ה”ממלכתיות” קודמת ליהדות

ה”ממלכתיות” קודמת ליהדות

חנה אייזנמן
27.02.2007 06:54
ה"ממלכתיות" קודמת ליהדות


עתון “בשבע” הציג לפני כמה דמויות ישראליות את השאלה – “שרון, חלוץ, בשיא, קצב, קראדי – עונש משמים על הגירוש או צירוף מקרים”? אחד המשיבים היה ר”מ בישיבת הקבוץ הדתי, בשם -אביה הכהן.
ושוב לא הטעו אותי האינסטינקטים שלי. אני קוראת ומבינה מיד עם מי יש לי עסק. עד כה לא שמעתי את שמעו של הרב הזה. לאחר שכתבתי את תגובתי, חיפשתי אותו ב-google ומצאתי יותר ממה שחיפשתי….



ב”ה

 

קטע מעתון הארץ:  


שלא כמו רוב המשפחות והיחידים שנכנסו בימים האחרונים לגוש קטיף, הם לא באו להתנגד לכוחות הביטחון או להפגין. ההתנתקות היא דבר מוגמר, אמר אביה הכהן, וברור לו שהקרב נגדה “אבוד”. בעיניו,
גרשון הכהן. יפקד על הכוחות
תצלום: דובר צה”ל

“זה לא עניין של ימין-שמאל, אסור שההתנתקות תיעצר, זה יהיה אסון”. לכן, תכלית המעבר לגן אור היא בשבילו “להתענות עם הציבור בתעניתו”.

אם לא די בסבך ההתנתקות המשפחתי, הרי שהרב אביה הכהן קשור קשר הדוק לעוד עשרות לובשי מדים המשתתפים בפינוי. לצד הרב יואל בן נון, הוא עומד בראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, שמשרתים בה חיילים במסגרת השילוב (שנתיים ישיבה, שלוש שנים צבא). כמעט כל תלמידיו שנמצאים בפרק הצבאי ישתתפו בפינוי, ולהערכתו, כ-20 במעגל הראשון. הוא גם מלמד במדרשת ברוריה בירושלים, וחלק מתלמידותיו יוצבו במעגל הראשון.

 

קרקע בטוחה

 

 

בדרך כלל אני שמחה על יציאתו של כל ילד יהודי לטעון את מצבריו היהודיים בישיבה. אך, כשאני שומעת על נער יהודי ההולך לחבוש את ספסלי “ישיבת הקבוץ הדתי”, אני חושבת – חבל על דאבדין….

                     
     

הוא מבוסס במי אפסיים, מתאמץ שלא להחליק, צעד אחר צעד, והנה נאחז בקרקע בטוחה;

הוא ר”מ בישיבת הקבוץ הדתי ושמו – אביה הכהן.  הוא נאחז במין ובשאינו מינו, שכן אינו בטוח בצעדיו, עד שהוא מגיע לסעיף ג’ – השמצת הישוב היהודי בחברון – מכאן הוא כבר יכל להלך קוממיות. הוא, כאמור, נמצא על קרקע בטוחה, בצוותא חדא עם כל החד-גדיא ורב-גדיא, צאן רב מאד, המתנחם בדרך לבית המטבחיים, שנמצאו האשמים והם חייבים לו התנצלות. האח, הידד, וכיפאק ל”גבולות אושוויץ”… “קרקע בטוחה” כבר אמרנו?

 

בדרך כלל אני שמחה על יציאתו של כל ילד יהודי לטעון את מצבריו היהודיים בישיבה. אך, כשאני שומעת על נער יהודי ההולך לחבוש את ספסלי “ישיבת הקבוץ הדתי”, אני חושבת – חבל על דאבדין….

 

אז, בואו נלווה את צעדיו של אביה הכהן –

 

 

“השמחה על התמוטטות הנהגת המדינה היא שמחה איוולת, כי ‘אין לנו ארץ אחרת’ וזו מדינתנו”.

  

זה מנוגד לגמרי לדרך היהדות, הרואה את הדרך אל הטוהר בהסרת הסיגים והבדילים, הפוגמים במקשת הטוהר:

 

(כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים:

(כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם:

(כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: פ

(כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְדֹוָד צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי:

(כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ:

(כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:

(כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:

(כח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְדֹוָד יִכְלוּ:   ישעיהו פרק א

 

 

בפסוקים הנ”ל יש התיאור המדויק ביותר של המדינה שנולדה בחטא וגדלה לזנות. וכל עוד לא יינקם ה’ בסוררים ובחברי גנבים, מפקירי אלמנות ויתומים ומגרשיהם מבתיהם ומארצם, כל עוד לא יוסרו הסיגים והבדילים, לא יקויים גם – ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה. היום, ציון בבג”צ תתפקר, ושביה מגורשים.

כל עוד לא נראה בשבר פושעים וחטאים יחדיו ובכליון עוזבי ה’, לא תבוא גאולה לארץ. הנביא אינו מבזבז זמן, ולא מלים על  רחמים לפושעים ועל “אחדות ישראל”. הנביא, להבדיל מן ה”ממלכתיים” בדרגות טמטום עד פשע, יודע שאגודה אחת היא רק לצורך לעשות רצונך בלבב שלם, ולא לשום מטרה אחרת!! גם ר”מ בישיבה חייב לדעת זאת.

 

ויתור על עקרונות היהדות, כדי ליצור בסיס ל”הבנה” בין עוכרי ישראל לקרבנותיהם, מכשיר את הפשעים ומאיץ את ההידרדרות לתהום החידלון.

איזה קשר חיובי יכל להיות בין ציון והמדינה המחריבה אותה? מאיזה סוג הם המוסר, האמת והצדק שיטהרו קשר טמא כזה? איזה קשר חיובי יכל להיות בין ארץ מולדת ובניה לבין המדינה המחריבה אותם, רוחנית ופיזית? יסביר כבוד הרב….

 

משפחת הכהן בגן-אור תובב”א

מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שניתן לה המנדט לטפל בענייניו של העם היהודי, והיא היחידה בעולם המבצעת כיום את הפשעים האיומים ביותר נגד העם היהודי, וזה נחשב בעיני אומות העולם, שהן אנטישמיות באופן גנטי, כהתנהלות לגמרי לגיטימית. אותה מדינה, שיש לה הכח לפעול לקידום האינטרסים של העם היהודי, בחרה לחבל בהם, בכל דרך.

 

עוד משהו שצריך ה”רב” לדעת – שמדיניות הטיהור האתני ליהודים, הוא פשע נגד היהודים, והמתנחלים בכלל, לא כפרט נבדל מן היהודים. אילו ישב הוא, בכבודו ובעצמו, בגוש קטיף או בשומרון, הוא היה עף לכל הרוחות, כמו אותם יהודים, שהיתה להם הזכות לשבת בחבלים בהם בחלו שונאי ישראל, והם גם ישובו לשם – עם ישראל ישוב לכל רחבי ארצו.

 

אפילו אביה חש שה”תיקשורת” – מנגנון התעמולה בשירות האויב,  לא היתה נחמדה ביחסה ל”‘רודפי הכסף'” מגוש קטיף, גם בתחילה, כשסכומי הפיצוי היו בדיחה עצובה”. הבדיחה העצובה עד מקאברית היא ההידרשות של אביה לקטנות. איפה היה כל השנים בהן התנהלה הסתה סופר-נאצית נגד המתנחלים? איפה היה כל השנים, בהן מימנו המתנחלים את תשלום חובות הקבוצים והמושבים, והואשמו על ידי אותם פראזיטים וגנבים, ב”פראזיטיות” וב”חיים על חשבוננו”? עכשו הוא נזכר?

ועוד – “גם כלי התיקשורת השמיעו סיסמה שקרית –’יש פתרון לכל מתיישב'”. שוב, כאילו היה זה פשע נגד ציבור מסוים, ביש מזל, ולא פשע מזוויע נגד העם היהודי ונגד האנושות. כאילו פתרון אישי לכל מגורש, מכפר על גירושנו מארצנו. זהו רק פרט. איש לא ציפה ממדינת הרשע והפשע הזו למצוא “פתרונות” למגורשים. זה כמו לצפות מרוצח שימרח משחה על אחד מפצעי המוות של קרבנו. איזה טמטום!!!

  מגורשים “משוקמים” בעין צורים    

וכי איננו יודעים שיש לנו עסק עם תמצית הרוע, השואבת את כוחה מציבורים כמו הצד”ר (“ציונות דתית ריאלית”), שהם פניה המכוערים ביותר של מדינת ישראל! מכוערים יותר מפניהם של יוסי שריד ושולמית אלוני, שלא הסתירו מעולם את מפעל חייהם –  מלחמת חרמה ביהדות ובמחזיקיה.

בעיניו של אביה –

“ספק אם נשיא המדינה היה צריך לצאת נגד ההתנתקות, אך מדוע לא נלחם כארי על העוולות ועל מלחמת התיקשורת במתנחלים? הנשיא שישב ספון בביתו גורש מביתו”.

שוב ירידה לדרך צדדית.

מי אם לא נשיא מדינת היהודים צריך היה לצאת נגד הפשע נגד העם היהודי? מי? האם לא לעת כזאת הגיע למלכות, האיש הקטן והעלוב הזה? אם אינו כואב את כאב העם היהודי לדורותיו, על בנינו ובני בנינו, שעתידם נשטף בדם ה”שלום”, למה שיהיה אכפת לו על משוקמי עיירות הפיתוח בגוש קטיף? כסף קטן.

והוא לא ישב ספון בביתו, הוא דווקא חיפש את המקרופון הקרוב ביותר, והתבכיין, כדרכו ה”נשיאותית” – “ממלכתית”:

 “…. איני מקבל את מי שקובע שדעת התורה היא “ייהרג ובל יתנתק” או את מי שאומר: תכנית ההתנתקות כמוה כהכנסת צלם בהיכל. איננו יודעים איך ריבונו של עולם מנהל עולמנו, אך מותר לומר כי צבא-ההגנה-לישראל הוא אחד האמצעים בתהליך הגאולה של עם-ישראל בדורנו. הצבא הוא האמצעי להמשך קיומו הבטוח של העם היהודי במדינת ישראל. אלמלא צבא-ההגנה-לישראל תרפ”ט לא היה רק אירוע ששייך לעבר. עלינו לשמור על צבא-ההגנה-לישראל מכל משמר, כדי שיוכל להילחם את מלחמת העם היהודי למען השם ולמען ארץ-ישראל. אל לנו לקרוע חיילים צעירים כאילו יש סתירה בין חובותיהם הממלכתיים לבין ציווי ההלכה. וכי איזו תועלת תצמח מסירוב פקודה. ואם יש מי שמאמינים בתועלתה הרי שהיא כאין וכאפס מול הנזק האדיר. זכותו של כל מי שחולק על החלטות הממשלה והכנסת לעשות זאת באמצעים לגיטימיים ולמצות את הדרכים החוקיות העומדות לרשותו, יש דרכים למכביר ואף ראינו זאת. צבא-ההגנה-לישראל מבצע את הוראות הממשלה והכנסת. הוא אינו יוצר את המציאות הפוליטית. הרצון לשינוי החלטת הכנסת אינו מכשיר את כל האמצעים. קול המון כקול שדי, וקול הכנסת כקול המון….” (אם הנשיא מאמין שבמה שהוא עובר עכשו הוא משלם את חובו לעם היהודי, הוא טועה מאד, לדעתי, זו רק ההתחלה..)

 

אנו חיים יום יום ושעה שעה את תרפ”ט, משום שהצבא אינו ממלא כלל וכלל את חובתו לעם היהודי אלא רק ל”מדינה שהשמאל בנה”, ולקצב יש החוצפה לומר – “אלמלא צבא ההגנה לישראל, תרפ”ט לא היה רק אירוע ששיך לעבר…”. אלוקים בכלל לא נזכר בדברי הנשיא. אצלו יש צבא הגנה לישראל ו“אני מבקש לשבח את הציונות הדתית על תרומתה ההיסטורית בדרך להקמת המדינה, על תרומתה לפיתוחה של המדינה ולבניינה, על חיזוק ההתיישבות והביטחון ועל ביסוס החינוך על פי חזונם של האבות המייסדים..”.

חזונם של האבות המייסדים…. וכי צריך להוסיף? הנשיא מדבר בעד עצמו, אך בשום פנים ואופן לא בשם העם היהודי. דבריו אכן התאימו לוועידת המפד”ל, בה נאמרו. ה”ציונים דתיים” מסוג אביה… שאצלם חזון האבות המייסדים קודם לחזון נביאי ה’. וזה המצב אליו שאפו להביא ה”אבות המייסדים” את העם היושב בציון, לכפירה בעיקר!

והנה, הגענו, בשעה טובה, לחברון.

מתי היה אביה בפעם האחרונה בחברון, אם בכלל? מי בדיוק היו התלמידים שלו, שנמנעו מהם מי שתיה? שקרן!!!

הישוב היהודי הקטן בחברון העמיד תמיד לשירות החיילים “פינות חמות” לשתיה חמה וכיבוד אחר. וזה רק פסיק, ממה שעשו ועדיין עושים למען חיילי צה”ל. שלטונות צה”ל לא אהבו את התרועעות החיילים עם התושבים, שהלוא, מתיישבי חברון הם האויב, להבדיל מן הערבים, ימח שמם. על החיילים נאסר לקבל כיבוד מאנשי חברון. ואני הייתי עדה להישמעות לפקודה האנטישמית בעליל הזו.

אנו נמצאים הרבה מאד בחברון. השתתפנו בכמה וכמה הכנסות ספרי תורה, בהכנסות בנים בבריתו של אברהם אבינו, ב”שבע ברכות”, במערת המכפלה. היינו בחגים ובסתם ימי חול. בהכנסות ספר תורה, ראינו תמיד כיצד משתלבים החיילים בריקודים, זרוע על כתף – עמך ישראל.

ואכן, עמדות הקפה עומדות כיום שוממות.

                                        
באחד הלילות, כשירדנו מאירוע שבע ברכות ממערת המכפלה, ירדו מספר נערים, שערמו על מגש ממיטב העוגות שהיו באירוע ובקבוקי קוקה-קולה והגישו לחיילים שישבו לרגלי המדרגות, (ליד השירותים, בצד אולם השמחות של גוטניק). החיילים סירבו לקבל. חיילים רצים לכל קיוסק לקנות איזה וואפל מתוק ותו לא, סירבו לעוגות תאווה לעינים. רק אחד לא עמד בפיתוי, לקח פרוסת עוגה והצטדד, תפס פינה מאחורי  
העץ, ובלע אותה בחשיכה…

אביה דווקא יודע על קללות… מה הן קללות לעומת הפשע המזוויע? חיילות קוללו בנווה-דקלים? אללי! על האנשים חרב עולמם, אבל שומה עליהם לבדוק, מי מבין חיילות הגירוש, נמצאת שם על כרחה (אין דבר כזה). היו גם חיילות שסטרו לילדים שבכו…. אולי אביה מחה על כך, לי לא ידוע, אבל עם ישראל עוד ירבה לשלם…

 

כמו אותה מרשעת מתחנחנת, חני נחמיאס, שהטיפה מוסר למגורשים על הזנחת כלבלבים. היא, האם הרחמניה, אימצה כלבלב, פליט מגוש קטיף. משפחות גורשו על עשרה, שנים עשר, ארבעה עשר, וגם שבעה עשר ילדיהן, כמו משפחת משולמי, שאחד מבניה נפל אח”כ על מזבח “ממלכתיות” הרוע, בפארסה בלבנון! בכאב לב, נאלצו להיפרד מכלבלבי הטיפוחים שלהם, ושונאת ישראל זו, מ”מחנה השלום”, מרחמת על הכלבלב, לא על בעליו, שהופרד ממנו על ידי חני נחמיאס וחבר הפושעים של מדינת ה”שלום” הזו.

 

ואתם יודעים מה? אביה סולח לאנשי גוש קטיף. באמת! הוא סולח להם, ואפילו מבין אותם. שיתחיל להכין כיבוד למשלחת ועד העקורים, שוודאי נמצאת כבר בדרכה להודות לו על סליחתו….

אבל אביה “מחכה לרגע של אמת של תשובת המקללים והבוזים”..

לרגע האמת אין צורך לחכות. הוא כאן תמיד. יש הרואים אותו תמיד, יש המסרבים לראותו. אביה נמנה על סרבני האמת. כי אילו היה מוכן לראות את האמת, היה הוא חוזר בתשובה. אבל הוא בשלו –

“כמי שחרד להיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, אינני מצליח למצוא דרך אחרת מלבד חלוקת הארץ”.

ושוב נדרשת הארץ לשלם את פשעי המדינה. אני מוכנה להתערב, שבחלוקת הארץ נוסח אביה, מורשת כל החלוקות שכבר היו, לא כלולה העברת הערבים לחלק “שלהם”. וכך ימשיכו למשוך את שארית ארצנו מתחת לרגלינו, עד שנהפוך לאטלנטיס יהודית…

רשע!

א שיינע משפוחה 

גם זה מעתון הארץ –

אלישבע הכהן שלחה לה SMS ובו ציטטה ממגילת אסתר: “אם לא לעת הזאת הגעת למלכות”. לדבריה, בתה “עומדת בדיוק בתפר”, ודווקא היא יכולה לעשות את המשימה הזאת ברגישות הנדרשת. בינתיים היא סיימה את בה”ד 1, ואינה מתחרטת על החלטתה.

לדברי אביה הכהן, אחיו גרשון “מבין לגמרי” את ההחלטה לעבור לגוש קטיף. “תראה, אני לא עושה מעשה רע, ובשום פנים ואופן לא מתכוון להיאבק בחיילי צה”ל”. אביה ואלישבע מלאי התפעלות מאנשי הגוש. “אני לא ימני גדול”, מציג עצמו הכהן לפני התושבים, ולדבריו הוא מוצא חום וסובלנות אצל שכניו בגן אור, גם כלפי עמדתו נגד סרבנות. מלבד גרשון הכהן, יש לו עוד אחים בעמדות השפעה מכריעות לקראת ההתנתקות. הרב חיים הכהן עומד בראש בית מדרש לבוגרי צבא, ביתיר שבהר חברון, ואילו הרב ראם הכהן הוא ראש ישיבת עתניאל. גם ראם הכהן מורה לתלמידיו שלא לסרב.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר