להחזיר את אמון הציבור בבג”ץ: הצעה אופרטיבית

בעקבות מאמרי להחזיר את אמון הציבור בבגץ!” השליך עוד שמחה (אין קרבה משפחתית) רוטמן כפפה לרגלי: לערוך את הרעיון שלי כהצעתחוק אופרטיבית.

שמחה ניר, עוד

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/30207

מבוא

בעקבות מאמרי להחזיר את אמון הציבור בבגץ!השליך עוד שמחה רוטמן (אין קרבה משפחתית) כפפה לרגלי: לערוך את הרעיון שלי כהצעתחוק אופרטיבית, אז אני מרים את הכפפה.

הצעה זו שני חלקים לה:

החלק האחד הוא פיסקת ההתגברות“, אשר מצמצמת את כוחו של בית המשפט לבקר את חוקי הכנסת, במובן שהכנסת תוכל להחזיר על כנן – ברוב מסויים, אשר לבטח יהיה שנוי במחלוקת, ולתקופה מסויימת – הוראותחוק אשר בוטלו עי בית המשפט.

החלק השני הוא פיצויהשופטים בכך שסמכויותיהם לדון בסכסוכים שבין האזרח לשלטון תורחנה מהקצהאלהקצה – לתפארת מדינת ישראל.

חלק ראשון: ההתגברות

בנקודה הזאת אני פטור מהצורך להכין הצעה מסודרת משלי, משום שהצעות כאלה מועלות חדשות לבקרים. כיום קיים תזכיר חוק יסוד: החקיקה, שהוכן עי הממשלה, ואין לי שום בעייה איתו, ווגם אין לי שום בעיה עם הצעתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אשר מציע התגברות רחבה“, בניגוד להצעות אחרות, המכוונות להתגברות רק על פסיקת הבגץ בעניין חוק המסתננים.

אציין עוד כי מבחינתי אין כל צורך בסע’ 11(ב)-(ג), המגבילים את ההתגברות לחמש שנים, עם אפשרות לחדש אותה שוב ושוב. הגבלת ההתגברות נועדה, ככל הנראה, לרכך את ההתנגדויות לפיסקת ההתגבות, אבל אני לא רואה טעם בכך שבכל דיון על תקפותו של חוק יהיה צורך לחזור אחורנית ולבדוק מה הכנסת עשתה עם ההתגברות הזאת, ואם היא אולי שכחה לחדש אותה, ואז החוק חזר לחיים“…

אם הכנסת הצליח להתגבר על פסילת החוק – אז היא התגברה, וזהו רצון העם“, אבל אם רוצים את התסבוכת הזאת – נו, שוין…

אז לכל המבקשים התגברות – תעשו מה שאתם רוצים, מבינים ויכולים, וכשהצעתכם בנושא תגיע לדיון בכנסת, אני אלמד אותה, ואביע את דעתי – אם אמצע לנכון לעשות כן.

חלק שני: הסוכריהשאני מציע לשופטים – ולציבור כולו.

במקום הזה לא אחזור על הנימוקים שהבאתי במאמר להחזיר את אמון הציבור בבגץ!הנ”ל, כי הם מדברים בעד עצמם, ואעבור ישר לגויעל נפש“. אומר רק כי בהרחבת סמכויות הבגץ, כפי שאני מציע כאן, יהיה – בפעם הראשונה מאז השלטון העותומני – משום הפיכתו למוסד שהוא באמת מגינו ומעוזו של האזרח הקטן, בריבו עם השלטון“, ונהנה מאמון הציבור – הרבה יותר מאשר כל רשויות השלטון גםיחד.

סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, הקובעים את סמכויות הבגץ, זה לשונם:

(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

(ד) מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק –

(1) לתת צווים על שחרור אנשים שנעצרו או נאסרו שלא כדין;

(2) לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין להימנע מלפעול;

(3) לתת צווים לבתי משפט, לבתי דין ולגופים ואנשים בעלי סמכויות שיפוטיות או מעיןשיפוטיות על פי דין למעט בתי משפט שחוק זה דן בהם ולמעט בתי דין דתיים לדון בענין פלוני או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בענין פלוני, ולבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה שלא כדין;

(4) לתת צווים לבתי דין דתיים לדון בענין פלוני לפי סמכותם או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בענין פלוני שלא לפי סמכותם; ובלבד שלא ייזקק בית המשפט לבקשה לפי פסקה זו אם המבקש לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לו; ואם לא היתה לו הזדמנות סבירה לעורר שאלת הסמכות עד שניתנה החלטה על ידי בית הדין הדתי, רשאי בית המשפט לבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה על ידי בית הדין הדתי ללא סמכות.

וסעיף קטן 15(ה) קובע כי סמכויות אחרות של בית המשפט העליון ייקבעו בחוק“.

את התוספת שאני מציע כעת אפשר לקבוע בחוק רגיל“, מכוח סק 15(ה), אבל אני הייתי מוסיף אותה בחוק היסוד עצמו, כדי לתת לה משנהתוקף. לשם כך הייתי דוחף למטהאת סק (ה) וממספר אותו מחדש, ומוסיף אחרי סק (ד) כמה סק חדשים, שהראשון בהם יהיה סק (ה) חדש, אשר זה לשונו:

(ה(1) כל אדם רשאי לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק, בכל עניין שבסמכותו לפי סק (ג) או (ד).

(2) הזכות לעתור על פי פיסקה (1) לא תיפגע מחמת זאת שנפגע בעל עניין אישי לא עתר באותו העניין.

(3) בית המשפט ידון ויפסוק בעתירה על פי המצב הקיים בעת הגשתה; מצא בית המשפט את העתירה מוצדקת בעת הגשתה, ייתן פסק דין הצהרתי הקובע זאת, גם אם לאחר הגשת העתירה בא עניינו של העותר על תיקונו.

בסעיף 15, אחרי סק (ה), יבוא:

(ו) עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק וערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים פטורים מכל אגרה.

(ז) עותר לבית המשפט הגבוה לצדק ומערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לא יחוייב בהוצאות מכל סוג שהוא.

תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמד-1984 תיקראנה תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק ובבית המשפט לעניינים מנהליים, התשמד-1984 (להלן – התקנות).

במקום תקנה 5 לתקנות יבוא:

5. הוגשה עתירה, יהיה כל משיב רשאי להגיש את תשובתו תוך 7 ימים מיום שהומצא לו העתק מהעתירה. בית המשפט או הרשם רשאי, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להאריך את המועד בחמישה עשר ימים נוספים.

התשובה תהייה נתמכת בתצהיר, והמצהיר מטעם המשיב לא יצהיר אלא על עובדות שהן בתחום ידיעתו האישית.

לא הוגשה תשובה, ייתן בית המשפט פסקדין על פי העתירה.

הוגשה תשובה רשאי העותר להגיש תגובה לתשובתו של המשיב, תוך 10 ימים מיום שהומצא לו העתק מהתשובה. בית המשפט או הרשם רשאי להאריך את המועד ככל שימצא לנכון.

התגובה תהא נתמכת בתצהיר; על עובדות שהן בתחום ידיעתו האישית של העותר יצהיר שהן נכונות, ועל עובדות אחרות יצהיר שהן נכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו.

תקנה 6, 7 ו-9 – בטלות.

במקום תקנה 18 יבוא:

18. במועד שנקבע לדיון דיון יתייצבו המצהירים מטעם בעלי הדין, וכל בעל דין יהיה רשאי לחקור את המצהירים מטעם בעלי הדין האחרים.

לא התייצב מצהיר, לא ישמש תצהירו כראייה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר