על פס”ד הבג”ץ בעניין אדלשטיין, הזמנה לדו-קרב: עו”ד מיכאל קליינר, עו”ד שמחה רוטמן, עו”ד זאב לב, כפפה לרגליכם!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56876

משפטנים שמבקרים פסק–דין, אבל לא כמשפטנים, אלא כפוליטיקאים *** מפרסמים את מאמריהם מול קהלי המשוכנעים–ממילא, שאינם שואלים שאלות קשות *** נראה אתכם מתייצבים מולי להגן על התיזות שלכם

שמחה ניר, עו“ד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?

בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הנושא

עו“ד מיכאל קליינר, עו“ד שמחה רוטמן ועו“ד זאב לב, אני מזמינכם לדו–קרב מקצועי.

אתם פרסמתם בימים האלה מאמרים התוקפים את פס“ד הבג“ץ, אבל לא בתחומכם המקצועי, אלא על המגרש הפוליטי, ואני מזמינכם לדון בפסק–הדין הזה רק במישור המשפטי–נטו, בלי פוליטיקה.

אלה המאמרים שלכם:

• עו“ד מיכאל קליינר: סוף עידן התמימות: איני מאמין יותר שנתניהו יזכה למשפט הוגן / מתוך כאב עמוק אני מבין שתם עידן. איני מאמין יותר באמירה האלמותית שטבע מנחם בגין: “יש שופטים בירושלים“. לצערי, איבדתי אמון במערכת בתי המשפט (פייסבוק);

• עו“ד שמחה רוטמן: היוהרה של בג“ץ: התברר שאדלשטיין צדק / מפלגת בג“ץ החלה להאמין בשקרים של עצמה • הם סייעו לפלג פוליטי לייצר מחטף בניגוד לכללי הדמוקרטיה • אם הייתה להם יושרה – הם היו מתפטרים • דעה (פייסבוק);

• עו“ד זאב לב: בג”ץ כבר לא רק מתעלם מהחוק, אלא פועל במפורש נגדו / סאגת החלפת יושב ראש הכנסת הביאה לשיא את הבוטות חסרת המעצורים בה בית המשפט העליון רמס את עקרון הפרדת הרשויות (פייסבוק).

הצגת הנושא

חברי היקרים, מיכאל, שמחה, זאב,

יש לי הפתעות בשבילכם: אתם סגדתם לשופטי ישראל ולכל עיוותי הדין שלהם – עד שהם התחילו לדרוך על היבלות הפוליטיות שלכם, ואז, פתאום, “איבדתם” את האמון בהם…

איבדתם עד כדי כך שהביקורת שלכם על הפסיקה נעשתה חפה מכל משפטנות, והפכה לפובליציסטיקה פוליטית–נטו.

אני, להבדיל מכם, איבדתי את האמון בשופטים לפני כחמישה וחצי עשורים, כאשר רובכם טרם נולדתם, ומיעוטכם היה בגיל התיכון.

אבל, להבדיל מכם, אני לא שופט את השופטים לפי התוצאה, הפוליטית או האחרת, שהם מספקים לי, אלא לפי תרבות השפיטה הקלוקלת שלהם, ובמיוחד אם הם מתייחסים לכל מה שמונח לפניהם, טענות וראיות, ולא מתעלמים ממה שלא מתיישב עם התוצאה אותה הם סימנו מראש.

בניגוד לכם, אני מכיר בעובדה שגם שופטים יכולים לטעות (errare humanum est), ושאם הם פוסקים בניגוד לדעתי, זה לא אומר שהם טועים.

אבל כשהם מגלים את ברבות השפיטה הקלוקלת שלהם, אני אשפד אותם גם אם התוצאה תהייה לטעמי: על “מצב מלחמה” ועל הנמקת ישרא–בלוף.

ועו“ד דבר שמנחה אותי בביקורתי על השופטים: ביקורת שגוייה רק מדללת את הביקורת האמיתית והצודקת, משהו מעין “זאב! זאב!!!”.

הכפפה

ועכשיו לעניין: פסק הדין שקומם אתכם הפעם הוא בג”ץ 2144/20, התנועה לאיכות השלטון ואח’ נ’ יו”ר הכנסת ואח’ (להלן – פסק הדין), אשר חייב את יו“ר הכנסת הזמני להביא להצבעה את בחירת היו“ר הקבוע.

אני מזמינכם לדו–קרב על פסק–הדין הזה: אני יחיד מול שלושתכם יחד, או לחוד – כפי שתרצו.

זה לא משום שאני רץ להגן על השופטים, אלא משום שהוא תואם את עמדתי, אותה הבעתי עוד לפני הדיון בבג“ץ.

אבל התנאי שלי: רק משפטנות, לא פוליטיקה, כי בפוליטיקה אני חתול בית, עפר לרגליכם.

נקודות המוצא, לנוחיותכם

וכדי להקל עליהם אתן לכם כמה נקודות–מוצא לוויכוח – אם ברצונכם (לא חובה):

האחת – יו“ר הכנסת, בכובעו זה, אינו “רשות מחוקקת“, אלא רשות מבצעת, והוא כפוף לכל עקרונות המשפט המנהלי (ולעניין זה בין אם הוא פועל לבדו, או יחד עם הסגנים – הכל לפי תקנון הכנסת);

השנייה – בפסק–הדין אין שום חידוש ביחס למה שלמדתם בשיעורי המשפט המנהלי, בפקולטה למשפטים;

והשלישית – אם השאלה הזאת ממש הייתה מתעוררת לפניכם בבחינה במשפט מנהלי, ומנוסחת בצורה חפה–מפוליטיקה (נניח שהיו“ר היוצא והמועמד להחליפו הם מאותה המפלגה) אתם הייתם נותנים בדיוק את אותה התשובה שניתנה בפסק–הדין אותו אתם משפדים.

וכדי להקל עליהם עוד יותר אתן לכם, כדי לחדד את הנושא, קו למחשבה:

אקדים ואומר כי אין מחלוקת על כך שקביעת סדר היום של הכנסת הוא בסמכות היו“ר. כך, למשל, יש לו שיקול–דעת לאילו הצעות–חוק לתת קדימות, ולאילו לא לתת קדימות, וכעיקרון הבג“ץ לא אמור להתערב – וכדרכו בקודש הוא לרוב גם לא יתערב.

מקרה לדוגמה

עכשיו בואו נניח, לדוגמה, מקרה כזה:

חבר כנסת אחד מגיש הצעת חוק לפיה שעון החורף יחול כל השנה;

חבר כנסת שני מגיש הצעת חוק לפיה דווקא שעון הקיץ יחול כל השנה.

ההיגיון אומר כי שתי ההצעות תועלינה לדיון באותו המועד, אבל לא תוענק להם דחיפות כלשהי, במיוחד ביחס לדיון על תקציב המדינה, למשל.

והנה, ראו מה עשה יו“ר הכנסת: לאחת מהן הוא העניק דחיפות עליונה עד כדי כך שהוא דחה את הדיונים בתקציב המדינה, כדי לקדם אותה, ואילו את השנייה הוא פסל לחלוטין.

כעת אתם הבג“ץ – פיסקו את הדין.

בידידות, שמחה ניר, עו“ד

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס