בית המשפט העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשכים, שקרנות ושחיתות (קשה) ללא תקנה (א): אני לא אידיוט, כבודכם!

בית המשפט העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשכים, שקרנות ושחיתות (קשה) ללא תקנה (א): אני לא אידיוט, כבודכם!

שמחה ניר, עו”ד
03.01.2015 20:25
בית המשפט העליון – עלבון לאינטליגנציה, שפיטה במחשכים, שקרנות ושחיתות (קשה) ללא תקנה (א): אני לא אידיוט, כבודכם! - שמחה ניר - אליקים רובינשטיין - מרים נאור - יושר אינטלקטואלי - אורי שוהם - ניל הנדל - יורם דנציגר - וולב"ש - זרנוגה גימ"ל - אידיוטיות - איוולת - טימטום - שחיתות שיפוטית - שקרים - עלבון לאינטליגנציה - בג"ץ 8743/14


מאמר ראשון בסדרה, בעקבות פסה”ד בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’: כמה טמטום ואיוולת, וכמה חוסר-בושה, יכולים שלושה שופטים לדחוס לתוך 14 מלים!



בית המשפט העליון – עלבון לאינטליגנציה,
שפיטה במחשכים, שקרנות ושחיתות (קשה) ללא תקנה (א): אני לא אידיוט, כבודכם!

מאמר ראשון בסדרה, בעקבות
פסה”ד בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’:
כמה טמטום ואיוולת, וכמה חוסר-בושה, יכולים שלושה שופטים לדחוס לתוך 14 מלים!

שמחה ניר, עו”ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב
תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!

(לתת לייקים זה חשוב, אבל צריך גם להצטרף!)

בן
75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

א. המשל

עמיקם עכברושי, שופט-התעבורה בזרנוגה
גימ”ל
, מבקש קידום – לא לבימ”ש השלום (גם זה קידום), אלא הישר לביהמ”ש
המחוזי.

כלל 3 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים),
תשמ”ד-1984
, זה לשונו:

3 (א)    שופט של בית משפט שלום או שופט תעבורה, המבקש להתמנות שופט של בית משפט
מחוזי, ושופט של בית דין אזורי לעבודה המבקש להתמנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה,
ימציא לבחירת המנהל (מנהל בתי המשפט – ש’ נ’) כעשרה פסקי דין שנתן במהלך כהונתו.

   (ב)    המנהל
יעביר עותקים של פסקי הדין והפרסומים לעיונם של חברי ועדת הבחירה שהם שופטים ולכל חבר
הועדה אחר שביקש זאת.

ואכן, שופט-התעבורה עכברושי צירף
לבקשתו כעשרה פסקי-דין שנתן במהלך כהונתו, ולא צריך להיות גאון-הדור כדי לנחש שהוא
העביר רק פסקי-דין שאושרו בערעור (ואף צירף לכל פסק-דין משלו את פסק-דינה של ערכאת
הערעור, המאשרת אותו).

לפי כלל 11א’ לכללים הנ”ל “התכונות העיקריות הנבדקות
והנשקלות לגבי מועמד” הן, בין השאר, אלה
:

“ידע
ומיומנות בתחום המשפט כולל בקיאות משפטית … יסודיות בהכנת החומר המשפטי … ישוב
הדעת, הבחנה בין עיקר לבין טפל, התחשבות בכל הנתונים … אינטגריטי, יושר אינטלקטואלי,
הגינות כלפי הזולת, אמות מידה מוסריות … חוכמה ותבונה”.

חברי הוועדה לבחירת שופטים (וולב”ש) עיינו בכובד-ראש
בפסקי-הדין, אבל לא התרשמו מהם עמוקות, ואפילו לא מכך שהם אושרו בערעור (שהרי
ערכאות הערעור לעולם דנות רק “בפסק ולא בפוסק”), והחליטו שתכונותיו של השופט
עכברושי מספיקות – אולי – לשופטי-תעבורה, אבל לא לשופטים “מחוזיים”,
ולכן הוא אינו ראוי לקידום המיוחל.

הוולב”ש, כידוע, אינה מפרסמת את נימוקיה, וגם אינה חייבת
במתן הנמקה למועמד שבקשתו נדחה, אבל הנימוקים הובאו לידיעתו של השופט עכברושי בדרך
לא-פורמאלית, בעל-פה, בפגישתו של השופט המאוכזב על ספל קפה מהביל, עם מנהל בתי
המשפט.

השופט עכברושי עתר לבג”ץ בטענה כי דיוני הוולב”ש
אינם “הפורום המתאים להעלאת טענות כנגד תוכן פסקי הדין”, אבל השופטים יורם
דנציגר השקרן
, ניל הנדל ואורי שהם
זרקו אותו מכל המדרגות, בקבעם כי ערכאות
הערעור לעולם דנות רק “בפסק ולא בפוסק”, ולכן העובדה שפסקי הדין שלו
אושרו בערעור אינה מעלה ואינה מורידה, מה גם שהוולב”ש לא הייתה צד לאותם
הערעורים, וממילא לא ניתנה לה ההזדמנות להביע את דעתה בעניין הזה.

התיק הבא בתור בפי אותו ההרכב, מיד לאחר תיקו של השופט
עכברושי, היה בג”ץ
8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’
,
בו טען העותר
כי הוועדה בחרה שופטים אשר בפסקי-הדין שלהם שיקרו במצח נחושה.

מיד בפתח הדיון הקשו השופטים על פרקליטו של העותר: האם
אדוני מבין שהמסגרת הדיונית הנוכחית איננה הפורום המתאים להעלאת טענות כנגד תוכן
פסקי הדין?

ענה להם הפרקליט:

כבודכם,
אני מכיר את הפסיקה בעניין הזה, היא גם מקובלת עלי, אבל מרשי אינו מעלה טענות כנגד
תוכנם של פסקי-הדין, אלא כנגד תכונותיהם של השופטים, כפי שהתגלו תוך עימות בין כל
פסק-דין לבין החומר שבתיק, ואם שופט הדן בערעור אומר, בפסק-דינו, כי החלטה מסויימת
של הערכאה קמא “אינה לפנינו”, כאשר היא נמצאת בעמ’ 18 לפרוטוקול, סימן
הוא שלשופט הזה אין יושר אינטלקטואלי, שהוא אחת התכונות שיש לשקול, לפי כללי
הוולב”ש עצמה.

יתירה מזאת,
כך בדיוק פסקתם אתם, לפני חמש דקות בלבד, בדחותכם את עתירתו של השופט עכברושי, ואנחנו
נאחזים בפסיקתכם זו ממש!

עד כאן המשל.

ב. הנמשל

בהתנגדות
שהעליתי בפני הוולב”ש
, טענתי, בין השאר, כי השופטים מרים נאור ואליקים
רובינשטיין
הם שקרנים במצח נחושה, וראייה לכך הבאתי בהשוואת מה שפסקו מול מה
שהיה בתיקים עצמם. לפיכך, טענתי, הם אינם ראויים להיבחר לכהונת הנשיא והמשנה-לנשיא
של בית המשפט העליון, כהונה בה הם מייצגים את מערכת המשפט כולה.

משלא שעתה הוולב”ש
להתנגדותי, הגשתי את עתירתי בג”ץ
8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’
,
שם חזרתי על אותן הטענות.

אילו היה נקבע בתיק הזה דיון בעל-פה, והשופטים – כמו במשל
דלעיל – היו שואלים אותי את השאלה המטופשת הנ”ל (“האם אדוני מבין שהמסגרת
הדיונית הנוכחית איננה הפורום המתאים להעלאת טענות כנגד תוכן פסקי הדין?
“),
הייתי נותן להם את תשובת-המחץ שנתן פרקליטי במשל הנ”ל:

כבודכם,
אני מכיר את הפסיקה בעניין הזה, היא גם מקובלת עלי, אבל מרשי אינו מעלה טענות כנגד
תוכנם של פסקי-הדין, אלא כנגד תכונותיהם של השופטים, כפי שהתגלו תוך עימות בין כל
פסק-דין לבין החומר שבתיק, ואם שופט הדן בערעור אומר, בפסק-דינו, כי החלטה מסויימת
של הערכאה קמא “אינה לפנינו”, כאשר היא נמצאת בעמ’ 18 לפרוטוקול, סימן
הוא שלשופט הזה אין יושר אינטלקטואלי, שהוא אחת התכונות שיש לשקול, לפי כללי
הוולב”ש עצמה.

ואם במציאות היה מתקיים גם הדיון בעתירתו של השופט עכברושי,
כמו במשל, הייתי אכן מוסיף ואומר – כמו במשל:

יתירה מזאת,
כך בדיוק פסקתם אתם, לפני חמש דקות בלבד, בדחותכם את עתירתו של השופט עכברושי, ואני
נאחז בפסיקתכם זו ממש!

אבל הם הבינו שאם הם יקיימו דיון
בעל-פה, באולם בית המשפט, ויציגו בפני את השאלה הזאת,
הם יעשו מעצמם אידיוטים גמורים, ולכן הם העדיפו להציג אותי
כאידיוט גמור (ההדגשה שלי):

דין העתירה
להידחות על הסף. באשר למשיבים 2-3 (נאור ורובינשטיין – ש’ נ’) – העותר עושה שימוש בביטויים
חריפים, אשר משקפים ככל הנראה את עוצמת תחושת העוול שהוא סבור כי נגרם לו על רקע פסקי
הדין שהוזכרו. ברם יובהר כי המסגרת הדיונית הנוכחית איננה הפורום המתאים להעלאת טענות
כנגד תוכן פסקי הדין, וממילא איננו מביעים כל עמדה לכאן או לכאן לגופם של דברים. בכל
מקרה לא ניתן לקבל את הגישה כי פסקי דין מקימים כשלעצמם עילה לביטול מינוי שופט,
לא במישור העקרוני ובמיוחד לא בהקשר הפרטני של תיק זה.

ג.  
כמה טמטום ואיוולת, כמה חוסר-בושה

קראו, בבקשה, את ההתנגדות
שלי
, וכן גם את העתירה
עצמה
, ואמרו בעצמכם:
איפה – לכל השדים והרוחות – טענתי את הטענה האידיוטית לפיה פסקי
דין מקימים “כשלעצמם” עילה לביטול מינוי שופט?!

ובכלל, איזו קביעה אידיוטית היא
לומר שפסקי הדין שנותן שופט אינם רלוואנטיים לקידומו, כאשר השופט, על פי כללי
הוולב”ש עצמה,
נדרש להמציא פסקי דין שלו?

אני לא צריך לדון כאן בשאלה אם “פסקי דין מקימים כשלעצמם
עילה לביטול מינוי שופט”. חברי הטוב משה דרורי איבד את סיכוייו להתקדם
לביהמ”ש העליון “בזכות” פסק-דינו (“כשלעצמו”) בפרשת האברך
הדורס והקופאית האתיופית,
ואם הוא היה הולך לבג”ץ וטוען כי “לא ניתן
לקבל את הגישה כי פסקי דין מקימים כשלעצמם עילה לביטול מינוי שופט
“, אותם
השופטים שבבג”ץ שלי עשו לאבן-הראשה של פסק-דינם את ה”לא ניתן” הזה
עצמו (יורם
דנציגר השקרן
, ניל הנדל ואורי שהם
) היו זורקים גם אותו מכל המדרגות –
בדיוק מהטעם ההפוך: שיטת הפאוץ’
הכפול
ב”מיטבה”!

ורק חסר ששופט המבקש קידום יעתור לבג”ץ כנגד כלל 3
הנ”ל, בטענה שהוא בלתי חוקי, משום ש””לא ניתן לקבל את הגישה כי פסקי
דין מקימים כשלעצמם עילה לביטול מינוי שופט
(ראו בג”ץ
8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’
)”:
בבניין ביהמ”ש העליון לא תהיינה מספיק מדרגות לזרוק אותו מהן!

ונשאלת השאלה כמה טמטום ואיוולת, וכמה חוסר-בושה, יכולים
שלושה שופטים לדחוס לתוך 14 מלים!

אגב, את השיטה שלהם לשים בפי בעלי-דין טענות-הבל שהם כלל לא
טענו, רק כדי שיהיה להם מה “להדוף”, העליתי בפומבי לפני 40 שנה (!)
בדיוק,
בהכרזה על הקמתה של רשימת
עורכי-הדין למניעת יום-כיפור משפטי
– הכרזה תמימה של עו”ד תמים, אשר
בקושי מלאו חודש-חודשיים להיותו עורך-דין, ומאז הוא נרדף ע”י המימסד המשפטי
כולו: השופטים, לשכת עורכי-הדין, הפרקליטות ועו”ד דן
אלדד
.

ומה השתנה מאז? אותן ההתעלמויות, אותם הפיברוקים
וההמצאות, אותו חוסר
יושר אינלקטואלי – אבי-אבות אבדן אמון הציבור בשופטיו
, ואותו העלבון
לאינטליגנציה שלנו – דבר לא השתנה.

והם עדיין מתבכיינים על אבדן אמון הציבור בהם, ועדיין
מאשימים את הציבור בכך, ועדיין מבקשים להחליף את הציבור …

אמה-מה … לציבור אמנם לא ממש מתחשק להתחלף, אבל הוא גם לא
עושה דבר כדי להחליף את השופטים, וכנראה שהציבור והשופטים יצטרכו להיחנק אלה עם
אלה, כל עוד לא קם שר-משפטים
כמו עו”ד שמחה ניר
.

אחד הדברים שאני אשקוד עליהם, אם רק הציבור יחפוץ בשירותי
כשר-המשפטים – את השופטים עצמם לא צריך לשאול, כי אנחנו בעלי-הבית, ולא הם – יהיה רפורמה
מקפת בכל הנושא של מערכת המשפט
– רפורמה אשר במסגרתה אתן לשופטים יותר –
אבל גם אדרוש מהם יותר.

תנו
לייק!

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה
מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר