פרוטוקול מס’ 61

מישיבת ועד מרכזי שהתקיימה ביום 1.8.06

בבית הלשכה בחיפה

 

השתתפו:                    ד”ר שלמה כהן – ראש הלשכה

 

חברי הועד המרכזי:      יורי גיא רון, יחיאל כץ, עמוס ון אמדן, אהוד בר-עם, אורן פרסקי,  יראון פסטינגר

 

נעדרו:                          רון גזית גינזבורג, זמירה גולדנר, נזיה חלבי, יריב לוין, שי סגל, דני אליגון, דאוד פהים, חמיס סלים, יפה איל, צבי פירון

 

מוזמנים:                      רחל בן-ארי, יו”ר ועד מחוז חיפה

                                  עוה”ד: חיים קינן, נאסר סנעאללה, אמאני חלאילה, מיכאיל דאוד, מוחמד אבו-אסדה, רסמי זחאלקה, חוה מרצקי, יהודה טלמון, יוסי חכם

מנגנון:                         לינדה שפיר, נירה פרידמן, אלי נקר, שמרית רגב, רביטל אלמוז

 

אורח:                           מר יונה יהב – ראש עיריית חיפה

 

 

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

אני שמח מאוד על המפגש הזה, הזדמנות של חלק מאיתנו לבוא מהמרכז השקט והבטוח לאזור הספר, היה עלינו לקיים את המפגש הזה גם לאות הזדהות וכדי להביע את עמדתנו שאנחנו עם חברינו ובכלל עם תושבי הצפון במצב העצוב הזה שבו אנחנו נמצאים היום.

לשכת עורכי הדין כבר נקטה בסדרה של פעולות, גם הלשכה המרכזית וגם ועדי המחוז בחיפה ובצפון נקטו כולם סדרה של פעולות כדי לעזור גם לציבור, במידה שאנחנו יכולים לעזור, וגם לחברינו. אני רק במילים ספורות אומר רק מה שעשינו מהמרכז.

פתחנו פרוייקט של אירוח של משפחות של עורכי דין במרכז שהציעו אירוח לחברינו בצפון. הייתה יותר התגייסות של מארחים מאשר של אורחים. צוותים שהכינו מידע לציבור בכלל, איך פועלים לצורך מימוש זכויות בעיקר בתחום של פיצויים על נזקי רכוש, לצורך זה גם העלינו מדריך לאתר האינטרנט של הלשכה וכפי שוודאי ראיתם הסטיקר בערוצים השונים של הטלוויזיה מפרסם גם על העובדה שבאתר הלשכה יש מידע וגם את מספרי הטלפון של מתנדבים שהסכימו לעמוד לרשות הפונים כדי לתת להם עצה טובה איך לממש את זכויותיהם.

אני רוצה פה להזכיר במיוחד את עורכי הדין מאיר מזרחי שהכין את המדריך של מס רכוש והוא בעצמו, הוא ומשרדו מאיישים עמדת שירות טלפוני, גדעון הולין שעושה את אותו דבר, גל דרור, שמעון לביא, עידית בר-עוז, יהודה טלמון, פטריק אלגז, עופר דראור, יעל פנקס, מאיר מזרחי, ירון טיקוצקי ושלומית יניסקי-רביד ואני יודע שהיו עוד אנשים

עו”ד רחל בן-ארי, יו”ר:

עופר אטיאס ומיכאל אנדסמן ויוסי חכם ואיציק ריינפלד.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

או.קיי. ואני יודע שהיו עוד אנשים שהציעו ואנחנו נראה אם יש ביקוש נוסף אז נקים עמדות נוספות.

אנחנו מכינים את מערך, יש לנו הסדר כזכור עם בנק אוצר החייל למתן הלוואות ואנחנו נודיע לחברים שמי שזקוק להלוואות האלה יוכל לקבל אותם וגם ביקשתי מועדת הכספים לבדוק את האפשרות של להגדיל את הסכום שעומד לרשותנו לעניין מענקים אם וכאשר נראה שבאמת יש אנשים שנפגעו פגיעה קשה וזקוקים גם למענקים או להלוואות נוספות אז אנחנו נבוא ונגדיל את הסכום כפי שצריך.

במקביל יש גם הקטע החקיקתי שמתרחש, האוצר בנה איזה שהוא הסדר שבעיקרו מפלה באופן חמור עצמאים. אני תכף אבקש מיהודה טלמון להסביר מה שקרה שם וההצלחה החלקית שלו אתמול בכנסת לשפר את ההסדר הזה אבל המאבק הזה עוד לא נגמר ואנחנו נצטרך להמשיך ולנהל אותו.

אני רוצה להגיד שמאוד ריגש אותי לשמוע שמשרדי הלשכה בחיפה פועלים ללא הפסקה, בגשם ובחום, באזעקות וברגיעה ואני שומע שכאן הצוות הבאמת נפלא שישנו כאן מתייצב לעבודה כל יום, מחזיק את משרדי הלשכה פתוחים ופעילים ומסייע להרבה מאוד פניות של חברות וחברים שמגיעות לכאן. רביטל, אני באמת רוצה לחזק את ידיכם ולהביע הערכה עמוקה מאוד של כולנו כאן לאופן האמיץ והנחוש הזה שבו אתם מתפקדים.

עו”ד רחל בן-ארי, יו”ר:

אני באמת מודה לשלמה ולחברים על עצם היוזמה וכינוס הישיבה כאן, זה באמת מחמם את הלב. אנחנו היום באיזה יום יומיים יותר שקטים ונוטים לשכוח דברים אבל עוברים תקופה לא פשוטה בכלל ובאמת מחמם את הלב לדעת שלא עוברים את זה לבד ולא הרגשנו את זה רק מהיום ולא רק מהישיבה הזאת אלא מהרגע הראשון גם שלמה ולינדה וכל צוות הלשכה באמת עובדים מה שנקרא שעות נוספות לטובת העניין ואין פניה ואין בקשה ואין רעיון ואין יוזמה שלא מיד נתקלת בחיוב, בעזרה ולקחת אחריות ויותר מלסייע, זה באמת יוצא מן הכלל. אפשר בעצם לומר מה כל כך מתפלאים, זה לא צריך להיות אחרת, נכון, אבל טוב לומר ונעים להרגיש שזה ככה.

המצב הוא מבחינת הלשכה, אז שלמה במילות ההערכה שלו לרביטל ולצוות אמר את הדברים, המשרד פה פתוח כל הזמן מהיום הראשון של המלחמה ולרגע אחד הוא לא נעזב ולא נסגר. זה מוכיח את עצמו במובן זה שאנחנו כל הזמן עונים לפניות, עשרות, אני חושבת שכבר הגענו למאות פניות, אנחנו כתובת עבור האנשים, יש הרבה שאלות, יש הרבה חרדות, יש הרבה אי הבנות, יש הרבה אי בהירויות, ההוראות של הרשויות אינן ברורות בכלל ואנחנו מנסים באמת להיות איזו שהיא כתובת לפשט את הדברים ולהנחות את האנשים, לשחרר  אותם מהבירורים למיניהם ולתת להם את הדברים בצורה יותר פשוטה ובעצם לברר מה כן עובד, מה לא עובד, מה פתוח, מה לא פתוח. היינו בזווית די גדולה, יום אחד בית משפט סגור בכלל, יום אחד בית משפט פתוח במתכונת שישי, יום שלישי בית משפט פתוח במתכונת פגרה, יום רביעי רק מעצרים ובקשות דחופות, יום זה, זה, וככה מחוזי ולחוד השלום והשלום בקריות הוא ככה, יש פה מטבע הדברים, אני לא אומרת את הדברים כביקורת, מטבע הדברים, בית המשפט עצמו קיבל פגיעה ישירה. אתם יוצאים מפה למרפסת אז אתם מבינים באיזה מקום גם המשרדים האלה נמצאים אז גם דברים שנאמרו אינם מובנים מאליהם, בסיס חיל הים אחד מצד אחד, בסיס חיל הים אחר מצד שני, אני לא מגלה פה שום סודות מדינה, נמל חיפה מולנו, הטיל של משרדי הממשלה מזדקר מצד אחד, רמב”ם והפקולטה לרפואה מזדקר מצד שני, בת גלים, כלומר כל מה שאתם שמעתם בזה אתם יכולים לצאת למרפסת ואנחנו יכולים לעבור את הפגיעות. אז המקום הזה מטווח, היה, אני מקווה שכך יישאר, היה מטווח כל הימים מכל הצדדים.

אנחנו באמת השתתפנו באופן פעיל מאוד באותו קו חם, יוזמה נהדרת של יהודה טלמון ומאיר מזרחי, אני מרשה לעצמי לומר, ושלי, ביחד הגינו את העניין הזה והתגייסו עורכי דין מתל אביב וגייסנו עורכי דין מחיפה ועשרות פניות ביום, זה עובד יוצא מן הכלל ועונים תשובות באותו יום, אזרחים מקבלים תשובות, לא תמיד התשובות מבחינת התוכן שלהם הם חד משמעיות מטבע הדברים שהדברים עדיין לא תמיד מוגדרים וידועים אבל יש התייחסות, יש הפניה, יש טיפול.

מה שפתחנו בימים האחרונים לאור ההסכם, עניין של יומיים, צוות מיוחד שילמד היטב את ההסכם ואת התקנות שהתפרסמו רק היום. ההסכם פורסם אתמול בבוקר וללמוד את כל הנוסחאות למיניהם ולהבין את המשמעויות מעבר להנחיות ממש הטכניות שקשורות בישום ההסכם וגם לדעת להפיק מזה איזה שהם מסקנות מה יש בהסכם, אני מניחה שיהודה אחר כך יתייחס לזה אז אני כרגע לא אתייחס לפרטי ההסכם.

אני כן ארצה שאנחנו נצא בכל מיני החלטות בקשר להסכם הזה, הוא מאוד, מאוד בעייתי במובן העקרוני והמוסרי ואני אגע בזה עוד מעט.

אנחנו מעדכנים את האנשים שלנו, את חברי המחוז בדיווחים שוטפים על כל הנושאים שאמרנו לכם. בקשר עם משרדי הממשלה, לצערי יש לנו אכזבה מאוד גדולה, מאוד גדולה מהאופן שבו משרדי הממשלה התנהגו. הדבר הראשון היה לסגור את משרדי הממשלה בחיפה, זהו, זה היה ההתחלה.

עכשיו אני רוצה לעשות רגע אבחנה. קודם כל יש מחוז צפון ויש מחוז חיפה, במחוז חיפה יש נהריה, יש חדרה ויש חיפה-עכו-כרמיאל, כלומר יש פה כל מיני אוכלוסיות שאנחנו אומרים מחוז חיפה אבל יש אופי שונה של פגיעות ושל סיכונים, אז יש לי לצורך הדוגמא נהריה. נהריה מוגדרת כישוב ספר, ההוראות היו להישאר במקלטים ברוב הזמן, משרדים נסגרו, עורכי הדין שנשארו בנהריה בוודאי שלא עבדו, בוודאי שלא יכלו לעבוד, ההנחיה הייתה חד משמעית מקלטים. יש לנו אזור להבדיל כמו אזור זיכרון ודרומה או עתלית ודרומה ש-TOUCH WOOD עד עכשיו לא בעסק, עולם כמנהגו נוהג וזה מצוין, הלוואי על כולנו, ויש לנו את האזור אני אגיד חיפה אבל חיפה ועכו וכרמיאל אזורים שהמאפיין שלהם הוא הדבר הבא. ההנחיות מבחינת פיקוד העורף היו להיות בסמוך למרחב מוגן, לכו תבינו מפה מה זה ופה בא הבלבול הגדול, אנשים כן באים לעבודה, לא באים לעבודה, כל אחד מחליט לעצמו כבעל משרד ואם לא די בכך כבעל משרד אתה מחליט שאתה פותח את העסק ואתה כן בא ואתה כן פותח את המשרד אבל העובדים אחד בא ו-5 לא, מה תגיד? אתה יכול לחייב? אתה לא יכול לחייב? החדר מדרגות במשרד הוא מרחב מוגן? לא מרחב מוגן? תביא מי המומחה שיגיד, תיקח אחריות, לא תיקח אחריות, היה פה כאוס בעניין הזה מאוד רציני.

כפי שאמרתי לכם, משרדי הממשלה קודם כל סגרו, אחר כך התחילו לדבר. עוד הפעם, חלק אני מבינה כי בניין הטיל להישאר בו לא הייתה הצעה יותר מדי טובה אבל רוב המשרדים לא השכילו לתת איזה שהם אלטרנטיבות של איזה שהם עמדות חירום, תעשה להם משרד ממשלתי ושמישהו יענה, אז הוא לא חייב לשבת בבניין הזה, הוא יכול לשבת במקלט, הוא יכול לשבת במרחב מוגן. פתאום אני מקבלת יום אחד במייל מאגף רישום המקרקעין, משרדי רישום מקרקעין באזור חיפה סגורים, אתם יכולים לפנות או לנצרת (במידה ויתאפשר הדבר כי נצרת התחילה להיות כוכב חדש באזורים המטווחים) או חולון ופתח תקווה. אז הייתי צריכה התערבות להגיע למי שצריך להגיע אחרי שיחות טלפון שלא עזרו לי ורק מכתב מאוד חריף שמדבר על חוסן עורף וציונות מאוד ברורה בשביל שאני אקבל למחרת מכתב, כן, פתחנו שלוחה בחדרה. הייתי צריכה להיאבק בשביל שיפתחו לי את השלוחה בחדרה שממילא קיימת, ולמה? כי העובדים מחיפה לא מוכנים לנסוע לחדרה. תביאו עובדים מנתניה לחדרה, אני לא צריכה לנהל לכם את המשרדים. היה פה משהו של ביקורת מאוד, מאוד קשה, אנחנו עוד לא בשלב של מסקנות וכו’ אבל לאט, לאט נפתחים משרדי ממשלה, אני כן הייתי רוצה שנצא מפה גם בקריאה בזה שמשרדי ממשלה ייפתחו במגבלות של הוראות פיקוד העורף, זה ברור, אף אחד לא מתכוון פה להיות גיבור יותר ממה שצריך אבל עם אלטרנטיבות ראויות וזו צריכה להיות דוגמא אישית של רשויות המדינה של לתת את השירות. זה הכל מוביל אותנו לזה שגם אותם עורכי הדין שהיו מעוניינים לשמור על איזו שהיא שגרה מוגבלת בנסיבות של עבודה זה בעצם נמנע מהם. עובדיהם רובם לא הגיעו ולא היה מול מי לעבוד. מטבע הדברים אנחנו עובדים מול חברים אחרים, אנחנו עובדים מול משרדי ממשלה, אנחנו עובדים מול בתי משפט שכל המערכות האלה בעצם מושתקות, אתה יכול לשבת במשרד, אין לך הרבה מה לעשות ואז אתה שואל את עצמך בעצם מה אני עושה כאן. היה פה באמת, במקום לדבר בלשון עבר אבל זה הכל בסופו של דבר מאוד טרי, תקופה מאוד, מאוד לא פשוטה.

ההסכם. יהודה ידבר על עקרונותיו, אני רק אגיד על מה הוא מגן ועל מה הוא לא מגן ברמה העקרונית. ההסכם מפצה את מי שסגר את המפעל ואת מקום העבודה ואת העובדים שלא הגיעו לעבודה ובגין עובדים שלא מגיעים לעבודה ומי שפתח את משרדו, אנחנו מדברים על ציבור עורכי הדין, מי שפתח את משרדו ועובדיו כן הגיעו ולא היה לו עבודה אין לו פיצוי. אני עושה את זה טיפה פשטני אבל זה ההסכם. רק תבינו אם חס וחלילה זה מתארך מה הלקח מזה. משרדי הלשכה ויושבות פה עובדות של הלשכה והן שומעות אותי מדברת מה הלקח לעובדים, העובדים יושבים בבית מקבלים, יש דיפרנסציה מאוד, מאוד זעומה שכל המשמעות שלה זה 20% ימי חופשה מתוך ימי ההיעדרות, המסר הוא אל תבואו למקום שמבחינת פיקוד העורף אומר אם יש סביבה מוגנת טובה, לא אומרת אם ההוראות אם להיות במקלטים אז צריכים לבוא לעבודה, לא התכוונתי, אבל ההנחיות הם לא כאלה, כל אחד עושה דין לעצמו, אתה מתקשה להגיד לאמא לילדים תבואי, יש פה בעיות אמיתיות שצריכה להיות פה רגישות, אין שום ספק, אבל בסופו של יום מי שבא והסתדר ומצא סידור וכו’ העובד לכשעצמו יקבל כמעט אותו דבר כמו אחד שלא קיבל. מעביד שהגיע וביקש מעובדיו להגיע לא יקבל שום פיצוי. עסקיו ניזוקו כמעט באותה מידה אם לא באותה מידה בדיוק כמו מי, המסר הוא מאוד, מאוד, מאוד בעייתי ליום שלמחרת, כלומר יש פה איזה תקדים שבאמת עושים איזה שהוא הסכם פיצוי בזמן אמת, שעד היום לא היה בארץ ומצד שני זה ההסכם אז זה צריך מאוד להטריד אותנו לדעתי.

יש לנו תופעה מצערת, שלמה, של קולגיאליות של חברים תל אביביים. אני אומרת שכל הטענות שהגיעו אלי עד עכשיו לגבי חברים תל אביביים. בקשות דחייה של עורכי דין מכאן, יש כל מיני משחקים, חלקם, יש הרבה מאוד של הבנה ורגישות, הוצאת צווים ארעיים במעמד צד אחד מתוך הנימוק במילא המשרדים שם לא עובדים, במילא העסק לא עובד אז אומרים לעובדים שם בתל אביב תוציא צו ארעי, כל מיני דברים מזעזעים בעיניי ברמה חברית.

עו”ד יורי גיא-רון:

יש כאלה שמוציאים או העמדת דרישות?

עו”ד רחל בן-ארי:

עוד לא כל כך מוציאים. עצם התגובות האלה של חברים למקצוע, אתה יודע, אומרים הבועה כאילו עד כמה אפשר להיות בועה? אפשר להיות בועה רגשית אבל עד כמה אפשר להיות בועה שמבקשים ממך בקשות.

עו”ד אודי ברעם:

ראית אולי שני מקרים שלא מלמדים על הכלל.

עו”ד רחל בן-ארי:

זה לא מלמד על הכלל, אני לא רוצה שזה יהיה בכלל. לחלוטין זה לא מלמד על הכלל, יש תופעה כזאת, היא לא רוב.

עו”ד אודי ברעם:

לא, שלא יצא שרק בתל אביב אנשים לא נחמדים.

עו”ד רחל בן-ארי:

מה שהגיע אלי זה סיפורים

עו”ד אודי ברעם:

ראית מקרה או שניים אז זה לא אומר התל אביביים.

עו”ד רחל בן-ארי:

לא, אני לא אומרת התל אביביים, אמרתי שהמקרים שהגיעו אלי, הפרטניים, הם עורכי דין מתל אביב או מין פקס כזה שעורך דין חיפאי מקבל: אני מקווה שבין אזעקה לאזעקה תמצא גם את הזמן למצוא את הסיכומים שאתה צריך להגיש. אז אפשר גם להתייחס לזה לסוג של הומור מוצלח או לא מוצלח, תאמינו לי שגם הציניקנים ביותר שבינינו שזה מגיע ביום של 6 אזעקות ממש לא מצחיק. עכשיו, הוא לא רואה את זה תמיד במקום כי הוא לא תמיד במשרד אבל כשהוא מגיע והוא רואה את זה הוא ממש לא נהנה מזה. הוא גם לא היה מתקשר אלי אם הוא היה רואה את זה. נראה לי שאפשר לראות את זה בסוג של הומור אולי לא הכי מוצלח. זה פעם ראשונה שאני מדברת על זה, לא רוצה לעשות מזה זה, בוודאי שהתופעה היא בסך הכל של סולידאריות ועדיין יש מקרים, בוודאי החריג שמלמד על הכלל אודי ולא מבחינת כלל שאני לא רוצה שיהיו. אני רוצה לשאוף מזה שאפילו המקרים האלה לא יהיו, הם בוודאי לא המקרים, לא מאפיין את הגישה ואם ככה נשמעתי, לא, זה חריגים שאני לא רוצה שיהיו כאלה חריגים. יהודה.

עו”ד יהודה טלמון:

אני רוצה להיות כמו תמיד תמציתי ולא יהיה מענה לכל אבל א’ התקנות המעודכנות הגיעו מהכנסת בערך לפני שעה וחצי אבל כבר יש מדריך שמתייחס למענה על פי התקנות הזה שכבר המשרד מאיר מזרחי מיד ארגון ומוכן. הנקודה היא שישנם ישובי ספר לחוק מס רכוש המסורתיים שהישובים האלה זכאים לפיצוי עקיף, קריית שמונה נמצאת ברשימה, נהריה נמצאת ברשימה וכל הישובים שממרחק 9 ק”מ דרומה ובכללם זה נשר וצפת ונשר וחיפה לא נכללו בהגדרה הזאת ולכן, אני מדבר בנישה של העסקים כרגע, לא זכאים למה שנקרא פיצוי עקיף.

נחתם הסכם בין ההסתדרות לבין המעסיקים לבין הממשלה שעניינו פיצוי למה שנקרא ישובים באזור ההגבלה הם קוראים לזה, לא ישובי ספר אלא ישובים בהגבלה. עיקרון הפיצוי הזה הוא עיקרון שנבנה על פיצוי עובדים שלא התייצבו לעבודה, כלומר ההפליה הראשונה היא שבית מרקחת בקריית שמונה ובית מרקחת בחיפה, בית מרקחת בקריית שמונה מקבל פיצוי עקיף, בית מרקחת בחיפה לא יכול לקבל פיצוי העקיף.

העיקרון הבא המעוות זה שהפיצוי מתבסס על עובדים שלא באו לעבודה ולא מתייחס על עסקים ועובדים שהתייצבו לעבודה.

אני הייתי אתמול בדיון של שערך כ-8 שעות בועדת הכספים של הכנסת וג’קי מצא בא ואמר בניתי מסלול פשוט, פשטני ועושה את הממוצע, נותן את הממוצע, כסף מהיר, חד, חלק, מהר, מה שהוא קרא מסלול ירוק. אמרתי לו תשמע, אני לא מבין. יש מסלול ירוק, תיתן מסלול אדום, אם אני רוצה ללכת במסלול הירוק לקבל מעט כסף או חלק מהכסף מהר, תן לי אותו. אם אני רוצה ללכת במסלול האדום ולקבל את מלוא הפיצוי האמיתי שמגיע לי אם הייתי ישוב ספר, תרשה לי ללכת במסלול הזה, למה אתה חוסם? כי התקנות אומרות זהו הפיצוי הראשון היחידי והאחרון. הוא אמר אנחנו לא בנויים לטפל במבול תביעות שיגיעו. אמרתי לו מס אמת אתה לא רוצה לגבות פיצוי אמת, אתה לא מוכן לתת.

עכשיו, אני רוצה לפתוח הערת סוגריים, אני רוצה להגיד לכם שהיועצת המשפטית של הכנסת עו”ד נורית אלשטיין קמה ואמרה להם רבותיי, התקנות האלה לא חוקתיות ולא מידתיות, הם לא שמעו לה. היה שלב שכמעט והצלחנו לגרום לכך, אמרנו להם רבותיי, זה לא מוסרי, עסקים שפתחו והתייצבו לעבודה אין להם פיצוי. היה שלב שכמעט והצלחנו להשיג את הפיצוי גם לעסקים שיש להם עד 3 עובדים שפתחו את העסק, מי שהתנגד היה שרגא ברוש, עד כמה שזה היה אבסורד והוא מנע את זה ולכן קו ההגנה האחרון שנשארנו בו ועליו עמדנו והצלחנו להוציא זה שעצמאי בודד ללא עובדים שפתח את עסקו כן יהיה זכאי לפיצוי, אמנם הפיצוי יהיה 50% מהפיצוי, הגדרת הפיצוי נמצאת בתוך הזה, ומלבד שמחזור העסקים שלו לחודש לא עולה על 30,000 ₪ לחודש, דהיינו הסכימו להתחשב במצב הקשה ביותר, הספר הבודד, המכולתניק הבודד, גם שם היינו צריכים להילחם שבעל ואישה ייחשבו אחד, לא ייחשבו שניים שלא זכאים לפיצוי. יש מפתח, אני לא רוצה להיכנס כרגע למפתח הפיצוי, השורה התחתונה זה 132% מהשכר ברוטו. אני אומר עוד הפעם, התקנות נמצאות כאן, המדריך נמצא כאן, מי שירצה לקבל הסבר.

עו”ד מיכאיל דאוד:

זה 132 או 182?

עו”ד יהודה טלמון:

זה 180 אבל זה השתתפות, יש חלק של השתתפות של מעסיק, יש חלק השתתפות של העובד, ההשתתפות של העובד היא רק 20% מימי החופשה שעומדים לזכותו. גם פה היה אבסורד, אמרתי להם אתם מדברים על השתתפות אבל ההשתתפות היא רק של העסקים שנפגעו, דהיינו מי שנפגע הוא זה שמשתתף, מי שלא נפגע בכלל לא משתתף.

אני אומר לכם, כל ההשגות שלנו בנושא הזה נפלו על אוזניים ערלות בועדת הכספים מה שעמד כדי להבהיר, הממשלה איימה שאם יהיה התיקון הכי קטן היא מושכת את ההצעה, עדיין אין הסדר, אין כסף, אין זה, ז’קי מצא היה הדובר, לא היה אף אחד אחר בעניין הזה. המשפטנית שתמכה באוצר הייתה אדידי, היועצת המשפטית של הכנסת היא לא תמכה, היא אמרה להם זה לא חוקתי וזה לא מידתי ואני לא יודעת אם אני אוכל להגן עליכם בבג”צ בנושא הזה, לא שמעו לה, העבירו את התקנות.

הייתה שם חברת כנסת אחת, היו חברי כנסת שניסו. חברת כנסת אחת אסתרינה סטרמן, אני לא מאיית את שם משפחתה כנראה נכון, אמרה להם לפני ההצבעה אני אומרת לכם או שאתם לא מבינים על מה שאתם מצביעים או שאתם חסרי לב לחלוטין על מה שאתם מצביעים אבל כמובן שהם הצביעו ואישרו.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

ההסדר הזה הוא עד 31.7.

עו”ד רחל בן-ארי:

כל אזור יש לו מועד תחילה אחר לפי הטיל הראשון.

עו”ד יהודה טלמון:

כן, לכל אזור יש מועדים אחרים עד 31.7 בכל מקרה. כלומר יש נספח שאומר כל מקום לפי הימים שנפלו טילים, הוא מסייג את זה לאותם מועדים שגם זה אבסורד.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

אמנם זה עד 31.7 והבנתי שסוכם שם שאם המלחמה נמשכת אחרי ה-31.7 העסק נפתח מחדש ואנחנו נעשה כל מאמץ בצוותים מוגברים כדי לדאוג שזה לא יפתח מחדש מ-1.8 אלא שזה יפתח מחדש רטרואקטיבית להתחלת הזה, אני חושב שההסדר יותר שפוי ואם צריך באמת בהסדר הזה לעתור לבג”צ יכול להיות שצריך יהיה אבל ננסה קודם לפי הזה.

עו”ד רחל בן-ארי:

עוד נקודה אחת להסכם. זה דווקא טוב, במקרה שכחתי קודם אבל זה טוב שיונה ישמע את זה. עוד דבר לדעתי מאוד, מאוד מעוות בהסכם זה החוסר שוויון וחלוקת הנטל מהבחינה הארצית ולהערכתי זה פעם ראשונה שיש בארץ כזה דבר ונכון שיש פעם ראשונה בארץ שיש אזור שמאוד מוכה ואזור שכמעט לא מרגיש למעט כמובן הזדהות וחיילים, אני מדברת על אוכלוסייה אזרחית ופתאום יש גם כניסה לכיס הכלכלי רק לאותם אלה שמזדהים, זה פשוט לא יאומן. כתוב שחור על גבי לבן בהסכם של משרד האוצר “השתתפות המעסיק בפיצוי 27.5%”. עכשיו ראו מה קורה, אומרת לי עורכת דין יש לי קצת מקרקעין, אני פתחתי את המשרד, הצדדים לא הסכימו להגיע אלי למשרד, הוא פה באזור, לא הסכימו, אמרתי אז תחכו עד לשוך הקרבות, אמרו לא מחכים לשוך הקרבות, הולכים לעורך דין מנתניה. עכשיו ראו מה קורה, עינינו באמת לא צרות אחד בשני אבל עדיין צריך לראות איזו שהיא תמונה כללית. אז מה קרה? אז בואו אנחנו כעורכי דין בואו נראה מה קרה לנו פה. אז היא את העסקה הפסידה, היא צריכה לשלם, ואומר ההסכם 27.5% מהסך הכל של הפיצוי על המעסיק, השתתפות עצמית של המעסיק שממילא כבר שילם את המחיר בזה שהוא יושב, עזבו כבר את כל הנזקים הלא כלכליים, גם המשרד שלו סגור, גם אם הוא רצה להפעיל את המשרד הוא לא יקבל פיצוי. שמעתם את יהודה, זה שוב פעם אבסורד. אני עוד פעם, עיני לא צרה אבל באמת אני חושבת שאנחנו כאיגוד מקצועי כלל ארצי חייבים לראות את הבעיה כולה ועם כל הכבוד העורך דין מנתניה האחד קיבל גם את העסקה והשני לא קיבל עסקה אבל לא השתתף בשום דבר. היו לנו שנים של מלוות ביטחון, היו לנו זה, אמרו לנו שיש באוצר בוכטות של רזרבות, אני לא נכנסת לכל העניינים האלה, קטונתי, באמת קטונתי, אבל לא יעלה על הדעת שחלוקת נטל כלכלי של מלחמה שבסופו של דבר היא מלחמה של כל המדינה תיפול בצורה כלכלית כל כך ממוקדת למי שמנהל את עסקיו באזורים מסוימים ולא תיפול בכלל על כל שאר המדינה שלפעמים גם אולי הרוויחה מזה, ועוד הפעם, מבחינתי אין לי בעיה עם זה, יש לי בעיה עם מה שקורה כאן. זה סוג של הפליה וסוג של עיוות נוראי ואני לא רוצה כבר לדבר על המסר לפריפריה כי מטבע הדברים הדברים מפלים תמיד לפריפריות.

עו”ד יהודה טלמון:

רק אולי עוד שני משפטים, עובדה שיודעים להתייחס לנושאים שרוצים, דהיינו מלונאות וחקלאות, אנחנו מבינים שזה מגזר מסוג אחר, אנחנו נגזור לו חליפה מתאימה וניתן לו את הפיצוי המתאים. אני אומר עוד פעם, כמו שחלי אמרה, עינינו לא צרה. חקלאים שיקבלו את הפיצוי המלא ושמלונאים יקבלו את הפיצוי המלא אבל למה להפלות את הסקטור של מגזר העצמאים והעסקים השונים?

עו”ד רחל בן-ארי:

זה סקטור של כל לשכות המסחר, כלומר אנחנו בקשר עם כל הארגונים העצמאיים בחיפה, ההסכם הזה מצוין לבעל מפעל שסגר את המפעל, מצוין. לעסקים הקטנים ושעוד ניסו לשמור על איזו שהיא שגרה, יוק, פשוט יוק.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

אני מאוד שמח שהצטרף אלינו ראש העיר יונה יהב. אני רוצה להגיד ליונה מילה, זה קורה לפעמים שהאירועים מביאים למצב שבו האדם הנכון נמצא במקום הנכון בזמן הנכון ואני לא יודע למה זה קרה לך, אין לזה איזה הצלחה אובייקטיבית או משהו אבל זה קרה וזה הסתדר באופן יוצא מן הכלל. אני כמי שעקב אחרי ההתנהלות שלך ושל העירייה שאתה עומד בראשה מקצת מרחק ומהרבה שיחות שהיו לי עם חברים וחברות מכאן, אני רוצה להגיד לך שאני מקבל הרושם שבאמת יצא לטובה והאופן שאתה מתנהל כאן והאופן שבו אתה מנהל את המערכת, הרוגע שאתה מצליח להשרות על רבים מהתושבים פה, ההרגשה שיש יד מכוונת, שיש תמיכה, שיש סיוע, אני שומע את זה מכל מי שאני מדבר, אני לא מופתע אבל אני רוצה להגיד לך שבשמי ובטח בשם כולנו אנחנו מאוד גאים בך ומהאופן שאתה עושה את העבודה שלך כאן, אנחנו מקווים שהתקופה תהיה קצרה.

מר יונה יהב, ראש עיריית חיפה:

היות ואתם קולגות ואני שייך לארגון הזה אז אני אספר לכם את האמת. לעורך דין מגיע להיות ראש עיר. הרי בשום אוניברסיטה הוא לא למד לנהל עיר ובטח הוא לא למד לנהל עיר תחת אש. פעם אחרונה שחיפה הייתה תחת אש הייתה במלחמת השחרור. אני מודה, אני חנון. גם כשהייתי לוקח תיק הייתי לומד אותו כמו שצריך. הבהילו אותי נואשות בכל מה שקשור ברעידת אדמה. יש פה שבר יגור מה שנקרא ואני הרגשתי שבנחס שלי השבר הזה יתחיל לעבוד בקדנציה שלי, אבל מה שעשיתי, קיבלתי כסף רב מהג’וינט ובמשך שנה שלמה אימנתי את עיריית חיפה לאסונות. סגרתי את ההנהגה של העירייה ואת מחלקותיה לפי סדר מסוים בבית מלון ששכרתי בירושלים כדי שלא יברחו ויחשבו גם שזה צ’ופר ואימנו אותם בצורה סופר סיסטמטית שכתוצאה מחברויות אישיות שלי עם מפקד המשטרה המקומי, שלי עם מפקד פיקוד העורף המקומי, מפקד מרחב אש ומפקד מגן דוד אדום צירפתי את כל הגורמים האלה לאימונים ויצרנו מפקדה משולבת. הסכמנו כולנו ליצור מפקדה משולבת. הרי כל אחד הוא  “שופוני אנאס”, כל אחד רוצה להיות המפקד, אמרתי אני מוותר, אתה אדוני השוטר תהיה המפקד של העיר וככה נוצרה במקום היחידי בארץ מפקדה משולבת ושבועיים לפני המלחמה עשינו תמרון עצום פה באזור יגור במה שקשור בקטסטרופה כתוצאה מפיגוע במפעל האמוניה ואחרי שבועיים פתאום מצאנו את עצמנו מה זה סופר מוכנים, חבל על הזמן, הכל מתקתק. זאת אומרת שכדאי להיות חנון, אתה אף פעם לא יודע למה לצפות.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

זה רק על רעידת אדמה אתה אומר.

מר יונה יהב:

לא, רעידת אדמה הראו לי הדמיות של העיר מתבקעת לשלושה חלקים שאין קשר ביניהם, ואני המפקד שלהם. עכשיו מה עוד אומרים לי? לא נשאר אחד בעירייה, כולם ברחו הביתה לראות מה נשאר מהבית שלו. זה לא צחוק. עכשיו, איך אתה מנהל 300,000 תושבים כשזאת הסיטואציה? אז אתה מכין את עצמך מאוד ברצינות. כשאתה מכין את עצמך מאוד ברצינות, כמו שאתם, כל אחד מכין את עצמו מאוד ברצינות לכל אספקט צפוי בתיק, אין לו הפתעות וזה מה שקרה. מעבר לכך, תוך שנתיים החלפתי את כל העירייה, בשקט, בלי בתי דין לעבודה, בלי עיתונות, בלי HEAD LINES, כלום, כולם עזבו, הכל חדשים ושם המשחק היה לבחור אנשים צנועים, לא כאלה שרצים אחרי משאיות של צל”שים. אתם מכירים את הסוג טיפוס הזה שרצים אחרי משאיות של צל”שים? העירייה עצמה, תראו מה מדווחים בטלוויזיות המקומיות, לא החיצוניות. כל הפנורמה הפך להיות חדר טלוויזיה אחד גדול. יש שם לדעתי 1,000 צוותים אחד ליד השני והם צוחקים שהמנקה מגיע לפני כוחות ההצלה כי הפרינציפ הוא שתוך שעתיים לא יודעים שנפלה קטיושה. ופה בבת גלים, בכניסה, הרי לא כל המקומות שנפלו מספרים. בכניסה לבית חולים רמב”ם יש לי תנועה, צים תרמה אותו ועל שמו, נפל טיל גדול וריסק את כל האי. 3 שעות אחרי זה האי היה בנוי והפרחים פרחו. הפרינציפ הזה של להחזיר מיד את החיים למסלולים הוא שנוסך את הביטחון אצל האנשים, הוא נוסך את הביטחון אצל האוכלוסייה וכשיש לך שקט ורוגע אצל האוכלוסייה, כל השאר זה משחק ואז עומדים בכל דבר. זה באמת תופעה לא נעימה לשבת בבית לחכות שטיל יפול לך על הראש.

הנקודה השלישית זה איך זה התחיל? אני הוזמנתי על ידי קרן נויבך להופיע בערוץ ראשון והערוץ משדר ממגד הנביאים, מי שמכיר פה ויש לכם גגות יפים. אני באתי 20 דקות לפני הזמן ושכנעתי את הטכנאים לצאת איתי לשאוף אוויר על הגג. אנחנו מסתכלים על סטלה מריס ורואים איזה נוף יפה ופתאום פורצת שריפה משם, אני אומר להם תראה מה הקיץ הזה עושה, מבעיר את הקוצים. אז הוא אומר לי לא, אני ביליתי 7 שנים בלבנון, זאת קטיושה. ואז ביקשתי את קרן נויבך לשחרר אותי מהראיון ורצנו כולנו למקום ואחרי שעה החוקר הבליסטי של המשטרה מביא לי כדור על היד ושואל אותי מה זה הכדור הזה? אז אמרתי לו הכדור הזה מזכיר לי חגורה של מתאבד. הוא אומר לי זה בדיוק הפרינציפ, ואז מסתבר שסוג הטילים שנורה לעברנו הוא סוג טילים מיוחד שהוא מיוצר בסוריה ובכל ראש נפץ כזה יש 40 קילו של כדוריות כאלה, הכדוריות האלה מתפרסות על שטח של 1,000 מטר, ברדיוס של קילומטר, כל מי שנמצא ברדיוס הזה אין לו שום סיכוי, לא רק שאין לו סיכוי לחיות, אין לו סיכוי להישאר צלם. לקח לנו את כל ההרוגים של חיפה, 11 במספר, יומיים שלושה לזהות.

זה הסיפור של המלחמה. אנחנו ביום החמישי של שקט ומקורות הצבא אומרים שנטרלו את המפקדה בצור ושמשמה ירו וכתוצאה מכך יש שקט, אי אפשר לדעת, אבל המסקנה היא, מה שקרה, אחד מהדברים שמאוד מכעיסים, קודם כל ההתנהגות של הקהל פה היא דבר ראוי לציון, מעולם לא הייתה התגודדות, משמעת ברזל בעיר הזאת, נענים להנחיות, זה עיר מסוג מסוים ויסלחו לי כל מי שלא מהעיר הזאת, אתם מפסידים.

אנחנו חווים לתופעה שכל משרדי הממשלה וכל המונופולים הגדולים ברחו מהעיר, לא יכולת לקבל שום שירות של טלפון סלולארי, לא יכולת לקבל טכני של “הוט”, דרך אגב עד היום, אתה לא יכול לקבל “תדיראן” אם המזגן שלך נדפק אתה לא יכול לקבל והבנקים עבדו מתי שהתחשק להם, אם בכלל, לא היה לך כסף בכספומטים, כלום, והטאבו הלך לחדרה

עו”ד רחל בן-ארי:

הלך לחדרה אחרי ההתערבות שלי. כל מי שנפגע שלחו אותו לחולון.

מר יונה יהב:

זה בכלל לא מובן לי. אם המחוזי מושבת בגלל הטילים שהוא חטף, זה בסדר גמור, אבל הוא גם יכול לעבור למבנה אחר, הוא לא צריך ללכת, שופט יכול לשבת גם פה, לא יקרה כלום.

היה לי שיחה קשה מאוד עם בועז אוקון, קשה מאוד וזה יגיע לדיונים ברמות אחרות לגמרי, אני אביא את זה לכנסת, אני אביא את זה לכל מקום, זה פשוט בלתי נסבל בעליל.

עו”ד רחל בן-ארי:

לא כולם חזרו, יונה. אני חייבת לתת פניה לכל חברי הממשלה לאייש עמדה מסוימת על בסיס

עו”ד יהודה טלמון:

מה זאת אומרת, מה הוא אמר?

מר יונה יהב:

הוא לא אמר, הוא אמר אני אחזיר, אני עושה, וזה ככה, וזה הנשיאים החליטו וזה לא ממוגן ופיקוד העורף זה בכלל.

עו”ד רחל בן-ארי:

רגע, היה מענה סביר, לי אין טענה בעניין הזה. היה מענה סביר, אני גם דיווחתי בזמן אמת.

מר יונה יהב:

אני חושב שעורך מחיפה צריך לנסוע לחדרה או צריך להביא

עו”ד רחל בן-ארי:

אבל האמת חייבת להיאמר ולכן אני קיבלתי את ההסבר הזה כי אף עורך דין לא רצה לבוא לבית המשפט, היו 3, 4, ימים קשים ואיך שהייתה איזה שהיא קצת רגיעה אז חזר למתכונת ימי שישי שבעיניי הייתה הולמת ומספקת לדרישות של הקהל. דווקא בתי המשפט בעיניי היו בסדר גמור.

מר יונה יהב:

אבל יש בזה מסר. אני חושב שבתי משפט, אם יש סמל שלטוני אז בראש וראשונה זה כל עולם המשפט זה הסמל השלטוני והסמל השלטוני הזה בשביל נוחיות יכול להיות, הכל בפרופורציה, יכול להיות בחדרה אבל צריך להיות פה שופט או שני חיפאים, למה שני חיפאים לא יבואו לפה? אם הם כבר עובדים והם החליטו שהם פה סימן שהם לא מפחדים אז שלהם יהיה את האופציה הזאת. יש תל אביבי, נתנייתי, חדרתי לא רוצה לבוא? אני לא שופט אף אחד כי אני יכול להתחבר בשקט לפחד של כולם, אין לי בעיה עם זה, אני גם לא כעסתי עם שום תושב שלי שעזב את העיר, מבחינתי זה בסדר גמור, לך בשלום, תחזור בשלום, אין בעיה.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

אני יכול להגיד שגברת דורנר שבמלחמת המפרץ הייתה שופטת מחוזי בירושלים סירבה באופן עקרוני לכל בקשת דחייה בגלל המצב, בגלל הטילים בגלל הזה וכל התל אביביים, החיפאים, הירושלמים היו צריכים לבוא ולהתדיין, הכל היה פתוח, הכל היה רגיל.

מר יונה יהב:

לא, אנחנו מעבירים מסר, אם הממשלה בורחת הרי זה בדיוק מה שהאויב רוצה, שאנחנו נפנה את הערים שלנו, שאנחנו נשבית את הכלכלה ושהסמלים שלנו ילכו. תבינו, בכל רחוב שנפל טיל, במקביל לכוחות ההצלה התפרס מנוף של העירייה ושם דגלים, שם דגלים, אתם לא יכולים לתאר לכם כמה האלמנט הכביכול זניח הזה עשה אש בשדה קוצים בכל העיר הזאת.

עו”ד יהודה טלמון:

יונה, אבל אגב מסר ותגובות חייבת להיות אמירה שלך על מה שדיברת קודם על ההפליה בפיצויים.

מר יונה יהב:

אני רוצה להגיד לך, בעניינים האלה יש כמה דברים. קודם כל אני לוחץ חזק מאוד כדי להקים ועדת חריגים כי אתה לא יכול להלביש חליפה שתתאים לכל מקרה ומקרה וצריך להיות ועדה שיהיה לה את הספקטרום והיא תהיה בלי בירוקרטיה, היום ועדת הכלכלה המליצה על זה. ועדת הכלכלה התיישבה אצלי והמליצה על זה, זה דבר ראשון.

דבר שני, העבירו פה מסר בלתי מוסרי בעליל של שוויון בתשלום המשכורות. אצלי ישבו מתוך ה-3,200 עובדים, 800, קרעו את התחת חבל על הזמן, 24 שעות או 18 והיו ולא עשו שום חשבון ושירתו אתכם, את האוכלוסייה ואף אחד לא היה מעלה על דעתו שאפשר בלי זה ואני משלם לזה ולזה את אותו דבר, מה זה הדבר הזה בכלל? אני מתמצא בכנסת כפי שאתם יודעים, אני צלצלתי לכל חברי ועדת הכספים של הכנסת, כולם הסכימו איתי. אמרתי רק אני רוצה שתחליטו לאלה שהיו עוד 5 ימי חופש, 5 ימי חופש. תשמע, זה חוסר שכל, אז הם אומרים לי נתקן ב-1.8 כי הרי זה עד 31.7, אמרתי להם המלחמה נגמרה, זה לא משנה, זה כבר DOWN, המלחמה בשוליים שלה, איזה מסר זה מעביר בזמן חירום הבא שיהיה

עו”ד רחל בן-ארי:

במלחמה הבאה לא יהיה לאף אחד מאיתנו עם מי לעבוד.

מר יונה יהב:

זה בדיוק הסיפור. אני אומר לכם עוד פעם כמי שמתחבר לתחושות הבסיסיות של כל אדם ואדם באשר הוא אדם, אומר לכם שאני מבין את זה וגם אני הייתי מאוד רוצה להיות עם האישה והילדים שלי בזמן הזה, מה זה? הם יושבים שמה בבית רועדים מפחד, מה? הם שונים? ואני מסתובב לי ברחוב מטיל לטיל, אני עובד עירייה, לא מסתכל אני ראש העיר, אז זה מסר קשה שהם לא חשבו. אתמול אמרתי את זה לאהוד בפגישה שהייתה עם ראשי ערים, כולם אומרים לי, זאת אומרת אין אחד שם ששמעתי אותו שלא מסכים וכל מה שביקשתי זה 5 ימי חופש, בשום קנה מידה אף אחד לא יכול לעמוד בזה בין אם אני עירייה ובין אם אתם עסקים פרטיים.

טוב, עם ישראל חי, חי בטיפשות.

עו”ד רחל בן-ארי:

מה עם הארנונה?

מר יונה יהב:

אין לנו החלטות לגבי ארנונה ודברים כאלה. תראו, מה שאני דרשתי לחיפה, דרשתי ככה.

עו”ד רחל בן-ארי:

אולי המדינה תפצה אותך במחצית ארנונה ונוריד את זה מהעסקים?

מר יונה יהב:

מה שאני דרשתי זה ליישם את הכללים של נהריה, 13% הנחה במס הכנסה לשנתיים. אני אתן לך את כל הרציונאל של העניין הזה. אנחנו ממוצבים כרגע כמו האוזון, זאת אומרת כל ההשקעות הבינלאומיות בהיי-טק וכאלה דברים אם אני הייתי צריך להיות היום ב”אינטל” שאני שכנעתי את “אינטל” להכפיל את ה-R.N.D שלו כאן בעיר, הייתי שוקל פעמיים אם אני צריך להיות פה. אני לא נותן לך את הועדת חריגים הזאת, נותן לך 13% למשך שנתיים, תאכל. או שהרווחת או שהפסדת, לא היית לוקח את זה? היית לוקח את זה בשתי ידיים, נכון? זה גם שוויוני, זה גם חלון הזדמנויות, אני אומר את זה שנתיים, לא אומר את זה כמו בנהריה לאורך כל הזמן, קח שנתיים, מה שאכלת אכלת, מה שלא אכלת לא אכלת, תהיה לי בריא. אתה הרי לא יכול לפצות 100%. מי כמונו הנזיקיסטים אנחנו יודעים את זה, זה לא עובד. באזור פיתוח א’ 5 שנים בתיירות, אזור פיתוח ב’ בהיי-טק ופיצוי של ההוצאות הישירות של העירייה. היום הם עומדות על 51 מיליון שקל לשבועיים.

עו”ד רחל בן-ארי:

זה בהנחה שאתה גובה ארנונה

מר יונה יהב:

לא, אני לא אגבה ארנונה. כרגע יש לי חוסר, זה יכול לרדת ה-51 מיליון יכול לרדת. יש לי הוצאות ישירות לכל התיקונים וכל זה שעשיתי בבתים וכל הדברים האלה, יש לי הפסד למשל מיידי של תצרוכת במים, יש לי הפסד בדו”חות חניה ואגב, רוב השאלות ב-106 זה על זה, אם החזרתי את הפקחים. אבל אם המדינה לא תיתן פיצוי לאנשים שהיו במלחמה, אני אתן להם פיצוי. אני שוקל עכשיו עד מחר בבוקר איזה סוג פיצוי

 

עו”ד רחל בן-ארי:

אתה מדבר על עובדי עירייה. אנחנו מדברים על העסקים בחיפה.

מר יונה יהב:

אני חושב שאם אתם ניהלתם משרד, אם מישהו הגיע, צ’פרו אותו.

עו”ד יהודה טלמון:

יונה, יש עיוות, מנגנון הפיצוי לא חל על עסקים שהיו פתוחים והעובדים לא הגיעו, מנגנון הפיצוי בנוי אך ורק בגין עובדים שלא הגיעו לעבודה, עקום לחלוטין.

מר יונה יהב:

ולמה אתם לא עותרים?

עו”ד רחל בן-ארי:

רוצים למצות הליכים אחרים.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

אז יכול שיפתחו את ההסדר מ-1.8 ננסה לגרום לזה שיפתחו אותו אחורנית ויעשו

מר יונה יהב:

גם אצלי בעירייה משלמים היום ב-5 לחודש משלמים את המשכורת הבסיסית לגבי חודש יולי אבל את השעות הנוספות של יוני, ככה זה בטח גם אצלכם, אין לי מושג, בחיים לא שילמתי, תמיד מישהו אחר שילם במוסד אבל אני הולך לעשות סדר בעניינים האלה. יש גם סוג מסוים, אני אומר לכם שיש גם סוג מסוים של מקצועות שלא הופיעו אצלי במלחמה שלדעתי אי אפשר לנהל מערכת עירונית, שירותים עירוניים בלעדיהם ואני הולך

עו”ד רחל בן-ארי:

פסיכולוגים, עובדים סוציאליים.

מר יונה יהב:

אני לא רוצה להגיד, אני אומר לך בסוד, אני אחליף אותם.

עו”ד רסמי זחאלקה:

יש הנחה של כולנו, של כל המדינה אולי גם, שהמלחמה תיגמר תוך שבועיים. במידה וחס וחלילה וחלילה וחס וזה לא ייגמר וזה יגרר לתחילת שנת המשפט, אז יש לנו כל הדיונים, כל המערכת תהיה בעיה. אני חושב שצריך לחשוב, אם זה נמשך, שאנחנו, חלק ממנה זה קרה בבתינו וזה חשוב לנו לדעתי יותר מהמצב הכלכלי של העסקים בחיפה.

 

מר יונה יהב:

כמו שאני עכשיו יושב אצלי על המדוכה ומכינים למקרה שאתה משרטט מכינים עכשיו עשרות אופציות מה אני עושה עם שנת הלימודים? אם אני דוחה אותה לאחרי סוכות? צריכה לשבת הלשכה ולפי הצעה בדיוק ברוח שאתה אומר, מה קורה אם חס וחלילה חלילה וחס זה מידרדר לעבר. אז כמו שאני מתארגן, למשל אם הייתם באים קודם ויורדים פה לחניה

עו”ד רחל בן-ארי:

מי שלא היה לו חניה במינוס 2 הוא קייטנה.

מר יונה יהב:

הוא קייטנה ענקית, אני ב-5 מקומות כאלה לקחתי את החניונים והפכתי אותם למערכת ענקית של הפעלה של ילדים לכל הגילאים כשבכל מקום כזה אחראים מנהל בית ספר תיכון עם הצוות שלו ועושים מהבוקר, מ-8 בבוקר עד 4 אחרי הצהרים עם ההורים. עכשיו, הכוונה היא שזה יהיה מקום כזה שאתה יכול עם האוטו להיכנס למקום מוגן, לפרוק את הילד, לפרוק אחד מההורים כי אנחנו רוצים שאחד ההורים יהיה ואנחנו עושים הפעלה מיוחדת להורים והפעלה מיוחדת לילדים, יום שלם עם מיטב הדברים והם מה זה נהנים פה. עכשיו פה זה אזור יהודי-ערבי, אתם צריכים לרדת למטה לראות איך היהודים והערבים במקלט נהנים מכל דקה. דיברתי עם האמהות עכשיו בחוץ, זה מדהים ואנחנו יש לנו 5 כאלה בכל העיר, אני מעריך שבערך 3,000, 4,000 ילדים בתוך העסק הזה וזה במקום מערכת הקייטנות שנאלצנו לבטל. אז ככה מנהלים בשקט עיר תחת אש, נסראללה הזה שיהיה בריא, וזהו.

אני רוצה להגיד לכם עוד מילה אישית. הרבה אנשים שמכירים את המצב הפוליטי שלי בשמאל, מאוד בשמאל, לא מבינים כל כך מדוע אני בעד המלחמה הזאת. 1996 אני הייתי חבר כנסת

עו”ד יהודה טלמון:

כחבר ועדת חוקה, מרכז מפלגת העבודה וועדת חוקה.

מר יונה יהב:

ויזמתי יחד עם יוסי ביילין את הקמתה של התנועה לנסיגה חד צדדים מלבנון ואנחנו התחלנו עם שני אנשים, עברנו ל-3 ול-6 ול-8 ול-10 עד שהשתלטנו על הכנסת. אני ממש לא מצטער, אין לנו מה לחפש בלבנון, לא צריך להפריע לעם השכן, רק מה? זה שהעם השכן היה חלש ואפשר הקמתה של מדינה בתוך מדינה והמדינה בתוך מדינה היא מדינה טרוריסטית, הוא עכשיו משלם על זה. כשאני מסביר, אני מופיע בלי הכרה בכל הרשתות הבינלאומיות, אני מסביר את הנקודה הזאת אני רואה איך כל הראיון משתנה וזאת בדיוק הבעיה, אני מרגיש מרומה כי לנו הבטיחו, היה לנו מגעים עם הצמרת של לבנון, עם כל הדברים האלה אז שצבא לבנון יקח את הגבול ולא חיזבאללה יקח את הגבול, הם לא יתנו לו להתחמש ותראו מה קרה שם. תראו על הרקע הזה איזה ענק היה בן גוריון שלא נתן לצבא בתוך צבא להתקיים.

מר יהודה טלמון:

זה לא אנלוגיה נכונה.

מר יונה יהב:

זה אנלוגיה מאוד נכונה כי היה יכול להיווצר אותו דבר אצלנו. אם היו מאפשרים לכל מחתרת להקים את הצבא שלה ולא היו מפרקים אותם בצורה דראסטית, אצלנו זה היה אותו דבר וצריכה להיות בכל מדינה ממשלה אחת ואני מייחל לכך שהעולם יאפשר ללבנונים לנהל את המדינה שלהם לבד בלי שיהיה להם מדינה בתוך מדינה. ברגע שזה יקרה יהיה לנו שקט בצפון הארץ, יכול להיות שזה גם יוביל לשלום ואם זה יוביל לשלום תאמינו הם יפרחו, אנחנו נפרח, טוב לכולם.

תודה רבה שבאתם ועכשיו אני צריך ללכת.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

תודה רבה שבאת. חזק ואמץ. אם אנחנו יכולים לעזור משהו תודיע לנו.

מר יונה יהב:

אני מאוד אשמח אם תלכו לבג”צ הזה.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

אם העניין לא יסתדר במסגרת חקיקתית או שיחד עם ארגונים אחרים, לבד, נראה, אנחנו נדאג לזה שהעניין הזה לא ישאר כמו שהוא, זה לא מתקבל על הדעת.

עוד דבר אחד לפני שנפתח פה לשמוע עוד רעיונות, הצעות וכו’, אנחנו חייבים הבעת צער מיוחדת לחברתנו למועצה שרה ברזילי שבן אחותה נהרג בקרבות בלבנון ובאמת חיבוק אמיץ לחברנו אייל רגב שאחיו אלדד הוא אחד משני החטופים שנמצאים בלבנון, לפחות שמענו אתמול שהמידע הוא שהם בסדר. גם איתו היה לנו קשר והמעט שאפשר היה לעשות עשינו ואני מקווה שהפרשה העצובה הזאת תסתיים בהחזרתו של אלדד ושאר החטופים מהר מאוד.

בבקשה רבותיי.

עו”ד יראון פסטינגר:

אני קודם כל מבקש לברך את החברים מחיפה ומאזור הצפון, לחזק אותם, אנחנו נמצאים בתקופה קשה, תקופת מלחמה, אני מקווה שהגרוע מכל כבר מאחורינו, אני לא כל כך בטוח, מכל מקום קשה להאמין קצת שהעיר היפה הזו בה גדלתי תהפוך לקו חזית, מי היה מאמין, אבל כמו שאמרתם נקווה כולנו שהדבר המרכזי מאחורינו.

אני רציתי גם לברך את ראש העיר לפני שהוא הולך על התפקוד יוצא דופן שלו בתנאי משבר קשים בתקופה כל כך טרגית בעת מבחן למדינה ולעם.

יו”ר הועד ביקשה וגם חברים אחרים שנקבל החלטות, לצערי אנחנו רק 7 חברי ועד, אין פה קוורום, איתי באו מירושלים אורן פרסקי וחברכם הנאמן ויחיאל עמוס ואודי ובקרב הקואליציה אני רואה פה רק את יורי ואותך והשאלה אם לא היה ניתן שיהיה כאן קוורום כי מעבר לביקור הזדהות שהוא מאוד חשוב כשלעצמו, קבעת כאן ישיבת ועד אחרי שנתבקשת על ידי 9 או 10 חברי ועד לקבל איזו שהיא החלטה, הבעת סולידאריות מינימלית מהממשלה, מהצבא וכמובן מתושבי הצפון, אז אם לא ניתן לקיים ישיבה, מדובר רק בביקור הזדהות אז אני חושב שמין הראוי היה שתודיע את זה לנו למרות שאנחנו מהאופוזיציה כי אני יודע שפנו אלינו, הישיבה נקבעה מהיום למחר, פנו אלינו שאלו אותנו אם אנחנו באים, שאלתי גם את אחד החברים מסיעתך, אמר לי שהוא יגיע. אני פשוט רואה כאן שנציג צפון בועד עו”ד נזיה חלבי לא נמצא, שני נציגי מחוז הצפון לא נמצאים, יש לי תחושה שזה נובע אולי מאי הסכמה או אי הבנה או אי יכולת להשיג קונצנזוס לגבי ההצעה המינימלית באמת הא-פוליטית והמינימלית שביקשנו להעביר ושהיה לה רוב. הצבעה טלפונית לא עשית כפי שאתה נוהג לעשות על דברים הרבה יותר שוליים ואיזוטריים, ביקשת לקיים ישיבת ועד וזה בהחלט יוזמה ברוכה לקיים אותה בחיפה אבל אם אנחנו יושבים כאן ורק שומעים את נהמות הלב של החברים לצורך הזדהות זה דבר אחד, לקבל החלטות אנחנו לא יכולים אז מבחינת הקולגיאליות המינימלית אני חושב, אם פונים אלי אתמול, ואני גם בא בטרוניה על העניין הזה למנכ”ל הלשכה, אם נירה לפחות מהמשרד שלי דיברה לגבי האפשרות אם יהיה כאן קוורום או לא, אז אם אין קוורום וזה רק ביקור הזדהות אנחנו זכאים לדעת את זה. אנחנו כמובן מאוד שמחים להיות כאן, אני חוזר ואומר, אנחנו מאוד שמחים שהלשכה מתפקדת כאן ואנחנו בהחלט מקווים שהעניין הזה יסתיים בכי טוב. נדמה לי שלשכת עורכי הדין בישראל, בנסיבות שנוצרו כאן, שתיאר אותם ראש העיר ואני יכול, למרות שאנחנו לא גוף פוליטי ולמרות שאני מתנגד באופן עקרוני שאנחנו נעסוק בפוליטיקה, נכפתה על המדינה מלחמה, נכפתה על העיר ועל אזור הצפון מלחמה, מלחמה קשה, מלחמה אכזרית. המינימום של לשכת עורכי הדין בישראל בהיותה גוף ממלכתי לא ממשלתי, יכולה וצריכה לומר, כמו גופים ציבוריים אחרים, זה להביע סולידאריות. כמו שהגענו הנה כפי שהתבקשנו על מנת להביע סולידאריות, צריך להביע את הסולידאריות המינימלית הזאת לממשלה, לצבא, נערכת שמה מלחמה קשה וכמובן לתושבי הצפון, למגוון האוכלוסיות שיש כאן וסובל סבל נוראי וגם יש כאן בעיות, אני לא רוצה להיכנס אליהם, כל העניינים החברתיים הפוליטיים שמגזרים מסוימים נשארו ונשארים גם במקלטים ומגזרים אחרים אולי יותר חזקים עקרו, אם לא מכאן אז מאזורים יותר צפוניים והפכו פליטים. העורף במדינת ישראל לא הותקף למעשה אף פעם חוץ מאשר תקופה קצרה, ואני מדבר הותקף באופן שמותקף היום, בזמן מלחמת המפרץ, אני חושב שהאירוע הזה מעבר לטיפול הפרטני בבעיות של עורכי דין ושל עסקים לייעץ לציבור שזה בהחלט דברים חשובים. אני חושב שציבור עורכי הדין, וקיבלתי בעניין הזה פניות רבות מעורכי דין בחיפה ובצפון שהלשכה תאמר את המינימום ההכרחי שניתן לומר אותו במצב חירום קשה שכזה בלי להיכנס ליריבויות הפוליטיות.

יכולת לעשות את זה באופן טלפוני כפי שאתה נוהג לעשות, גם כשאנחנו מתנגדים להצעות טלפוניות כשאנחנו סבורים שהנוהל שאומר שחבר אחד מהועד המרכזי ברגע שמתנגד להצבעה טלפונית אי אפשר לקיים את ההצבעה, אתה מתעלם מההנחיה הזו ואני לא רוצה להיכנס לכל הפוליטיות הפנימיות אבל אתה מקיים הצבעות טלפוניות בעניין הזה, אם לא הצבעה טלפונית אז לפחות לדאוג שחברי הועד שלך מהסיעה ומהקואליציה שלך יהיו כאן כי אחרת, עם כל הכבוד לדיבורים, עם כל הכבוד לבקשות, זה לא רק ביקור הזדהות, זוהי ישיבת ועד. ישיבת ועד צריך לדאוג שיהיה קוורום ואני מביע תמיהה, גבירתי יו”ר הועד לא הייתה, אני מביע תמיהה שעו”ד נזיה חלבי לא נמצא כאן, אנחנו רק 7, אי אפשר לקבל החלטות, למעשה אנחנו פה במועדון דיונים בלבד. השאלה אם אי אפשר לדאוג אפילו ברגע הזה שיגיעו לכאן אנשים על מנת שיהיה קוורום.

עו”ד אמאני חלאילה:

אני יכולה להגיד משהו? אין לחייב אנשים לבוא לחיפה, זה לא מקום בטוח.

עו”ד יראון פסטינגר

אני לא מציע לחייב אבל אפשר להודיע לפי אותו היגיון שלך לאלה שכן באו אפשר להודיע מראש שאין קוורום. אנחנו נמצאים כאן בישיבת ועד. זה לא מכוון לחברי ועד מחוז חיפה, זה מכוון לראש הועד המרכזי.

עו”ד עמוס ון אמדן:

שמחתי לבוא לחיפה, ההורים שלי גרים בחיפה, אחותי וכל המשפחה שלה בחיפה, אחותי עובדת ברמב”ם, הייתי בחיפה כמה וכמה, כל פעם שיכולתי לבוא לישון עם ההורים שלי השתדלתי לעשות את זה.

אני מצטער, קיבלתי את הידיעה שקיימת ישיבה של ועד מרכזי ביום ראשון בערב ואני חייב להגיד שיצאתי מהנחה, לי היה ברור שאני אבוא אפילו שלכאורה אסור לכנס ישיבות בפגרה, היה ברור שאני אבוא, היה ברור לי שכל האנשים ממשרדי יבואו והיה ברור לי, סתם לשם הדוגמא, אני אתמול הייתי בבית המשפט בתל אביב בהדגמה שעשה השופט אוקון, יש לנו עו”ד רון גזית, אמנם לא החלפתי איתו מילים אבל היה ברור לי שאני אפגוש אותו כאן, אני תמהה, באמת תמהה מפני שקודם כל עניין ההזדהות. אם הועד המרכזי החליט ואני מברך את היו”ר על ההחלטה הזו שחייבים לקיים בנסיבות האלה, על רקע הדברים שאמר ראש העיר, זאת אומרת יש סמלים. אנחנו מנהלים מלחמה, אמר ראש העיר על החשיבות של לשים דגל במקום שנפלה בו קטיושה, חשוב כמוסדות של המדינה או מוסדות ממלכתיים כמו לשכת עורכי הדין יראו נוכחות מהבחינה הזאת יש לי הרבה ביקורת גם אישית וגם ציבורית על כל מי שבמקרה לא מצוי בחופשה בחו”ל ולא מצא לנכון להתייצב. זה בעניין הראשון הזה.

בעניין השני, אנחנו במלחמה, במלחמה מיוחדת, אני הייתי באזור א’ ב-91 אבל אני לא חושב שאפשר להשוות נפילה של 60 ומשהו טילים שרק 40 בערך נפלו באזור תל אביב למטח יום יומי של מאות קטיושות. לא מבחינת ההרגשה, לא מבחינת התחושה ואנחנו סברנו שזה קונצנזוס וניסחנו את זה לכן בהכירנו את הועד המרכזי ואת הנפשות הפועלות בו באמת ניסחנו את זה בצורה הצנועה ביותר שאני חושב שהגוף הממלכתי צריך בנסיבות כאלה וזה להביע תמיכה וסולידאריות בממשלת ישראל, בצבא הגנה לישראל וחייליו ועם תושבי הצפון באשר הם.

אני מצטער, באמת מצטער שבעניין הזה מכל העניינים שציינו על זה על ההצבעות האלה שלא כדין, על העניין הזה לא קיימת הצבעה טלפונית, כשקיבלתי את ההזמנה יצאתי מתוך הנחה שאחת הסיבות שלא קיימת הצבעה טלפונית זה בדיוק מהטעם שיהיה כאן קוורום ויתייצבו לכאן כל חברי הועד המרכזי שיכולים להתייצב ואנחנו נסכים על הדבר הזה שאני לא חושב שיכולה להיות על זה מחלוקת שבשעת מלחמה גוף ממלכתי מביע סולידאריות בממשלתו ועם צבאו ועם התושבים שנמצאים בהתקפה של גורמי האויב, ואני אומר את זה כמי שנלחם לפני 24 שנה נלחם בלבנון וכל פעם שהיה חוזר ממילואים מלבנון היה מתייצב לאיזו שהיא הפגנה כזאת או אחרת לרבות לשבת במשמרת מול משרד ראש הממשלה ולהחליף את המספרים של הנופלים, שזה היה כבר יותר מאוחר יחד עם זאת חשבתי שיש איזו שהיא סולידאריות מינימלית שצריך לקיים. אני באמת מצטער שאנחנו לא נוכל לצאת כאן היום עם החלטה ועם הודעה לעיתונות שהועד המרכזי קיים כאן היום ישיבת סולידאריות בבית לשכת עורכי הדין בחיפה שמצוי באזור מטווח היטב הגיע להחלטה שמביע את הסולידאריות שלו עם הממשלה, עם הצבא, עם הלוחמים ועם התושבים. תודה.

 

 

עו”ד יחיאל כץ:

רק מילה אחת, אני מצטרף כמובן לדברי שני קודמיי שדווקא ההחלטה הזאת שאנחנו רצינו להגיע אליה היום נמנעת בגלל היעדרם של מי שאנחנו באנו לתמוך בהם, נציגי הצפון. לא נצרת, של כל הישיבות שנעשות בתל אביב מגיעים לאינטרסים של הצפון, טוענים שהוא מקופח ונלחמים על האינטרסים, דווקא כשהצפון מותקף ושהצפון זקוק פה לעידוד וסיוע, גם עסקים של עורכי דין נפגעים פה, דווקא ברגע הזה שאנחנו באים להנה לישיבה הם אינם פה והדבר אומר דרשני ואני לא רוצה להוסיף בעניין הזה.

עו”ד אודי ברעם:

אני לא רוצה לדון אף אחד, לא את נציגי הצפון שלא הגיעו, לא יודע למה לא הגיעו, יכול להיות שקרה משהו, לא קרה משהו, אני לא יודע מי נמצא, מי לא נמצא כך שבאמת, רון גזית נמצא בארץ, גם אני ראיתי אותו אתמול אבל אני לא רוצה באמת לדון אף אחד למעט את ראש הלשכה שהיה צריך לדעת מי יבוא ומי לא יבוא וכנראה שלא טרח מספיק, אבל אותה החלטה שדיבר עליה עמוס ואן אמדן יכולה גם יכולה לצאת, זה אם ראש הלשכה יעשה מה שהוא נוהג לעשות בדרך כלל, אותו סבב, משאל טלפוני ולקיים אותו עוד עכשיו ויצא עם אותה הודעה שדיבר עליה עמוס ואן אמדן עוד היום. אני מאוד אתאכזב, ואולי לא בהכירי את ראש הלשכה אם זה לא יקרה. תודה.

עו”ד אורן פרסקי:

באמת חלק מהדברים שאמר אודי הם דברים שאני התכוונתי גם כן לומר. אני חושב  שההחלטה שקיבלת לקיים את הישיבה הזאת כאן ולהביע מה שאנחנו מביעים בבואנו ובנוכחותנו כאן זאת החלטה נכונה ואני מברך עליה ואני שמח שהיא התקבלה. אני גם לא רוצה לבוא חשבון עם כיסאות ריקים, אני לא יודע למה כיסאות ריקים ואני לא יודע מי ידע או מי יכול היה לדעת, אני נמנע מלהיכנס לזה. אני חושב שיחד עם העבודה החשובה שהלשכה עושה בחיפה בועד המחוז וגם במישור הארצי ששמענו עליה יש חשיבות גדולה שהלשכה תצא עם אותה הבעת סולידאריות פשוטה כפי שהוצע כאן ואני לא חושב שיש איזו שהיא סיבה ואני מבין אלה שכן משתתף בהצבעות טלפוניות ואני לא צריך פה לבוא ולנסות לאבחן את האבחנות שבמקצוע שלנו אנחנו כל כך רגילים להם. אני משתתף כל פעם בהצבעה טלפונית ואני בטוח שיש עוד חברים שאינם כאן שכן משתתפים בהצעות טלפוניות ואני לא חושב שיש איזו שהיא סיבה או איזו שהיא מניעה שלא לקיים את ההצבעה הטלפונית ולהשלים את מי שנמצא פה שיכול למסור את הצבעתו במקום ולהשלים את המלאכה שאתה התחלת בצורה טובה וזאת בקשתי אליך. אני פה גם בתור נציג ירושלים ובתור נציג ירושלים אנחנו מאוד רגישים למתי שבאים, למי שבא ולא היה שום סיכוי שאני לא אגיע לישיבה הזאת בתור נציג ירושלים ולחיפאים אני אומר שמתאזרים בסבלנות וממשיכים בחיים.

עו”ד אהוד בר-עם:

עם כל הכבוד להפרת המתח, הייתי רוצה לשמוע מראש הלשכה שהיום אחר הצהרים פתאום משאל טלפונית.

עו”ד יורי גיא-רון:

ראשית אני רוצה להגיד שיש חשיבות מיוחדת לעצם זה שנתבקשה הצבעה מיוחדת ובסופו של יום נקבעה ישיבת ועד מרכזי בחיפה. גם אם אין פה קוורום, להבעת סולידאריות יש לה משמעות רבה. אני כמו יראון חושב שלהפגת המתח, אני רק רוצה לומר שאפשר לקבל החלטה טלפונית מוסכמת כזאת או אחרת או לא מוסכמת אבל זה לא משנה, אפשר לנהל הצבעה טלפונית ואני לא רואה איך ניטל העוקץ ממה שרצינו לעשות, זה לא חייב אודי להיעשות בעוד שעה, זה אולי יכול  להיעשות בזמן מאוד קרוב לישיבה הזאת.

עו”ד יראון פסטינגר:

אתה לא רואה מקריות בזה שאין קוורום?

עו”ד אהוד בר-עם:

חסרים אנשי הסיעה שלך.

עו”ד יורי גיא-רון:

אני יכול רק לומר לגביי שקיבלתי שלשום את הידיעה על הישיבה והגעתי לפה.

עו”ד עמוס ון-אמדן:

יורי, אתה בסדר.

עו”ד יורי גיא-רון:

אני חושב שאנחנו צריכים להיות חברים עם חברינו מהועד המרכזי שיש להם כנראה סיבות טובות. אני סבור דרך אגב אם אני לא טועה יש 6 חברים שהם לא חברי קואליציה בולטים, יש פה 5, לא עולה על דעתי להגיד שיש פה 5 כי אני מכיר את השישי והוא חושב אחרת בנושאים מסוימים, לא עולה על דעתי בכלל.

עו”ד יראון פסטינגר:

אולי זאת הסיבה שהוא לא נמצא פה.

עו”ד יורי גיא-רון:

ואני חושב שהשטות הזאת של לבקר את האנשים על היעדרם פה היא לא נכונה, יכול להיות שאם בסיכומו של יום לא תצא החלטה ולא יתנהל הליך של הצבעה אפשר יהיה לבוא בטענה שאין פה אמירה של הלשכה.

אני שמח על דבר אחר שהוא טכני, שני דברים קורים פה ודווקא אני לא יודע אם ביוזמתכם כי לא אתם יזמתם את הכינוס של הישיבה הזאת אבל מיוזמתכם.

עו”ד יראון פסטינגר:

כמה שבועות יעברו עד ש…

עו”ד אהוד בר-עם:

אנחנו היינו הטריגר לישיבה הזו.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

חברים, אפשר לאפשר למישהו לדבר פה או ש….

עו”ד עמוס ון אמדן:

יורי צריך לשמוח שאנו קשובים לכל מה שהוא אומר.

עו”ד יורי גיא-רון:

סוף, סוף אני שמח על זה שאתם, לפחות חלקכם שיצא לאורך החודשים הרבים או נגיד והשנים לאחור כנגד, לא אתה אורן אבל האחרים כן, כנגד הנוהל של לנהל הצבעה טלפונית, עכשיו מבקשים הצבעה טלפונית. משמע, לראש לשכת עורכי הדין יש את היכולת לנהל ישיבה, הוא מנהל את סדר היום והוא גם יכול להחליט על הצבעות טלפוניות, אתם יודעים על זה.

עו”ד יראון פסטינגר:

כל עוד אף אחד לא מתנגד הוא יכול לערוך הצבעות טלפוניות.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

סליחה חברים, כל אחד דיבר ולא הפריעו לו למרות שהוא עסק בנושאים זוטרים, זוטים וטריוויאליים. אף אחד לא הפריע לאף אחד מכם, אל תפגינו לחברינו בחיפה את הנימוסים הגרועים שלכם ותאפשרו בבקשה למישהו שאומר, יחיאל, מה שאתה לא רוצה לשמוע, לסיים את דבריו באותו נימוס שהפגינו כלפיך.

עו”ד יראון פסטינגר:

רק אתה עוסק בעניינים לאומיים, ואנחנו בעניינים זוטרים. בעניינים גבוהים אתה עוסק.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

אני יודע שזה קשה, לך במיוחד זה קשה, אבל אתה תואיל לשתוק עכשיו עד שיורי יסיים את דבריו. יורי בבקשה.

עו”ד יראון פסטינגר:

רק אתה עוסק בעניינים לאומיים ואנחנו בעניינים זוטרים.

עו”ד יורי גיא-רון:

אז אני שמח על הצעתכם לנהל הצבעה טלפונית.

עו”ד יראון פסטינגר:

מתי רק זה יתנהל לפי דעתך?

עו”ד יורי גיא-רון:

מייד. אני חושב שאם תשמע אותי עד הסוף לא תהיה כל כך מאוכזב.

העניין השני מתייחס לעובדה שיש בינינו וויכוח עקרוני שעוסק במה לשכת עורכי הדין צריכה לעסוק ובמה לא והנה, שוב כנראה בעתות מלחמה אתם מציעים שלשכת עורכי הדין תביע עמדה שאני חושב שהיא צריכה להביע בנושאים שלדעתי גוף סטטוטורי כמו הלשכה צריך לעסוק בהם, אלא מה שחדשות לבקרים אתם לימדתם אותי בעבר, במיוחד אתה יראון, האם אנחנו בנוסף לזה, אני לא בטוח עמוס, שאתה עמוס, אתה נסחפת לזה אחר-כך, אני לא יודע איפה היית קודם אבל זאת המחלוקת העקרונית הבסיסית החברית שלי עם יראון אם אנחנו גילדה מקצועית, איגוד מקצועי, אנחנו בנוסף לזה צריכים להביע עמדה בנושאים שהם על סדר היום הציבורי החברתי משפטי במדינת ישראל והנה לקחתם נושא שהוא פר-אקסלנס אולי, אפילו לא דבר משפטי, פוליטי לכל הדעות חברתי

עו”ד עמוס ון-אמדן:

חברתי, לא פוליטי, סולידאריות עם המדינה זה לא פוליטי.

עו”ד יורי גיא-רון:

דרך אגב חלק מסדר יומה של לשכת עורכי הדין צריך להיכלל בה וזה כן מתפקידה של לשכת עורכי הדין כגוף סטטוטורי ממלכתי להגדיר עמדה בנושא כזה ולא בגלל רק בעתות חריגות אלא ארגון כזה תפקידו ומטרותיו כמו ארגון שלנו, לא ארגון מקצועי רגיל.

עו”ד יראון פסטינגר:

המחלוקת בעינה נשארת וזה לא שייך להצעה הזאת. היא לא הצעה פוליטית.

עו”ד יורי גיא-רון:

לגבי עצם העניין, ראיתי רק עתה את המשפט הזה שנכתב. לי ברמה האישית אין שום בעיה להביע תמיכה בממשלת ישראל, בתושבי הצפון ובצה”ל ובחייליו, השאלה היחידה שאני רוצה שתשקלו אותה וצריך לבדוק אותה בנוסף זה האם רק זה כל מה שצריך להגיד או שצריך אולי לומר עוד משהו ואת העניין הזה לא הייתי מנהל עכשיו, אם אני הייתי רוצה לבדוק עם כל יתר חבריי שלא נמצאים פה אחד לאחד ואולי לנסות להתדיין עם זה, אורן. אני חושב שאנחנו יכולים להגיע להסכמה.

עו”ד יראון פסטינגר:

להגיד מה? מה להגיד?

עו”ד יורי גיא-רון:

להגיד שתכלול את כל תושבי ישראל על כל….

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

אני מבקש מכם להפסיק את זה. אתה ויראון מפריעים. אני חוזר ומבקש ממך להפסיק להפריע, אני יודע שזה קשה. יראון, תפסיק להפריע בבקשה. אתה לא שואל שאלות באמצע הדיבור.

עו”ד יראון פסטינגר:

תוציא את הרמקול.

עו”ד ד”ר שלמה כהן:

תסלח לי, אני לא אוציא את הרמקול, אני אוציא אותך.

טוב רבותיי, תודה רבה, הישיבה נעולה.