לשופט משה יועד הכהן: אתה מזהם ומטנף לא רק את ההליך השיפוטי, אלא גם את עצמך ואת מערכת המשפט כולה

לשופט משה יועד הכהן: אתה מזהם ומטנף לא רק את ההליך השיפוטי, אלא גם את עצמך ואת מערכת המשפט כולה

שמחה ניר, עו”ד 06.01.2014 11:24
צילום: לא מאתר מערכת המשפט

צילום: לא מאתר מערכת המשפט

מכתב אישי (המתפרסם גם בפומבי) לשופט חצוף אשר עושה תרגילים מסריחים, משקר במצח נחושה, ונותן יד לקומבינות נגד מי שמתדיין בפניו *** תזכרו שאמרתי לכם!


“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

 

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

 

בקשה לפסילת שופט שקרן: משה יועד הכהן, מחוזי, ירושלים

 

6.1.2014

 

כב’ השופט משה יועד הכהן,

 

1.      זו תגובה לא פורמאלית להחלטותיך מיום 30.9.2013 בתיק עמל”ע  38161-01-13 (להלן – התיק הראשון), ומיום 3.10.2013 ו-10.10.2013 בתיק עמל”ע 20345-06-13 (להלן – התיק השני).

 

2.      אני עושה זאת באופן אישי, מחוץ להליך, וזאת משום שאני לא כמוך, שמגניב הערות-אגב לתוך החלטותיך השיפוטיות – על מנת לקבל תהודה רבה יותר, ועל מנת לנצל לרעה את החסינות השיפוטית העומדת לך. אני מוותר על החסינות מתביעת לשון-הרע העומדת לבעל-דין (או ב”כ) על דברים שאמר בהליך שיפוטי, ואני גם מפרסם את מכתבי זה ברבים, כך שתוכל לתבוע אותי על לשון הרע, ככל שתחפץ.

 

3.      חוששני כי אינך מודע לכך שמעמד-העל של בית המשפט על פני המתדיינים בפניו חל רק לגבי היחסים, החובות והזכויות, שבין המתדיינים לבין עצמם.

 

4.      מאידך, כאשר מדובר ביחסים שבין המתדיין לבין בית המשפט – זה האחרון הוא רשות שלטונית ככל רשות אחרת, ובדומה לכל רשות אחרת, גם בית המשפט כפוף לעקרון השוויון בפני החוק שבין האזרח לרשות: האזרח מחוייב בכבודו של בית המשפט בדיוק כשם שהוא מחוייב בכבודו של אחרון הפקידים במשרד הרישוי בזרנוגה גימ”ל – לא פחות, אבל גם לא יותר.

 

ובאותה המידה גם בית המשפט חייב בכבודו של האזרח המתדיין – בדיוק כשם שאחרון הפקידים במשרד הרישוי זרנוגה גימ”ל חייב בכבודו של האזרח הבא בשעריו.

 

5.      בהחלטתך מיום 30.9.2013, בתיק הראשון אתה פותח באמירה כי “נוסח הבקשה כפי שהוגשה, איננו הולם פנייה של עו”ד לבית המשפט”.

 

6.      מה קומם אותך? לא שאמרתי דברים בסגנון “בוטה ומשתלח”, כי לא דיברתי בסגנון כזה, ואתה גם לא מתריס כנגדי את ה”באיזה סגנון אדוני מדבר” הידוע-לשמצה.

 

7.      מה שקומם אותה הוא שהצגתי בפניך דרישה (ולא “בקשה” כפי שאתה מייחס לי!), אבל, עם כל הכבוד, כשאני פונה אל הרשות, מותר לי לדרוש ממנה מה שאני רוצה, כשם שלה מותר לדחות את דרישתי, אבל היא לא תעז לומר כי ניסוח הדברים כ”דרישה” ולא כ”בקשה” הוא “בלתי הולם …”, וגו’.

 

אתה העזת, גם העזת!

 

8.      אוסיף עוד בעניין זה: מי שרוצה להתמודד אתי על מגרש ה”סגנון” ו”אופן הניסוח” – מוזמן להתמודד אתי כשווה-מול-שווה, בלי לנצל לשם כך את הבמה הציבורית שלו, את הזמן השיפוטי השייך לציבור, וכן את המעמד ואת החסינות שלו. בעשותו כן כדאי לו להפנים כי עומד מולו מי שכתב ופרסם כ-50 – 60 מאמרים בתחום הזה, ואין עוד אחד בעולם כולו אשר למד את הנושא לעומקו באותה היסודיות בה אני למדתי את הנושא.

 

9.      ואוסיף עוד, בשולי הדברים: כב’ נשיא ביהמ”ש העליון, בשעתו, הד”ר י’ זוסמן ז”ל, אמר באחד מפסקי הדין: אין זה מתפקידנו, ואין זה מסמכותנו, להעיר הערות-אגב, וככל שנמעיט בהן – כן ייטב. אתה, בהערת-האגב המיותרת (והלא-נכונה גם לגופה) בה פתחת את החלטתך, חרגת מסמכותך וחרגת מתפקידך.

 

10.    מה, בסך-הכל, דרשתי ממך? הנה הדרישה כלשונה:

 

בית משפט נכבד זה נדרש להבהיר אם יש בכוונתו ליתן את פסק-הדין (בתיק בו הוגשה הדרישה, עמל”ע 38161-01-13 – ש’ נ’) לפני הדיון בתיק עמל”ע 20345-06-13, הקבוע ליום 13.10.2013, ואם כן – תוך כמה ימים לפני אותו המועד (או לפני כל מועד נדחה, אם הדיון האמור יידחה).

 

אם כב’ ביהמ”ש זקוק, בתיק פשוט זה, ליותר מארבעה חודשים למתן פסק-הדין, יתכבד ויציין זאת, לרבות נימוקיו לכך, וידחה את הדיון בתיק עמל”ע 20345-06-13.

 

11.    ובכן, החובה ליתן פסק-דין במועד הוא חובה שבדין, ולבית המשפט אין כל שיקול-דעת בעניין זה, וממילא הייתה לי, ויש לי עדיין, הזכות לדרוש – כן, לדרוש! – מבית המשפט לקיים את חובתו זו.

 

12.    אתה אומר כי פסק-הדין יינתן “בהקדם האפשרי”, אבל אתה משקר במצח נחושה, משום שהאפשרות הזאת הייתה קיימת מזמן, ויכולת לתת את פסה”ד ביום בו התקיים הדיון בפניך.

 

13.    כן, אני ער לעומס על בתי המשפט, אבל אם העומס מעיק עליך – אל תתחיל תיקים חדשים לפני שאתה גומר תיקים שהתחלת בהם, ובמיוחד לא את התיק השני, אשר אין בו שום דחיפות – משום שאני לא בארץ, ואיני זקוק כעת לעיסוקי בעריכת הדין.

 

14.    אתה עושה לי תרגיל – ואני לא אשתמש בסגנונו של השופט אפרים דורון כדי להוסיף לתרגיל הזה את האדג’קטיב המתאים לו, אבל אתה בהחלט יכול לנחש מהו – כדי לתת את שני פסקי-הדין לאחר שמיעת התיק השני, ובכך לסכל מראש כל אפשרות לטעון פסלות על פי הדיעה הקדומה שתחשוף בפסק הדין שבתיק הראשון.

 

15.    בפיסקה האחרונה להחלטה מיום 3.10.2013 שבתיק השני אמרת כי “שאלת המוסמך לייצג מטעם לשכת עורכי הדין בערעור, תוכרע במסגרת הערעור”, ובכך סילפת את דברי כדי להתאים אותם לתוצאה שרצית להשיג.

 

השאלה הזאת אינה מתעוררת משני טעמים:

 

האחד – “לשכת עורכי הדין” אינה צד להליך הזה, איש לא טען שהיא צד לו, ואיש לא הגיש בתיק זה שום כתב, הודעה או כל מסמך אחר בהם נטען – בפירוש או במשתמע כי היא צד להליך הזה.

 

והשני – כל מי שמציג ייפוי כוח בשם בעל-דין מוסמך לייצגו, ובהליך הזה איש לא הגיש ייפוי-כוח, לא בשם “לשכת עורכי הדין”, ולא בשם כל בעל-דין – לא אמיתי ולא מתיימר להיות כזה.

 

16.    ב”החלטה” מיום 20.10.2013 הגדלת לעשות, ואני שם את המילה “החלטה” במירכאות משום שאתה ניכסת לעצמך סמכות של המזכירות, אשר גילגלה לפתחך את דרישתי להוציא משני התיקים כתבים אשר הוגנבו לתוכם על ידי מי שאינם צדדים לתיקים האלה, ו”נתקבלו” שלא כדין.

 

הגדלת לעשות, משום שאתה “הרחבת” את ה”כאמור” שבאותה החלטה, מ”השאלה תוכרע במסגרת הערעור” (וזה אומר שעדיין “יש מקום להתווכח על כך”) ל”ההחלטה … תינתן במסגרת פסק-הדין” (וזה אומר שכבר אין מקום להתווכח על כך).

 

עשית כאן את הלא-ייאמן: נתת למי שאינו צד להליך את האפשרות להשתתף בו, לפני שהחלטת אם הוא זכאי להשתתף בהליך.

 

17.    מי שמגניב את עצמו להליך שיפוטי שהוא אינו צד לו, מזהם ומטנף את ההליך השיפוטי.

 

שופט אשר מאפשר למי שאינו צד להליך השיפוטי להגניב את עצמו להליך מזהם ומטנף לא רק את ההליך השיפוטי, אלא גם את עצמו ואת מערכת המשפט כולה.

 

זה בדיוק מה שאתה עשית כאן.

 

18.    נו, ונניח שאתה תחליט בפסק-הדין לקבל את טענתי, להורות על הוצאת הכתבים מהתיק ולמחוק מהפרוטוקול את כל מה שהזר טען … אתה תעשה מעצמך צחוק, ולכן הסבירות שזה יקרה היא לכל היותר אפס, וברור שהמשחק הזה מכור מראש.

 

19.    דחיתי את מכתבי זה אליך עד לרגע האחרון, כדגי לתת לך צ’אנס לקבל את בקשתי לדחיית הדיון, עד שהנת”ץ יחליט בתלונתי על כך שהמזכירות קיבלה את הכתבים של הזר המתערב, ושאתה נטלת לעצמך את תפקידי המזכירות.

 

אבל אתה בשלך.

 

20.    אציין, בהקשר הזה, כי אילו אמרת שאתה, כ”שופט מקצועי”, מסוגל להתעלם מכל מה שאישרת להכניס לתיק, אפשר עוד היה להתווכח, אבל אפילו את זה אתה לא אומר.

 

21.    מדוע עשית את זה? מדוע לא דרשת מהזר המתערב להגיש בקשה מסודרת להצטרף לתיק? משום שאתה יודע שבכך אתה עושה את הדבר הנכון, וחושף את הקומבינה שנעשתה נגדי.

 

משום שאתה יודע שבין אם הזר המתערב יגיש בקשה כאמור, בין אם יוותר עליה – בשני המקרים זה יפעל לטובתי!

 

אתה רצית לעזור למבקשי-נפשי. אתה עשית את עצמך שותף לאותה הקומבינה.

 

מדוע אני אומר “קומבינה” ולא “קנוניה”? משום שישנה הלכה אידיוטית האומר כי קשירת קשר שאינה נעשית במרתף אפוף-עשן אלא ממרומי המקפצה אינה “קנוניה”.

 

22.    מדוע אני אומר לך את הדברים האלה, ומדוע אני מפרסם אותם במקביל?

 

כדי שתרגיש את מה שאני מרגיש, וכדי שאוכל, בבוא היום, לומר לכל העולם “אמרתי לכם”.

 

ואם הדברים שאני אומר לך כאן יוצרים בך הרגשת אי-נוחות – תגיד תודה למי שהביא אותי למצב בו כבר אי אפשר לומר לי “באיזה סגנון אדוני מדבר”.

 

באותו הכבוד שאתה רוחש לי,

 

שמחה ניר, עו”ד

 

______________

 

בקשה לפסילת שופט שקרן: משה יועד הכהן, מחוזי, ירושלים

 

______________

 

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

 

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

 

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים איך נפטרנו מאשר גרוניס

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר