עוד על פרשת משה קצב, בהיבט המשטרתי: על העימות שלא נתקיים
עוד על פרשת משה קצב, בהיבט המשטרתי: על העימות שלא נתקיים
בתיקי תלונה שעניינם עבירות מין מקיימת המשטרה, תדיר, עימות בין המתלוננת לחשוד. כך ממש נוהגת המשטרה, תדיר, בתיקים כגון דא שעניינם בין “בוזגלו” לאשתו או בין “ברקוביץ” לחברתו / גרושתו / פילגשו.
אלא, שבפרשת ה”נשיא” קצב, לא טרחה כלל המשטרה החובבנית שלנו לקיים עימות בין קצב לבין המתלוננות.
מעתה אמור: לו נתקיים עימות שכזה, היינו יודעים היום כמעט את הכל. העימות היה מציף סתירות. העימות היה מחזק או מחליש גרסאות. או אז, ניתן היה ודאי לאמץ מי מהגרסאות – תוצאי העימות.
אלא שגם המשטרה החלמאית שלכם וגם הפרקליטות היהירה והמתנשאת [שאינה טועה לעולם…] שלכם לא חשבו ולא טרחו לקיים את העימות הצריך והנחוץ בין קצב לבין כל המתלוננות.
היום, בראיה רטרוספקטיבית, ברור כמה חשוב היה לקיים עימות זה.
מי שלא חשב על כך – חייב ליתן הסברים לציבור.
איך זה שלא אמנון אברמוביץ’, לא גיא פלג ולא דנה וייס, שאלו אמש את מזוז ב”פגוש את העיתונות” את השאלה המתבקשת: מזוז היקר, למה לא דרשת לקיים עימות?. תסיר לנו כעת.
אז הנה – מקור המחדל. הכל שרלטני אצלנו.
עוד על הפרטאצ’ המשטרתי: ספינת הדגל טובעת!