על תוצאות הבחירות לנשיאות המדינה,
2014: איך דפקנו את דליה דורנר

ואיך לימדנו את שופטי ישראל לקח
*** איך יכול גרגר-חול אחד, כחוש-גוף ודל-כתפיים, לבלום את הים הגדול *** נא
להכיר: הנשיא הבא, אחרי רובי ריבלין

שמחה ניר, עו”ד

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

הפור נפל. ראובן רובי ריבלין יהיה נשיאה הבא של
מדינת ישראל, אבל אנחנו לא נהיה פטורים מללמוד את התהליך, מנקודת מבטם של קוראי האתר
של קימקא.

מה היה
לנו כאן?

היו לנו שישה מועמדים, לפי סדר הא”ב: איציק, דליה;
בן אליעזר, בנימין פואד; דורנר, דליה; ריבלין, ראובן רובי; שטרית, מאיר; שכטמן,
דן.

פואד פרש מהמירוץ בגלל חקירה משטרתית שנפתחה בעיתוי תמוה,
אבל זה חורג מהנושא שלנו היום.

נשארו חמישה.

רובי נחשב, על פי כל התחזיות, כמועמד המוביל, אשר יזכה
במירוץ “בהליכה”.

שתי הדליות, איציק ודורנר, התחרו על המקום השני, דהיינו על
הסיכוי לעלות לסיבוב השני (ואולי, מי יודע, ליהנות מתמיכתם של אלה אשר לא חפצו
בריבלין כנשיא המדינה).

מאיר שטרית נחשב כברווז צולע, אשר יקבל את קולותיהם של ששת
חברי סיעת התנועה, ואולי עוד כמה פירורים, מפה ומשם. 10, 12 – “גג”.

שכטמן – איש לא יכול היה לנבא את סיכוייו, כי אף ח”כ לא
היה מוכן להצהיר על תמיכה בו – בין מהמקפצה, בין בלחישה באוזן.

לפני הכל נאמר: מאיר שטרית היה “הפתעת העונה”,
בעלותו לסיבוב השני, וגם בו הוא הצליח לא רע. “הפסד בכבוד”, כמו שאומרים
בתחרויות האספורט.

שני מכתבי
לחברי הכנסת

ביומיים שלפני יום הבחירה שלחתי לחברי הכנסת שני מכתבים,
האחד תחת הכותרת “רק
לא דורנר“, והשני – רק
לא דורנר (הערה נוספת), בהם הסברתי לחברי שהכנסת שדורנר היא מושחתת וטיפשה,
שבתור נשיאת המדינה היא תקשקש את עצמה לדעת ותבזה גם את מוסד הנשיאות, גם את עצמה
וגם את מערכת המשפט, ממנה היא באה, ועליה גאוותה.

עוד הסברתי לחברי הכנסת שהבחירה בדורנר תהווה הצבעת-אמון
במערכת המשפט מצד נבחריו של העם אשר מאס בשופטיו, דבר המראה על תלישותם של הנבחרים
מן העם אשר בחר בהם.

האם פניותי אלה אכן השיגו את מטרתן? אין לי נקודה ארכימדית
לתת תשובה, מעבר להערכה לוגית, אשר, כמובן, מתבססת על הלוגיקה שלי, ואין לה כל
עליונות על הלוגיקה של אחרים.

בואו נצא מתוך כמה הנחות-עבודה, היאות, כמובן, רק לסיבוב
הראשון, בו מתמודדים כל המועמדים:

האחת – לכל מועמד ישנו “גרעין קשה” של תומכים.

השנייה – חבר-כנסת מצוי שיקרא את מה שכתבתי על דורנר, סביר
להניח שהוא יגיד לעצמו “אפילו אם עשרה אחוזים מזה נכון – בשביל מה אני צריך
את זה”, וככל שהוא משוכנע יותר בדברים האלה, כן תחזק רתיעתו מלתמוך בה, גם אם
קודם לכן הוא התכוון לכך.

והשלישית – מי שהיסס אם לתמוך בה, קריאת הדברים האלה ללא
ספק הניאה אותו מלעשות כן (בהמשך נדון גם באפשרות ההפוכה, הפחות סבירה).

הגרעין
הקשה

נחזור אל עניין הגרעין הקשה, ואתן כאן הערכות המבוססות על
ההערכות שפורסמו, כי אין לי משלי הערכות טובות יותר, הכל לפני פרישתו של פואד:

איציק: 20 – 25 ח”כים;

בן-אליעזר: 25 – 30;

דורנר: 20 – 25;

ריבלין: 35 – 40;

שטרית: 10 – 12;

שכטמן: 0 – 5.

את ההערכה הזאת עשיתי בלי לחשב “כמה נשאר” מתוך
ה-120, והעובדה שסך-כל הערכות-המינימום (זאת, למעשה, הגדרת הגרעין הקשה) עומדת על
110 מתוך 120 ח”כים מראה שהטעות לא יכולה להיות גדולה.

“עזבונו”
של פואד

כעת באה פרישתו של פואד, והתחילו חישובי-הקצין: מי יזכה
ב”ירושה” שלו.

הדיעה הרווחת הייתה שדורנר היא הנהנית העיקרית (והיו שסברו
כי היא תזכה בכל ה”קופה”), ואם לפני כן שתי הדליות התחרו על כרטיס
העלייה לגמר (20 – 25 ח”כים לכל אחת), הירושה של פואד – אפילו רבע ממנה –
יכלה לקדם את דורנר אל הסיבוב השני, אם איציק לא תירש ממנו כלום, ומכל מקום – די
בנתח גדול יותר לדורנר כדי להשאיר את איציק מאחור, מתבוססת בדמה.

כאן אני קפצתי על רגלי האחוריות כדי להסיג את דורנר
אחורנית, ושלחתי אל חברי הכנסת, כאמור, את שני מכתבי ה“רק לא דורנר”.

מה  היה הצפי, עם פרישת של פואד?

כמובן שאני לא יכול להיות ממש אובייקטיבי אבל הערכה גסה
יכול לעשות גם מי שאינו אובייקטיבי, מה גם שהערכת הגרעין הקשה הייתה לי גם לפני
כן, ותוצאות ההצבעה כבר אינן בגדר ניחוש, הטעות לא יכולה להיות גדולה.

ההערכה שלי היא ששטרית גרף נתח שמן מירושתו של פואד, וכמה
קולות גם מדורנר – קולותיהם של אלה אשר היו מצביעים עבורה אלמלא מכתבי אל
הח”כים. יחד כ-20 קולות אשר השיטו אותו מירכתי הסיפון היישר אל עמדת המשנה
לרב-החובל (31 הקולות שהוא קיבל).

כאן אני שגיתי בהערכתי כאשר הצעתי לח”כים לתמוך
(במכתבי השני) באיציק גם אם הם מעדיפים את רובי: הנחת-העבודה שלי (כשל כל העולם
הנאור) הייתה שרובי ממילא יעלה לגמר, ותמיכה באיציק, כך הסברתי לח”כים, תביא,
בסיבוב השני, לכך שההתמודדות תהיה בין ריבלין לאיציק, ולא בין ריבלין לדורנר, שהיא
פחות נוחה לו, לריבלין.

אז שגיתי, משום ששטרית – הפתעת-העונה, ללא ספק – עקף את
כולם, והתייצב עם 3 קולות יותר מאיציק (28), אבל פער-הקולות הקטן הזה מראה ששני
קלות פחות לשטרית ושני קולות יותר לאיציק, ודווקא זו הייתה מעפילה לגמר – הלוואי
שכל הטעויות שעשיתי בחיי היו קטנות כאלה.

וזה אומר שעם תמיכה מסויימת באיציק מצד “המעטפת
הרכה” של תומכי ריבלין, ריבלין היה מנצח בגדול בסיבוב השני מול איציק (לפחות
70:46), תחת הזכייה הלא-דרמטית (63:53) מול שטרית.

הצפי והתוצאה:
האם השגתי את מטרתי?

זאת הייתה ההשפעה המשוערת של מכתבי על התוצאה, במבט-שבדיעבד:

ריבלין: מ-35 – 40 ח”כים, על פי ההערכה לפני פרישתו של
פואד, עלה ל-44: להערכתי הוא קיבל חלק מירושת פואד, וספק אם פעולתי נגד דורנר
הביאה לו אפילו קול אחד, משום שתומכי ריבלין, אשר זוכרים את מה שהוא עבר תחת
המימסד המשפטי, ממילא לא היו מצביעים לדורנר.

איציק: מ-20 – 25 ח”כים ל-28: כאן ייתכן מאוד שהיא
קיבלה קולות שאחרת היו הולכים לדורנר (בנוסף לאלה שהיא אולי קיבלה מירושת פואד);

דורנר: מ-20 – 25 ח”כים נפלה ל-13 (7 – 12 מתחת
לתחזיות), ואם נניח שהיא יכלה לזכות ב-10 – 15 קולות מ”עזבונו” של פואד –
הייתה הערכה שהיא תגרוף את כל הקופה – דבר שיכול היה להביא אותה
“בהליכה” לסיבוב השני, עם 30 – 40 קולות, הרי שהפסדה ממכתבי לח”כים
הגיע ל-17 – 27 קולות, והביא אותה מסיכוי טוב לעלייה לגמר היישר אל תחתית הרשימה
(אם לא נביא בחשבון את שכטמן, שהיה בהחלט אפיזודה מיותרת לחלוטין – גם לעצמו).

שטרית: מ-10 – 12 קולות קפץ ל-31: רווח של 19 – 21 קולות,
רובם, ככל הנראה, מעזבונו של פואד, וחלקם – ייתכן מאוד מה”נושרים” של
דורנר.

שכטמן: מ-0 – 5 קולות לקול אחד בלבד. קשה לי להאמין שהקול
הזה בא לו מדורנר, ושאלמלא נשורת דורנר הוא היה מקבל אפס קולות. ממש לא נעים.

סיכום
אישי

לעולם לא נדע כמה בדיוק קולות גרעתי מדליה דורנר, אבל אין
לי שום ספק, מתוך הנחה שהתחזיות היו נכונות וריאלית לשעתן, וכן היו גם ההערכות
לפיהן היא “המרוויחה העיקרית” מעזבונו של פואד (אלה גם אלה היו לפני
שאני הכנסתי את עצמי לתמונה), הרי שנפילתה של דורנר – קשה וכואבת – אני בהחלט רשאי
להתגאות ולהתנאות בה, לתפארת מדינת ישראל.

אני בהחלט גאה באבהותי על נפילתה של דורנר.

אני שמח על כך שמערכת המשפט תפנים שאבדן אמון הציבור הגיע
גם אל נבחרי העם, ונמדד במספרים מוחשיים: 13 ח”כים, שהם 10.8% מחברי הכנסת,
המייצגים 10.8% מהציבור.

ואולי
להיפך?

רפ”ק משטרת ישראל (אולי בדימוס, אולי גם עו”ד) גל
שרון מגיבה לי בפייסבוק, שם שיתפתי את קוראי במכתבי אל החכ”ים,
ואומרת:

עד שקראתי
את המכתב המסוגנן להפליא בדברי אלימות, לא תמכתי בה..עכשיו כן!!! אם אני היא הייתי
אומרת לך תודה רבה על השירות שעשית לי בדרך לנשיאות..

כן, בהחלט זה יכול לקרות, והקמפיין האנטי-דורנרי שלי דווקא
יכול היה, תיאורטית, דווקא לעזור לה, כגירסתה של רפ”ק גל שרון.

והאמת? לא יהיה מאושר ממני אם יתברר כי נכשלתי במטרתי,
והשגתי דווקא את התוצאה ההפוכה.

(אגב אורחא: בהמשך חילופי-הדברים עם הרפ”ק, כאשר
הדברים גלשו לתחום ה”סגנון”, עניתי לה במאמר שלם ומפורט, חתחת הכותרת נאום-תשובה לרפ”ק גל שרון, המתקוממת על
ה”סגנון” של שמחה ניר.
כנסו-כנסו).

מדוע
אני צריך להיות מאושר על כישלוני?

משום שאלמלא כן היא הייתה מקבלת פחות (בין 0 ל-12 קולות),
מערכת המשפט הייתה יוצאת מזה מבויישת, אבלה וחפויית-ראש, כאשר היא אפילו לא יכולה להאשים
בכך את שמחה ניר המשוקץ.

אבל עכשיו, אחרי שהראיתי לה מה כוחי, ושגם היחיד יכול לפגוע
בשופטים אשר מרשים לעצמם לפגוע ללא סיבה במי שהם יודעים שהם חפים-מפשע (גם
לשיטתם!), היא יכולה להצטדק ולהגיד כי התוצאה של ההצבעה לנשיאות אינה משקפת את
מידת האמון שהציבור ונבחריו נותנים בשופטיו, והיא עוותה ע”י פניותיו של
עו”ד ניר לחברי הכנסת.

שיגידו את זה, וגם ההכרה הזאת בכוחי תעשה אותי מאושר עד
מאוד.

מאיר שטרית – הנשיא הבא

רובי ריבלין התמודד לפני שבע שנים מול שמעון פרס על כהונת
נשיא המדינה, והפסיד (בכבוד, יש לומר), אבל ייתכן מאוד, קרוב-לוודאי, שההתמודדות
הקודמת מיצבה אותו גבוה יותר בתודעה הלאומית כמי שקורץ מחומר נשיאותי.

עכשיו זה קרה למאיר שטרית, שהיה במרחק-נגיעה מהמטרה – כבר עכשיו,
והוא יהיה קרוב אליה עוד יותר בעוד שבע שנים, כאשר רובי לא יתחרה בו.

השאלה היא רק אם יעמדו לצידו איזו “דורנר” ואיזה “פואד”,
אשר יזרימו לו קולות, כמתנת-שמיים.

אני, מכל מקום, אהיה שם לעמוד על המשמר – כמו שעשיתי הפעם.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה
מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס