גם אויל מחריש חכם יחשב

גם אויל מחריש חכם יחשב

חנה אייזנמן
17.02.2007 14:23
גם אויל מחריש חכם יחשב


יואל בן-נון מצדד בהענקת תעודת גיור לכל דכפין. כתנא דמסייע הוא מביא את בן-גוריון, ש”צדק”, וגם גולדה “צדקה”… שני ענקי הלכה בישראל. בנו הפרטי של בן-גוריון נשא לו לאשה גויה, כי ידע שכזו יעדיף אביו על פני בעלות תודעה יהודית מחייבת.
בן גוריון שנא את היהדות, וכמובן שאף למהול אותה בגויים, עד להתמסמסותה. על כן העדיף גיור גויים, על פני הצלת מליוני יהודים, שרובם נמנו על הדבקים ביהדות, ממלתעות החיה הנאצית.



       
                                      

לא נרחיב כאן ונסתפק במצע קצר, רק כדי להבהיר בקצרה ליואל בן נון, עד כמה בן-גוריון “צדק”.

 

העיסוק בהצלת היהודים מן המשרפות דחה את בן גוריון, עד כדי השתמטות מן העיסוק המטריד הזה. האילוץ, מדי פעם, לעסוק ב”נושא”, הבעיר את חמתו להשחית. במשך כל שנות ההשמדה, התאמץ שופרו של בן-גוריון “דבר” לצמצם את הדיווחים על ממדי הטבח. את בן גוריון עניין רק נושא אחד –  קידומו הפוליטי, וליתר דיוק, שלטונו האבסולוטי על ה”מפעל הציוני. יהודים נטבחים, הידיעות זורמות, בן גוריון מתעלם ותוקף את אלה שאינם מתכוונים להגיע לקלפי כ-עריקים ובוגדים….

 

הספר אות-קין, המתעד, כמידת היכולת, שכן, תיעוד רב הושמד בידי המימסד ה”ציוני”, את הפקרת יהדות אירופה למשרפות, מביא עדויות של עדי ראיה ושמיעה לטירופו האנטי-יהודי של בן-גוריון. אצל בן גוריון, יהדות היא היא ה”גלות”, אשר עליה יש להביא את הקץ!

 

מ. וזלמן מביא בספרו אות-קין את עדותו של צבי כסה, מראשי המדרשה לציונות חברתית ובנו של חבר הכנסת מטעם מפא”י, יונה כסה: “אני זוכר כילד שאמי ספרה על רוז’קה קורצ’אק, מחברי המחתרת המרכזיים בוילנה, שדברה ארבע שעות תמימות על השואה במועצת ההסתדרות בסוף 1942. ‘שמענו בשפה זרה וצורמת את הנוראות שפקדו…’ אמר בן-גוריון ולא הספיק לגמור מלה, התחילה מהומה באולם ובן גוריון תפס את המקרופון וצעק לתוכו ‘זרה וצורמת, זרה וצורמת’…”.

בראיון ב”ידיעות אחרונות” (כ”ט באלול, ערב ראש השנה, 3.10.1986) אומר פרופ’ ישעיהו ליבוביץ: 

“העולם הרוחני של בן גוריון לא היה לאומי אלא ממלכתי. הממלכתיות לא היתה אצלו ענין של מסגרת אלא ענין של תוכן. הוא היה חסר כל לאומיות יהודית. יתר על כן, הפסיכולוגיה שלו היתה מסובכת מאד. הוא שנא את העם היהודי הריאלי תכלית שנאה. הוא שנא את כל העולם ממנו בא. הוא ראה את היהדות כאסון הגדול של העם היהודי. מעולם לא פגשתי אדם ששנא את היהדות שנאה כל כך עמוקה כמו בן-גוריון – מבחינת תכנים ערכיים וגם מבחינת התגלמותה.

.

“זכורה לי ועידה שהתקיימה ב-1944. הקבוצות הראשונות של פליטים פרטיזנים שהצליחו להימלט דרך כל רוסיה הסובייטית, אסיה, איראן, עיראק – הגיעו לישראל וספרו לראשונה על הזוועות שהתרחשו באירופה הנאצית. אחת הניצולות דברה אידיש ואנחנו כולנו הקשבנו מזועזעים. לאחר שסיימה לספר, עלה בן גוריון לבימה, כדי להגיב בשם כולנו. הוא אמר: ‘אף על פי שהדברים נאמרו בשפה זרה הצורמת את אזננו….’ קמה סערה, צעקות וקריאות: ‘זאת השפה בה מדברים שני שלישים מן העם היהודי בדורות האחרונים..’

“מי שהציל את המצב היה היו”ר ציזלינג, שאמר: ‘אני לא שמעתי’. דבריו של ב.ג. לא מופיעים לכן בפרוטוקול, אבל אני הייתי אחד מתוך אלפיים אנשים, ששמעו את הדברים האלה באזניהם. ההתלהבות שלו לעברית נבעה, בעיקר, משנאתו לאידיש” (שם).

                                                            

אכן, ציזלינג “הציל את המצב” ודברי הרוע של בן-גוריון לא הופיעו בפרוטוקול…. כך ניצל תמיד מצבם של “אבות האומה” העברית, להבדיל מן האבות הטמונים בחברון, ואשר אנשי מורשת שנאת ישראל של בן גוריון הוציאו אותם מחוץ לתחום האומה העברית, “ישראלית”.

 

תם ולא נשלם. עוד נעסוק בהרחבה בעוכר ישראל, בן גוריון, וזה יהיה, בעז”ה, תחת הכותרת – “…סטאלין היה קטן לעומתו” (יגאל עילם, בראיון של הדרי-רמג’. שם).

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר