ” מכוח החוק, אם נתניהו מסכים להרכיב את הממשלה, אי אפשר לצוות עליו שלא יסכים, וכן הלאה, וכן הלאה …

זה היה מה שקורין במקומותינו פסקהדין 11-0, אשר, לפי הנרטיב הלאומי, “הכשיראת מינויו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, למרות שתלויים היו נגדו אישומים על שוחד, מירמה והפרת אמונים.

וזה היה הבלוף לו נתפסו תומכיו של נתניהו ומתנגדיו גםיחד.

האמת היא אחרת: אתם התנערתם מחובתכם לפסוק לכאן או לכאן. אתם חששתם שכל החלטה שתיתנו, תתקבל בציבור כמוטה פוליטית“, אבל בשביל זה קיבלתם על עצמכם להיות שופטים, ועל בסיס זה אתם טוענים שאתם לא שופטים על פי רוחות הרחוב המשתנות בלי הרף“.

אז לא, אתם מרמים את כל העולם – ובעיקר את עצמכם: על אימת הציבור שאחזה בשופטינו, על שיקולי הרשות המבצעת ועל פסיקה במצפון רע.

למה אני מעלה כאן את הגומץבו נפלתם?

אני מעלה את זה כאן, כי בהתנערות שלכם ממילוי תפקידכם הנצחתם את שלטונו של בנימין נתניהו, הנוכל שהתיימר להגן על עצמאותכם, אבל הביא עליכם את גזירות יריב לוין ושמחה רוטמן.

וזה לא היה הגומץ הראשון בו נפלתם, והוא הביאכם עד הלום.

כאשר עמדה לדיון בפניכם עתירה נגד העלאת אחוז החסימה ל-3.25, גם אז ברחתם מההחלטת כן/לא, אמרתם לא הפעם, וכו’ – כדרככם.

ראו: על שערוריית אחוז החסימה: אביגדור ליברמן, התכונן לאכול את עצמך!

אמרתי שם, בין השאר:

על הבגץ בעניין אחוז החסימה

על העלאת אחוז החסימה ל-3.25, כמה מפתיע, הוגשה עתירה לבגץ נגד החקיקה הזאת (בגץ 3166/14, 4857/14, יהודה גוטמן ואח’ נ. היועץ המשפטי לממשלה – מדינת ישראל, ואח’).

העתירה נדונה בפני הרכב של תשעה שופטים – שמונה יהודים, ואחד ערבי (סלים ג’ובראן).

הטענה המרכזית, כמיטב התעמקותי בפסה“ד, הייתה שאחוז החסימה הגבוה כופה על אנשים שאינם אוהבים זה את זה להיכנס יחד לאותה המיטה, דבר הפוגע במיוחד בציבור הערבי, שאם הציבור היהודי יכול להכניס לכנסת עשר ויותר מפלגות בעלות עמדות שונות, וכולן תעבורנה את החסימה, הציבור הערבי לא יכול להרשות לעצמו את הלוקסוס הזה.

העתירה נדחתה בדעת רוב, ע“י שמונת היהודים, ורק השופט הערבי (סלים ג’ובראן) היה בדעת מיעוט, שקבע כי התיקון הזה פוגע בשוויון, וכו’.

עד כאן אין שום דבר החורג מביקורת משפטית רגילה, כאשר פסקי דין ניתנים בדעת רוב ומיעוט, אבל כאן בדיוק מתחיל סיפורנו: נימוקיהם של השופטים שדחו את העתירה.

אומר אשר יגורתי (אשר גרוניס, בשביל מנועי החיפוש), במבוא לחוות דעתו (ההדגשה שלי):

ביום 13.1.2015 ניתן פסק דיננו בעתירות (להלן – פסק הדין). החלטנו ברוב דעות לדחותן, כנגד דעתו החולקת של השופט ס‘ ג‘ובראן. יחד עם זאת, הבהרנו כי אין בדחייתן של העתירות כדי לסגור את הדלת בפני תקיפה נוספת של תיקון מס62 בעניין אחוז החסימה, לאחר שתתבררנה התוצאות של הבחירות לכנסת העשרים ולקראת הבחירות לכנסת העשריםואחת. הדגשנו, כי אין משמעות הדבר כי תוצאות הבחירות לכנסת העשרים עשויות להתבטל. בשל הצורך בהכרעה מהירה, נוכח הקרבה למועד הבחירות לכנסת, ניתן פסק הדין בלא נימוקים. עתה נביא את נימוקינו.

טוב, אנחנו כבר מכירים את נטייתם של השופטים להתנער ממילוי חובתם – לפסוק לכאן או לכאן, ולא להשאיר זנבות פתוחים:

פרשת בנימין נתניהו: על התנערותו של הבג”ץ מתפקידו וסמכותו;

ביהמ”ש העליון – בית משפט לא רלוואנטי, או: זה “אקטיביזם”, זה?;

על בית המשפט העליון כבית משפט לא רלוואנטי (ג): זה “אקטיביזם” זה?!

וזה מה שהם עשו גם כאן: “אחרי המבול”.

כשהם אמרו כי “אין בדחייתן של העתירות כדי לסגור את הדלת בפני תקיפה נוספת של תיקון מס‘ 62 בעניין אחוז החסימה, לאחר שתתבררנה התוצאות של הבחירות לכנסת העשרים ולקראת הבחירות לכנסת העשרים–ואחת“, הם הניחו, מן הסתם, שהאיחוד בין הרשימות הערביות יביא להן תוצאות טובות, ו“לקראת הבחירות לכנסת העשרות ואחת” לא יהיה במה לדון, כי הנפגעים הפוטנציאליים דווקא ייהנו מהמצב הזה.

אז זהו בדיוק מה שעשיתם בשני הבגצים האלה (על כשרותו של נתניהו, היושב על ספסל הנאשמים בעבירות שוחד, מירמה והפרת אמונים, לשמש כראש הממשלה, ועל אחוז החסימה): קיוויתם שעד הפעם הבאה הפריץ ימות, או הסוס ימות, אבל עכשיו אתם הולכים למות, יחד עם הסוס שלכם.

ורק הפריץ לא מת – בזכותכם“, ועכשיו תיחנקו עם זה, ותתבשלו במיצים של עצמכם!

על אמון הציבור והפוליטיקה

אתם, שופטי ישראל, מתבכיינים על אבדן אמון הציבור בכם. אתם לא מפנימים שאמון, כמו אהבה, כמו כל רגש אחר, הוא דבר שיש לטפחו, יש לשקוד עליו, ויש לשמרו יוםיום, כי אחרת הוא מתייבש וקמל, מתייבש ונובל, מתייבש ונופל.

אבל לא, זה לא אצלכם בפלייבוק, ובמקום לשקוד על אמון הציבור, לבל יאבד, אתם מאשימים את הציבור, לא את עצמכם. ראו: דורית ביניש ממשיכה לרמות את כל העולם – ובמיוחד את עצמה.

אתם גם מבקשים להחליף את הציבור, אבל האמת על יחסכם אל אמון הציבור היא אחרת לגמרי: אתם פוחדים ממנו פחדמוות, ובורחים ממנו כמפני אש.

אתם פוחדים ממנו פחדמוות, כי אם אמון הציבור בכם היה מרקיע שחקים, כדי 100% של אמון ב-100% מהשופטים, מצד 100% של הציבור, הייתם מוצפים בתביעות, ערעורים ועתירות בכמויות כאלה שהייתם מבקשים את נפשכם למות.

ואתם בורחים מפני כמפני אש, גם משום שהאגו שלכם לא מרשה לכם להיחשב כמתמסרים בקלות“.

זאת האמת העירומה.

היום אתם מקוננים על כך שהפוליטיקאים הם הפוגעים בכם, באמון הציבור בכם, אבל אתם מטעים ומרמים את עצמכם. כאשר רבבות ומאות אלפי אנשים יוצאים מבית המשפט עם טעם מר בפה (כלשונו של חברכם, בשר מבשרכם, יצחק זמיר), ובלון חוסרהאמון מתנפח ומתנפח די בסיכה פוליטית קטנה כדי להביא להתפוצצות.

ואכן, רבבות ומאות אלפי אנשים יוצאים מכם עם טעם מר בפה: זה מתחיל מלמטה, מבתיהמש לתעבורה ומלשכות ההוצאה לפועל, ומחלחל כלפי מעלה עד לביהמש העליון.

וזה לחלוטין לא קשור לפוליטיקה, כי אם הייתם שוקדים על אמון הציבור, הציבור היה מתייצב לימינכם כחומה בצורה, גם כאשר הוא לא בהכרח אוהב את החלטותיכם.

שורש הבעייה שלכם: אמונו של המפסיד!

אתם אומרים: בכל משפט יש צד זוכה וצד בוכה, ואך טבעי הוא שהמפסיד ייצא ונפשו מרה, אבל זהו בדיוק שורש הבעייה שלכם: אתם לעולם לא חושבים על אמונו של הצד המפסיד, ולא זו בלבד, אלא שאחרי שהשכבתם אותו על הקרשים, אתם ממשיכים לבעוט בו, כדי להרתיע אותו מלשוב אליכם בעתיד.

אתם רק לא מביאים בחשבון כי מי שזכה אתמול, אתם תדפקו אותו מחר, ואז גם הוא יצטרף למעגל חוסר האמון בכם.

או, למשל, כיפופיהידיים שלכם, המלווים באיום בהוצאות“, ותמיד מכוונים כנגד הצד החלש: אתם לא יכולים לאיים על המדינה, אתם גם לא יכולים לאיים על חברות הביטוח, על הבנקים או על אף ישות אחרת שלא מנהליה ולא עורכי דינה משלמים מכיסם הפרטי את ההוצאותהאלה, שאינן אלא פעולותעונשין כנגד החלשים המבקשים צדק, על עצם העובדה שהם מבקשים צדק.

כשאני מדבר על הצד המפסיד“, אני מתכוון גם לכל אלה שאינם צדדים במשפט, אבל יש להם עניין בתוצאותיו. אפשר לקרוא להם הציבור המפסיד.

על משאלתי לרתום עצמי למען אמון הציבור בשופטיו

בשנת 2014, ביום הולדתי ה-75, הצהרתי כי אני תולה את הנעלייםשלי ביום 16.10.2023, הוא יום הגיעה של הנשיאה הנוכחית של ביהמ”ש העליון, אסתר חיות, לגיל 70, הוא גיל הפרישה הקבוע בחוק. קבעתי לעצמי את המועד הזה כי השופטת הזאת היא אחרונת שופטי ביהמש העליון שהופעתי בפניהם (ורק מאוחר יותר הצטרף לרשימה גם עוזי פוגלמן, אבל זהו סיפור נפרד, שגם אתייחס אליו בנפרד, בבוא העת).

לפני שנתיים וחצי, ביום הולדתי ה-81, הוספתי לעצמי עוד מטלה: להשיב את יחסי האמון בין הציבור לבין השופטים – כמו בראשונה, וזה לא כדי לקבל פרס, לא כדי להחניף למישהו, ולא כדי לזכות בטובתהנאה כלשהי, כולל אפשרות חזרה למקצוע.

לא עשיתי את זה למעכם, השופטים, כי אתם, כאמור, פוחדים פחדמוות מאמון הציבור, ובורחים ממנו כמפני אש.

עשיתי את זה רק למען הציבור בישראל, שאני חלק ממנו, כדי שתהייה לו מערכת משפט טובה יותר, ומערכת משפט טובה יותר היא כזו שהציבור מאמין בה, ובוטח בה.

למעשה התחלתי עם זה עוד בראשית כהונתו של אהרן ברק כנשיא ביהמש העליון, לפני קרוב לשלושים שנה, שכבר אז הצעתי לו את עזרתי בנושא הזה.

מאז ועד היום הצעתי את עזרתי למערכת, בדרכים שונות, ואף אחד מכם לא הרים את הכפפה, ואין תימה בכך.

אין תימה בכך, כי זה קשה לכם, השופטים שטופי ההיבריס ותחושתהכוח, וזה קשה לכם, כי אתם תצטרכו להביט במראה ולהכיר בכך שגם לכם יש חלק באבדן האמון הציבורי בכם, אם לא חלק מכריע.

זה יהיה קשה לכם, כי זה יחייב אתכם בחשבוןהנפש: איכן טעינו, איכה כשלנו ברך.

וזה יהיה קשה לכם, כי אתם לא תוכלו להסתתר מאחורי הדוברות שלכם, שמדקלמת נוןסטופ שהדברים אינם ראויים לתגובה“, ושהשופטים אומרים את דברם רק בפסקי הדין ובהחלטותיהם“.

עם כל הכבוד, אני עדיין לא ראיתי פסקדין או החלטה בה השופטים מסבירים מדוע הם מתעלמים מטענות וראיות שאינן מתיישבות עם התוצאה אותה הם סימנו מראש.

אני גם לא ראיתי פסקדין או החלטה בה אותו השופט מסביר מדוע, בשני פסקי דין אותם הוא כתב במקביל, הוא הגיע לתוצאות הפוכות, כאשר ההבדל היחיד בין התיקים הוא שמו של התובע/המערער/העותר.

כך או כך – מומלץ לכם כי תשוו לנגדכם תמיד את הדברים האלה:

כי בדיוק בעניין הזה לקיתם בעיוורונכם.

ורק להזכירכם: את הגדרתי כאדם מבוגר, המאמין בצדקת דרכו, פועל בכל נימי נפשו לקידום המטרה לתועלת הציבור ולא לתועלתו האישית לא אני המצאתי על עצמי – אלא דווקא אתם הייתם אלה שאמרתי את זה עלי, לפני שהורדתם עלי את הגרזן.

והמטרה לתועלת הציבור“, עליה דיברתי, כאמור, הייתה להשיב את יחסי האמון בין הציבור לבין השופטים – כמו בראשונה.

אבל אתם לא לא קיבלת אם ידי המושטת, האומרת לא רוצים לשתף פעולה? אל תשתפו, תעשו בעצמכם את חשבוןהנפש הציבורי שלכם, מול הציבור כולו. לא רוצים אפילו את זה? אל תתבכיינו אחר כך על כך שהציבור לא מאמין בכם ולא מאמין לכם.

ועכשיו אתם אוכלים את זה.

נאוםתשובה לאסתר חיות: גם אתם פשיסטים!

הקשבתי היטב לנאומך עם פרסום דבר הרפורמה הממשמשת ובאה, ורציתי לחתום על כל מילה שלך, עד שהגעת לדברים האלה:

מה מבקשת תוכנית השינויים של השר לעשות? למעשה, היא מבקשת ליטול מידי השופטים את הכלים המשפטיים המשמשים אותם להגנה על זכויות הפרט ועל שלטון החוק. התכנית מדברת על פסקת התגברות אשר תשלול מבית המשפט את האפשרות לבטל חוקים הפוגעים באופן בלתי מידתי בזכויות אדם חוקתיות, ובהן הזכות לחיים, לקניין, לחופש התנועה ולפרטיות, וכן זכות היסוד לכבוד, וכנגזרת ממנה הזכות לשוויון, הזכות לחופש ביטוי ועוד.

תגידי, גברת חיות, איך את לא מתביישת?!

ראי מה אמר הפרופ’ זאב סגל זל, בתגובה לפסק דין של ביהמש העליון בעניין בו אני הועמדתי לדין משמעתי על כך שמתחתי ביקורת על בתיהמש לתעבורה (ההדגשות לא במקור):

עורך דין שמחה ניר פירסם ב-91′ מאמר בשם דין התנועהבירחון אוטו“. במאמר התייחס ניר למציאות שהיתה ללחם חוק בבתי משפט השלום, הדנים בשיטת הסרט הנע נהגים על עבירות תעבורה. מי אינו מכיר מציאות זו, שעליה קבלו גם שופטים, שבה מזומנים נהגים למשפט ומגלים שמדובר רק בהקראת כתב האישום, וכי יידרשו להתייצב מחדש למשפט עצמו. הדבר מביאם לא אחת לחזור בהם מכפירתם באשמה, ובא גואל למערכת השיפוטית העמוסה.

ניר כתב על תופעה זו דברים חריפים, במיטב מסורת חופש הביטוי, שגבולותיו רחבים ביותר כמאמר הפסיקה הרואה בו ציפור נפשה של הדמוקרטיה“. לדעת ניר, הפיצול הנוהג בבתי המשפט הוא, לא פחות ולא יותר, מאשר חלק מהקנוניה המשותפת של בתי המשפט והמשטרה אשר נועדה, כידוע, להוציא ממך את ההכרזה המפורסמת כבודו אני לא יכול להפסיד עוד יום עבודה, מודה אני לפניך“.

אבל בהמשך מוסיף סגל:

החופש להביע דעה ולהתווכח בחריפות, נוסח ג’ון סטיוארט מיל, נעצר על סף מפתנה של הרשות השופטת, האמורה לקבל ביקורת בהבנה ואף באהבה, כפי שהבטיח נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, בפסיקה עניפה. אותה נכונות יכולה היתה לפתח בקרב השפיטה “כוח סיבולת”, שעוצב בפסיקה כדי להצדיק ביקורת חריפה על רשויות השלטון האחרות. הוראת החוק בדבר איסור זילות בית המשפט, שלפיה אין העבירה מתקיימת רק אם הביקורת “כנה ואדיבה”, היא שריד מנדטוריאנכרוניסטי שאבד עליו כלח זה מכבר באנגליה עצמה. ביקורת נוקבת על הרשות השיפוטית ודרכי עבודתה … מתבקשת מסמכויות המערכת ומכוחה הרב (הפרופ’ זאב סגל ז”ל, רגישותה של הרשות השופטת (הארץ, 17.12.2001).

זה העניין: החופש להביע דעה ולהתווכח בחריפות, נוסח ג’ון סטיוארט מיל, נעצר על סף מפתנה של הרשות השופטת”.

על סף מפתנכם!

זו לא הייתה ההיכרותהראשונה שלי אתכם, אבל הסוף היה שמשנת 2003 אני מרצה שתי הוצאות לצמיתות מעריכת הדין, מצטברות זו לזו + 27 שנים נוספות, מצטברות גם כן.

ועל מה? על הסגנון” …

לא, חס וחלילה, בגלל “לשון הרע”, לא בגלל “איומים” ולא בגלל מעילה בכספי הלקוחות, אלא בגלל ה”סגנון” – תירוץ נדוש בכל משטר טוטאליטארי.

כך, למשל, אחד הביטוייםבה השתמשתי, “מעיד כאלף עדים”, הוא, לשיטתם, “סגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק, בלתי מרוסן ובלתי מנומס”, אבל אם הייתי אומר “מעיד כ-679 עדים”, או אפילו רק “מעיד” – האם זה היה עוזר לי? חלום באספמיה, כאשר הביקורת עליכם היא לצנינים בעיניכם.

אתם אומרים שאתם מקבלים את הביקורת באהבה, למרות שברון הלב ועגמתהנפש“, אבל בתנאים, ולפי אחד התנאיםשלכם אסור למתוח עליכם ביקורת שיש לה “קונוטציה שלילית“ (כך!!!).

שירי מהיפית – כן, “קונוטציה שליליתלא ולא!

אחלה חופש הביטוי, אחלה חופש העיסוק.

אחלה גרמניה של 1933, אחלה רוסיה, איראן, הונגריה, סין, צפון קוריאה של היום.

קראי, גברת חיות, את המאמר מדינת ישראל וחופשהביטוי: עורו אחים, הנאציזם כבר כאן!

המאמר הזה פותח בתזכורת על ארועי נאציזם כחוללבן בימים ההם (זוועת נירים, 1949) ובזמן הזה (פינוי עמונה א’, 2006), ועל כך שכשם שהייתה התנכלות לעורכי דין יהודים בגרמניה הנאצית בימים ההם, בזמן הזה יש לנו לשכת עורכי הדין – משטרת המחנה.

ראי גם: אפרים נוה, רב הקלגסים, מוציא גופות מקבריהן, כדי לבעוט בהן במגפיו המסומרים.

כן, גבירתי, אלה הקלגסים, עושידברכם, אשר מניחים לרגליכם את ראשיהם הכרותים של מבקריכם, ואתם דוחיםאת ערעוריהם של כרותיהראש – זה הצד השני של הסימביוזה ביניכם לבין משטרת המחנה.

כן, גבירתי, זה גם מה שעשיתם לי, ולך אישית, אסתר חיות, יש מניית מייסדיםבסאגה הזאת – על שלוש השנים הראשונות גם את חתומה!

אתנחתא קצרה לפני שנמשיך: כיוון שבינתיים עברו כבר עשרים שנה שאני מודר מהמקצוע, נשארו לי לרצות (תרתי משמע) “רקשתי צמיתויות + שבע שנים, הכל במצטבר.

מיד בהמשך אותו המאמר אני מגיע אל קודמתך בתפקיד, חברתך מרים נאור:

כה אמרה הנאורה, מרים כלענה

בכנס לעתיד העם היהודי מטעם המכון למדיניות העם היהודי במשכן נשיא המדינה, ביום 28.2.2017, אמרה מרים נאור, זו אשר מינוייה כנשיאת בית המשפט העליון פורסם ברשומות, בין השאר, את הדבר הזה:

אכן, הדרך להשמדה נסללה כאשר שללו מהיהודים את זכויות האזרח ואת זכויות האדם, והיהודים – כל היהודים “מנער ועד זקן, טף ונשים” – הוגדרו כבלתי אנושיים, תת אדם.

והיא כלל לא שמה לב למה שהיא פלטה.

היא הסתכלה אחורה, ולא קדימה.

היא אמרה: ראיתם את השואה? עכשיו חזרו אחורנית במכונתהזמן, עד לשלילת זכויות האזרח וזכויות האדם, ותדעו ממה זה צמח.

ואני אלך לשיטתה, אבל בכיוון ההפוך: אתם רואים את שלילת זכויות האזרח וזכויות האדם? ראו את השואה, ותדעו מה יכול לצמוח מזה!

והלאה:

עוד אמרה הנאורה:

בימי האופל של המשטר הנאצי בגרמניה שיתפה גם מערכת המשפט פעולה עם האנטישמיות וההשמדה.

ומה עושה מערכת המשפט בימי האופל של המשטר הישראלי: משתפת פעולה עם השחיתות ברשות המסים, עם השחיתות בהוצאה לפועל, עם השחיתות בשירותי הרווחה והאימוץ.

בהמשך המאמר אני מביא דוגמאות נוספות לפשיזם שלכם, ובין השאר סיפורי מאבקיהם של הורים אשר ילדיהם נחטפו מהם ע”י שירותי ה”רווחה”, והם ביקרו גם את מערכת המשפט אשר חיפתה על המושחתים.

וכך אמרתי:

גל המעצרים: הנאציזם בשער!

בימים האלה מתנהל גל של מעצרים של הורים אשר ילדיהם נחטפו מהם ע”י שירותי ה”רווחה”, והם “העזו” לנהל מאבקים ציבוריים להחזרת ילדיהם לחיקם.

אני לא יודע את כל הפרטים, ובמה בדיוק הם חשודים, ואפשר שבתוך ים הפרסומים הכשרים הם פרסמו גם דברים לאכשרים, ואין זה מדרכי לקפוץ על דברים שאני לא יודע מהם בדיוק.

דבר אחד אומר בוודאות: הפרסומים המיוחסים לעצורים היום נעשו – לפי הנטען – משנת 2009 ועד היום – כשמונה שנים תמימות. שמונה שנים של פרסומים גלויים הן זמן מספיק לכל החקירות שבעולם, ואחרי שמונה שנים ללא מעצרים אין שום הצדקה לעצור את החשודים “לצרכי החקירה” אפילו ליום אחד – וכמה מהחשודים נעצרו לעשרה ימים, מעצרם הוארך בעוד שמונה ימים, ואיש לא יודע עד אנה תגיע השפלות הזאת.

ברור דבר אחד – המעצרים האלה לא נועדו “לצרכי החקירה”, אלא כדי להלך אימים על “מתנגדי המשטר”.

הגיבורה הראשית – גיבורה בעלכרחה – של הסאגההזאת הייתה לורי שם טוב, אשר בהמשך הפרשה הוחזקה במעצר במשך שנתיים ורבע, משנת 2017 עד שנת 2019, “לצורך חקירהשל פרסומים שנעשו במשך שמונה השנים שקדמו למעצר, משנת 2009 עד שנת 2017.

כל המעצר הממושך הזה היה באישור בתי המשפט על כל ערכאותיהם, כולל ביהמש העליון, והכל לא לצורך החקירה“, אלא כדי לאלץ אותה להסכים לעיסקת טיעון שתכלול את תקופת מעצרה, ותחסוך ממערכת המשפט את חשיפת הפאשיזם שלה.

אתם לא שונים כהואזה מרפק אלכס טל, תובע משטרתי, ותובעים אחרים כמותו, שאיימו על נאשמים שבחרו להישפט על עבירות קנס, שאם הם יכפרו באשמה, הם יחטפו שלושה חדשי פסילהבפועל.

אני מהאום!

אני לא יודע לאן חותרים מחוללי הרפורמה המשפטית אותה תקפת בנאומך, ומה יספק אותם בהמשך, אבל אם לבנימין נתניהו וליריב לוין אפשר אולי לתת קרדיט כלשהו (בספק, אבל נניח), אני רק מתחלחל מהאפשרות שהרפורמה הזאת תתגלגל לידיהם של בן גבירסמוטריץ’אבי מעוז, שאצלם הפאשיזם מזהיר (תרתי משמע) כחושך התהום.

אני מתחלחל מהאפשרות הזאת, מהצירוף של הפשיסטים האלה עם הרפורמה הזאת.

ואני מתחלחל מהצירוף הזה, כי לרפורמה הזאת יש מאפיינים לא מעטים המשותפים לרפורמות שלאורך ההיסטוריה היו נקודותההתחלה של משטרים פשיסטיים לא מעטים.

והשאלה היא מה אני אמור לעשות בהתכתשות בין פשיזם פוליטי לבין פשיזם משפטי.

והתשובה שלי: אני מהאום!

לא האמנתי שאגיע לכך.

כפי שפירטתי לעיל, בצד ההצלפות שלי על מערכת המשפט, במשך קרוב לששים שנה, אני יודע להגן עליהם כאשר הם צודקים, לטעמי, וברוח זה אני עושה הכל להגן, ככל האפשר, על אמון הציבור בבתי המשפט.

להגן על אמון הציבור בשופטים – לא בדרך של שכנוע הציבור בכך שהם טליתות שכולן תכלת (הם לא, ממש לא!!!), אלא בדרך של שכנוע השופטים לסור מדרכם הרעה.

אני לא עושה זאת למען השופטים, אלא למען הציבור – שאני חלק ממנו.

היום זה נגמר.

תיחנקו עם זה, תתבשלו במיצים של עצמכם

כמו שאמרתי למעלה מכאן, כאשר רבבות ומאות אלפי אנשים יוצאים מבית המשפט עם טעם מר בפה, ובלון חוסרהאמון מתנפח ומתנפח די בסיכה פוליטית קטנה כדי להביא להתפוצצות.

מדוע רבבות ומאות אלפי אנשים יוצאים מבית המשפט עם טעם מר בפה, ובלון חוסרהאמון מתנפח ומתנפח?

משום שאין לכם יושר אינטלקטואלי במיל.

משום שאתם מתעלמים מטענות וראיות שאינן מתיישבות עם התוצאה אותה סימנתם מראש;

משום שאתם פוסקים דברוהיפוכו, לפי האינטרס שלכם בכל רגע נתון;

משום שאתם מתנערים מתפקידכם וסמכותם כאשר קשה לכם לפסוק, דווקא כאשר הדבר מתחייב;

משום שאתם מכופפים ידיים כדי שתובעים/מערערים/עותרים יחזרו בהם מתביעותיהם/ערעוריהם/עתירותיהם, ונאשמים יחזרו בהם מכפירתם;

משום שאתם רודפים עד חרמה את מבקריכם;

משום שאתם עצמכם, כאמור, פוחדים פחדמוות מאמון הציבור, ובורחים ממנו כמפני אש.

מה נשאר לכם עכשיו לעשות?

לא נשאר לכם דבר, ואתם עירום וערייה.

אסתר חיות, את לא זלנסקי!

אסתר חיות, את אולי רואה את עצמך כוולודימיר זלנסקי של מערכת המשפט, אבל את לא זלנסקי 2.0..

ההבדל ביניכם הוא שאת היא ולדימיר פוטין של המערכת הפשיסטית, בעוד שהוא נלחם בפשיזם של פוטין.

מה תגידו לציבור?

מה תגידו לציבור כדי להשיב את אמונו בכם כבראשונה?

האם תגידו שמכאן ואילך תפסיקו להתעלם מטענות וראיות שאינן מתיישבות עם התוצאה אותה סימנתם מראש? אתם יכולים להגיד כמה שאתם רוצים – איש כבר לא יאמין לכם.

האם תגידו שמכאן ואילך כבר לא תפסקו דברוהיפוכו, לפי האינטרס שלכם בכל רגע נתון? אתם יכולים להגיד כמה שאתם רוצים – איש כבר לא יאמין לכם.

האם תגידו שמכאן ואילך תפסיקו להתנער מתפקידכם וסמכותם כאשר קשה לכם לפסוק, דווקא כאשר הדבר מתחייב? אתם יכולים להגיד כמה שאתם רוצים – איש כבר לא יאמין לכם.

האם תגידו שמכאן ואילך תפסיקו לכופף ידיים כדי שתובעים/מערערים/עותרים יחזרו בהם מתביעותיהם/ערעוריהם/עתירותיהם, ונאשמים יחזרו בהם מכפירתם? אתם יכולים להגיד כמה שאתם רוצים – איש כבר לא יאמין לכם.

האם תגידו שמכאן ואילך תפסיקו לרדוף את מבקריכם? אתם יכולים להגיד כמה שאתם רוצים – איש כבר לא יאמין לכם.

זו הטרגדיה שהבאתם על עצמכם: אתם יכולים להגיד כמה שאתם רוצים – איש כבר לא יאמין לכם, כשם שאיש כבר לא מאמין לאסיר שמגדל זקן וחובש כיפה לקראת הפעתו בפני ועדת השחרורים.

לא שעיתם לביקורתי הבונה – עכשיו תיחנקו עם זה, עכשיו תתבשלו במיצים של עצמכם.

ואני מהאום.

______________

לקריאה נוספת:

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (א): מי שרוצה עצמאות – בבקשה!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ב): עצמאות אינה חסינות מביקורת!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ג): כל דיקטטורה יש לרסק – ודיקטטורה שיפוטית לא כל שכן!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ד): אף אחד לא פוגע בעצמאותכם ובאיתלותכם – רק אתם

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ה): על איזו מציאות, ועל איזה אמון, גברתי מדברת, כאשר רק ל-30% מהציבור יש אמון מלא במערכת המשפט (לא סופי)?

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ו): על קיטש וקשקושי, ועל אמון הציבור

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ז): אתם מזמינים את החנופה, נהנים ממנה, ולעולם לא גומרים

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ח): אתם לעולם לא עומדים לדין!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (ט): מי שמצפה מזולתו לכבוד – שייתן כבוד לזולתו!

חיות טרף: נאום תשובה לאסתר המלכה (י): אידיוטים, לכו הבייתה כולכם, ויפה שעה אחת קודם!

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו” – אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

__________

לקריאה נוספת:

איך להפיל את נתניהו, סופית ומוחלטת

לא להאמין: שמחה ניר, רל”ביסט ידוע, מוכן לממשלה בראשות נתניהו!

בנימין נתניהו, לא על זה נפל אחיך יוני ז”ל!

נתניהו, בנימין: שעתך היפה הגיעה, עלה בכוחך זה!

חמש הערות לקראת הבחירות מועד ה’, הבעל”ט, מחר, 1.11.2022

על שערוריית אחוז החסימה: אביגדור ליברמן, התכונן לאכול את עצמך!

על השימוש המטופש בצ’מברליין להגנה על האסונות שנתניהו המיט עלינו

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

###

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר