לנשיא המדינה ראובן רובי ריבלין,
לדבריו על הדרך להשיב את אמון הציבור בנבחריו ובשופטיו ועל השקיפות במערכות הציבוריות

מבחר שאלות לנשיא המדינה,
אשר מדבר על הדרך “להשיב את אמון הציבור בנבחריו”, ועל “השקיפות במערכות
הציבוריות”, אבל לא מבין שהדברים האלה חלים גם על השופטים עצמם, ממנה שופטים
מושחתים, אבל בא ללמדנו מה זו שחיתות ציבורית, מהם נזקיה, ואיך להשיב את אמון הציבור
בשירות הציבורי,

שמחה
ניר, עו”ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב
תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75
שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק”
לדף הפייסבוק עו”ד
שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת
“שק בתחת”?

בג”ץ
8743/14, שמחה ניר, עו”ד,
נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

שמחה ניר, עו”ד

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

10.11.2015

לכבוד

מר ראובן רובי
ריבלין

נשיא המדינה

ירושלים

נכבדי,

הנדון: “שחיתות ציבורית בהלכה ובמשפט”

בכנס העולמי ה-24 למשפט העברי,
שהתקיים בירושלים בסימן שחיתות ציבורית בהלכה ובמשפט, אמרת כי “עם כל פרשת
שחיתות נוספת שנחשפת, כל בכיר בהווה ובעבר, שמורשע בדין, הולך ומתערער אמון הצבור –
חוסר אמון של האזרחים בשרות הציבורי, הוא מכת מוות עבור המדינה”.

טוב, את זה אנחנו יודעים
גם בלי להיות נשיא המדינה, אבל השאלה הגדולה יותר – ועל כך לא אמרת אפילו חצי מילה
– מהו הדין עם פרשיות שחיתות ציבורית אשר לא נחשפות, ובמיוחד כאלה אשר לא
נחשפות בגלל שהשופטים עצמם מחפים עליהן.

ושאלה גדולה עוד יותר היא
מהו הדין כאשר השופטים עצמם הם מושחתים.

אתה אומר:

“ניתן להשיב את אמון
הציבור בנבחריו בדרך השקיפות במערכות הציבוריות, חיזוק העיתונות הישראלית, קיום מערכת
משפטית חזקה עצמאית ואמיצה ובאמצעות הנהגה רוחנית שאינה מתפשרת ביחסה לבכירים שסרחו
ומוקיעה את המושחתים, ללא קשר לשררתם או גדולתם”.

אתה בהחלט צודק, אבל
השאלה היא “איך יורדים עם זה למכולת”.

כאשר מדברים על “מערכת
משפטית חזקה ועצמאית”, נשאלת השאלה מה קורה כאשר מערכת המשפט היא חזקה
ועצמאית יותר מדי, שהרי לימדונו מורינו – חלקם הגיעו במהלך השנים גם אל כס
השיפוט בביהמ”ש העליון – כי “הכוח משחית, והכוח המוחלט משחית באופן
מוחלט”, אבל כרגע נעזוב את זה בצד, משום שאתה דיברת על “מערכת משפט
חזקה, עצמאית ואמיצה“.

כן, כן ,,, בדברך על
מערכת משפט “אמיצה” התכוונת, מן הסתם, למערכת אשר “לא עושה
חשבון” לאיש, “שאינה מתפשרת ביחסה לבכירים שסרחו ומוקיעה את המושחתים, ללא
קשר לשררתם או גדולתם”.

כן, זה בהחלט היה נכון
לומר על מערכות המשפט בסוריה, איראן או צפון קוריאה, אם הן היו “מפגינות
שרירים” מול השלטונות בארצותיהם. זה היה נכון למדי גם בזמן שלטון
מפא”י ובן גוריון, אבל כיום, אחרי שמערכת המשפט צברה כוחות רבים – רבים
מדי – הפגנת שרירים מול ממשלות רופסות אינה מצריכה שום אומץ.

שופטים צריכים לגלות אומץ
לחשוף את עצמם ואת שיקוליהם לאור השמש, שהוא – כמה פעמים צריך עוד לחזור על אמרתו
המפורסמת של השופט לואיס דמביץ ברנדייס “אור השמש הוא חומר-החיטוי
הטוב ביותר”? – ובצדק אמרת כי “ניתן להשיב את אמון הציבור בנבחריו בדרך השקיפות
במערכות הציבוריות”.

ונשאלת השאלה אם השופטים
עצמם אינם גם הם נבחריו של הציבור, ואיך להבטיח את השקיפות במערכת המשפט, אשר
צריכה להיות שקופה שבעתיים מכל המערכות הציבוריות האחרות.

נקרא כעת בהרחבה את דבריך, שאת חלקם כבר הבאתי לעיל:

“עם כל פרשת שחיתות נוספת שנחשפת, כל בכיר בהווה ובעבר, שמורשע בדין, הולך
ומתערער אמון הצבור – חוסר אמון של האזרחים בשרות הציבורי, הוא
מכת מוות עבור המדינה,

“ניתן להשיב את אמון הציבור בנבחריו בדרך השקיפות במערכות הציבוריות, חיזוק
העיתונות הישראלית, קיום מערכת משפטית חזקה עצמאית ואמיצה ובאמצעות הנהגה רוחנית שאינה
מתפשרת ביחסה לבכירים שסרחו ומוקיעה את המושחתים, ללא קשר לשררתם או גדולתם,

“נזקה של השחיתות הציבורית הוא כפול: שליחי הציבור המנצלים לרעה את כוחם,
פוגעים ראש וראשית באותו תחום עליו הם מופקדים. השופט הנוטל שוחד מעוות את תוצאות המשפט,
ובתוך כך, מרשיע נקיים ומשחרר פושעים;  חבר
מועצת העיר, אשר מטה מכרזים לטובת מקורבים, עושה עוול ליתר היזמים הראויים שלא זכו,
כמו גם לתושבי העיר כולה. הפוליטיקאי, המצביע למען חוקים המיטיבים עם תורמיו ומקורביו
העשירים, פוגע באינטרסים של אזרחי ישראל כולם, אשר ראויים לחוקים טובים וצודקים”.

ועכשיו לשאלות:

א.     
מה בדבר פרשיות שחיתות אשר לא נחשפות?

ב.     
מה בדבר פרשיות שחיתות אשר לא נחשפות, משום שהשופטים מחפים עליהן, ונותנים
להן רוח גבית?

ג.      
מה בדבר פרשיות שחיתות אשר לא נחשפות, משום שהשופטים מחפים עליהן, ונותנים
להן רוח גבית, והציבור כבר מבין שהשופטים מחפים עליהן, ונותנים להן רוח גבית?

ד.     
מה בדבר פרשיות שחיתות אשר לא נחשפות, והשופטים משתפים פעולה עם המושחתים?

ה.    
אם חוסר אמון של האזרחים בשרות הציבורי, הוא מכת מוות עבור המדינה – מהו
עבור המדינה חוסר אמון בשופטיו? סם חיים?

הבה נמשיך:

“נזקה של השחיתות הציבורית הוא כפול: שליחי הציבור המנצלים לרעה את כוחם,
פוגעים ראש וראשית באותו תחום עליו הם מופקדים. השופט הנוטל שוחד מעוות את תוצאות המשפט,
ובתוך כך, מרשיע נקיים ומשחרר פושעים;  חבר
מועצת העיר, אשר מטה מכרזים לטובת מקורבים, עושה עוול ליתר היזמים הראויים שלא זכו,
כמו גם לתושבי העיר כולה. הפוליטיקאי, המצביע למען חוקים המיטיבים עם תורמיו ומקורביו
העשירים, פוגע באינטרסים של אזרחי ישראל כולם, אשר ראויים לחוקים טובים וצודקים”.

תודה
רבה לך, מר ריבלין, תודה רבה, כבוד נשיא המדינה – בלעדיך מה היינו עושים.

ואגיד לך בסוד, מר ריבלין, לבושתי לא הייתי מודע לכך
ששופט הנוטל שוחד מעוות את תוצאות המשפט, ובתוך כך, מרשיע נקיים ומשחרר פושעים,
ולבושתי גם לא הייתי ער לכך שנזקה של השחיתות הציבורית הוא כפול. למעשה בכלל לא
הייתי ער לנזק כלשהו הנובע מהשחיתות הציבור.

להגנתי אומר רק כי ישנם גם שופטים שאינם ערים לנזקיה של השחיתות הציבורית, ולא אכפת להם שגנבי-מיליארדים יתיישבו על כס השיפוט.

קח, למשל, את שופטי ביהמ”ש העליון, יורם
דנציגר, ניל הנדל ואורי שהם.

והנה עצה, מפיך, כב’ הנשיא:

“ניתן להשיב את אמון הציבור בנבחריו בדרך השקיפות במערכות הציבוריות, חיזוק
העיתונות הישראלית, קיום מערכת משפטית חזקה עצמאית ואמיצה ובאמצעות הנהגה רוחנית שאינה
מתפשרת ביחסה לבכירים שסרחו ומוקיעה את המושחתים, ללא קשר לשררתם או גדולתם”.

אבל, כב’ הנשיא, השאלה היא איך להשיב את אמון הציבור בשופטיו, כאשר הם עצמם משתינים על אמון הציבור בקשת הגבוהה
ביותר, פוחדים ממנו פחד-מוות ובורחים ממנו כמפני
אש?

אתן לך, מר ריבלין, רעיון אותו אני למד מדבריך שלך:

“ניתן להשיב את אמון הציבור בשופטיו בדרך השקיפות במערכת המשפט, חיזוק העיתונות הישראלית, קיום מערכת חזקה עצמאית ואמיצה לביקורת על השופטים, ובאמצעות הנהגה רוחנית שאינה מתפשרת ביחסה
לשופטים שסרחו ומוקיעה את המושחתים, ללא קשר לשררתם או גדולתם”.

מה דעתך, כב’ הנשיא?

ועכשיו, רובי, עו”ד כמה שאלות, המתבקשות מהרעיון הזה (אותו, כאמור, אנו
מסיקים מדבריך שלך), ותשובות בצידן:

א.     
האם קיימת אצלנו “שקיפות במערכת
המשפט”?

·        
לא. זה מתחיל בבחירת שופטים;

·        
זה נמשך בטיפול בשופטים שסרחו;

·        
זה מתבטא גם בהתעלמות השופטים מטענות וראיות שאינן מתיישבות עם התוצאה אותה הם
סימנו מראש;

·        
זה מתבטא ביתר שאת בדחיית עתירות לבג”ץ, כגנבים-בלילה, בלי להזמין את העותרים ואת הציבור לדיון בפומבי (כמו העתירה בה אנו דנים כאן, אשר
מתייחסת גם להליכי בחירת השופטים
והדחתם, וגם לשחיתות השיפוטית ולדרכי ה”טיפול” בה);

·        
מעל לכל – התנגדותם של השופטים להקלטה, צילום,
הסרטה ושידור של הדיונים;

·        
ועכשיו גם הקימו לנו את ועדת ארבל לסתימות-הפיות
באינטרנט, כדי לחסום את הדרך היחידה הפתוחה לציבור
הלא-ממוסד להביע את דעתו על השופטים;

·        
ומה עשית אתה, רובי, למען ה”שקיפות” הזאת? לא היית מוכן לגלות לציבור מתי יתקיים טקס השבעת השופטים, כדי שניתן
יהיה להשביע שופטים כגנבים-בלילה, בלי שלציבור תינתן אפילו ההזדמנות-לעניים,
להפגין מול משכנך, במחאה על המינויים המושחתים, בהם אתה – מרצונך הטוב והחופשי –
שם עצמך כחותמת-גומי להמלצות של אחרים.

אחלה שקיפות!

ב.     
האם קיימת אצלנו “מערכת חזקה עצמאית ואמיצה
לביקורת על השופטים”?

·        
לא. יש נתל”ש – “נציב” שהשופטים מינו לעצמם, והוא בשר-מבשרם, וישנם שרי משפטים
אשר נותנים לפקידים שלהם את האפשרות ליירט כל תלונה המגיעה אליהם, ולומר שזה “על
דעת השר“, כאשר השר עצמו ממודר-מרצון מכל הדברים האלה.

ג.      
האם ניתן להדביר את השחיתות השיפוטית באמצעות “חיזוק העיתונות הישראלית”?

·        
אכן, ניתן “לחזק” כל מה שרוצים, אבל לא זו הבעייה של
“העיתונות הישראלית”, משום שהעיתונות המסחרית  (שאינה זקוקה לסיבסוד או “חיזוק”,
וגם אינה מבקשת אותם) לא נוגעת, במודע
ובכוונת-מכוון, בתרבות השפיטה וביושרם של השופטים, ואילו העיתונות הפרטית העוסקת בנושאים האלה (דוגמת האתר של קימקא, למשל), לא רק שלעולם
לא תסובסד, אלא שרק רדיפות וסתימת-פיות תהיינה מנת-חלקה.

ד.     
האם קיימת אצלנו “הנהגה רוחנית שאינה
מתפשרת ביחסה לשופטים שסרחו ומוקיעה את המושחתים, ללא קשר לשררתם או גדולתם”?

·        
לא, לא קיימת כזאת: אנשי הרוח מדברים על
זכויות-האדם הערטילאיות, על הצדק ליהודים ולערבים, ועל מה לא – הכל חוץ מהצדק
למתדיינים בבתי המשפט;

·        
וגם ההנהגה הפוליטית מתייחסת לשופטים לפי ה”סחורה” שהם מספקים, לפי השורה התחתונה, אם תואמת היא את ציפיותיהם הפוליטיות של כל
פוליטיקאי ופוליטיקאי;

·        
ומה בדבר מנהיג-המנהיגים של
“ההנהגה הרוחנית” – הוא נשיא המדינה? תגיד אתה, מר ריבלין, מה עשית אתה, מה עשו קודמיך בכהונה, ומה יש בדעתך
לעשות בתחום הזה, עד תום כהונתך?

כיוון שאני מניח כי לא יהיה לך האומץ להשיב לי על מכתבי הגלוי הזה, אשר
מפורסם במקביל, אני אשיב במקומך על השאלה האחרונה, לפחות כדי שהציבור ידע את האמת.

לאחרונה
פניתי אליך והזמנתיך שלא להשביע שופטים מושחתים.

אתה ענית לי כי בהתאם לחוק יסוד: השפיטה, אתה ממנה את השופטים לפי בחירת
הוועדה לבחירת שופטים, וכי אינך אינו נוהג להתערב בהליכי המינוי או בהחלטות הוועדה
לבחירת שופטים, המועברות אליך, ולכן “אין בידך” להיעתר למבוקש בפנייתך.
 

אני מתפלא עליך, עו”ד ראובן ריבלין.

אכן, סעיף 4(א) לחוק יסוד: השפיטה אומר כי “שופט יתמנה בידי נשיא המדינה
לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים”, וזה אומר שאי אפשר למנות שופט שלא בידי
נשיא המדינה, ונשיא המדינה לא יכול למנות שופט שלא נבחר ע”י הוולב”ש, אבל בשום מקום בחוק לא נאמר כי לנשיא המדינה אין שיקול-דעת, ועליו
לשמש חותמת-גומי להחלטות הוולב”ש.

תאר לעצמך, עו”ד ריבלין, שאתה מסרב למנות שופט לאחר שהגעת למסקנה
שהוולב”ש בחרה לשפיטה אדם שבעיניך הוא בלתי-ראוי … איזה סעד יעמוד לו, לאותו הנבחר?

לא, לא יעמוד לו שום סעד, משום שנשיא המדינה חסין
מפני כל ביקורת שיפוטית או מנהלית.

כן, אפשר לתקוף בעקיפין פעולות של הנשיא, בטענה שהן בלתי חוקיות, כגון שהוא
מינה שופט אשר לא נבחר ע”י הוולב”ש, ולכן המינוי בטל כלא-היה, אבל אי אפשר לתקוף מחדל, כי לא הבג”ץ ולא שום רשות אחרת יכולים
להיכנס לנעליו של נשיא המדינה, ולמנות שופטים במקומו.

מאז שהחלת את כהונתך, כבוד הנשיא, מינית
כמה וכמה שופטים מושחתים: מינית את מרים
נאור ואליקים רובינשטיין כנשיאת ביהמ”ש העליון וכמשנה
לנשיאה, את הרשמים הגנבים עמיעד
רט ואריה
ביטון כשופטי בימ”ש השלום, וכשופט
ביהמ”ש המחוזי מינית את שופט בימ”ש השלום צבי
וייצמן, אשר, בתפקידו כראש ההוצל”פ, ציווה לפנות משפחה מביתה על סמך פסק-דין
בתיק מס’ 000000-00- אשר לא ניתו בשום בית משפט, ובשום תאריך.

אתה מינית שופטים מושחתים, כשאתה מתבסס על תיזה משפטית שאין לה ידיים
ורגליים, ועכשיו אתה בא ללמד אותנו
מה זו שחיתות ציבורית, מהם נזקיה, ואיך להשיב את אמון הציבור בשירות הציבורי …

 

בכבוד רב,

 

  שמחה
ניר, עו”ד

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס